ברקסטון בראג קומר

ברקסטון בראג קומר
Braxton Bragg Comer
	ברקסטון בראג קומר
לידה	7 בנובמבר 1848; ספרינג היל, אלבמה, ארצות הברית
פטירה	15 באוגוסט 1927 (בגיל 78); ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
שם לידה	Braxton Bragg Comer
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אלמווד, ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אלבמה; אוניברסיטת ג'ורג'יה; אמורי והנרי קולג' ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	5 במרץ 1920 – 2 בנובמבר 1920; (243 ימים)
	→ גו'ן בנקהד (אנ') ג'יימס תומאס הלפין (אנ') ←
	14 בינואר 1907 – 17 בינואר 1911; (4 שנים)
סגן מושל אלבמה	הנרי גריי
	→ ויליאם ג'לקס אמט אוניל ←
חתימה

ברקסטון בראג קומר (באנגלית: Braxton Bragg Comer, נודע גם בכינוי ב. ב. קומר, באנגלית: B. B. Comer;‏ 7 בנובמבר 1848 – 15 באוגוסט 1927) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-33 בשנים 1907–1911 וכסנאטור מטעמה ב-1920. כמושל, הגיע קומר להישגים כמו רפורמה במערכת הרכבות, תוך הורדת תעריפי ההובלה העסקיים באלבמה כדי ליצור תחרות עם מדינות אחרות. הוא הרחיב את המימון למערכת החינוך הציבורית, וכתוצאה מכך נפתחו יותר בתי ספר כפריים ובתי ספר תיכוניים בכל אחד מהמחוזות עבור תלמידים לבנים, וכך עלה שיעור ידיעת קרוא וכתוב באלבמה.

קומר היה בעל מטעים ואיש עסקים לפני ואחרי שנכנס לפוליטיקה. הוא ירש את אחוזת המטעים המשפחתית בשטח של 30,000 אקרים (120 קמ"ר), ששטחה הוקדש לגידול תירס וכותנה. היה לו חלק במכרות קומר ליד ברמינגהאם שנודעו כמכרות יוריקה. ב-1897 הוא השקיע 10,000 דולר בשותפות עם משפחתף טריינר, במטרה לפתח מפעל טקסטיל במדינה, והוא מונה כנשיא מפעלי אבונדייל, שהתפתחו בברמינגהאם, תפקיד בו הוא שימש עד מותו ב-1927.

ראשית חייו

ברקסטון בראג קומר נולד בעיירה ספרינג היל שבאלבמה כבנם הרביעי של ג'ון פלצ'ר וקתרין (לבית דרורי) קומר.^[1] כבעלי חווה, צברו הוריו של קומר את הונם בהתבסס על עבדים לגידול כותנה. ב. ב. קומר החל את לימודיו בגיל עשר בהנחייתו של א. נ. בראון.

ב-1864 החל קומר את לימודיו באוניברסיטת אלבמה, אך באפריל 1865 הוא נאלץ להפסיק את לימודיו כאשר כוחותיו של הגנרל ג'ון ט' קרוקסטון העלו באש את האוניברסיטה. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת ג'ורג'יה באת'נס, ג'ורג'יה, שם הוא הצטרף לאגודה הספרותית פי-קאפא. בהמשך הוא עבר לקולג' אמורי והנרי בווירג'יניה, שם הוא סיים את לימודיו ב-1869 עם תואר בוגר אוניברסיטה ומוסמך אוניברסיטה.

נישואים ומשפחה

ב-1872 נשא קומר לאישה את אווה ג'יין האריס מקאתברט, ג'ורג'יה. הוא בנה בית גדול עבורם בקומר סטיישן שבמחוז ברבור. השניים היו נשואים עד לפטירתה של אווה ב-6 במרץ 1920, יום לאחר מינויו לתפקיד סנאטור.

