לדלג לתוכן

בן-דרור ימיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בן דרור ימיני)
בן-דרור ימיני
בן-דרור ימיני, ספטמבר 2015
בן-דרור ימיני, ספטמבר 2015
לידה 17 באפריל 1954 (בן 70)
תל אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי ופובליציסט
מעסיק ידיעות אחרונות
תחקירים בולטים כתיבת מאמרי דעה ומתן הרצאות על האנטישמיות החדשה, ההסתה האנטי-ישראלית והסכסוך הישראלי-פלסטיני
סוג כתב פובליציסט
תחום סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני, האנטישמיות החדשה, אקטואליה
פרסים והוקרה פרס אגודת העיתונאים בתל אביב למפעל חיים (2021)
קישורים חיצוניים
פייסבוק BDYemini
טוויטר BDYemini
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בן-דרור ימיני (נולד ב-17 באפריל 1954) הוא עיתונאי, בעל טור, עורך ופובליציסט ישראלי, עורך דין בהכשרתו. כתב בעיתון "מעריב" ובשנת 2014 עבר לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות".

בשנות ה-80 היה אקטיביסט מזרחי. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה מרבה ימיני לכתוב נגד מה שהוא רואה כהסתה נגד ישראל בארץ ובעולם מצד פלסטינים, פעילי שמאל רדיקלי ואחרים. הוא מכנה זאת "תעשיית השקרים"[1], פעילות של אידיוטים שימושיים ו"אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות" או "אנטישמיות פוליטיקלי קורקט"[2]. ב-2021, ה'תשפ"ב, זכה ימיני בפרס אגודת העיתונאים בתל אביב למפעל חיים, על מאבקו בתנועת ה-BDS והאנטישמיות החדשה[3].

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן דרור ימיני (משמאל) בקבלת פנים לראש השנה אצל שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו (2015)

ימיני נולד ב-1954 בגבעת עמל א' בתל אביב להורים ממוצא תימני[4]. למד בבית הספר היסודי מוריה ובתיכון צייטלין. למד באוניברסיטת תל אביב היסטוריה ובבינתחומי הרצליה משפטים. את ההתמחות עשה במשרד של וינרוט. לאחר מכן עסק שנים אחדות בעריכת דין. מונה ליועץ למשרד לקליטת עלייה ואף שימש כדובר המשרד. אחר כך פנה לקריירה עיתונאית. היה מנהל התוכנית להכשרת פעילי ציבור באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1986 פרסם את הספר "אגרוף פוליטי". בשנת 1989 היה העורך הראשון של הירחון החברתי הלוחמני "הפטיש"[5]. הגיש תוכניות רדיו והיה פעיל במפלגת תמ"י[6]. ואחר כך עבר יחד עם בנימין בן אליעזר מתמ"י לפעילות במפלגת העבודה[7].

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 השתתף, יחד עם אהוד מנור, בתוכנית לימוד הערבית "תעלם ותכלם" בהנחיית כמאל ריאן. כיהן מתחילת 2003 כעורך מדור הדעות בעיתון "מעריב" וכן כותב טור שבועי פוליטי ב"מוסף השבת" של העיתון. משנת 2009, כתב בלוג באתר nrg של "מעריב", שבו נכללו גם מאמרי הדעות שלו והטור השבועי ב"מוספשבת" מהמהדורה המודפסת, לעיתים בתוספת קישורים חיצוניים, רפרנסים ותרגומים למאמריו. בשנים האחרונות מפרסם ימיני מאמרים באנגלית בעיתון האינטרנט Times of Israel.

נמנה עם מנסחי אמנת כנרת וחברי הפורום לאחריות לאומית: קבוצה של אנשי ימין ושמאל התומכת בהידברות בין המחנות הפוליטיים והמגזרים הציבוריים השונים בישראל ומנסה להגיע לקונצנזוס ציוני שיבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה קיבל הצעה להתמודד לכנסת במסגרת "התנועה", מפלגתה של ציפי לבני. הוא שקל אותה מספר ימים אך לבסוף סירב, מאחר שהעדיף להשפיע דרך כתיבה עיתונאית[8]. בשנת ה'תשע"ג (2012–2013) שהה בשנת שבתון בארצות הברית.

בסוף אפריל 2014, עם קריסתו של "מעריב", עבר לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות"[9]. בנוסף לטורים שמפרסם ימיני בעיתון, הוא מפרסם מאמרים באתר ynetnews באנגלית המיועדים לקוראים ברחבי העולם. רוב המאמרים עוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובאנטישמיות החדשה.

עמדותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפרק סובל מפירוט יתר, יש לתמצת ולהתמקד בעיקר.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני זיהה עצמו כפטריוט ציוני שלא משתייך לשמאל או לימין[10][11]. בסוף שנות ה-80 השתתף במפגשים של אינטלקטואלים מזרחים לבין אינטלקטואלים פלסטינים (למרות חוק האוסר על מפגשים בין ישראלים לנציגי אש"ף)[12][13]. בעבר תמך ימיני במדינה פלסטינית במסגרת הסדר מדיני, אך בגלל מעשי הפלסטינים (לרבות הנהגתם) נגד ישראל, פעילותם נגדה בזירה הבין-לאומית ומעשי הטרור הרבים שהם ביצעו – כולל טבח 7 באוקטובר 2023 – שינה את דעתו. נכון לשנת 2024 ימיני אינו תומך במדינה פלסטינית אלא בהפרדות מהפלסטינים תוך המשך שליטה צבאית[14][15]. הוא מתנגד להתיישבות יהודית בשכונות הערביות של ירושלים[16][17]. הביע תמיכה בתוכנית ההתנתקות, למרות ביקורת על חלק מפרטיה. בעבר הביע תמיכה מסויגת בהסכם ז'נבה ותמיכה מלאה במפקד הלאומי של עמי אילון. הוא מתנגד חריף לזכות השיבה וטוען שזו בעצם דרישה לחיסול ישראל. ימיני תומך בהסכם שלום עם הפלסטינים על בסיס יוזמת ז'נבה[18].

הוא תומך בפעולותיה הצבאיות של ישראל במסגרת המלחמה בטרור ורואה בהן הגנה עצמית מוצדקת שנעשית תוך כדי ניסיון ומאמץ רב להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע בצד פלסטיני, בניגוד לטרור הפלסטיני שמחפש במכוון לפגוע באזרחים חפים מפשע בצד הישראלי. למרות זאת, הוא מאמין שאפשר ורצוי למתוח ביקורת עניינית על פעולות צה"ל כאשר יש חריגה מרוח צה"ל או מהמשפט הבינלאומי וקורא לרשויות לחקור מקרים כאלה, לברר את העובדות ובמידת הצורך להעניש את האשמים.

בעקבות התביעה הפלסטינית לשיבה מלאה של הפליטים לגבולות ישראל, פרסם ימיני שורה של מאמרים על הסכסוך הישראלי-ערבי[19]. במאמרים הוא עוסק בהפרכת טענת הג'נוסייד שבוצע בערבים בכלל, או בפלסטינים בפרט, במבט השוואתי על סוגיית הפליטים, בניסיון להפרכת הזכות לשיבה, בהון שזרם לפלסטינים מאז הסכמי אוסלו, במבט השוואתי על ערביי ישראל, מול קהילות מוסלמיות אחרות במערב, ובסבל והרדיפות מהן סבלו יהודי ארצות האסלאם לאורך מאות שנים, ובמיוחד במאה ה-20 – הפליטים היהודים ממדינות ערב, ובהפרכת הטענה שלפיו הציונות גרמה להחרפת היחסים בין יהודים למוסלמים. בין היתר תקף את בעיית הפליטים הפלסטינים וטען שמדובר בהונאה ו"תעשייה של מִסכּנוּת" המשמשת לניגוח ישראל[20].

