ג'וזפה מרקאלי
 | |
| ג'וזפה מרקאלי במעלה הוזוב | |
| לידה |
21 במאי 1850 מילאנו, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 1914 (בגיל 63) נאפולי, איטליה |
| ענף מדעי | וולקניזם וגאולוגיה |
| מקום קבורה | נאפולי |
| עיסוק | מדען |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני  |
| מוסדות |
אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני |
| תרומות עיקריות | |
| בסיס למדד עוצמת התפרצות געשית וסקאלה להערכת עוצמה סייסמית | |
  | |
ג'וזפה מרקאלי (באיטלקית: Giuseppe Mercalli; 21 במאי 1850 – 19 במרץ 1914) היה וולקנולוג איטלקי ושימש גם ככומר קתולי. הוא ידוע בעיקר בזכות הסולם להערכת העוצמה הסייסמית ברעידת אדמה שפיתח וקרוי על שמו.
ביוגרפיה וקריירה דתית ומדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמוּרָה וווּלקנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרקאלי נולד במילאנו, איטליה בשנת 1850. בצעירותו הוסמך לכמורה בכנסייה הקתולית. בשנת 1874 קיבל תואר במדעי הטבע ולאחר מכן מונה לפרופסור למדעי הטבע בסמינר מילאנו. הוא התמנה על ידי ממשלת איטליה לפרופסור באוניברסיטת דומוסולה. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 הוא התמנה להיות פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת קטניה[1] – העתיקה ביותר בסיציליה וב-1892 עבר לאוניברסיטת נאפולי, שם שימש במקביל, משנת 1911, ועד יום מותו כמנהל תחנת התצפית לפעילות הר הוזוב. הוא הירבה בתצפיות על התפרצויות וולקניות גם במקומות אחרים באיטליה כמו של הסטרומבולי ובאיים האאוליים שמצפון לסיציליה, בים הטירני. תיאוריו את ההתפרצויות הללו, היוו בסיס ליצירת הסולם למדידת עוצמת 2 סוגים של התפרצות געשית: התפרצות סטרומבוליתית והתפרצות וולקנית. לתיאורי ההתפרצויות הגעשיות הספיק להוסיף צילום שצילם בעת התפרצות הווזוב, בשנת 1906.
חקר רעידות אדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחצית השנייה של המאה ה-19, החלו להתפתח סולמות להערכת העוצמה הסייסמית של רעידת האדמה. מרקאלי פרסם באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 סולם בן 6 דרגות[2] שלא זכה לפופולריות רבה. הסולם העיקרי שהיה בשימוש בעת ההיא היה סולם רוסי פורל בעל 10 הדרגות.
סולם זה שופר בשנת 1902 על ידי מרקאלי שהוסיף לכותרות של רוסי-פורל תיאורים מפורטים יותר של אפקטים סייסמיים[3].
בשנת 1904 הציע איטלקי אחר בשם אדולפו קָנכַּני סולם בן 12 דרגות[4], זאת מכיוון שהתברר, שכשמדובר ברעידות אדמה חזקות, 10 דרגות אינן מספיקות לתאר האפקטים החזקים ביותר ברזולוציה הנדרשת, והדבר תוקן על ידי הוספת 2 דרגות בקצה העליון של הסקאלה: דרגה 11 (XI) ודרגה 12 (XII). בסולם זה דרגה 1 (I) סימנה מצב שרעידת האדמה כלל לא הורגשה באתר הנתון, בעוד שדרגה XII סימנה מצב של הרס טוטלי בו. גם לסולם זה הייתה מגבלה גדולה, מכיוון שקנכני ויתר על תיאור מפורט בכל דרגה של עוצמה סייסמית, והסתפק רק בכותרות כמו: "הרס, "פחד" וכיוצא בזה, וכן הערכה של מידת תאוצת הקרקע שגרמה לאפקטים הללו[5].
רק בשנת 1912 התפרסם סולם בן 12, דרגות עם תיאורים מפורטים, על ידי הגאופיזיקאי הגרמני אוגוסט היינריך זיברג[6][א]. סולם זה, היווה את הבסיס לכל סולמות הערכת העוצמה הסייסמית בעלי 12 הדרגות שנעשה בהם שימוש עד היום. סולם זה, בתיקונים קלים, נקרא אז סולם מרקאלי-קנקני-זיברג. בשנת 1931 הסולם הזה תורגם לאנגלית, על ידי הארי ווד ופרנק ניומן[7], ומסיבה בלתי ידועה הם קראו לו סולם מרקאלי המתוקן (אנ') שזהו שמו עד היום. לא ידוע מדוע שמותיהם של זיברג וקנכני הודרו משם הסולם הזה.
אחריתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאמור לעיל, ב-1892 עבר לאוניברסיטת נאפולי, שם שימש במקביל, משנת 1911, ועד יום מותו כמנהל תחנת התצפית לפעילות הר הוזוב. מותו היה אפוף מסתורין ובנסיבות חשודות. לכאורה, בליל 19 מרץ 1914 הוא הפיל בשוגג את מנורת הפרפין שלאורה עבד בחדרו עד שעה מאוחרת מאוד, וכך נגרמה שרפה עזה בביתו. גופתו החרוכה נמצאה ליד מיטתו. הרשויות קבעו שייתכן שנרצח וכספו נשדד, והדליקה בוצעה על ידי רוצחו כדי להעלים ראיות[8].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאז ועד היום, כל הסולמות שבשימוש, למעט זה שביפן, הם בעלי 12 דרגות עוצמה סייסמית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mario Antonio Di Vito, Giovanni Pasquale Ricciardi, Giuliana Alessio, Sandro de Vita, Rosa Nappi e Tullia Uzzo, in Miscellanea INGV, Anno 2014 Numer 24, op, cit., pag. 41.
- ^ Mercalli G (1883) Vulcani e Fenomeni Vulcanici in Italia. In:[https://books.google.co.il/books/about/Vulcani_e_fenomeni_vulcanici.html?id=kknYKkhdMsUC&redir_esc=y Negri G, Stoppani A, Mercalli G (eds) Geologia d’Italia]. Vallardi, pp 217–218
- ^ Mercalli, G., (1902) Sulle Modificazioni Proposte alla Scala Sismica De Rossi–Forel. Boll. Soc. Sismol. Ital. 8: p.p. 184– 191
- ^ Cancani A (1904) Sur l’Emploi d’une Double Echelle Sismique des Intensitès, Empirique et Absolue. Gerlands Beitr Geophys 2:281–283
- ^ .Musson, R., 1998. A short history of intensity and intensity scales A Work Paper for the European Seismological Commission, 5 pages
- ^ Sieberg A (1912) Über die makroseismische Bestimmung der Erdbebenstärke. Gerlands Beitr Geophys, 11: pp. 227–239
- ^ Wood, H. O., Neumann, F., (1931). Modified Mercalli Intensity Scale of 1931, Seismological Society of America Bulletin, 21: pp. 277-283 ^
- ^ Prof. G. Mercalli Burned to Death; Famous Director of Vesuvian Observatory Upsets Oil Lamp Upon Himself. The New York Times, March 20, 1914
| בקרת זהויות |
|
|---|