בשאר אל-אסד

בשאר אל-אסד
بشار الأسد
	בשאר אל-אסד, 2018
לידה	11 בספטמבר 1965 (בן 59); דמשק
מדינה	סוריה
השכלה	אוניברסיטת דמשק (1988); האקדמיה הצבאית בחומס ;
מפלגה	מפלגת הבעת'
בת זוג	אסמא אל-אסד
שושלת אסד
כינוי	הקצב מדמשק
אב	חאפז אל-אסד
אם	אניסה מח'לוף
צאצאים	חאפז בשאר אל-אסד
מספר צאצאים	3
	17 ביולי 2000 – 8 בדצמבר 2024; (24 שנים)
	→ חאפז אל-אסד אבו מוחמד אל-ג'ולאני (בפועל) ←
פרסים והוקרה
	צלב גדול של לגיון הכבוד (25 ביוני 2001, ז'אק שיראק); עיטור המשחרר של ונצואלה (28 ביוני 2010, הוגו צ'אווס); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (11 במרץ 2010, ג'ורג'ו נפוליטנו); צווארון מסדר הצלב הדרומי (30 ביוני 2010, לואיז אינסיו דה סילבה); מסדר הרפובליקה האסלאמית (31 ביולי 2010, מחמוד אחמדינז'אד); מסדר אבן סעוד (8 באוקטובר 2009, עבדאללה, מלך ערב הסעודית); הסרט הגדול של מסדר הארז (31 ביולי 2010, מישאל סולימאן); מסדר זאיד (31 במאי 2008, ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (9 באוקטובר 2009, טריה הלונן); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 (20 באפריל 2002, ליאוניד קוצ'מה); המסדר המלכותי של פרנצ'סקו הראשון (21 במרץ 2004); Uatsamonga Order; Order of Honor and Glory First Class; מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1; מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; עיטור הידידות (רוסיה); מסדר הארז; Order of Military Merit (Syria); medal "For training"; המסדר הצבאי הקונסטנטיני הקדוש של גאורגיוס הקדוש; מסדר אומיה; מסדר הצלב הדרומי; מסדר ההצטיינות האזרחי; מסדר האומץ; מסדר הוורד הלבן של פינלנד; מסדר התשוקה; מסדר הכבוד והתהילה; בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה

בשאר חאפז אל-אסד (בערבית: بَشَّار حافِظ ٱلأَسَد, תעתיק מדויק: בַּשָּאר חָאפִט' אלְאַסַד; נולד ב-11 בספטמבר 1965) הוא פוליטיקאי סורי שכיהן כנשיא סוריה בשנים 2000–2024. הוא ירש את התפקיד מאביו, חאפז אל-אסד, במקום אחיו הבכור, באסל, שנהרג בתאונת דרכים.

ממרץ 2011 עד להפלת שלטונו בדצמבר 2024, הנהיג אסד את צבאו במלחמת אזרחים מול האופוזיציה, בה נהרגו לפחות חצי מיליון בני אדם, 6.7 מיליון היו לעקורים בתוך המדינה ו-6.6 מיליון פליטים מחוץ לה. במהלך המלחמה תועד צבאו של אסד מבצע שימוש בנשק כימי. עקב זאת, הוא נחשב לפושע מלחמה ופושע נגד האנושות, ונודע לשמצה בכינוי "הקצב מדמשק".^[1]^[2] ב-8 בדצמבר 2024 דווח כי הוא עזב את דמשק טרם נכנסו אליה כוחות המורדים והפילו את שלטונו, ומצא מקלט ברוסיה.^[3]

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

בשאר נולד בדמשק לחאפז אל-אסד ואשתו אניסה לבית מח'לוף, שניהם מן העדה העלווית בסוריה. בילדותו של בשאר מונה אביו לנשיא סוריה, אך בשאר גדל הרחק מאור הזרקורים. לזוג חאפז ואניסה אל-אסד היו חמישה ילדים: בושרה הבכורה, באסל, בשאר, מאהר ומג'ד, שהיה בעל מוגבליות שכליות ומת ב-2009. הבן הבכור באסל הוא שטופח לקידום עתידי למשרת נשיא סוריה.

