בנדיקטוס השני
 | |||||
| לידה |
625 רומא, האימפריה הביזנטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 במאי 685 (בגיל 60 בערך) רומא, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  | ||||
| מקום קבורה |
בזיליקת פטרוס הקדוש | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
האפיפיור בנדיקטוס השני (בלטינית: Benedictus II; 625 – 8 במאי 685) היה האפיפיור מ-26 ביוני 684 עד מותו. יום חגו של האפיפיור בנדיקטוס השני הוא 7 במאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנדיקטוס נולד ברומא בשנת 635.[1] ייתכן שהוא היה חבר במשפחת סאוולי, אם כי זה לא בטוח. בצעירותו הוא נשלח לקנטורום שולה, והתבלט ביודעו את כתבי הקודש ועל ידי שירותו.
הבישופים של רומא נבחרו על ידי הכמורה ואנשי רומא, על פי הנוהג באותם זמנים: הקיסרים הנוצרים היו ראשי העם, ולכן נדרשה הסכמתם לבחירה. אבל בשל היותם מתגוררים במזרח, מצב זה הפיק עיכובים ממושכים ומספר רב של אי-נוחות. אף שנבחר בשנת 683, הוא לא הוכתר עד לשנת 684, בשל המתנתו לאישורו של הקיסר קונסטנטינוס הרביעי. על פי ה"דיאורנוס ליבר", הוא השיג מן הקיסר צו אשר ביטל לחלוטין אישורים אימפריאליים או נתן להם אפשרות להשגה מהאקסרכיה של רוונה. בנדיקטוס אימץ באופן סמלי את שני בניו של קונסטנטינוס, יוסטיניאנוס והרקליוס.
כדי לעזור לדכא את המונותליטיזם, הוא השתדל להשיג את החתימות של הבישופים של היספניה לפסיקות של ועידת קונסטנטינופול השלישית של 680/1, ולהביא את ההכנעה לצווי מקאריוס, הבישוף המודח של אנטיוכיה.
שחזור של כנסיות רבות ברומא מיוחס לשלטונו של בנדיקטוס שנמשך פחות משנה. לאחר ששלט 11 חודשים, מת האפיפיור בנדיקטוס השני ב-8 במאי 685 ונקבר בסנט פטרוס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדיקטוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: לאו השני |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: יוחנן החמישי |