במהלך מבצע עופרת יצוקה, בסוף 2008 ותחילת 2009, פרסם ימיני סדרה של שלושה מאמרים, המתמודדים עם טענות מתנגדי המלחמה ומבקריה החריפים של ישראל. במאמר הראשון[21] טוען ימיני שהחמאס הוא ארגון הקורא להשמדת ישראל, להשמדת יהודים באשר הם ואף להשתלטות על העולם כולו. במאמר השני[22] מציג ימיני מבט השוואתי המוביל למסקנה שהתגובה של ישראל הייתה פרופורציונלית, בהתייחס להפצצות נאט"ו בקוסובו או המלחמה של כוחות נאט"ו נגד כוחות טאליבאן באפגניסטן. במאמר השלישי[23] מתעמת ימיני עם טענות פובליציסטים, כמו נעמי קליין, רוברט פיסק וגדעון לוי, שגינו את ישראל על חוסר מוסריות בפעולת עופרת יצוקה. שלושה מאמרים אלה תורגמו לשפות רבות[24], ופורסמו בעיתונים רבים בעולם.

בספטמבר 2009 כתב ימיני מאמר חריף כנגד דו"ח גולדסטון בשם "גולדסטון הוא הפושע" בו האשים את גולדסטון בפשע מוסרי ובכך שניצל את זכויות האדם לתעמולה אנטי-ישראלית חריפה "שאפילו גבלס הגאון לא חשב עליו" תוך טוויית מארג שקרים וסילוף עובדות, והתעלמות מכוונת מאמנת חמאס האנטישמית ומפעילות הטרור של החמאס, הן נגד ישראלים והן נגד פלסטינים: ”גולדסטון ביצע פשע מוסרי. לא נגד מדינת ישראל, אלא נגד זכויות האדם. הוא הפך אותן לנשק של משטרים חשוכים. גולדסטון לא התרשל. הוא עשה זאת בזדון... ככל שנחשפים פרטי הדוח הזה, מתברר שמדובר בעלילה.” בנוסף לביקורת הקשה שמתח על דו"ח גולדסטון קרא ימיני למדינת ישראל להקים ועדת חקירה שתפריך את ה"עלילה" של דו"ח גולדסטון[25].

ימיני התנגד להסכם לשחרור גלעד שליט בנימוק שהוא מהווה כניעה ופרס לטרור. כמו כן הוא תקף את ההתנהלות התקשורתית סביב גלעד שליט כשהיה חטוף, וטען שהיא פגעה בכושר העמידה של ישראל מול הלוחמה הפסיכולוגית של החמאס וכן והפעילה לחץ על הצד הלא נכון במשא ומתן לשחרורו. עם זאת הוא טען שהאחריות על העסקה היא על ראש הממשלה שהחליט עליה ולא על התקשורת או השמאל. בטורו במעריב מה-21 באוקטובר 2011 פרסם מכתב של לוחם שייטת 13 שביקש שבמקרה וייחטף, לא ישחררו מאות מחבלים תמורתו ושהתקשורת לא תפעיל לחץ כבד על ממשלת ישראל לשחררו ותעשה "פסטיבל" או "תוכנית ריאליטי" סביב חטיפתו והמאמצים לשחררו[26].

ב-23 באוגוסט 2013, בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה והטבח של 1300 אזרחים באמצעות נשק כימי, כתב ימיני מאמר ביקורת נוקב נגד העולם המערבי, הקהילה הבינלאומית, האו"ם וארגוני זכויות האדם והאשים אותם בהתעלמות שיטתית ממעשי טבח שמבצעים המוסלמים והתמקדות חסרת פרופורציה בגינוי ישראל, אף על פי שתרומתה לאלימות בעולם היא אפסית. כמו כן הוא האשים חלק מהם בתמיכה ב"ציר הרשע" הכולל את איראן, חזבאללה, חמאס, הטאליבאן וסוריה. ימיני טוען שהתנהגות זו היא חרפה ורק תוביל לעוד אלימות, שלא תפגע רק בישראל ובמוסלמים עצמם, אלא גם בעולם המערבי[27].

בעקבות עליית המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה (דאעש) ב-2014 ביקר ימיני את הקושרים את עליית הארגון לסכסוך הישראלי-פלסטיני ואמר שרוב הסכסוכים האלימים במזרח התיכון אינם קשורים כלל לישראל ושמתוך סך המוסלמים שנהרגו במזרח התיכון, רק אחוז קטן נהרג בידי ישראל, והשאר נהרגו מידי מוסלמים קיצוניים אחרים.

ימיני מבקר את ההתעסקות האובססיבית של העולם, ארגוני השמאל וארגוני זכויות האדם בגינוי ישראל, בעוד הם מעלימים עין מזוועות ומעשי טבח רבים, חמורים בהרבה, שמבצעים גורמים אחרים. הוא תיאר את המצב: ”יש מחאה. נגד ישראל. כמעט רק נגד ישראל. מיליונים נהרגים בעולם. אבל ההפגנות, המאמרים, העצרות — בעיקר נגד ישראל. רוב החלטות מועצת זכויות האדם של האו"ם, בגלגולה הקודם והנוכחי — הן נגד ישראל. נכון שהתרומה של ישראל לאלימות בעולם היא אפסית, אבל רוב המחאה העולמית נגדה”. הוא גינה תופעה זו וכתב ש”המחאה המניפולטיבית והארסית נגד ישראל, מרפדת את הדרך לשתיקת העולם החופשי לנוכח מעשי הטבח והפשעים נגד האנושות שמתבצעים באמת. אין מחאה עולמית נגד מעשי טבח. יש מחאה מופרכת ומוגזמת נגד ישראל. אין כאן מוסר אנושי. יש כאן צביעות והונאה פוליטית”[28]. ימיני פרסם את המאמר גם באנגלית, כשהוא פונה לדעת הקהל העולמית[29].

בשנים 2015 ו-2016, ימיני תקף את השמאל ואת הימין, ושיבח את המרכז הפוליטי בישראל בתור "המקום היחיד שבו מצויים האנשים החושבים"[30] ובתור "המקום שמנסה להתמודד עם דברים לגופם, בחשיבה, בהקשבה, בשיקול דעת ענייני, בהבנה שגם לשמאל וגם לימין יש טענות נכונות"[31].בשנת 2024 ציין כי התחזקות הימין הקיצוני והבניה המאסיבית בהתנחלויות משרתת גורמים אנטישמים[32]. ימיני מאמין בהובלת גורמים מתונים. הוא הביע ביקורת חריפה כלפי ממשלת ישראל ה־37 וכתב כי הקואליציה בה רומסת את האתוס המכונן של מדינה יהודית ודמוקרטית[33].

השמאל הרדיקלי, האנטישמיות החדשה וההסתה נגד ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם אמנון רובינשטיין, היה ימיני מבכירי העיתונאים בארץ שכתב על תופעת האנטישמיות החדשה שהתחזקה בעשור הראשון של המאה ה-21, בעיקר על רקע האינתיפאדה השנייה והתעמולה הפלסטינית נגד ישראל. ימיני טוען שלשמאל הרדיקלי ובפרט לשמאל הרדיקלי בישראל, יש תרומה משמעותית להתגברות האנטישמיות והשנאה נגד ישראל. את האנטישמיות החדשה הוא מגדיר כ"אנטישמיות במסווה של אנטי-ציונות" ו"אנטישמיות פוליטיקלי קורקט"[2].