אסד למד בבית הספר הצרפתי-ערבי אל-חורייאת והוא דובר אנגלית באופן שוטף וצרפתית בסיסית. בין השנים 1988–1992 למד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת דמשק מ-1992 ועד ינואר 1994 התמחה ברפואת עיניים בבית החולים Western Eye בלונדון, שם פגש את אשתו, אסמא אל-אח'רס, מוסלמית סונית בעלת רקע בריטי.

מאבק הירושה

עם התרופפות מצבו הבריאותי של אסד האב החל מאבק ירושה, שהגיע לשיא בעימות חריף בין חאפז אל-אסד ואחיו רפעת אל-אסד, בשנים 1984–1985, עימות שגרם ליציאתו של רפעת לגלות. אסד החל לנסות ולטפח את בנו באסל, על מנת למנוע מאבק ירושה עתידי. באסל (יליד 1962) קיבל חינוך צבאי, מונה למשרות בכירות (ביניהן ראש הרשות למאבק בהברחת הסמים), ותמונותיו הופיעו לצד אביו בכרזות ברחובות דמשק. אסד, אשר כינה עצמו במשך שנים בשם "אבו סולימאן", כונה מעתה "אבו באסל". ההכרזה הרשמית על באסל כיורש נמנעה, אולי מן הטעם שלפי החוקה הסורית, אין למנות נשיא מתחת לגיל 40. עם זאת ברור היה כי אסד תולה תקוות רבות בבנו ורואה בו את יורשו העתידי.

תקוות אלו התנפצו ב-21 בינואר 1994, כאשר באסל נהרג בתאונת דרכים. עתה הפנה אסד את מבטו אל בנו השני, בשאר. בעת התאונה שהה בשאר בלונדון, שם למד רפואת עיניים. הוא זומן במהירות לדמשק, ושם החל לקבל את תפקידיו של אחיו המנוח - הצטרף לאקדמיה הצבאית בעיר חומס, וקיבל דרגת קולונל (אלוף-משנה) בצבא סוריה בשנת 1999.

בשנים האחרונות לחייו היה חאפז אל-אסד אדם חולני, אך עדיין החזיק בכוח בהגה השלטון בדמשק. אסד ראה את מטרתו בשנים אלו בהעברה מסודרת של השלטון לבנו. לבשאר היו מתחרים הן מבין משפחת אסד (אחיו של חאפז רפעת וג'מאל), והן מתוך האליטה השלטונית העלאווית. סגן הנשיא עבד אל-חלים ח'דאם, והרמטכ"ל הסורי, חיכמת שיהאבי, שניהם מוסלמים סונים, הוזכרו אף הם כיורשים. אסד עשה כל מאמץ לדאוג לכך שלאחר מותו ימונה בנו בשאר ליורש. מאמצים אלו כללו אף תפניות ביחסו כלפי ישראל ואל המערב: אסד ניסה לפתור את בעיית רמת הגולן בטרם מותו. במרץ 2000 עוד נפגש עם הנשיא ביל קלינטון בז'נבה על מנת לקדם את הפתרון שנראה כהולך ומתרחק. מאמצים אלו כשלו, אך עם מותו של אסד, ב-10 ביוני 2000, היה בנו בשאר היורש הבלתי מעורער לכס הנשיאות הסורי.

מינויו לנשיאות של אסד הבן עוכב בימים מספר, וזאת עקב הצורך לשנות את החוקה על מנת לאפשר לאסד, שהיה בן 34, להתמנות לנשיא. משאל עם שהתקיים על מינויו אישר את המינוי (לתקופה של 7 שנים) ברוב של למעלה מ-97%. ב-17 ביולי 2000 מונה אסד לנשיא סוריה, ובכך התמנה למפקד העליון של הצבא והכוחות המזוינים. עקב כך, הועלה אסד אוטומטית לדרגת פריק (ﻓﺮﻳﻖ) - הדרגה הגבוהה ביותר בצבא סוריה.

