טייסת 101
 | |
| סמל טייסת 101 | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | טייסת הקרב הראשונה |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 חיל האוויר הישראלי |
| סוג | מטוסי קרב |
| בסיס האם |
 בסיס רמת דוד |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1948–הווה (כ־77 שנים)  |
| מלחמות |
מלחמת העצמאות |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד | תקיפה, יירוט, הפצצה, צילום אווירי |
| כלי טיס | F-16C ("ברק 2020" חד-מושבי) |
| כלי טיס בעבר |
כפיר,
נשר,
מיראז' 3C,
מיסטר, |
  | |
.jpg)
טייסת 101, המכונה גם "טייסת הקרב הראשונה", היא טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי. לאורך השנים הפעילה הטייסת מטוסי קרב שונים. הטייסת פעלה מבסיס חצור עד יוני 2021 ומאז הועברה לבסיס רמת דוד.[1][2] נכון ל-2021 מפעילה הטייסת מטוסי F-16C ("ברק").
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטייסת הוקמה בשנת 1948 על ידי לו לנארט ומודי אלון, כאשר לנארט היה למעשה מפקדה הראשון בפועל, אך אלון הוא הראשון שמונה רשמית להיות מפקדה. בסיסה הראשון היה שדה התעופה הרצליה.[3]
ב-29 במאי 1948 מונה אלון למפקד הטייסת, ועוד באותו יום לפנות ערב יצא לתקיפה אווירית על הטור המצרי סמוך לגשר עד הלום[4]. בתקיפה זו השתתפו ארבעת המטוסים הראשונים של טייסת הקרב הצעירה, מדגם "אוויה S-199" ("מסרשמיט"), שעד אז עצם קיומם של מטוסי קרב ישראליים היה בגדר סוד. היה זה המבצע הראשון ולמעשה הטיסה המבצעית הראשונה של מטוסי קרב במדינה החדשה. בתקיפה נהרג אחד הטייסים, אדי כהן.[5]
ב-3 ביוני המריא אלון משדה התעופה הרצליה והפיל באמצעות ה"מסרשמיט" שלו שתי דקוטות מצריות שהפציצו את תל אביב. כל זאת לאחר כשבועיים של הפצצות כמעט יום יום. העיר תל אביב לא ידעה את נפשה מרוב שמחה. ב-8 ביולי המריא אלון כדי לתקוף טור משוריין מצרי בביר עסלוג' שבנגב. בדרכו חזרה הבחין המבנה שבו טס בשני מטוסי ספיטפייר מצריים, ואלון הפיל אחד מהם. ב-16 באוקטובר 1948 חזר אלון יחד עם עזר ויצמן מגיחת תקיפה על הכוח המצרי שהחל לסגת מאיסדוד; אלון התרסק עם מטוסו בגישה לנחיתה בשדה התעופה הרצליה, ונהרג. סיד כהן החליף אותו בפיקוד על הטייסת. כיוון שרוב הטייסים של טייסת 101 היו מתנדבים מחו"ל, לאחר המלחמה רובם חזרו לארצותיהם והטייסת התרוקנה. כדי לפצות על חיסרון זה הובאו לארץ פרחי הטיס החדשים מצ'כיה. בנובמבר 1948 עברה הטייסת, בפיקודו של סיד כהן, מהרצליה לבסיס חצור.
ב־20 בנובמבר 1948 יירט P-51 מוסטנג של הטייסת מטוס של חיל האוויר המלכותי, כאשר מטוס מוסקיטו לא מזוהה חדר לשטח ישראל מכיוון גבול ישראל–לבנון באזור חניתה. המטוס טס מעל רוב שטח המדינה, ולאחר שהתברר כי גובה טיסתו נמצא מחוץ לטווח נ"מ, הועלה מטוס מהטייסתשיירט את המטוס אזור קסטינה.[6]
מאחר שיבואן המטוסים של הטייסת, אל שווימר, השיג לטייסת במבצע תובלה חסר תקדים 12 מטוסי מוסטנג חדשים, התפלגה הטייסת לשתי טייסות: טייסת 101 שהפכה לטייסת המוסטנגים, ובשכנות לה הוקמה טייסת 105 ("העקרב") של מטוסי הספיטפייר הישנים.
בסיום מלחמת ההתשה נמנו טייסי הטייסת עם הכוחות שהשתתפו במבצע רימון 20, שבמסגרתו הפילו מטוסי חיל האוויר הישראלי בשמי מצרים חמישה מטוסי מיג-21 מוטסים בידי טייסים סובייטיים. 8 ממטוסי טייסת 101 השתתפו בקרב האוויר של 13 בספטמבר 1973, שבמהלכו הופלו 12 מטוסי מיג סוריים ומטוס ישראלי אחד.