בכתיבתו מבחין ימיני בין שמאל ציוני, אשר לדבריו מחויב לטובת מדינה יהודית ודמוקרטית (”בואו נבדוק מהו שמאל, ומיהו שמאלני. השמאל ההיסטורי הקים את מדינת ישראל. השמאל ההיסטורי הוא ציונות, עלייה, חלוציות, בנייה, הקרבה והגשמה. ללא השמאל ההיסטורי לא הייתה קיימת מדינת ישראל.”) ומשלב בין ערכי ציונות לערכי הומניזם, לבין השמאל הרדיקלי השולל את זכות הקיום של ישראל להתקיים ועוסק ב"דמוניזציה" של מדינת ישראל בארץ ובעולם. ימיני קורא לשמאל הציוני להציב "גדר הפרדה" בינו לבין השמאל הקיצוני. לדבריו, תמיכתם של אנשי השמאל המתון בשמאל האנטי-ציוני גורמת לירידה בתמיכה בשמאל בקרב הציבור הישראלי[34][35][36].

בשנת 2005 נוצרה סערה ציבורית סביב המסמך "אירופה מתה באושוויץ" שטען כי אירופה הרסה את עצמה בשואה וקשר את הפגיעה ביהודים עם ההגירה ההמונית של מוסלמים לאירופה. המסמך הופץ ברשת וקודם על ידי גופים פרו-יהודים ופרו-ישראלים. ימיני כתב במעריב כי המסמך הוא "מלכודת אנטישמית ליהודים" וכי הוא "מחליף גזענות אחת באחרת"[37].

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה ופיגועי 11 בספטמבר, תקף ימיני בחריפות את אנשי השמאל הרדיקלי בישראל ובעולם, על כך שהם מגלים, לדבריו, סובלנות לאסלאם הפונדמנטליסטי ולטרור הפלסטיני והאסלאמיסטי – ומלאים בשנאה עיוורת לארצות הברית ולישראל, ואף האשים אותם באנטישמיות[38][39]. כך הוא מאשים אנשי שמאל רדיקלי דוגמת ד"ר אילן פפה בשקרים, בעיוותים, בגוזמאות ובבדיות במחקרים היסטוריים. כמו כן, תקף ימיני בחריפות אנשי שמאל ישראלים כדוגמת שולמית אלוני, לב גרינברג, ג'ף הלפר על מסע ההסתה שהם מנהלים, לטענתו, כנגד ישראל בחו"ל[40].

ימיני ביקר את מה שנראה לו כתמיכת השמאל הרדיקלי בשלטון החמאס ברצועת עזה, והשווה את התעלמותם מהפשעים נגד האנושות שביצע החמאס להתעלמותם מהזוועות שביצעו משטרים סטאליניסטיים בעולם: "והמשטר הרצחני הזה הופך להיות חביבם של "כוחות הקדמה". אלה שתמכו בעבר בסטלין, שחיסל 20 מיליון מבני עמו; במאו, שחיסל כ-70 מיליון מבני עמו"[41].

בעקבות הקמפיין של "אם תרצו" ב-2010, כנגד הקרן החדשה לישראל ופרסומיו של בן כספית בעיתון מעריב בנוגע להאשמות שונות בקשר לקרן, הקדיש ימיני חלק מטוריו לבקר את הקרן החדשה על תמיכתה בארגונים שהוא מגדיר כאנטי-ציוניים, הפועלים נגד מדינת ישראל וחלקם פועלים להעמדת בכירים ישראלים לדין בחו"ל באשמה של פשעי מלחמה ושותפים לקמפיין ה-BDS כנגד ישראל. ימיני קרא לקרן להתנער מארגונים כאלה, בהם "קואליציית נשים לשלום", ולהפסיק את התמיכה הכלכלית בהם[42][43]. ביקורת שממשיכה גם בשנים האחרונות[44].

ימיני מתנגד בחריפות לתנועת ה-BDS, קמפיין חרם על ישראל שצבר תאוצה בעשור האחרון, אותה הוא רואה כתנועה גזענית אנטישמית להשמדת מדינת ישראל. ימיני טוען שהם מסווים ברטוריקה של "שיח הזכויות" את מטרתם האמיתית: חיסול מדינת ישראל, כפי שמתבטאת בין השאר בדרישתם לכפיית זכות השיבה של מיליוני פלסטינים לתוך ישראל[45]. הוא טוען שממשלת ישראל וההסברה הישראלית צריכים להקדיש משאבים משמעותיים כדי להילחם בקמפיין ה-BDS, ולא לשבת בחיבוק ידיים.

ימיני מרבה לבקר את ההסתה וקמפיין ההכפשה שמנהלים ארגוני זכויות האדם נגד מדינת ישראל, לדבריו. לטענתו קמפיין זה כולל ניפוח אירועים על אכזריות צה"ל, השוואת ישראל לנאצים ומנגד הסתרה וטיוח של מעשי זוועה ופשעים מצד הפלסטינים (כגון שימוש בילדים לצורכי טרור). הוא מבקר את "בצלם" שבה חברי ההנהלה והמועצה הציבורית כגון ענת בילצקי, אורן יפתחאל וחוסיין אבו חוסיין[46], הם בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מוצהרת, ומנצלים לרעה את שיח זכויות האדם כדי לפגוע בישראל.

"בצלם" אינו מייצג את המאבק למען זכויות אדם. שני הגופים הללו נוסדו על רקע מחאה ראויה. שני הגופים הללו התדרדרו למחוזות אפלים ומסוכנים. כל עוד אחד כמו אבו חוסיין יושב ב"בצלם", וכל עוד חבריו למועצה יושבים אתו שם, אז מותר לחשוד שבין שמירה על זכויות אדם, בנוסח עוז, מטלון ויהושע, לבין הפיכת ישראל למפלצת, בנוסח אבו חוסיין, המטוטלת נעה לכיוון השני.

— בן-דרור ימיני, בצלם, ש"ס, הסתה ונאציפקציה, באתר nrg מעריב, 19 ביולי 2013[47].

לדבריו, התעמולה של "בצלם" המבוססת על שקרים (כגון אלה של תחקירן "בצלם" עאטף אבו א-רוב שהתגלה כמכחיש שואה), תורמת להגברת האנטישמיות ומסייעת לחמאס[48].

ב-2013 פרסם אורי משגב, פובליציסט ב"הארץ", בבלוג האינטרנט שלו, פוסט נגד תוכנית שר החינוך הרב שי פירון, ללימודי השואה בכיתות נמוכות בבית ספר ובגן[49]. ימיני תקף את "הארץ" על כך וכתב שלימודי השואה בישראל מחנכים להומניזם, בניגוד ללימודי הנכבה הפלסטינית, בהם תומך "הארץ", ומחנכים לשנאה ולטרור[50].

ב-15 באוגוסט 2014, בעקבות מבצע צוק איתן, פרסם ימיני מאמר ובו הוא מבקר את אל-ג'זירה, וכן כלי תקשורת ואישים המזוהים עם השמאל, על תרומתם לעליית האנטישמיות בעולם, תוך שהם מתעלמים לחלוטין ממעשי טבח וג'יהאד שמבצעים מוסלמים נגד מוסלמים. הוא גם מתח ביקורת על "בצלם" אותו האשים בעיוות של הדין הבינלאומי, בהתעלמות ממדיניות חמאס להשתמש באזרחים כמגן אנושי ובהעצמת השנאה כלפי ישראל[51].