כהונתו כנשיא עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה

מדיניות פנים

מינויו של אסד עורר תקוות גדולות בסוריה ובמערב. אסד - אדם צעיר, בעל חינוך מערבי, ובעל ידע במחשבים (הוא אף כיהן כיושב ראש אגודת האינטרנט הסורית - תפקידו הרשמי היחיד בסוריה בטרם עלה לשלטון) - נתפס כמי שצפוי לחולל רפורמות בכל תחומי החיים במדינה שכונתה "קובה של המזרח התיכון". בנאומו הראשון כנשיא, למשל, הבטיח אסד כי יוביל רפורמה כלכלית ותהליכי מודרניזציה במדינה. באשר ליחסים עם ישראל, אמר כי "סוריה בחרה בחירה אסטרטגית לשלום, המבוססת על החלטות בינלאומיות ולגיטימציה בינלאומית."

וכך, מיד עם כניסתו לשלטון, תקופה הקרויה "האביב של דמשק", פתח אסד בצעדי רפורמה זהירים: הוא הורה על סגירתו של כלא מזה אשר שימש את אביו לכליאת מתנגדי משטרו, ושחרר מאות אסירים פוליטיים. בנוסף הקל מעט על הצנזורה שהוטלה על אמצעי התקשורת.

ואולם, האביב של דמשק הסתיים באחת כעבור שנה, כשאסד הורה על מבצעים ביטחוניים ללכידת מתנגדים פוטנציאליים. אף שגישתו של בשאר הייתה מתונה מהטוטאליטריות שאפיינה את אביו, הרי שהחירויות הפוליטיות במדינה עודן מצומצמות ביותר, ומפלגת הבעת' עודה חולשת על בית הפרלמנט הסורי וזוכה לעיגון חוקתי "כמפלגה המנהיגה" של המדינה. השפעת מנגנוני הביטחון על החברה הסורית ניכרת פחות, ואולם הם עדיין זוכים למקום מרכזי בתוך הממסד האסדי, כשהם מדכאים כל ביטוי של התנגדות מאורגנת למשטר. מחאות ספורדיות התרחשו בסוריה לאורך שנים, בעיקר בקרב הכורדים בצפון מזרח המדינה (חבל ג'זירה), מיעוט הזוכה באופן מסורתי ליחס מפלה מצד ממשלת הבעת'. בשנת 2011, על רקע הפגנות נגד השלטון ברבות ממדינות העולם הערבי, פרצו אף הפגנות בסוריה בערים רבות.

אסד פעל באופן מצומצם ביותר להובלת ליברליזציה כלכלית. תעשיות רבות עדיין נשלטת על ידי המדינה והשחיתות רווחת במנגנונים הבירוקרטיים המנופחים שמאפיינים את המשטר הסורי. סורים רבים תולים תקוות בדיונים אודות הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי כמזור לכלכלה הסורית הריכוזית והענייה אך נכון ל-2021 הדיונים הופסקו ולא נשאו פרי.

בדומה למשאל העם בשנת 2000 שאישר את כהונתו של בשאר ברוב של 97 אחוזים, אסד נבחר מחדש לתפקיד נשיא סוריה בבחירות במאי 2007 ברוב של 97.62 אחוזים.^[4] המתמודד היחידי בבחירות אלו היה אסד, והבחירות זכו לגינויים ברחבי העולם כלא דמוקרטיות.^[5] לטענת שר הפנים הסורי, אחוזי ההצבעה היו גבוהים ואחוזי התמיכה הגבוהים באסד משקפים את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו".^[6]

מאבקי כוח פנימיים

משקיפים חיצוניים מייחסים את ההתקדמות האיטית ברפורמות לעמדות הכוח בהן מחזיקים אנשי "המשמר הישן" במשטר הסורי, החפצים לשמור על מעמדם המיוחס. היו אף שהניחו כי השליטה בסוריה איננה נתונה, למעשה, בידיו של בשאר, כי אם בידי קבוצת נאמניו הוותיקים של האב, חאפז, המשתמשים בבשאר ככסות לפועלם. אחרים סבורים כי אסד אמנם מחזיק בשלטון, ואולם הוא פועל בזהירות על מנת שלא להתגרות בגורמים רבי כוח בתוך המשטר, ולפיכך אין לו די תמיכה לצורכי קידום רפורמות.