ראשית הקריירה העסקית

לאחר סיום לימודיו, שב קומר לספרינג היל וסייע בניהול האחוזה המשפחתית. עיקר הגידולים באחוזה היו תירס וכותנה בשטח של 30,000 אקרים (120 קמ"ר). הוא המשיך לנהל גם את אחוזתו במחוז ברבור, יחד עם אחיו ג'ון, וב-1885 הוא עבר עם משפחתו לאניסטון שבמזרח אלבמה, ואחיו, ג'ון ואלאס קומר, הפעיל את המטע המשפחתי במחוז ברבור. מקור עושר מרכזי שלהם היה פיתוח מכרות יוריקה.

מפעלי אבונדייל

מיזם אחר של קומר היה מפעל הטקסטיל אבונדייל (Avondale Mills), שבסיוע בניו, היה לאחד ממפעלי הטקסטיל הגדולים ביותר באלבמה. משפחת טריינר, שהיו לה עסקי טקסטיל בצ'סטר, פנסילבניה, תכננה להרחיב את עסקיה לדרום בעיר התעשייתית החדשה והמפתחת, ברמינגהאם. היא הציעה השקעות לאנשי עסקים כמו פרדריק מיטשל ג'קסון הבן, שהסכים להשקיע 150,000 דולר כדי להעביר את מפעל הטקסטיל לברמינגהם. ג'קסון, שהיה נשיא המועדון המסחרי של ברמינגהאם, קודמתה של לשכת המסחר של אזור ברמינגהאם, התחייב "לסייע ליצירת מקומות תעסוקה לאלה שזקוקים להם נואשות בעיר הצעירה והנאבקת של ברמינגהאם". בנו של קומר, ג'יימס מקדונלד קומר, נזכר לימים שאביו היה חדור במניע לקחת חלק במיזם העסקי החדש באמצעות "תחושה שברמינגהאם זקוקה לתעשייה שתיצור מקומות תעסוקה הן לנשים והן לגברים".

כשהם קיבלו את המחויבות של איש העסקים לשותפות פיננסית, שאפו בני משפחת טריינר שמשקיע מקומי יקבל על עצמו את תפקיד נשיא החברה, וב-1897 הם פנו לקומר. קומר קיבל את ההצעה והשקיע 10,000 מכספו במיזם. מאז ועד 1927 הוא שימש כנשיא מפעל הטקסטיל אבונדייל, וניהל את הרחבתו לאתרים נוספים.

ב-1897 בנה קומר את המפעל הראשון באבונדייל, אזור שהיה לחלק מברמינגהאם. במהלך שנת הפעילות הראשונה, עשה המפעל שימוש ב-4,000 חבילות כותנה. ב-1898 כבר מנה המפעל 436 עובדים והפיק רווחים בהיקף של 15,000 דולר. ב-1907, כאשר הושבע קומר כמושל, כבר עמדו רווחי המפעל על 55,000 דולר והוא ייצר כמעט 8 מיליון יארד של תוצרת.

חברת אבונדייל החלה עם 30,000 פלכים במפעל הראשון בברמינגהאם ובמשך שלושים השנים הבאות התרחבה כך שהגיעה לעשרה מפעלים בשבעה יישובים שבהם פעלו 282,160 פלכים. המפעלים כללו את מפעלי אווה ג'יין, המפעל המרכזי, מפעל סאלי ב. ומפעל קתרין בסילקגואה; מפעלי הכותנה באלכסנדר סיטי, מפעלי סיקמור, מינגון ובוול, וחברת הייצור פל סיטי.^[2]

כאשר צנחו מחירי הכותנה, איבדו החוואים הלבנים העניים את אדמותיהם ופנו לחכירה. כמה מהם היו מוכנים לוותר על פעילות חקלאית ולעבור לערי הטקסטיל. אחד מעובדי מפעל הטקסטיל הלבנים אמר ש"הרווחנו כסף טוב בהשוואה לחווה". עובד אחר אמר, "אולי אין לנו הרבה, אבל בטוח שיש לנו יותר". לפחות חוואי לבן אחד לשעבר נזכר במעבר בהתלהבות: "כן! אנחנו רק חשבנו שכמעט הגענו לגן עדן כאשר הגענו לכאן. לא הצטרכנו לקטוף כותנה או לקצור כותנה. רק ללכת לעבוד ושוב, לא לעשות שום דבר נוסף. ובאמת עשינו את זה כשבאנו לכאן.