ב-20 במרץ 2015, בעקבות הבחירות לכנסת העשרים ודבריהם של יאיר גרבוז, יהושע סובול ואלונה קמחי, פרסם ימיני מאמר שבו הוא מבקר חלקים מהשמאל הישראלי על כך שהם תומכים בגזענות נגד יהודים ממוצא מזרחי, או מאמצים אל קרבם את הגזענים, במקום לגנותם[52].

"אצלנו זה קרה השבוע – מבול של התבטאויות גזעניות, פשיסטיות, כולן ממחנה ה"נאורים". יאיר גרבוז היה רק הסנונית. אחריו הגיע הזרם הגדול. רציתי להוסיף שמדובר בקומץ קטן של גזענים. רציתי לומר שזה לא השמאל. אבל אין צורך בעוד הונאה עצמית. אין צורך בטיוח. הבעיה היא שהשמאל הישראלי מחבק את הגזענים ומסתחבק איתם. הבעיה היא שרבים מדי בשמאל הופכים את ישראל למדינה חשוכה, נאצית, גזענית. [...] יש בשמאל רבים שחפים משמץ של גזענות. הבעיה היא שבקושי שומעים אותם. הבעיה היא שהגזענים זוכים לתמיכה במרחב שמצוי בשליטת השמאל. ולכן, כל עוד השמאל מעניק להם במות מכובדות, כל עוד השמאל אינו מקיא מתוכו את הגזענים – השמאל שותף לגזענות הזו."

— בן-דרור ימיני, 20 במרץ 2015[53].

באוגוסט 2018, ביקר בחריפות את ראש מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין, ואפיין אותו כאנטישמי ואנטי-ישראלי תומך טרור שהאנטישמיות שלו נובעת מהברית בין השמאל הרדיקלי לאסלאם הקיצוני האנטישמי. לדבריו, באמצעות השמאל הרדיקלי, פעילות נמרצת בקמפוסים והסתה נגד ישראל, הצליחו קורבין והאנטישמיות החדשה לחדור למיינסטרים הפוליטי. הוא הביע חשש גדול שהממלכה המאוחדת תיפול תחת שלטונו של "פוליטיקאי אנטישמי"[54].

ב-3 באפריל 2022 במאמר דעה שכתב הגדיר את ה-BDS כ"נאו-נאציזם אינטלקטואלי" וכתב:

"הנאצים עשו דמוניזציה ליהודים. הנאו־נאציזם עושים דמוניזציה למדינת היהודים. הנאצים הטיפו להשמדת יהודים. הנאו־נאציזם מטיף להשמדת מדינת היהודים. כל אדם שפוי, הומני, ליברלי, היה צריך להצטרף למאבק נגד המוטציה האינטלקטואלית של הנאציזם. אבל ההפך קורה. התמיכה ב־BDS היא לא תמיכה בפיוס או בשלום או בפשרה או בשתי מדינות, וגם לא ביקורת על הכיבוש או ההתנחלויות. התמיכה ב־BDS היא תמיכה בחיסול מדינה אחת מכל מדינות העולם. מדינת היהודים."

— בן-דרור ימיני, 3 באפריל 2022[55]

תקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום התקשורת, ימיני טוען כי קבוצה קטנה של עיתונאים השתלטה על רוב נפח השידור הציבורי בישראל. לטענתו, חופש הביטוי בישראל הפך ל"חופש השיסוי" ו"כוח הביטוי" בו קבוצה קטנה מכתיבה את מסריה ומדירה דעות אחרות מלקבל ביטוי בתקשורת.

בעקבות פרשת סרן ר' ותביעת לשון הרע שהגיש סרן ר' נגד "עובדה" ואילנה דיין, בה נפסקו לזכותו פיצויים בסך 300,000 שקל, כתב ימיני בזכות הפסיקה ונגד אילנה דיין ומערכת עובדה. לטענתו, מערכת התוכנית ביצעה מניפולציות, סילופים והטעיות בתחקיר ששידרה ואלה הוציאו דיבה על סרן ר'. הוא כתב: ”באשר למהות, פסק הדין חושף את המניפולציה. את הבישול. מדובר בהטעיה רבתי. זה לא הפריע לרוב העיתונאים להתבכיין על "התערבות השופט בשיקולי עריכה". הבלים. יש הבדל בין חופש הביטוי לזכות הבישול וההטעיה. מה שעשתה התוכנית "עובדה" לסרן ר' מצוי במתחם של מה שעשה גולדסטון למדינת ישראל. מניפולציה”[56].

ימיני יוצא נגד העיתון "הארץ" ומבקר אותו לעיתים תכופות, בטענה שהעיתון מנהל קמפיין מתמשך של הסתה, נאציפיקציה ודמוניזציה נגד מדינת ישראל, והוא משתמש אף בשקרים, בסילוף עובדות ובעריכה מגמתית, בפרט מצד גדעון לוי ואתר "הארץ" באנגלית[57].

משפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני פרסם מאמרי ביקורת נוקבים על האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון[58]. הוא הביע עמדה המתנגדת לכפיית ערכים באמצעות פסיקות בג"ץ ולהעברת הכרעות בשאלות מדיניות, ציבוריות ופוליטיות למוסד זה, בשעה שהן צריכות להתקבל במערכת הפוליטית. בנוסף, מבקר ימיני את הרכב בית המשפט העליון אשר אינו משקף באופן פרופורציונלי חלק מהקבוצות באוכלוסייה, כגון המזרחים. הוא טוען שהמערכת המשפטית מנסה לסכל מינויים של שופטים שאינם מחזיקים בדעה השלטת בקרב האליטה השיפוטית, כלומר שופטי בית המשפט העליון. כך למשל, טען ימיני שמינויה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון סוכל משום שהביעה התנגדות לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרן ברק[59]. ימיני הביע תמיכה בחקיקת פסקת התגברות כאמצעי לריסון האקטיביזם השיפוטי וביסוס את הפרדת הרשויות[60]. לדבריו, אקטיביזם שיפוטי בלתי-מרוסן הוא פגיעה בדמוקרטיה ולא שמירה עליה[61].

ימיני, יחד עם קלמן ליבסקינד, יצא נגד הקמפיין של עיתון "הארץ" נגד מינויו של נעם סולברג לשופט בית המשפט העליון. בין השאר טען ימיני שטור של ב. מיכאל נגד סולברג מכיל מידע מסולף נגד סולברג[62].

בעקבות פסיקת בג"ץ שדחתה את העתירות נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל על חודו של קול (6 – 5), ביקר ימיני את בג"ץ על כך שלא דחה את העתירות ברוב הרבה יותר גדול, וטען בזכות החוק כאמצעי הגנה לגיטימי מפני הטרור הפלסטיני, שיבה פלסטינית זוחלת והאיום הדמוגרפי. בנוסף, הזכיר ימיני חוקים מגבילי הגירה ואזרחות במדינות אחרות בעולם, כגון דנמרק, וטען שהחוק מוצדק מבחינה חוקית וחוקתית[62].

ימיני מתנגד ל"אינפלציה" בוועדות החקירה בראשות שופטים בטענה שוועדות אלה עוסקות במציאת אשמים ו"עריפת ראשים" ולא בהפקת לקחים ומציאת דרכים לשיפור[63].