חרף זהירותו זו של בשאר, דומה כי הוא פועל באופן איטי, שיטתי וממושך להרחבת השפעתו בתוך המשטר. פרישתם של שר ההגנה הוותיק מוסטפא טלאס בשנת 2004 וסגן הנשיא עבד אל-חלים ח'דאם בשנת 2005, שניהם מנאמניו הוותיקים של אסד האב, מעידה על פניו כי אסד ערך "טיהור רך" במפלגת הבעת'. לאור זאת, ניתן לראות בו אחראי באופן אישי לקפאון במצב הפנימי, ולאי קידומן של הרפורמות.

יחסי חוץ

כמה שנים לאחר בחירתו, החל אסד בגישושים ובהצהרות כי ברצונו לחדש את המשא ומתן עם ישראל. גישושים אלו לא נתקלו בתגובה אוהדת, ונראה כי אריאל שרון לא חפץ ללכת בדרך קודמיו יצחק רבין, בנימין נתניהו ואהוד ברק, ולדון על עתידה של רמת הגולן במשא ומתן עם המשטר הסורי.

נראה כי אחת הסיבות העיקריות לרתיעה של שרון ממגע עם אסד היא ששרון ואנשיו סברו שסוריה מדינה תומכת טרור. ב-5 באוקטובר 2003 הפציצה ישראל בסיסי אימון של הג'יהאד האסלאמי בסמוך לדמשק, בתגובה על פיגוע של הג'יהאד במסעדת "מקסים" בחיפה.

הערכות אלו קיבלו אישוש מהצהרותיו של אסד, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, כי ישראל הובסה במלחמה, וכי חזבאללה הניף את דגל הניצחון. אסד הצהיר כי ישראל היא "אויב", עמה לא ניתן יהיה להשלים כל עוד בעלות בריתה, ובמיוחד ארצות הברית תומכות בהרגלה לצאת למלחמת מנע, מעשה של תוקפנות האסור על פי החוק הבינלאומי.

באפריל 2008 התראיין אסד לעיתון בקטר, בו מסר כי מזה כשנה מתקיימים מגעים עם ישראל, בהם משמשת טורקיה כמתווכת. במאי 2008 אישר ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט מידע זה.

אסד מצא את עצמו במצב חמור בעקבות מלחמת עיראק. נטען כי המשטר הסורי סייע לסדאם חוסיין להחביא את הנשק להשמדה המונית שברשותו. הפעולה הצבאית האמריקנית בעיראק עוררה חששות כי אם לא יחול שינוי משמעותי במשטר בנוגע לזכויות האדם, מדיניות הנשק הבלתי קונבנציונלי והתמיכה בטרור, תהיה סוריה בין הבאות בתור שתטופלנה בדומה לעיראק. הקונגרס האמריקני חוקק חוק (Syria Accountability Act) לפיו סוריה האחראית לפעולות המחבלים הפועלים מתחומה שהיה גלום בו איום להטלת סנקציות כלכליות על סוריה. אסד פעל על מנת למנוע מעבר של גורמי טרור בגבול בין סוריה ובין עיראק ואף ניסה למנוע פגיעה בחיילים האמריקנים המוצבים בעיראק. עם זאת, רצח רפיק אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, והחשדות כי המשטר הסורי הוא שאחראי לרצח, הביאו למשבר נוסף ביחסה של ארצות הברית אל המשטר הסורי.

ביחסיו עם העולם הערבי שיפר אסד את היחסים עם אש"ף, וניסה לכונן יחסים טובים עם מדינות ערב השמרניות.

תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

ערך מורחב – תקיפת הכור הגרעיני בסוריה

בספטמבר 2007 הותקף הכור הגרעיני בסוריה על ידי חיל האוויר הישראלי, אך ישראל לקחה אחריות רשמית על הפעולה רק במרץ 2018. לפי גורמים בממשל האמריקאי, הושמד בתקיפה כור גרעיני בשלבי בנייה מתקדמים, שנועד לייצור פלוטוניום. הכור נבנה על ידי אסד בסיוע קוריאה הצפונית. סוריה הכחישה כי היה במקום מתקן גרעיני, ולטענתה פוזרו שרידי האורניום במקום על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי.^[7] ב-28 באפריל 2011 אישרה הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית כי היעד שהותקף היה "כור גרעיני בבנייה", לאחר שנדחו כל טענות סוריה לגבי מקור שרידי האורניום, והיא אף הואשמה בהסתרת מידע, בעקבות סירובה לאפשר לפקחי הסוכנות לבחון את שרידי המתקן שהופצץ.^[8]