אף על פי שהיה זה נהוג באותה תקופה, המפעלים עשו שימוש בהעסקת ילדים.

נציבות הרכבות

קולו של קומר היה בולט בקריאה לרפורמה במערכת הרכבות. בעלי העסקים באלבמה סבלו מנחיתות כאשר התחרו עם עסקים שבסיסם היה בג'ורג'יה בשל תעריפי התובלה הנמוכים במדינה זו. המועדון המסחרי של ברמינהגהאם ומשרד התובלה של ברמינגהאם, ארגונים שבהם היה לקומר תפקיד משמעותי, חשפו עדויות לתעריפים מפלים להובלה ברכבות. קומר האמין שמתן כוח רב יותר לנציבות הרכבות של אלבמה יהיה הדרך הטובה ביותר לשים קץ לאפליה ולהוריד את התעריפים לרמה שתאפשר לחברות באלבמה להתחרות עם אלו של ג'ורג'יה. אך בית המחוקקים של המדינה והנציגים לוועידה החוקתית של 1901 לא חיזקו את כוחה של הנציבות.

כאשר נציבות הרכבות לא ביצעה שינוי בתעריפים במשך שנתיים נוספות, שינה קומר את הטקטיקה והחליט להתמודד על מושב בנציבות, שזמן קצר קודם לכן הפכה לגוף נבחר. הוא ניהל מערכה להגביל את כוחן של חברות הרכבות. ב-1904 הוא נבחר כנשיא הנציבות, אך עד מהרה הוא הבין שבידיו הייתה סמכות מועטה מאוד בשל העובדה ששני חברי הנציבות האחרים צידדו בחברות הרכבת. שלוש שנים לאחר שנבחר לנציבות, הבין קומר שהוא יכול היה ליזום רפורמה רק אם ייבחר כמושל.

רקע פוליטי

טבח יופאולה ב-1874 ומעשי ההפחדה

קומר נטל חלק חשוב במערכת העליונות הלבנה שהובילה לשלילת זכות הבחירה מהאפרו-אמריקאים בשנות ה-70. יחד עם אחיו ואלאס הוא הביל את ההמון בספרינג היל לביצוע הטבח ביופאולה של 1874. (אנ'). ביום הבחירות, הוביל קומר את הליגה הלבנה (White League) לשבש את הבחירות וארב לקבוצה של כאלף שחורים שיצאו להצביע. בטבח נרצחו לפחות שבעה שחורים, נורו לפחות עוד 70, ומשאר ההמון נמנעה האפשרות להצבעה. באותו ערב התפרצו כמה מהאנשים שהוביל קומר למשרד ספירת הקולות, העלו באש קלפיות, כך שמועמדים לבנים יכלו להכריז על ניצחונם, ורצחו את בנו בן ה-16 של המפקח על הבחירות. כאשר היה אדם שהעיד שקומר הוביל את ההמון, אותו אדם הואשם לשווא בעדות שקר, וכך הורתעו אחרים מלהעיד בעצמם.^[3]

הבחירות למשרת המושל ב-1906

הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אלבמה ב-1906 עמדו בסימן "נטישת המונח 'שמרנות' משמה הרשמי של המפלגה, תוך המחשה שנוח לה עם מצע יותר פרוגרסיבי". מועמדי המפלגה למשרת המושל היו פרוגרסיביים כמעט בכל תחום. אף על פי כן, סגן המושל ראסל מ. קנינגהאם מברמינגהאם לא תמך ברפורמה בתעריפי ההובלה ברכבות, שכן הוא זכה לתמיכה מצד חוגי הענף.