ימיני הביע הסתייגות מחוק הלאום וכתב: ”מלכתחילה היה ברור שלא רק שחוק הלאום לא יועיל, אלא שהוא בעיקר יזיק. וככל שחולפים הימים מתברר שהנזק גדול הרבה יותר ממה שהיה נדמה. גל מאמרים וגינויים בעולם, טענות על "אפרטהייד", ואפילו ניצני סרבנות בקרב הדרוזים. אבל, צריך להוסיף, זה אכן חוק מיותר ומזיק. זה לא חוק גזעני. ומיום ליום מתברר שלמרות שהחוק מיותר, קמפיין "החוק גזעני" הולך ויורד מהפסים, והוא מזיק יותר מהחוק.”[64]

ימיני תמך במכתבה של שרת המשפטים איילת שקד בנובמבר 2018, בו כתבה שהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, לא תייצג עוד את משרדה או את הממשלה ושעליה להתפטר, בעקבות ביקורת שזילבר מתחה על הממשלה[65]. ימיני ביקר את זילבר על כך שהיא מנצלת את תפקידה כדי לכפות את דעותיה הפוליטיות וכן ביקר אותה על התבטאויות פוליטיות בוטות שלה, וכתב שהתנהגותה פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט[66].

חרדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ימיני החברה החרדית מתבדלת מהחברה הישראלית והחינוך שלה בדלני ואנטי-ציוני. הוא מתנגד למימון החינוך החרדי מטעם משרד החינוך ללא התניה לכלול בו לימודי ליבה כלליים (כגון מתמטיקה, אזרחות, היסטוריה, אנגלית ומדעים) שיאפשרו השתלבות במשק[67].

בעקבות פסיקת בג"ץ ביוני 2010 לבטל את הקצבאות לאברכים החרדיים, כתב ימיני שהחלטת בג"ץ לגופה הייתה "מוצדקת מאין כמוה", אך שלא הייתה לו סמכות לקבלה - שכן נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים, צריך להיות מוכרע במגרש הפוליטי (כגון הכנסת, חקיקה, בחירות ולחץ ציבורי). הוא כתב:

"הרוב הישראלי צריך להתקומם. זכותו להתקומם. אבל הוא מוזמן לעשות זאת באמצעות הקלפי. לא באמצעות קיצורי דרך. בג"ץ, במקרה דנן, הגן על הרוב מפני אפליה לטובה של המיעוט. הרוב באמת זקוק להגנה. לא באמצעות בג"ץ. באמצעות מחאה פוליטית והצבעה פוליטית."

— מתוך המאמר "ביטול הקצבה לאברכים היא צודקת אך פסולה"[68].

בנוסף, תיאר ימיני את השלטון הנוכחי בישראל כ"מיעוטוקרטיה" בו בגלל המבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל לדורותיהן, קבוצת מיעוט יכולה להכתיב את דרישותיה לרוב[68].

בטורו ב"מעריב" ב-26 בנובמבר 2011 תקף ימיני בחריפות את תהליכי ההתחרדות וההקצנה שעוברים על החרדים אך גם על הדתיים-לאומיים. בפרט הוא מגנה את הדרת הנשים והסירוב לשמוע שירת נשים על ידי דתיים ובפרט חיילים דתיים בצה"ל. לתהליך זה הוא קורא "טליבאניזציה" (עם ההסתייגות שהחרדים היהודים אינם רוצחים). הפתרון שמציע ימיני הוא הפרדת דת ומדינה והקמת קואליציה ציונית-ממלכתית בהובלת הליכוד, קדימה ומפלגת העבודה, שתוכל להפסיק להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות.

ימיני מבקר בחריפות את מפלגת ש"ס שעיוותה את היהדות המתונה של עדות המזרח, והקצינה לבדלנות חרדית, תוך כדי הסתה נגד זרמים דתיים מתונים יותר (כגון השוואת הכיפות הסרוגות לעמלק). הוא גם מבקר את ההקצנה בקרב רבני הציונות הדתית[47].

ימיני דוחה את הטענות וביקורת על הדתה בישראל ובפרט במערכת החינוך בישראל[69].

חברה וכלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ימיני הביע תמיכה מסויגת במחאת האוהלים של קיץ 2011, כמחאה עממית נגד יוקר המחיה וחלוקת נטל בלתי שוויונית. הוא התנגד לקבוצות השמאל הרדיקלי והאנרכיסטים שהשתתפו במחאה ובהנהגתה, ולדבריו ניסו לנצל אותה למטרותיהן, שאינן מקובלות על רוב המפגינים. ב-4 בספטמבר 2011, למחרת עצרת המחאה הגדולה, טען נגד "אויבי המחאה" שבהם כלל את מנהיגת המחאה, דפני ליף. הוא קרא למפגינים לסלק אותה משורותיהם[70].

ימיני מתריע מפני סכנת ההסתננות מאפריקה לישראל, וטוען שמדובר לרוב במהגרי עבודה ולא בפליטים. לדבריו, המסתננים מאפריקה מהווים איום דמוגרפי על ישראל בנוסף להגברת הפשע והעוני במקומות בהם הם מתרכזים: בעיקר בדרום תל אביב ואילת. ימיני יוצא נגד אלה שמטיפים לקבלת המסתננים ומאשימים את המתנגדים לכך בגזענות וטוען נגדם שהם לא אלה שסובלים מריבוי המסתננים, שמתרכזים בשכונות החלשות בערים ולא בשכונות היוקרה בהן גרים המטיפים, אלא האוכלוסיות החלשות הן שסובלות מהם. ימיני יוצא נגד ממשלות ישראל שלא עושות מספיק למגר את התופעה ומאשימן ב"שיתוק" ו"תרדמת", ומזהיר מפני הצפה במסתננים - שכבר היום כוללים עשרות אלפים וכל חודש נכנסים מאות נוספים[71].

בעקבות הפולמוס בדבר קליטת העולים היהודים מאתיופיה, ובפרט המקרה שבו תושבים בקריית מלאכי סירבו למכור בתים בשכונתם לאתיופים, כתב ימיני כנגד מדיניות ריכוז האתיופים בשכונות חלשות ויצירת מצב שבו יש בתי ספר בהם האתיופים הם רוב מוחלט, וטען בזכות פיזור שוויוני של העולים בין המקומות השונים, כולל בשכונות יוקרה דוגמת רמת אביב ג', והנהגת מכסות, למשל: בבית ספר מסוים לא תעלה כמות האתיופים על אחוז מסוים מכלל התלמידים. ימיני נימק את עמדתו בכך שהעולים האתיופים ראויים לשילוב ואינטגרציה, ולא להפרדה והשלכה לשכונות החלשות[62].

פוסטמודרניזם ותקינות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתיבתו מביע בן-דרור ימיני ביקורת חריפה על הפוסטמודרניזם והתקינות הפוליטית[72]. הוא טוען שתרבות התקינות הפוליטית הפכה לתרבות המעודדת שקר, מסרסת את המחשבה החופשית ופוגעת בשכל הישר, בייחוד באקדמיה (הן במחקר והן בפעילות הפוליטית-חברתית בקמפוסים), והפכה לכלי להשתקה וסתימת פיות[72]. כמו כן טען שהיא הגיעה להגזמה והקצנה אבסורדית בארצות הברית, וטען שהתגובה של רוב אזרחי ארצות הברית לכך הייתה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית[73].