מהפכת הארזים

ערך מורחב – מהפכת הארזים

לאחר רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי בפברואר 2005 נוצרו משברים חמורים ביחסים בין סוריה ללבנון, וכן ביחסים בין סוריה לבין הקהילה הבינלאומית.

כתוצאה מן המחאות העממיות של אזרחי לבנון נגד הרצח ונגד המשטר הסורי שנתפס כאחראי לו, אשר החזיק כוחות צבא בלבנון, מחאות שידועות בכינוי "מהפכת הארזים", נאלץ אסד להביא לנסיגת כל הכוחות הסוריים מלבנון. סוריה נותרה אומנם בעלת השפעה של ממש בלבנון, בעיקר באמצעות ארגון הטרור חזבאללה השולט בפועל במדינה, ולבנון עודה תלויה בכלכלה הסורית, אך נסיגת הצבא הסורי מלבנון היוותה מהלומה למוניטין של אסד ושל משטרו.

מבוכה נוספת נגרמה למשטר הסורי כאשר בכירים סורים הואשמו במעורבות ברצח על ידי המשקיף הבינלאומי מכליס, אשר מונה לבדיקת הפרשה על ידי האומות המאוחדות. בסמוך לפרסום הדו"ח של מכליס, התאבד הבכיר הסורי ע'אזי כנעאן, ששימש כשר הפנים, וזאת לאחר שנחקר על ידי גורמי האו"ם.

מעורבותו האישית הישירה של אסד ברצח לא הוכחה. הוא הכחיש מעורבות סורית כלשהי, והבטיח להסגיר ולהאשים כל אדם שיימצא כי השתתף בקשר לרצח חרירי, אך סירב להחקר בעצמו, וסירב לאפשר חקירתם של בכירים סורים אחרים.

מלחמת האזרחים בסוריה

ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה

ב-26 בינואר 2011 החל גל מחאות והפגנות בסוריה כחלק מאפקט הדומינו שכונה "האביב הערבי". התמשכות והתגברות ההפגנות ברחבי המדינה, במשך יותר משנה, הצביעה על כך שמדובר בהתקוממות עממית רחבת היקף. בהפגנות השתתפו רוב תושבי המדינה, המשתייכים לאסלאם הסוני (כ-80% מהאוכלוסייה) וכן בני מיעוטים דרוזים וכורדים. ההתקוממות מסכנת את שלטונו הדיקטטורי של אסד, שמתבסס על בני המיעוט העלווי, שמחזיקים בכל המשרות הבכירות במשק ובתפקידי הקצונה בכוחות הצבא והביטחון הסוריים. במאי 2011 הכריז נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לראשונה, על הרחבת הסנקציות שהוטלו על בכירי השלטון בסוריה, כך שיכללו גם סנקציות אישיות נגד אסד, סגנו, ומספר בכירי שלטון נוספים שמקורבים לו.

במהלך ההתקוממות, שאסד ניסה לדכא באמצעות ירי מנשק חם של כוחות חמושים, ואף ירי טנקים והפצצות מהאוויר נגד אוכלוסייה אזרחית, אך ללא הועיל. ההתקוממות העממית התפתחה לכדי מלחמת אזרחים עקובה מדם בה נהרגו מאות אלפים אנשים ומיליונים הפכו לפליטים. אסד הסתייע רבות באיראן ובחזבאללה ונהנה מתמיכה דיפלומטית מצדה של רוסיה וסין. למרות מאמצי הצדדים, אף צד לא הגיע עד כה להכרעה והמלחמה נמשכת מזה שנים אחדות.