על קומר נמתחה ביקורת על התנגדותו הידועה לחוקי תעסוקת הילדים. הוא טען שהמשפחות צריכות להיות אלו שיחליטו על ילדיהם. מסע הבחירות של קומר ונאומיו היו טובים יותר מאלו של קנינגהאם, ומתקפותיו המילוליות על חברות הרכבות עוררו את הציבור באלבמה עד שהוא זכה ב-61 אחוזים מהקולות בבחירות המקדימות, ובבחירות הכלליות שהתקיימו בנובמבר הוא זכה ביותר מ-85 אחוזים מהקולות. קומר, שייצג את האליטה של החקלאים ואת הקהילה העסקית המתפתחת, הביס בקלות את אסא א. סטרטון שייצג את המפלגה הרפובליקנית ואת ג'. נ. אבוט שייצג את המפלגה הסוציאליסטית. תוכניתו של קומר ליזום רפורמה בענף הרכבות, וכן בנושאים נוספים כמו החינוך, יצרו אפשרות שהדמוקרטים הפרוגרסיביים יעדיפו רפורמות שיתבססו על רוב בבית המחוקקים שנבחר אז ובו שלטה המפלגה הדמוקרטית.

מושל אלבמה

רפורמת הרכבות

את רובו של נאום ההשבעה שלו כמושל אלבמה הקדיש קומר לסוגיית הרפורמה בענף הרכבות וביקש מבית המחוקקים להעביר עשרים חוקים נפרדים כדי לתת לנציבות הרכבות סמכויות לקביעת תעריפים ואכיפתם. בית המחוקקים, שהיה תמים דעים איתו, העביר את הרפורמה בשינויים קלים בלבד. באמצעות חוקים חדשים אלו, השיג קומר לבסוף את הפחתת התעריפים שאפשרה למגזר העסקי באלבמה תנאי תחרות טובים יותר מול עמיתיהם במדינות השכנות.

בית המחוקקים הוסיף סעיף שישלול את רישיון העסק מכל תאגיד שיגיש תביעה בבית משפט פדרלי בכל סוגיה שכבר נדונה קודם לכן בבתי המשפט של המדינה. חברת L&N וחברות רכבת נוספות קראו תיגר על חוקי הרכבת החדשים בבית משפט פדרלי. חוסר ההסכמה בין ממשלת אלבמה לבין חברות הרכבות נמשך לאחר תום כהונתו של קומר כמושל. ועדיין, הוא הסיג את מטרתו "לתת למדינה את הסמכות הרגולטורית המורחבת בנוגע לתעריפי ההובלה ברכבות".

שביתת הכורים

ב-1908, פתחו כ-7,000 כורים, רובם לבנים, בחברת הפחם, הברזל והרכבות של טנסי (TCIRR) ובמפעלי כרייה נוספים באלבמה, בשביתה. אליהם הצטרפו 500 אסירים אפרו-אמריקאים שהועסקו על ידי המדינה. בכירי החברות עתרו למדינה כדי לשבור את השביתה באמצעות עשיית שימוש במיליציה של המדינה. כדי להיות מסוגלים להמשיך ולפעול, אילצו בכירי החברה את האסירים השחורים לעבוד שעות ארוכות באופן משמעותי. מנהלי העבודה הלבנים גייסו אסירים נוספים לעבודה. ויליאם מילין, מנהיג עובדים אפרו-אמריקאי בולט, מחה נגד תנאים אלו ונעצר. המון הוציא אותו מתוך הכלא וביצע בו מעשה לינץ'. פעיל אפרו-אמריקאי נוסף נתלה במסגרת מעשה לינץ' שבוע לאחר מכן. קומר הוציא הוראות לגיוס המיליציה המדינתית כדי לפזר את השובתים ואת המחנות שהם התארגנו בהם.