בעקבות פרשת "האונס" באיה נאפה שבקפריסין (שבה 12 צעירים ישראלים שקיימו מין קבוצתי עם תיירת בריטית הואשמו באונס אך זוכו אחרי שהבריטית הודתה שהתלונה נגדם הייתה האשמת שווא), דחה ימיני את הטענה שהעלה השמאל שהאונס בוצע בגלל הכיבוש. הוא גינה טענה זו כמטומטמת והסביר שהפרשה היא תוצאה של מתירנות מינית שבאה עם הליברליזם הקיצוני, מתירנות שמתבטאת בלבוש חושפני, סקסיזם בתרבות ובפרסומות, והחפצת נשים. כמו כן הציג ימיני נתונים המראים ששכיחות מקרי האונס בישראל נמוכה באופן משמעותי ביחס למדינות אחרות בעולם המערבי[74].

התייחסותו לנתניהו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים פרסם ימיני מאמרים רבים בזכות בנימין נתניהו, אך בעקבות פרסום החשדות ב"תיק 4000" כתב: "לא נותר לי אלא לפנות לנתניהו: אתה יכול להגיע להסכם נוסח הנשיא לשעבר עזר ויצמן, התפטרות תמורת מחילה גורפת"[75]. לאחר פרסום כתב האישום נגד נתניהו חזר ימיני על פתרון זה, תוך שהפעם הפנה את קריאתו אל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה[76]. במהלך מלחמת חרבות ברזל קרא שוב לעסקת טיעון שבה נתניהו יפרוש מפעילות פוליטית תמורת סגירת כל התיקים נגדו, כולל פטור מאחריות מול ועדת חקירה שתקום לאחר המלחמה[77].בדצמבר 2023 הביע ביקורת חריפה כלפי נתניהו וייחס לו אחריות ישירה להתדרדרות ישראל בתחומי הביטחון הכלכלה ויחסי החוץ[78]. לדעת ימיני נתניהו לא פועל למען האינטרס של מדינת ישראל[79] ונותן הכשר להסתה ולקיצוניות[33].

המאמר האופטימי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדי יום העצמאות, מזה שנים רבות, מפרסם ימיני מאמר אופטימי המעלה על נס את הישגיה של מדינת ישראל ואת תרומתה לאנושות, וכותב שמצבה של ישראל הוא טוב מאוד למרות כל הבעיות והוא לא רע כמו שהוא משתקף באמצעי התקשורת.

חשיפות עיתונאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד פעילותו הפובליציסטית חשף ימיני מספר סקופים:

הפולמוס סביב כתיבתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הביקורות שפרסם על ארגוני זכויות אדם (בהם HRW, אמנסטי אינטרנשיונל ובצלם), הואשם ימיני ב"עליהום" על ארגוני זכויות האדם, דה-לגיטימיזציה שלהם ומקארתיזם. נעמי לויצקי, שהתארחה בבלוג של ימיני כותבת:

"רוח רעה נושבת אצלנו והיא בולטת בבלוג שלך. תפסה אותנו התפרצות של סתימת פיות, האלהת הצבא והערצת הכוח - מין "פטריוטיזם" עבש מסוג מאוד מסוים ואוי למי שחורג מהקונצנזוס, יוצא מן הקופסה, שכן הוא הופך מיד לעוכר ישראל, ללא לגיטימי וגם אנטישמי ואנטי ציוני ואנטי השד יודע מה. אתה בוודאי תגיד, הנה עוד היסטרית, מה אסור לבקר? ואני אגיד לך שמותר ועוד איך ואפילו ביקורת נוקבת, אבל זו לא ביקורת, ידידי, זו דה-לגיטימציה שיטתית. זה מסוכן וזה מעלה ריח עז של מקרתיזם."[85]

ואילו שרית מיכאלי, דוברת בצלם, כותבת: "במקום להתמודד עם העניין עצמו, מנסים להראות שהמניעים העומדים מאחורי ארגוני זכויות האדם הם לא כשרים."[86] ימיני השיב שאכן הוא מדגיש את המניעים שעומדים מאחורי "שיח זכויות האדם" וטוען שמניעים אלה הם רצון לחיסול ישראל ושלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית ובית לאומי לעם היהודי. לדעתו מניעים אלה פסולים והם מכתימים את הפעילות של ארגוני זכויות האדם[87].

ב-16 ביולי 2010, פרסם ימיני מכתב של פעילה פוליטית (לה קרא בשם הבדוי "שלומית" כדי להגן על זהותה) באחת העמותות הנתמכות על ידי הקרן החדשה לישראל ובה תיארה חוויות מכנס מנהיגות חברתית שארגנה הקרן, בין השאר כתבה:

"החלטתי לנסוע, וזאת הייתה טעות. מצאתי את עצמי במדבר בתנאי מעבדה, מנותקת מהעולם, מאינטרנט ומסלולרי, עם פעילי זכויות אדם פלסטינים ויהודים, ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. שחותרים לחיסולה ולא מגנים גם אמצעים אלימים. שטוענים כי נולדה בחטא. שמצטערים על קיומה. שמתעבים אותה ואת סמליה. שמצדיקים פגיעות בה ובחייליה ובמוסדותיה. שמקדישים את מרצם וחייהם להביא להפיכתה למדינה דו או רב-לאומית. בעצם זה אינו נכון, למדינה שבה יש מקום ללאום אחד בלבד - הלאום הפלסטיני. מתנגדים לשירות לאומי קהילתי או אזרחי של ערבים במדינה, משווים את מעשי ישראל לגרמניה הנאצית."[88]

בתגובה פרסמה הקרן ב-23 ביולי 2010, מודעה של עמוד שלם ב"מוספשבת" של מעריב ובו האשימה את ימיני ברדיפה, הסתה ומקרתיזם, והכחישה את הטענות שפורסמו במכתב[89]. בבלוג שלו במעריב ענה ימיני להודעה. לדבריו, הדברים שתיארה "שלומית" אכן נאמרו, אך חשוב מכך: הקרן תומכת בשורה של ארגונים השוללים את זכות קיומה של ישראל, עוסקים בדה-לגיטימציה שלה ורוצים להפכה למדינה דו-לאומית, בהם מרכז מוסאוא, עדאלה וקואליציית נשים לשלום[90].

באוקטובר 2010, התפלמס ימיני עם עיתונאי "הארץ" גדעון לוי בעקבות ריאיון שהאחרון העניק לעיתון הבריטי אינדיפנדנט. ימיני האשים את לוי בהסתה ודמוניזציה כנגד ישראל, המבוססת על שקרים והאשמות שווא (למשל, ימיני טען שלוי פרסם דיווח על כך ששוטרי מג"ב קשרו פלסטיני לחמור ועינו אותו אך התברר שהאירוע מעולם לא קרה), ואף כינה אותו "ברון תעשיית השקרים". השניים התפלמסו ביניהם בטוריהם ב"הארץ" ו"מעריב" ואף בבלוג של ימיני ב-nrg מעריב, והרשימות הללו זכו לאלפי טוקבקים[91].

ההיסטוריון פרופ' דניאל בלטמן מתח ביקורת על ספרו של ימיני, "תעשיית השקרים", ועל עמדתו בנושא ה-BDS, וטען שבניגוד לדברי ימיני תנועה זו אינה אנטישמית[92]. ימיני הגיב במאמר שכותרתו "הונאה אקדמית" וטען שבלטמן מתעלם מכך שאנשי ה-BDS עצמם מודים שהם מתנגדים לעצם קיומה של מדינת ישראל[93].

בשנת 2017, העיתונאי הישראלי רוגל אלפר מתח ביקורת על ימיני, כינה אותו "תועמלן הכיבוש הישראלי" והאשים אותו בהכחשה של פשעים נגד האנושות שמבצעת המדינה[94].