ביוני 2014 זכה אסד בבחירות לנשיאות סוריה ברוב של 88.7% מול שני מתמודדים אלמונים, והחל את כהונתו השלישית. הבחירות נערכו רק באזורים שבשליטת ממשלו, ללא השתתפות המורדים.^[9] בבחירות מאי 2021 זכה בשאר אל אסד ברוב מוחץ של למעלה מ-95%.^[10]

מתקפת המורדים והפלת השלטון

ערך מורחב – מתקפת המורדים הסורים (2024)

ב-27 בנובמבר 2024 פתחו כוחות המורדים הסורים במתקפת פתע על הכוחות המזוינים של סוריה שבשירות משטר אסד. תוך כ-11 יום הם כבשו את חלב, חמה, חומס ודמשק, וב-8 בדצמבר 2024 הכריזו המורדים על הפלת שלטונו של אסד. במהלך ימים אלו בשאר הבריח את משפחתו לרוסיה, והוא עצמו ברח מדמשק ב-8 בדצמבר לפנות בוקר. מאוחר יותר, פורסם שהוא ברוסיה.^[11]

משפחה

ערך מורחב – משפחת אל-אסד

קשרי משפחה מהווים יסוד חשוב בפוליטיקה הסורית. אחדים מבני משפחתו הקרובה ביותר של חאפז אל-אסד זכו לעמדות בכירות בתוך הממשלה, הצבא ומנגנוני הביטחון מאז עלותו לשלטון ב-1970, בראש ובראשונה בשאר עצמו. בנוסף, משפחות אל-אסד ומח'לוף צברו הון עתק, שחלקים ממנו הגיעו לשבט העלאווי שאליו הם משתייכים. להלן רשימת קרוביו החשובים ביותר של בשאר:

חאפז אל-אסד, אב. נשיא סוריה החל משנת 1971 ועד למותו בשנת 2000.
רפעת אל-אסד, דוד. לשעבר מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה ובכיר במנגנוני הביטחון. שוהה בגלות בצרפת החל משנת 1984, לאחר ניסיון הפיכה כושל.
ג'מיל אל-אסד, דוד. חבר פרלמנט, מפקד על כוח קומנדו. מת בשנת 2004.
אניסה מח'לוף, אם. מתה בשנת 2016 בגיל 86.^[12]
באסל אל-אסד, אח. היורש המיועד. נהרג בתאונת דרכים בשנת 1994.
מאג'ד אל-אסד, אח. היה בעל מוגבליות שכליות ומת ממחלה בדצמבר 2009.^[13]
עמיד (תת-אלוף) מאהר אל-אסד, אח. מפקד במשמר הרפובליקה. נמנה עם הנאמנים ביותר לבשאר ובין דמויות המפתח של "המשטר החדש".
ד"ר בושרה אל-אסד, אחות. רוקחת, מכונה "המוח" של הפוליטיקה הסורית. בעלת השפעה רבה על בשאר כמו גם על אביהם בשעתו. אלמנתו של גנרל אסֶף שווכאת.
גנרל עדנאן מח'לוף, בן-דודה של אניסה. מפקד דיוויזיית משמר הרפובליקה.
עדנאן אל-אסד, בן דודו של חאפז. מפקד מיליציית "פלוגות המאבק" בדמשק.
מוחמד אל-אסד, בן דודו של חאפז. בעל עמדה בכירה ב"פלוגות המאבק".
גנרל אסֶף שווכאת, גיס (בעלה של האחות בושרה). מפקד המודיעין הצבאי וסגן שר ההגנה. מהמקורבים ביותר לבשאר אל-אסד. נרצח בפיגוע במלחמת האזרחים הסורית ב-18 ביולי 2012.
חאפז בשאר אל-אסד, בן.^[14] התפרסם בעיקר בשל השתתפותו בתחרויות במתמטיקה,^[15] אך גרם גם לאכזבות שבעקבותיהן לעגו לו אזרחים סורים.^[16]^[17]

ראו גם

לקריאה נוספת

אייל זיסר, בשם האב - בשאר אל-אסד, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2004.
פואד עג'מי, המרד בסוריה, תל אביב: עם עובד, 2013.

