בריסטול בומביי
 | |
| בריסטול בומביי בטיסת ניסוי, לפני מעבר לטייסת מס' 216 במזרח התיכון | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מטוס תובלה/מפציץ בינוני |
| ארץ ייצור |
 בריטניה |
| יצרן | בריסטול אירופליין |
| טיסת בכורה | 23 ביוני 1935 |
| תקופת שירות | 1939–1944 (כ־5 שנים) |
| צוות | 3-4 |
| נוסעים | 24 |
| יחידות שיוצרו | 50 |
| משתמש ראשי | |
| משתמשים משניים | |
הבריסטול בומביי (באנגלית: Bristol Bombay) היה מטוס תובלה ומפציץ בינוני בריטי תוצרת חברת בריסטול אירופליין, אשר שירת בחיל האוויר המלכותי בזמן מלחמת העולם השנייה.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבריסטול בומביי נבנה לפי דרישת משרד האוויר הבריטי למטוס חד-כנפי המסוגל לשאת פצצות או לחלופין, 24 חיילים. ניסיונה הקודם של בריסטול בבניית מטוסים חד-כנפיים היה מדכדך: שני המטוסים החד-כנפיים הקודמים שבנתה, אב טיפוס שכונה "Racer", ואב טיפוס למטוס קרב בשם "Bagshot", נכשלו בשל חוסר בגמישות הכנפיים ובעיות במאזנות ולא נכנסו לייצור. על סמך ניסיון זה, תכננה בריסטול את המטוס עם לא פחות משבע תומכות לכל כנף שנוצרו מפלדה בעלת רמת חוזק גבוהה. לא במפתיע, היה התוצר הסופי מטוס כבד ביותר[1].
אב הטיפוס שסומן כ-Type 130 טס לראשונה ב-23 ביוני 1935 ו-80 המטוסים הוזמנו בשם בומביי. מכיוון שמפעלה הראשי של בריסטול בפילטון היה עסוק בייצור הדחוף יותר של הבלנהיים, נבנה הבומביי על ידי חברת שורט אנד הארלנד (Short & Harland) שבבלפסט[2]. המבנה המסובך של כנפי הבומביי הקשו על הייצור וגרמו לעיכוב גדול: המטוס הראשון לא נמסר לפני 1939 ו-30 ההזמנות האחרונות בוטלו.
מדחפי הפסיעה המשתנה מסוג הלה-שו (Hele-Shaw) היו המוצר הראשון פרי שיתוף פעולה של בריסטול ורולס-רויס בחברה בשם רוטול (Rotol), שמאוחר יותר הצליחה מאוד בייצור מדחפים עבור מטוסי קרב.
היסטוריה מבצעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שנבנה כמטוס חד-כנפי ובעל מבנה מתכת, שמר הבומביי על כמה מאפיינים שנחשבו כמיושנים לאותה תקופה, כמו כן הנסע הקבוע שלו. אף על פי שלא התאים לפעולה בזירת המלחמה באירופה, הוא הטיס אספקה לחיל המשלוח הבריטי בצרפת ב-1940. ביוני 1940 השתלט טייס חיל האוויר הצרפתי ז'אן-פרנסואה דמוזאי (Jean-Francois Demozay) על בומביי שננטש והעביר את עצמו ו-15 חיילים נוספים מצרפת לאנגליה[3], שם הפך לאלוף ההפלות הצרפתי הבכיר ביותר בשורות חיל האוויר המלכותי[4].
זירת פעילותו העיקרית של הבומביי הייתה המזרח התיכון, שם החליף את הוויקרס ולנטיה. הבומביי היה מסוגל להטיל פצצות במשקל של 113 ק"ג שנישאו במתלים חיצוניים, וכמו כן נעשה בו שימוש לפיזור מוקשים נגד אדם במשקל 20 ק"ג שחומשו והושלכו מהדלת האחורית של המטוס בצורה ידנית. הבומביי טס בגיחות הפצצה באביסיניה, סומליה האיטלקית, עיראק ולוב. כמפציץ בסטנדרטים אירופיים נחשב הבומביי למיושן והוא עבר למלא תפקידים של מטוס תובלה וכמטוס לפינוי נפגעים[5], כאשר צוות אוויר של בומביי אחד זקף לזכותו פינוי של כ-6,000 חיילים פצועים. ב-2 במאי 1941 פינו מטוסי בומביי של טייסת מס' 216 של חיל האוויר המלכותי את משפחת המלוכה היוונית מכרתים למצרים[6].