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימיני אינו מגדיר עצמו כדתי, אך הולך לבית כנסת בליל שבת ושולח את ילדיו לבית ספר ממלכתי-דתי. הוא מגדיר עצמו כיהודי במובן לאומי-תרבותי-מסורתי[95].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בן-דרור ימיני
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בן-דרור ימיני
ריכוזי מאמרים
מאמרים בולטים
ראיונות
הרצאות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בן דרור ימיני, "The trap of self-delusion", באתר nrg (באנגלית)
  2. ^ 1 2 נעמי לויצקי ובן-דרור ימיני, בן-דרור, תרגיע, באתר nrg,‏ 30 באפריל 2010. ציטוט: "עמדת המוצא שלי היא שהאנטי-ציונות, בחלקה הגדול, היא אנטישמיות פוליטיקלי-קורקט."
  3. ^ 1 2 ליאור אוחנה, פרס מפעל חיים יוענק לעיתונאי "ידיעות אחרונות" בן דרור ימיני, באתר ynet, 12 בספטמבר 2021
  4. ^ מנחם תלמי, ג'מוסין - חיים בסגנון אחר, מעריב, 11 בנובמבר 1987 מנחם תלמי, ג'מוסין - חיים בסגנון אחר, מעריב, 11 בנובמבר 1987
  5. ^ שרה פרידמן, "הפטיש" ־ עתון עם מסר חברתי "שיפתח לקוראים את הראש", מעריב, 5 בדצמבר 1989
  6. ^ אבי בטלהיים, ישראלים יופיעו בטלוויזיה הירדנית, מעריב, 29 באפריל 1986
  7. ^ מיכל הולצמן, פירסום עצמי, מעריב, 25 בדצמבר 1990
  8. ^ בן-דרור ימיני החליט לא לרוץ בתנועתה של ציפי לבני, באתר nrg‏, 3 בדצמבר 2012
  9. ^ בן-דרור ימיני, מאמר פרידה, באתר nrg מעריב, 30 באפריל 2014
  10. ^ פודקאסט "כל הקלפים על השולחן" . דקה 13:50 עד 15:30
  11. ^ לפי תגובה שלו למאמר שפרסם בפייסבוק הוא הצביע בבחירות לכנסת ה-20 למחנה הציוני.
  12. ^ אירית רותם, ידידיו של אורי אבנרי, מעריב, 17 בדצמבר 1986
  13. ^ כוכבי שמש, ההיסטוריה הלא מדוברת של הקשרים בין מזרחים ופלסטינים, באתר "שיחה מקומית", 16 באוגוסט 2015
  14. ^ פודקאסט "כל הקלפים על השולחן". דקה 14:18-15:30
  15. ^ Emuna Frid, בן דרור ימיני: "אני נגד מציאות דו-לאומית ונגד מדינה פלסטינית", באתר TOV אקטואליה יהודית, ‏2023-08-22
  16. ^ בן דרור ימיני, עיר אחת. מדינה אחת, באתר nrg‏, 21 ביולי 2009
  17. ^ בן דרור ימיני, קצה הקרחון, באתר nrg‏, 9 בנובמבר 2007
  18. ^ בן-דרור ימיני, העם רוצה שלום, באתר nrg מעריב, 13 בדצמבר 2013
  19. ^ חמשת המחקרים (אותם הוא מגדיר כמבין החשובים שכתב) מופיעים ב#קישורים חיצוניים.
  20. ^ בן-דרור ימיני, והעולם משלם, באתר nrg
  21. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 1: קודם עזה, אחר כך העולם
  22. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 2: פושעי מלחמה והסברה
  23. ^ מאמרי עופרת יצוקה - פרק 3: סרסורי מצפון
  24. ^ תרגום המאמרים של עופרת יצוקה לאנגלית ושפות אחרות
  25. ^ בן דרור ימיני, גולדסטון הוא הפשע (תרגום לאנגלית ושפות אחרות), באתר nrg מעריב, 26 בספטמבר 2009
  26. ^ בן-דרור ימיני, עליונות מוסרית?, באתר nrg מעריב, 22 באוקטובר 2011 (פורסם במקור במעריב "מוספשבת", 21 באוקטובר 2011)
  27. ^ בן-דרור ימיני, חרפת העולם החופשי, באתר nrg מעריב, 23 באוגוסט 2013
  28. ^ בן דרור ימיני, העולם שותק, אלא אם מדובר בישראל, באתר ynet, 31 באוקטובר 2016
  29. ^ בן-דרור ימיני, World is silent, except when it comes to Israel, באתר ynet News,‏ 31 באוקטובר 2016
  30. ^ אתר למנויים בלבד בן־דרור ימיני, האויב החדש, באתר "ידיעות אחרונות", 21 בדצמבר 2015
  31. ^ אתר למנויים בלבד בן־דרור ימיני, לפיד לפני המחנה, באתר "ידיעות אחרונות", 15 בספטמבר 2016
  32. ^ ״קבלן הביצוע של המחנה האנטישמי הוא סמוטריץ״ העיתונאי והסופר בן דרור ימיני בשיחה על האנטישמיות בעולם, חמאס, אבו מאזן, נתניהו, סמוטריץ, בן-גביר, שתי מדינות ועוד, 2024-07-13, נבדק ב-2024-07-21
  33. ^ 1 2 בן-דרור ימיני, כשנתניהו מצטרף לשוליים הקיצוניים, באתר ynet, 18 בספטמבר 2023
  34. ^ בן-דרור ימיני, מיהו שמאלני?: יורשיו של השמאל הציוני מעניקים סיוע ותמיכה לשוללי זכות הקיום של ישראל, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2010
  35. ^ בן-דרור ימיני, A Message to Israel's Left, באתר ynet news,‏ 17 באפריל 2015 (באנגלית)
  36. ^ בן-דרור ימיני, Missing the sane Left,‏ ynet news, אוקטובר 2015
  37. ^ בן דרור ימיני, מלכודת אנטישמית ליהודים, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2005
  38. ^ בן-דרור ימיני, בגידת המערב: חלפה שנה, והתוצאה הפוכה: הפונדמנטליזם האנטי-אמריקני מנצח, באתר nrg
  39. ^ בן-דרור ימיני,הפקולטות לשנאת ישראל, באתר nrg מעריב
  40. ^ שולמית אלוני התראיינה לעיתון הצרפתי לה-מונד
  41. ^ בן-דרור ימיני, ספינת השנאה שתציל את חמאס, באתר nrg מעריב
  42. ^ 1 2 בן-דרור ימיני, "השמאל נגד הסמול", באתר nrg מעריב, 23 באפריל 2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי, 23 באפריל 2010)
  43. ^ בן-דרור ימיני, בתוככי הספירה לאחור, באתר nrg מעריב, 30 באפריל 2010 (פורסמה במקור ב"מוספשבת" של מעריב, יום שישי, 23 באפריל 2010), פסקה: "הונאה מטעם הקרן"
  44. ^ בן דרור-ימיני, זמן להפסיק להתכחש, באתר ynet, 2 בדצמבר 2018
  45. ^ בן-דרור ימיני, מכתב לרוג'ר ווטרס: דע את משמעות החרם על ישראל, באתר nrg‏, 8 במרץ 2011
  46. ^ PMW demands retraction from Corrie family's lawyer - דברי ההסתה של עו"ד חוסיין אבו חוסיין חבר המועצה הציבורית של בצלם, באתר Palestinian Media Watch,‏ 10 בספטמבר 2012