במלחמת יום הכיפורים הפעילה הטייסת מטוסי מיראז' 3 ("שחק"). על הטייסת פיקד סא"ל אבי לניר עד שנפל בשבי סוריה ב־13 באוקטובר 1973 לאחר שנאלץ לנטוש את מטוסו שנפגע מטיל קרקע-אוויר במהלך פיטרול ברמת הגולן. הסורים עינו למוות את לניר השבוי, וגופתו הוחזרה לישראל ב-6 ביוני 1974. באפריל 1976 הוענק לו עיטור העוז. את לניר החליף בפיקוד על הטייסת סגנו, ישראל בהרב, ובתום המלחמה מונה הרצל בודינגר לפיקוד על הטייסת והטייסת קלטה את מטוסי הכפיר הראשונים שיוצרו בישראל.
הטייסת זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות בשנים 2013 ו-2019.
ב-21 ביוני 2021, הטייסת חזרה לבסיס רמת דוד, לאחר 72 שנות שירות בבסיס חצור.
עמותת טייסת הקרב הראשונה הוקמה בשנת 2006 ומטרתה היא העמקת המסורת וגיבוש הדורות השונים, החל מהקמת הטייסת ועד ליום.זה. העמותה הוקמה ונוהלה על ידי טייס ותיק בטייסת 101 (מטוסי ברק 1 וברק 2) סא"ל דני ברכה (המכונה "הכריש").
מפקדי הטייסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תקופה ראשונה - אוויה S-199, ספיטפייר, מוסטנג
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפקד | מינוי | הערות |
|---|---|---|
| מרדכי (מודי) אלון | מאי 1948 | נהרג ב-16 באוקטובר 1948. ממלאי מקומו היו ביל קייזר וסימור פלדמן |
| סיד כהן | אוקטובר 1948 | |
| עזר ויצמן | מרץ 1949 | |
| יעקב ג'ק כהן | יוני 1949 | |
| גרישה בראון | יולי 1949 | |
| משה פלד | דצמבר 1950 | |
| מאיר רוף | מרץ 1951 | |
| אברהם יפה | יולי 1951 | |
| מרדכי הוד | מרץ 1952 | לימים מפקד חיל האוויר |
| מאיר רוף | מרץ 1953 | |
| בני פלד | אפריל 1954 | ממלא מקום, לימים מפקד חיל האוויר |
| אברהם יפה | יוני 1954 | |
| יצחק יבנה | אוגוסט 1954 |
תקופה שנייה - דאסו מיסטר 4A
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפקד | מינוי | הערות |
|---|---|---|
| בני פלד | פברואר 1956 | בזמן פציעתו, ממלא המקום היה מנחם בר |
| יעקב אגסי | אוקטובר 1957 | ממלא מקום |
| יעקב "יאק" נבו | דצמבר 1957 | ממלא מקום |
| אהרון יואלי | מאי 1958 | |
| יוסף ג'ו אלון | אוגוסט 1960 | |
| רפי הר-לב | אוגוסט 1961 |
תקופה שלישית - שחק, נשר, כפיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפקד | מינוי | הערות |
|---|---|---|
| יוסף ג'ו אלון | נובמבר 1961 | |
| ארלוזור לב (זוריק) | דצמבר 1963 | שימש כמפקד בסיס רמת דוד כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, ונהרג בהתרסקות מטוסו במהלך המלחמה. |
| עמוס לפידות | אוגוסט 1965 | לימים מפקד חיל האוויר |
| דן סבר | יוני 1967 | ממלא מקום |
| עודד מרום | דצמבר 1967 | |
| יפתח ספקטור | אפריל 1970 | לימים מפקד רמת דוד ותל נוף |
| אברהם לניר | אוגוסט 1971 | בעל עיטור העוז. נרצח על ידי הסורים לאחר שנפל בשבי במהלך מלחמת יום הכיפורים |
| ישראל בהרב | 13.10.73 | ממלא מקום |
| הרצל בודינגר | אוקטובר 1973 | לימים מפקד חיל האוויר |
| איתן פלד | נובמבר 1976 | |
| נחום מרחבי | ספטמבר 1977 | |
| עמוס שחר | מאי 1979 | |
| ערן גל | יולי 1982 | |
| יורם פלד | יולי 1984 |
תקופה רביעית - F-16 דו מושבי וחד מושבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפקד | מינוי | הערות |
|---|---|---|
| יורם פלד | מרץ 1987 | קלט את מטוסי ברק 1 דו מושבי |