ב-16 בנובמבר 1941 הטיסו חמישה מטוסי בומביי את אנשי ה-SAS במשימתם הראשונה, תקיפת חמישה בסיסי אוויר גרמניים בצפון אפריקה. במהלך המשימה אבדו שני מטוסי בומביי, כאשר אחד הופל באש נ"מ ואילו השני התרסק, ככל הנראה, בשל סופת חול. המשימה עצמה הסתיימה בכישלון חרוץ והכריחה את אנשי ה-SAS לשנות את טקטיקות הפעולה שלהם[7].
גנרל ויליאם גוט היה הקצין הבריטי הבכיר ביותר שנהרג במלחמה כאשר הבומביי בו טס הופל במדבר המערבי בין בורג אל-ערב לקהיר[8], בדרכו להחליף את הגנרל קלוד אוקינלק ולקחת את הפיקוד על הארמייה השמינית. מותו סלל את דרכו של הגנרל ברנרד מונטגומרי אל הפיקוד.
טייסת האמבולנס האווירי מס' 1 של חיל המלכותי האוסטרלי הצטיידה ב-11 מטוסי בומביי בפברואר 1943. ביולי השתתפו מטוסי היחידה בפלישה לסיציליה ופינו כ-2,000 פצועים לצפון אפריקה[9]. החל מספטמבר החלה הטייסת לפעול במשימות פינוי נפגעים מאיטליה. בשל זמינותם של מטוסי תובלה חדשים ומהירים יותר ומצבם המכני הרעוע של מטוסי הבומביי ביצעה הטייסת את משימת הפינוי האחרונה שלה בנובמבר 1943 והוחזרה לאוסטרליה בתחילת 1944, שם פורקה.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]Type 130
- אב טיפוס
Type 130A בומביי סימן I
- מטוס תובלה ומפציץ בינוני דו-מנועי. הסימון המקורי היה Type 130 סימן II.
Type 137
- הצעה לגרסת מטוס נוסעים. לא נבנתה.
Type 144
- הצעה לגרסה שלא נבנתה עם כן נסע מתכנס. במכרז זכה ההנדלי-פייג' הארו (Handley Page Harrow).
שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבומביי היה בשירות המדינות הבאות:
מפרט טכני (בומביי סימן I)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צוות: 3-4
- נוסעים: 24 חיילים וציודם או עשר אלונקות
- אורך: 21.1 מטר
- מוטת כנפיים: 29.2 מטר
- גובה: 6.1 מטר
- שטח כנף: 124.5 מ"ר
- משקל ריק: 6,260 ק"ג
- משקל מקסימלי: 9,173 ק"ג
- מנוע: כוכבי, 2 X בריסטול פגסוס (Bristol Pegasus) סימן XXII, 1,010 כ"ס כל אחד
ביצועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהירות: 309 קמ"ש בגובה 2,000 מטר
- מהירות שיוט: 268 קמ"ש בגובה 3,050 מטר
- טווח: 3,560 ק"מ עם דלק נוסף
- סייג רום: 7,600 מטר
- מהירות טיפוס: 3.8 מטר/שנייה
- עומס כנף: 72.9 ק"ג/מ"ר
- כוח/מסה: 170 וואט/ק"ג
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקלעים
- פצצות
- עד 907 ק"ג פצצות בחלוקה של 8 X 113 ק"ג על מתלים חיצוניים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בריסטול בומביי באתר Military History Encyclopedia on the Web
- תמונות נוספות באתר HistoricAircraft.org
- Bristol Type 130 Bombay in HistoryOfWar.org
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Wansborough-White, "Fifty Bristol Years". flightglobal.com. עמוד 209
- ^ Wansborough-White, עמודים 209-210
- ^ Bennett, G. H. The RAF's French foreign legion 1940-45: De Gaulle, the British and the re-emergence of French air power. Continuum International Publishing Group, 2011. ISBN 1441189785. עמוד 33
- ^ Foreman, John. Fighter Command Air Combat Claims, 1939-45: 1939-1940. Red Kite / Air Research, 2003. ISBN 0953806189. עמוד 43
- ^ Digital Collections Pictures - National Library of Australia
- ^ 216 Squadron Association - Squadron History
- ^ Ferguson, Amanda. Sas: British Special Air Service. The Rosen Publishing Group, 2003. ISBN 0823938107. עמודים 16–17
- ^ James Holland, "The Truth Behind the Death of General William Gott." 216 Squadron Association
- ^ Jane, Frederick Thomas. Jane's all the world's aircraft. Sampson Low, Marston & Co., 1945
- ^ Motum, John. The Putnam Aeronautical Review. Naval Institute Press, 1991. ISBN 1557506760. עמודים 5–6, 15