  47. ^ 1 2 בן-דרור ימיני, בצלם, ש"ס, הסתה ונאציפקציה, באתר nrg מעריב, 19 ביולי 2013
  48. ^ בן-דרור ימיני, Holocaust deniers in B'Tselem, באתר חדשות ynet באנגלית, 31 באוגוסט 2014
  49. ^ אתר למנויים בלבד אורי משגב, לימודי שואה מכיתה א': האם שי פירון יצא מדעתו, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2013
  50. ^ בן-דרור ימיני, העיתון שיצא מדעתו, באתר nrg מעריב, 8 בנובמבר 2013
  51. ^ בן-דרור ימיני, כל הדיבורים על מחלוקת, שסעים וחברה מקוטבת הם הבל הבלים, באתר ידיעות אחרונות, 15 באוגוסט 2014
  52. ^ בן-דרור ימיני, Inner elitist must be crushed, באתר ynet באנגלית, 20 במרץ 2015
  53. ^ תקציר המאמר בעברית בפייסבוק של בן-דרור ימיני, 20 במרץ 2015
  54. ^ בן־דרור ימיני, האיש הזה יהיה ראש ממשלת בריטניה?, באתר ynet, 12 באוגוסט 2018
  55. ^ פוסט בפייסבוק של בן-דרור ימיני עם תקציר המאמר, 3 באפריל 2022.
  56. ^ בן-דרור ימיני, שבויים במניפולציות, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2009
  57. ^ בן-דרור ימיני, מתוך "תעשיית השקרים" מאת בן-דרור ימיני, באתר העין השביעית, 17 בספטמבר 2014
  58. ^ בן-דרור ימיני, בין עריצות לסרבנות, באתר ynet, 19 בדצמבר 2016
  59. ^ בן-דרור ימיני, פגיעה בהפרדת הרשויות, באתר ynet, 4 בנובמבר 2016
  60. ^ בן־דרור ימיני, השופטים הם לא אלוהים, באתר ynet, 15 באפריל 2018.
  61. ^ בן־דרור ימיני, הטעות של האליטות, באתר ynet, 20 במאי 2019.
  62. ^ 1 2 3 בן-דרור ימיני, אזרחות, שיבה ואגדת האפרהייד..., באתר nrg מעריב, פורסם במקור ב"מוספשבת", 13 בינואר 2011
  63. ^ בן-דרור ימיני, חובבי המחדלים והחקירות: צאו לנו מהחיים, באתר nrg מעריב, 15 בדצמבר 2013
  64. ^ בן-דרור ימיני, מסכת נזיקין, באתר ynet, 2 באוגוסט 2018
  65. ^ בן-דרור ימיני, למען שלטון החוק, באתר ynet, 7 בנובמבר 2018
  66. ^ בן-דרור ימיני, דינה זילבר בשירות חסידי ה-D9, באתר ynet, 17 בנובמבר 2020.
  67. ^ בן-דרור ימיני, הכניעה לחרדים הפכה סכנה לעתיד המדינה, באתר nrg
  68. ^ 1 2 בן דרור ימיני, ביטול הקצבה לאברכים היא צודקת אך פסולה, באתר nrg‏, 15 ביוני 2010
  69. ^ בן-דרור ימיני, הדתה או בדותה, באתר ynet, 11 באוקטובר 2018
  70. ^ "אויבי המחאה" מאמר מאת בן-דרור ימיני, מעריב, עמ' 23, 4 בספטמבר 2011
  71. ^ בן-דרור ימיני, שיתוק מול הצונאמי, באתר nrg מעריב, 22 בנובמבר 2011
  72. ^ 1 2 בן-דרור ימיני, שקר השן והבל המגדל, באתר ynet, 10 בנובמבר 2017
  73. ^ בן-דרור ימיני, תקין בגב האומה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
  74. ^ בן דרור ימיני, זה לא הכיבוש, באתר ynet, 29 ביולי 2019.
  75. ^ בן-דרור ימיני, "די, ביבי, הגיע הזמן ללכת", ידיעות אחרונות, 21 בפברואר 2018
  76. ^ ידיעות אחרונות, 7 בדצמבר 2019
  77. ^ בן-דרור ימיני, סוס תקוע כן מחליפים, 24 באוקטובר 2023
  78. ^ בן-דרור ימיני, אם נותרה בך טיפה של אהבת ישראל, פנה את הכיסא, באתר ynet, 21 בדצמבר 2023
  79. ^ הפודקאסט של דניאל דושי. דקה 51:00-53:20
  80. ^ בן-דרור ימיני, מחבר הדוח נגד ישראל תמך בטבח במינכן, באתר nrg
  81. ^ בן-דרור ימיני, אג'נדה בביהמ"ש: ניגוד העניינים של השופטת, באתר nrg‏, 11 באפריל 2011
  82. ^ קלמן ליבסקינד, התקבלה התלונה נגד השופטת רות רונן, באתר nrg‏, 27 ביוני 2011
  83. ^ ברק לייזר, מכתב מטעם היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט לוויקיפדיה העברית
  84. ^ בן-דרור ימיני, חשיפה: ג'ון קרי תמך במארגני המשט לעזה, באתר nrg מעריב, 13 בנובמבר 2013;
    בן-דרור ימיני, קרי לא ידע, באתר nrg מעריב, 15 בנובמבר 2013
  85. ^ נעמי לויצקי, בן-דרור, תרגיע, באתר nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 28 באפריל 2010
  86. ^ שרית מיכאלי (דוברת בצלם), משטרת המחשבות שוב נושפת בעורפנו, באתר nrg מעריב, 3 במאי 2010
  87. ^ בן דרור ימיני, הפייגלינים מסמול, באתר nrg, הבלוג של בן-דרור ימיני, 4 במאי 2010
  88. ^ בן-דרור ימיני, דמוניזציה. מבט מבפנים, באתר nrg מעריב, 16 ביולי 2010 (פורסם במקור ב"מוספשבת" של מעריב ב-16 ביולי 2010)
  89. ^ לצפייה במודעה, באתר הקרן החדשה לישראל (הורדת קובץ)
  90. ^ בן-דרור ימיני, הקרן החדשה מפרסמת הודעת ענק נגד בן-דרור ימיני. ימיני מוריד את הכפפות ועונה לקרן החדשה, הבלוג של בן-דרור ימיני, באתר nrg מעריב, 23 ביולי 2010
  91. ^ בד"י, ברון תעשיית השקרים, 15 באוקטובר 2010;
    גדעון לוי, פה קבור הכלב - גדעון לוי עונה לבן דרור ימיני, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2010;
    בד"י, תגובה לגדעון לוי, 22 באוקטובר 2010;
    בד"י, ימני או שמאלני? - הפרק "ברון תעשיית השקרים", 29 באוקטובר 2010
  92. ^ אתר למנויים בלבד דניאל בלטמן, לא אנטישמיות, היסטריה, באתר הארץ, 18 ביוני 2015; אתר למנויים בלבד דניאל בלטמן, בן דרור ימיני - תועמלן המחופש לאינטלקטואל, באתר הארץ, 30 ביוני 2015
  93. ^ בן-דרור ימיני, הונאה אקדמית, באתר ynet, 25 ביוני 2015
  94. ^ אתר למנויים בלבד רוגל אלפר, בן־דרור ימיני גיבור גדול, כל עוד הוא לא מסתכן בתביעת דיבה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
  95. ^ "אנשים בלילה", 3 באוקטובר 2011. ראו קישורים חיצוניים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בן-דרור_ימיני&oldid=39635399"