באמצע אוגוסט 1908, ביקרה משלחת של אזרחים חשובים מברמינגהאם את מנהיגי הכורים השובתים והביעה בפניהם איום מפורש. הם אמרו שאם השביתה לא תסתיים, "תיראה ספרינגפילד, אילינוי (שבה 12,000 לבנים העלו באש את הפרבר האפרו-אמריקאי של העיר באש) כשישה סנטים". קומר אמר, "אנו זועמים על הניסיונות ליצור שוויון חברתי בין הכורים השחורים לכורים הלבנים". הוא הוסיף שהוא "לא יסבול 8,000 או 9,000 שחורים מבוטלים במדינת אלבמה".

הרפורמה בחינוך

הרפורמות של קומר לשיפור מערכת החינוך עבור הלבנים זכו למימון מוגדל מהמדינה. מועצת שמאים מדינתית הוקמה כדי "להשוות מיסוי על ידי השוואת ערכי נכסים ברחבי המדינה ויצירת זיכיונות לעסקים". אך רוב התוספות להכנסות המדינה ממיסים לא נוצרו מרפורמות במיסוי, אף על פי שאלו ככל הנראה ייצבו את ההכנסות, אלא באמצעות הגידול בהכנסות שנבעו מתעסוקת האסירים.

ממשלו של קומר עשה שימוש בגידול בהכנסות במיסוי בהוצאות החינוך עבור תלמידים לבנים בלבד. קומר ניתב את הכספים למימון בניית בתי ספר כפריים ללבנים ובתי הספר התיכוניים המחוזיים (לפחות אחד בכל מחוז), ולהגדלת ההקצבות לאוניברסיטת אלבמה, למכון הפוליטכני של אלבמה, לתשעה בתי ספר חקלאיים, למוסדות חינוך ולבית הספר הטכני לבנות במונטבלו. בנוסף לקחה המדינה על עצמה את השליטה בבתי הספר התעשייתיים לבנים. הרפורמות החינוכיות של קומר השפיעו על מערכת החינוך של אלבמה במאה השנים הבאות.^[4]

יותר מרבע הכנסות המדינה ב-1910 נבעו מהתשלום עבור העסקת האסירים השחורים. העיתונאי דאגלס בלקמון ציין שקומר ביסס את השיפורים עבור האוכלוסייה הלבנה על כספים שהגיעו מעבודתם של השחורים. רמת הלימודים עבור התלמידים הלבנים עלתה, וכתוצאה בכך עלה שיעור ידיעת קרוא וכתוב, אך במערכת שהתבססה על הפרדה גזעית, לא זכו האפרו-אמריקאים למימון שווה למוסדות החינוך שלהם. תחת ממשלו של קומר, הכספים שהוצאו על חינוך לכל תלמיד שחור היו בהיקף של שביעית מאלו שהוצאו על תלמיד לבן. שיעור ידיעת קרוא וכתוב בקרב הלבנים עלתה באופן ניכר, אך ירדה באופן ניכר בקרב השחורים. ב-1920 עמד שיעור זה בקרב השחורים באלבמה על 50 אחוז.

קומר טען בתוקף שהשקעה של המדינה בתשתית החינוך הייתה "בעלת החשיבות הגבוהה ביותר, וייעץ לבית המחוקקים "...להיות ליברלי יותר בהקצבותיהם למוסדות האקדמיים ולכל בתי הספר באלבמה ככל שמצבה הפיננסי של המדינה יאפשר זאת, שכן זוהי השקעה בטוב ביותר".

עדות להשפעתו של קומר על החינוך, הייתה אחד מצעדיו האחרונים להעביר הנחיה לבניית בית הספר על שם קתרין קומר במחוז ברבור. בשל חובת ההפרדה הגזעית במוסדות החינוך באותה עת, רק ילדי הלבנים יכלו ללמוד בבית ספר זה. כדי להבטיח גישה לחינוך לכל, הוא גם הנחה את בנייתו של בית הספר על שם בקי קומר, גם הוא במחוז ברבור.