קישורים חיצוניים

בשאר אל-אסד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלוף בן, איך הכשירו אולמרט, סרקוזי ואובמה את בשאר אסד?, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2008
צבי בראל, עשור לכהונת בשאר אל-אסד - "הילד" שהפך למנהיג שמנווט את מדיניות העולם הערבי, באתר הארץ, 18 ביוני 2010
אן ברנרד, הניו יורק טיימס, פנים אל פנים מול אסד: נשיא סוריה לא מתחרט ובטוח בניצחונו על המורדים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2016
אלון אלטרס, בשאר אל-אסד - מנהיג ניאו נאצי, באתר הארץ, 18 במאי 2017
גיא אלסטר‏, 20 שנה לשלטון בשאר אסד: מלחמה אחת הוכרעה, השנייה כבר בפתח, באתר וואלה, 17 ביולי 2020
AP, האב, הבן והמדינה שנחרבה: 50 שנות אסד, באתר ynet, 15 בנובמבר 2020
אייל זיסר, אחרי הכול – בשאר אל-אסד, מרץ 2022
אויבים עונה 3 | פרק 4 - בשאר אסד, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 54:16)
יוגב כרמל, ‏"אסד עקף באכזריות ובפסיכופתיות אפילו את אבא שלו – והפך לאיש הכי שנוא", באתר ‏מאקו‏, 12 בדצמבר 2024
השקרים, ההסתרה והבריחה: השעות האחרונות של אסד בסוריה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2024
בשאר אל-אסד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ United States Congress House Committee on Foreign Affairs, Syria Freedom Support Act; Holocaust Insurance Accountability Act of 2011; Export Promotion Reform Act; Countering Iran in the Western Hemisphere Act of 2012; Export Promotion Reform Act; and Expressing the Sense of Congress that Taiwan Should be Accorded Observer Status in the International Civil Aviation Organization (ICAO): Markup Before the Committee on Foreign Affairs, House of Representatives, One Hundred Twelfth Congress, Second Session, on H.R. 2106, H.R. 890, H.R. 1410, H.R. 3783, H.R. 4041, and S. Con. Res. 17, March 7, 2012, U.S. Government Printing Office, 2012. (באנגלית)
^ The Extent of Assad’s War Crimes in Syria Is Finally Coming to Light in a German Court, web.archive.org, ‏2020-11-02
^ איתמר מרגלית איתי בלומנטל, מוסקווה: אסד ובני משפחתו קיבלו מקלט מדיני ברוסיה, באתר כאן חדשות, ‏7/12/2024
^ איתמר ענברי, אסד גבר על עצמו וזכה בעוד 7 שנים על כיסאו, באתר nrg‏, 29 במאי 2007
^ רועי נחמיאס, אחרי משאל העם: מה על סדר היום של אסד?, באתר ynet, 2 ביוני 2007
^ אתר חדשות BBC הבריטי, Syria's Assad wins another term, ‏29 במאי 2007
^ סוריה: ישראל שתלה אורניום באתר שהופצץ בדיר אזור, באתר הארץ, 4 במרץ 2010
^ סוכנויות הידיעות, סבא"א: המתקן שהופצץ בסוריה היה כור גרעיני, באתר nrg‏, 28 באפריל 2011
^ ירון שניידר, כתב לענייני ערבים, ‏לא מפתיע: ניצחון מוחץ לאסד בבחירות, באתר ‏מאקו‏, 4 ביוני 2014
^ תוצאות ה"ניצחון" של בשאר אלאסד: המשך החורבן הסורי. ולמה אי אפשר לנשק עוד את היד של הפסל?, באתר Gplanet, ‏2021-05-28
^ ליאור בן ארי, נעה לוצקי והסוכנויות, אסד נמלט לרוסיה: "הוא ומשפחתו זכו למקלט במוסקבה", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
^ רועי קייס, אימא של בשאר אסד מתה, באתר ynet, 6 בפברואר 2016
^ רועי נחמיאס, מת אחיו של נשיא סוריה, מג'ד אסד, באתר ynet, 12 בדצמבר 2009
^ בנו של אסד: מי שאומר שאבי דיקטטור לא מבין את המציאות, באתר ynet, 19 ביולי 2017
^ מערכת ישראל היום, אסד כובש את סוריה? בנו מבלה ברומניה, באתר ישראל היום, 11 ביולי 2018
^ רועי קייס, הבן המאכזב של אסד, באתר ynet, 22 בינואר 2016
^ בנו של אסד קיבל רק 485/615 באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית

[1] United States Congress House Committee on Foreign Affairs, Syria Freedom Support Act; Holocaust Insurance Accountability Act of 2011; Export Promotion Reform Act; Countering Iran in the Western Hemisphere Act of 2012; Export Promotion Reform Act; and Expressing the Sense of Congress that Taiwan Should be Accorded Observer Status in the International Civil Aviation Organization (ICAO): Markup Before the Committee on Foreign Affairs, House of Representatives, One Hundred Twelfth Congress, Second Session, on H.R. 2106, H.R. 890, H.R. 1410, H.R. 3783, H.R. 4041, and S. Con. Res. 17, March 7, 2012, U.S. Government Printing Office, 2012. (באנגלית)

[2] The Extent of Assad’s War Crimes in Syria Is Finally Coming to Light in a German Court, web.archive.org, ‏2020-11-02

[3] איתמר מרגלית איתי בלומנטל, מוסקווה: אסד ובני משפחתו קיבלו מקלט מדיני ברוסיה, באתר כאן חדשות, ‏7/12/2024

[4] איתמר ענברי, אסד גבר על עצמו וזכה בעוד 7 שנים על כיסאו, באתר nrg‏, 29 במאי 2007

[5] רועי נחמיאס, אחרי משאל העם: מה על סדר היום של אסד?, באתר ynet, 2 ביוני 2007

[6] אתר חדשות BBC הבריטי, Syria's Assad wins another term, ‏29 במאי 2007

[7] סוריה: ישראל שתלה אורניום באתר שהופצץ בדיר אזור, באתר הארץ, 4 במרץ 2010

[8] סוכנויות הידיעות, סבא"א: המתקן שהופצץ בסוריה היה כור גרעיני, באתר nrg‏, 28 באפריל 2011

[9] ירון שניידר, כתב לענייני ערבים, ‏לא מפתיע: ניצחון מוחץ לאסד בבחירות, באתר ‏מאקו‏, 4 ביוני 2014

[10] תוצאות ה"ניצחון" של בשאר אלאסד: המשך החורבן הסורי. ולמה אי אפשר לנשק עוד את היד של הפסל?, באתר Gplanet, ‏2021-05-28

[11] ליאור בן ארי, נעה לוצקי והסוכנויות, אסד נמלט לרוסיה: "הוא ומשפחתו זכו למקלט במוסקבה", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024

[12] רועי קייס, אימא של בשאר אסד מתה, באתר ynet, 6 בפברואר 2016

[13] רועי נחמיאס, מת אחיו של נשיא סוריה, מג'ד אסד, באתר ynet, 12 בדצמבר 2009

[14] בנו של אסד: מי שאומר שאבי דיקטטור לא מבין את המציאות, באתר ynet, 19 ביולי 2017

[15] מערכת ישראל היום, אסד כובש את סוריה? בנו מבלה ברומניה, באתר ישראל היום, 11 ביולי 2018

[16] רועי קייס, הבן המאכזב של אסד, באתר ynet, 22 בינואר 2016

[17] בנו של אסד קיבל רק 485/615 באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

נשיאי סוריה
הרפובליקה הסורית הראשונה והשנייה	שוכרי אל-קוותלי • חוסני א-זעים • סאמי חינאווי • האשם אל-אתאסי • אדיב שישכלי • פאוזי סלו • אדיב שישכלי • מאמון אל כוזברי • האשם אל-אתאסי • שוכרי אל-קוותלי	דגל סוריה כיום
הרפובליקה הערבית המאוחדת	גמאל עבד אל נאצר
הרפובליקה הערבית הסורית	מאמון אל כוזברי • עיזאת אל נוס • נאזים אל קודסי • לואיי אל-אתאסי • אמין אל-חאפז • נור א-דין אל-אתאסי • אחמד אל חטיב • חאפז אל-אסד • עבד אל-חלים ח'דאם • בשאר אל-אסד

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בשאר אל-אסד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בשאר אל-אסד