בית קראיובשט
 | |
| מדינה | נסיכות ולאכיה |
|---|---|
| מייסד | נבארבו קראיובסקו |
| השליט האחרון | קונסטנטין ברנקוביאנו |
| תקופת השושלת | המאה ה-14 – הווה |
| אתניות | רומנים |
| ענפים |
א. קראיבושט מאולטניה ב.ברנקובנשט |
משפחת קראיובסקו (ברומנית: Craiovescu) ובית קראיובשט (השם האחרון Craiovești הוא ריבוי מ"קראיובסקו") שנקראה מאוחר יותר בית ברנקוביאנו (Brâncoveanu) או ברנקובנשט (Brâncovenești) הייתה אחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות של בויארים בנסיכות ולאכיה. אחוזותיה התרכזו מסביב לעיר קראיובה, בירת חבל אולטניה, משם שמה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ענף קראיובשט - מאולטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני המשפחה הגיעו למעמד חשוב עוד בימי שלטונו של מירצ'ה הזקן והחזיקו למשך ששים שנה בתפקיד באן של חבל אולטניה, בהתחלה בעיר סטרהאיה ואחר כך בקראיובה. בהתחלת המאה ה-15 כללו אחוזותיהם של בני קראיובשט 182 חלקות אדמv כולל 132 כפרים. בסוף המאה ה-15 כוחם הכלכלי איפשר לבני קראיובשט להשיג בתור באנים של אולטניה מעמד בעל אוטונומיה פוליטית והשפעה רבה על השליטים הוולאכים שנזקקו לתמיכתם. הם העמידו את הצעצמם בתווך בסכסוכים בין השושלות הוולאכיות בית דנשט ובית דרולקשט וטפחו קשרים מיוחדים עם האימפריה העות'מאנית הם בנו כנסיות על הר אתוס וגבו מיסים בשם העות'מאנים בעיר וידין שבבולגריה הכבושה, כשהם בקשר קרבה למשפחת מיכלוגלו מפלבן באמצעות מריה קראיבוסקו שהייתה אשתו של עלי ביי מיכלוגלו. .[1] בימי השליטים ולד הנזיר וראדו הגדול מילאו תפקידים בכירים מאוד מועצת הנסיכות. [2] השליט ולאד הצעיר (1512-1510) ניסה לשווא להשתחרר מהשפעתם המכבידה של בני קראיובשט והובס. במקומו, בתמיכת הטורקים העלו בני קראיובשט נציג שלהם על כס הנסיכות של ולאכיה. היה זה ניאגויה (1521-1512) שאימץ את השם בסאראס, בטענה שהוא בן מחוץ לנישואים של בסאראב הצעיר צפלוש ושהוא מיוחס לבני בסאראב שמילאו תפקיד חשוב בהקמת הנסיכות במאה ה-14. שלטונו התאפיין במדיניות חוץ מאוזנת ובתנופה תרבותית.[2]. אחרי פלישה עות'מאנית בשנות ה-1520 המוקדמות השתכנעו הקראיובשט להתלכד מאחורי השליט ראדו מאפומאץ נגד הטורקים אולם הסכם שכרתו עם הסולטן סולימאן המפואר תרם לתבוסת השליט ראדו ולכניעתו.[3]
הנציג הראשון הידוע של המשפחה היה ניאגויה סטרהיאנול, חבר במועצת הנסיכות ובאן של סטרהאיה בימי השליט בסאראב הצעיר צפלוש (אחרי 1477). ניאגויה היה ככל הנראה בן של אדם בשם בארבו. אותו בארבו מוזכר כמכהן בתפקיד פהרניק בימי השליט אלכסנדרו אלדיה. לניאגויה סטרהיאנול היו 4 בנים ובת:
- בארבו, שנשא את התפקיד "באן גדול" והיה נשוי לנגוסלבה. בסוף ימיו פרש כנזיר תחת השם פחומיה.
- פרבו קראיובסקו (מת ב-1512) שכיהן כוורניק גדול והתחתן עם ניאגה מהוטראן (Hotărani). הוא היה אביו של השליט ניאגויה בסאראב.
- דאנצ'ו, הקרוי "גוגואשה" ("סופגניה"), כיהן בתפקידי דרגטור בחצר הוולאכית:סטולניק, קומיס, ספטאר וורניק. הוא נשא לאישה את חרוסאנה, בתו של גרגינה פרקלאב, שהיה אחי הגבירה ראדה, אשתו של השליט ולאד הנזיר.
- ראדו, שכיהן כפוסטלניק, היה נשוי לווליקה.
- הבת - ששמה כיום אינו ידוע, הייתה נשואה לחמזה מאובילסב.
