לדלג לתוכן

בסיס חיל האוויר המלכותי סנט ג'ין

סנט ג'ין
RAF St Jean
סמל להק הפצצה 98 שטייסותיו השתמשו בבסיס
סמל להק הפצצה 98 שטייסותיו השתמשו בבסיס
נתוני השדה
סוג השדה צבאי
מפעיל חיל האוויר המלכותי
עיר סמוכה עכו
קואורדינטות 32°56′33″N 35°06′31″E / 32.94244722°N 35.1085°E / 32.94244722; 35.1085
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
17/35
10/28
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בסיס חיל האוויר המלכותי סנט ג'יןאנגלית: RAF St Jean), שכונה בעברית בסיס מידד ובה"ד 1 (אוויר), היה שדה תעופה צבאי בצפון ישראל, שהיה בשימוש בתקופת המנדט הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ושימש כבסיס חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת העצמאות. שדה התעופה נמצא כ-4 ק"מ צפונית-מזרחית לעכו. כיום פועל במקום מנחת שמרת[1].

שדה התעופה היה בשימושם של חיל האוויר המלכותי, חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וחילות האוויר של צבא ארצות הברית במסגרת המערכה בצפון אפריקה נגד מדינות הציר.

בסוף 1941 הגיע לבסיס להתארגנות ואימונים טייסת 127 של חיל האוויר המלכותי (אנ') שהפעילה מטוסי הוקר הוריקן, שעזבה לצפון אפריקה במאי 1942. הטייסת חזרה לבסיס בנובמבר 1943 ועזבה לבריטניה באפריל 1944.[2]

בינואר 1942 הגיעו לבסיס צוותי קרקע ומנהלה של טייסת 147 של חיל האוויר המלכותי (אנ'), אולם מחסור במפציצי B-24 ליברייטור מנע את הפיכת הטטיסת למבצעית וצוותי הקרקע שלה טיפלו במפציצים של טייסות אחרות עד פירוקה בפברואר 1943.[2]

ביולי 1942 עברה לבסיס טייסת 159 של חיל האוויר המלכותי המלכותי (אנ') עם מפציצי ליברייטור ובאוגוסט עברה לבסיס עקיר. ב-21 באוגוסט 1942 עברו לבסיס טייסת ההפצצה (כבדה) ה-343 וטייסת ההפצצה ה-344 של להק המפציצים ה-98 בחיל האוויר התשיעי של חיל האוויר האמריקאי עם מפציצי ליברייטור. הן עזבו לבסיס כברית במצרים ב-10 בנובמבר.[2]

באותה שנה עברה לשדה טייסת 459 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי המצויידת במטוסי לוקהיד הדסון ללוחמה בצוללות שביצעה סיורי ים במזרח הים התיכון. הטייסת עזבה ללוב בדצמבר 1942, חזרה לבסיס עם מפציצי מרטין בלטימור במאי 1944 וביצעה סיורי ים עד אוגוסט 1944. טייסת 451 של חיל האויר המלכותי האוסטרלי פעלה מהבסיס בין נובמבר 1942 לינואר 1943 עם מטוסי קרב מדגם הריקיין, ואז עברה למרסה מטרוך שבמצרים. ב-21 אוקטובר 1943 עברה לבסיס טייסת 454 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי עם מפציצי בלטימור ועזבה ב-3 בנובמבר ללוב.[2]

בין השנים 19491951 שימש הבסיס באופן זמני כשלוחה של בית הספר לטיסה עד שעבר למשכנו הקבוע במחנה סירקין[3]. קורס הטיס הראשון התקיים בשדה דב, ולאחר מכן הועבר בית הספר לטיסה למחנה בריטי נטוש בכפר יונה. כשהחל מבצע יואב הועברו חניכי בית הספר לטיסה לסנט ג'ין, בו שכן מטה חטיבה 7 עד 8 בנובמבר 1948. בסנט ג'ין רוכזו חניכים שקיבלו הכשרה מחוץ לישראל: באיטליה, בארצות הברית ובצ'כוסלובקיה, לצד חניכים ילידי 1931.[2] את הקורס הראשון סיימו בהצלחה ארבעה טייסים: טיבי בן-שחר, ישעיהו גזית, מוטי הוד ודני שפירא, שקיבלו את "כנפי הטיס" בחודש מרץ 1949, ועברו לטייסת הקרב הראשונה בחצור, שלרשותה עמדו מטוסי מסרשמיט Bf 109.

הבסיס כונה בסיס הדרכה 1 (אוויר), וב־26 באפריל 1950 ניתן לו השם העברי בסיס מידד, על שם הטייסים מתי סוקניק ודוד שפרינצק (בנו של יוסף שפרינצק), חניכי בית הספר לטיסה שנהרגו ב־4 ביוני 1948 כשמטוס הפיירציילד בו טסו לתקוף ספינות של הצי המצרי נפל.[4][2]

לאחר מעבר בית הספר למחנה סירקין ב-1951, הוא הפך לבסיס של יחידת מחסני חירום עד לאחר מלחמת ששת הימים.

ביולי 1967 אירע בו פיצוץ גדול בו עלו באש מצבורי פגזים, קטיושות ופריטי תחמושת נוספים שנלקחו כשלל מהמלחמה[3]. לאחר ההתפוצצות ננטש השדה, והפך לשדות חקלאיים. המבנים נהרסו, ושרדו רק שתי דרכי גישה חקלאיות בצורת V‏ (17/35, 10/28), המסמנות את מקומם של מסלולי ההמראה. מסלול 17/35 משמש כיום כמנחת שמרת.

בשם "סן-ג'ין" נקרא גם שדה המטווחים הסמוך, שהוקם על שפת הים וששימש בעיקר את חיילי "גולני" ממחנות "בן-עמי" ו"שרגא". לימים הוקם שם אתר הקרוואנים "חצרות יָסַף"[3].

בדצמבר 2010 נערכה חפירת בדיקה בשטח המחנה לאחר גילוי עתיקות בבדיקות מקדימות לקראת בנייה. בחפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נחשפו שני קברים שנכרו לתוך החול ונבנו מאבני כורכר מסותתות. הקבר הראשון נבנה בשני נדבכים מאבנים שהפגמים שבמקצתן כוסו בטיח. החפירה הופסקה עם גילוי עצמות אדם. הקבר השני נחפר חלקית ומידות האבנים שמהן נבנה לא הובררו. הקברים תוארכו על פי ממצא כלי החרס לתקופה הרומית בארץ ישראל[5].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אבינעם מיסניקוב, טייסת ההפצצה ה-345 בארץ-ישראל, באתר מרקיע שחקים
  • Maurer Maurer, Combat squadrons of the Air Force in World War II, ‏ed. (1982) [1969] (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]