| רני פלק | יולי 1989 | מפקד במלחמת המפרץ, לימים מפקד בסיס חצרים בדרגת תא"ל |
| רם שמואלי | מאי 1991 | קלט את מטוסי ברק 2 דו מושבי, לימים מפקד בסיסי עובדה ורמת דוד בדרגת אל"ם וראש להק מודיעין בדרגת תא"ל |
| רוני שלומי | אוגוסט 1994 | נהרג עם הנווט יובל בנימין ביולי 1995 בתאונה אווירית לאחר התנגשות עם מטוס אחר מהטייסת. דן מוקדי, סמ"ט א', מונה למלא את מקומו למספר ימים. |
| נמרוד שפר | יולי 1995 | מונה להחליף את רוני שלומי. לימים ראש מטה חיל האוויר וראש אג"ת בדרגת אלוף. |
| שלי גוטמן | אוקטובר 1997 | לימים מפקד בסיס חצרים בדרגת תא"ל |
| יפהוד רייף | 1999–2001 | |
| אריאל בריקמן | 2001–2003 | לימים מפקד בסיס חצור בדרגת אל"ם |
| סא"ל ארז | 2003–2005 | |
| סא"ל יזהר | 2005–2007 | |
| סא"ל ירון | 2007–2009 | |
| סא"ל מיקי | 2009–2011 | לימים מפקד בית הספר לטיסה בדרגת אלוף-משנה |
| סא"ל עמית | 2011–2013 | |
| יובל הראל | 2013–2015 | |
| סא"ל אסף ו. | 2015–2017 | |
| סא"ל אסף אשד | 2017–2019 | לימים מפקד בסיס רמת דוד |
| סא"ל ג' | 2019–2021 |
סמל הטייסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל הטייסת עוצב באחד מערבי הטייסת, בעת בילוי בפאב על ידי טייס המח"ל סטן אנדריוס (שמאוחר יותר נרצח על ידי המצרים לאחר שמטוסו הופל במלחמת השחרור) וטייס המח"ל בוב ויקמן. הטייסים שהיו איתם החליטו לבחור את המספר 101 כמספר הטייסת כדי להטעות את האויב לחשוב שיש לישראל 100 טייסות. מודי אלון לא אהב את הסמל והציע להשתמש בעקרב כסמל הטייסת. הטייסים דחו את הצעתו, ולאחר הקמת טייסת 105 מתוך טייסת 101, נבחר העקרב לשמש כסמלה. בתקופת מלחמת העצמאות חבשו כל אנשי הטייסת כובעים אדומים, ונודעו כ"טייסת האדומה".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טייסת הקרב הראשונה, באתר חיל האוויר הישראלי
- רועי צוהר, בנעליים גדולות, בטאון חיל האוויר 192, תמוז תשנ"ג - יולי 1993, עמ' 28 - 34, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- אלעזר בן לולו, צריך שתיים לטנגו, באתר חיל האוויר הישראלי, כתבה על פעולות "טייסת העקרב" ו"טייסת הקרב הראשונה" במלחמת לבנון השנייה, אוגוסט 2006
- היסטוריה של טייסת 101 (באנגלית)
- עדי לשם, הצצה לטייסת שהפילה הכי הרבה מטוסי אויב, באתר חיל האוויר הישראלי, 3 ביולי 2018
- טייסת 101, באתר "מרחב אווירי"
- טייסת 101, באתר "מרקיע שחקים"
- מעיין לזרוב, מגשר עד הלום ועד היום: טייסת 101 חוגגת 75 שנה, באתר חיל האוויר הישראלי, 28 בספטמבר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נעה שנברון, מתכוננות למעבר: טייסות 101 ו-105 פורסות לרמת-דוד, באתר חיל האוויר הישראלי, 10.03.2021
- ^ נעה שנברון, טייסת הקרב הראשונה עוברת לבסיס רמת-דוד, באתר חיל האוויר הישראלי, 22.6.2021
- ^ מרדכי נאור, סיפורי הרצליה - 50 פרשיות בתולדות הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013, הפרק "טייסת הקרב הראשונה - בהרצליה", עמ' 129–133.
- ^ זהר נייגר, עד הלום: זהו סיפור התקיפה הראשונה של חיל-האוויר הישראלי, באתר חיל האוויר הישראלי, 29.5.22
- ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, ספרית־מעריב 1975, עמ' 59.
- ^ Tzahor, Zeev (1993). "The 1949 Air Clash between the Israeli Air Force and the RAF". Journal of Contemporary History. 28 (1): 76–77. JSTOR 260802.