חוק היובש

הפרוגרסיביים היו חלוקם בדעותיהם בנוגע לחוק היובש, כשכמה מהם האמינו שההחלטה בעניין צריכה להתקבל על ידי הרשויות המקומיות ואחרים תמכו בהעברת חוקי מדינה נגד מכירת אלכוהול. במהלך מסע הבחירות שלו ובשנתיים הראשונות לכהונתו כמושל, ראה קומר בחוק היובש כעניין מקומי. החל מ-1908, 50 מתוך 67 מחוזות אלבמה החליטו בעד חוק היובש. על אף זאת, דחפה הליגה נגד השתייה לקבלת חוק יובש מדינתי. קבוצות אחרות לתמיכה בחוק היובש תמכו בעמדת הליגה, ואילצו את קומר לקרוא לבית המחוקקים להתכנס למושב מיוחד כדי להחליט בעניין. המושב המיוחד של 1909 החליט על חוק יובש מדינתי, אך כדי לא להסתפק בחוק בלבד, הם גם הציעו תיקון לחוקת המדינה כדי לשים קץ למכירות משקאות. קומר נסע ברחבי המדינה כדי להשיג תמיכה בתיקון המוצע, אך לא עלה בידו להשיג תמיכה מספקת.

קומר אמר, "כפי שנפריד את הכולרה מהחזירים, את הקרציות מהבקר, ואת חדקונית הכותנה מהכותנה, עליו להפריד את הנוער במדינה מכל מה שידרדר ויהרוס אותם".

שנותיו האחרונות

בשל הסעיף בחוקת אלבמה שמנע מהמושלים לכהן ביותר מתקופת כהונה אחת רצופה, לא היה זכאי קומר להתמודד בבחירות של 1910. בבחירות של 1914 הוא הובס על ידי מועמד שנתמך על ידי קואליציה של חברות הרכבות, ארגוני העובדים ותומכי האפשרות של אכיפת חוק היובש על ידי הרשויות המקומיות.

באביב 1920 מינה המושל תומאס קילבי את קומר לכהן בחודשים שנותרו לכהונתו של ג'ון ה. בנקהד בסנאט של ארצות הברית, לאחר שזה האחרון נפטר. כאשר תמה תקופת הכהונה, הוא לא ביקש להתמודד על תקופת כהונה נוספת.

לאחר תקופת הכהונה הקצרה בסנאט, בילה קומר את שארית חייו בפעילות עסקית. מלבד תמיכה במועמד למשרת המושל, א. ה. קרמייקל, נמנע קומר מפעילות פוליטית לאחר תום כהונתו בסנאט.

ברקסטון בראג קומר נפטר בברמינגהאם ב-15 באוגוסט 1927. רעייתו, אווה ג'יין, הלכה לעולמה ב-6 במרץ 1920, בעת כהונתו בסנאט. הוא הניח אחריו את תשעת ילדיהם ונטמן בבית הקברות אלמווד שבברמינגהאם.

מורשתו

עד אמצע המאה ה-20 זכה קומר לתשבחות כרפורמטור שתרם רבות למערכת החינוך באלבמה. הוא זכה גם לשבחים על תבונתו העסקית ומאמציו להביא את מפעלי אבונדייל לברמינגהאם ולמרכז אלבמה. הוא הסתמך על מערכות ההפרדה הגזעית, עליונות הלבנה ותעסוקת הילדים כדי להביא תועלת למטעיו, מכרותיו ומפעליו.

השיפורים שהכניס קומר למערכת החינוך של אלבמה הועילו לתלמידים הלבנים, בעוד שבתי הספר של האפרו-אמריקאים ותלמידיהם נותרו ללא מימון. שיעורי ידיעת קרוא וכתוב בקרב הלבנים עלו במהלך תקופת כהונתו כמושל. בית המחוקקים של אלבמה, שהיה בשליטה דמוקרטית, לא דאג למימון החינוך של האפרו-אמריקאים באופן עקבי.

קומר גם דאג להקמת בית חולים לחולי שחפת כחלק משימוש בכספי המדינה לשיפור מערכת הבריאות הציבורית. הוא גם קידם את חוקי הביטוח. בעידוד יוזמתו של הנשיא תאודור רוזוולט לשימור משאבי הטבע, הוביל קומר חקיקה להקמת מחלקת שימור הקרקע של אלבמה. מטרת פעולתה הייתה פיקוח על מערכת הפארקים המדינתית. הוא הגדיל את המימון לענף התחבורה כדי לשפר את הדרכים כחלק מהתשתיות הבסיסיות של המדינה. את רוב הצמיחה התעשייתית של ראשית המאה העשרים בברמינגהאם בפרט, אף על פי שהייתה במידה מצומצמת, ובאלבמה כולה בכלל, ניתן לזקוף לזכות הרגולציה של קומר על ענף הרכבות ולהשקעתו בתעשיית הטקסטיל.

אף על פי שקומר ספג ביקורת בראשית הקריירה שלו כתעשיין על גישתו כלפי תעסוקת ילדים, הוא התקדם עם גישת הציבור, וכמושל, העביר חוק פרוגרסיבי יחסית שדרש שילדים מתחת לגיל 12 לא יועסקו בענף הטקסטיל. בנוסף, כמושל, העביר קומר חוק נוסף שדרש שילדים מתחת לגיל 16 שהועסקו בענף הטקסטיל יבקרו בבתי הספר לפחות במשך שמונה ימי לימודים רצופים בכל סמסטר של לימודים.

השימוש בעבודת האסירים המורשעים המשיך לספק תמריצים למשטרה ולרשויות המקומיות לעצור, להרשיע ולהעסיק אסירים אפרו-אמריקאים כפועלים.

הנצחתו

קרן קומר (The Comer Foundation), שהוקמה על שמו והמטה שלה שוכן בברמינגהאם, מעניקה מלגות לסטודנטים המתגוררים במחוזות אלבמה שבהם מפעליו פעלו בעבר.^[5]

מספר מקומות ומוסדות נקראו על שמו של קומר:

בית הספר התיכון לזכרו של ב. ב. קומר, בית הספר היסודי לזכרו של ב. ב. קומר והספרייה לזכרו של ב. ב. קומר, כולם בסילקגואה, שבעבר שכן בה אחד המפעלים הגדולים של חברת אבונדייל.
בניין ב. ב. קומר באוניברסיטת אלבמה הוא משכן המחלקה ללשונות מודרניות.
הבניין הפדרלי בברמינגהאם.
בניין ברקסטון בראג קומר באוניברסיטת אובורן משכן משרדים ומעבדות של בית הספר לחקלאות.
גשר ב. ב. קומר בסקוטבורו, אלבמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברקסטון בראג קומר בוויקישיתוף

ברקסטון בראג קומר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ברקסטון בראג קומר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ברקסטון בראג קומר באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
ברקסטון בראג קומר באתר מחלקת הארכיונים וההיסטוריה של אלבמה (באנגלית)
ברקסטון בראג קומר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ברקסטון בראג קומר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Comer Family Papers, 1860-1864 - UNC Libraries

[2] Mock, "Braxton Bragg Comer, Birmingham, Alabama" Archived 2011-07-28 at the Wayback Machine, Textile History

[3] "Ambushed in Eufaula: Alabama's forgotten race massacre". al. January 16, 2022.

[4] "Alabama Hall of Fame, "Braxton Bragg Comer"". Archived from the original on January 11, 2018.

[5] "Mission". www.comerfoundation.net. Archived from the original on July 6, 2015.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]