השפעת בני קראיובשט בחצר השליטים הוולאכים התערערה אחרי שהסתכסכו בהתחלת המאה ה-16 עם השליט מיכניה הרע. הקראיובשט הקימו את המנזר ביסטריצה.
עם צאצאי הקראיובשט נמנה השליט ניאגויה בסאראב, בנו של פרבו קראיובסקו (לפי השערות אחרות, בן של בסאראב צפלוש) והוא החליף בשלטון ב-1512 את ולאד הצעיר שהתנגד להשפעה הפוליטית של הקראיובשט.[4] המשפחה נרדפה על ידי כמהשליטים, שביניהם בלט מירצ'ה הרועה וכבתה בקו הזכרים במחצית השנייה של המאה ה-16. השפעתה המשיכה באמצעות נציגותיה - ממין נקבה. ב-1589 השליט מיכניה המתאסלם החליט בצו חגיגי לחלק את נכסיהם הגדולים של בני קראיובשט, לרבות את האחוזות. החלטתו קידמה את התפתחות הערים קראיובה וקאראקל שסופחו לנכסי המלכות.
מעמדם של בני קראיובשט כמנהיגי אולטניה הסתיים בימי השליט ולאד הטובע כשהמורד דרגיץ' גוגואשה הוצא להורג בקונסטנטינופול (אחרי 1530).
הענף ברנקובנשט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני קראיובשט הגיעו שוב לשלטון בוולאכיה באמצעות ענף שלהם בני ברנקוביאנו או ברנקובנשט:קודם עם מאתיי בסאראב (1654-1632) ואחר כך עם קונסנטין ברנקוביאנו (1714-1688). אף על פי שהיו מיוחסים גם למשפחת קנטקוזינו (קנטקוזינשט - Cantacuzinești), בני ברנקוביאנו נגררו לסכסוך עקוב בדם עם האחרונים, תוך כדי הלשנות הדדיות על בגידה בפני הסולטאן העות'מאני. בפועל את המשא ומתן החשאי שניהל השליט קונסטנטין ברנקוביאנו עם האימפריה ההבסבורגית ועם הצאר פטר הגדול של רוסיה, הומשכו (אחרי הוצאתו להורג האכזרית בקונסנטינופול) על ידי יריבו ויורשו, שטפן קנטקוזינו אחרי נפילתו של האחרון השכין הסולטאן אהמט השלישי את משטר הפנריוטים כאמצעי ביטחון עבור ההגמוניה העות'מאנית בנסיכויות הרומניות. הסכסוך בין ברנקובנשט לבני קנטקוזינו השתקף בספר של דימיטריה קנטמיר, "ההיסטוריה ההיירוגליפית" שבה המחבר צידד במחנה של בני קנטקוזינו.
בני ברנקוביאנו נשארו נוכחים בזירה הפוליטית של ולאכיה לאורך המאות ה-18 ו-19 המוקדמת. הם ישבו במועצת החצר ה -דיוואן ונמנו עם הבויארים הפרו-רוסים המעטים בחצר. [5] הבאן גריגורה ברנקוביאנו הנהיג את מועצת העוצרות אחרי מות השליט אלכסנדרו סוצו ב-1821 . הוא התקרב למנהיג המורדים הרומנים נגד שלטון הפנריוטי טודור ולדימירסקו מתוך רצון למנוע את עלייתו לשלטון של סקרלט קאלימאקי. [6] וקיבל בברכה את הכיבוש הרוסי בימי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829).[7]
נציגה אחרונהשל בני ברנקוביאנו, הנסיכה זויה ברנקוביאנו, לבית מברוקורדט שאומצה ב-1820 על ידי הבאן גריגורה ברנקוביאנו, התחתנה עם הנסיך גאורגה ביבסקו. על אף הגט ביניהם, מורשת בני בסאראב-ברנקוביאנו עבר לידי משפחת ביבסקו באמצעות בנם שלגאורגה וזויה, הנסיך גרגואר ביבסקו-בסאראבה, אבי אן ברנקובאן, שנודעה כמשוררת אן דה נואיי[8]
שליטי ולאכיה מקרב בני קראיובשט-ברנקובנשט
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניאגויה בסאראב (1521-1512)
- תאודוסיה (1522-1521)
- ראדו שרבן (1611-1602)
- מאתיי בסאראב (1654-1632)
- קונסטנטין שרבאן בסאראב (1658-1654)
- שרבאן קנטקוזינו (1688-1678)
- קונסטנטין ברנקוביאנו (1714-1688)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Neagu Djuvara, Între Orient și Occident. Țările române la începutul epocii moderne, Humanitas, Bucharest, 1995
- Șerban Papacostea - cap.Țările române și primul asalt al puterii otomane - în Mihai Bărbulescu și alții - Istoria României,ed.rev. Editura Corint, București 2012
- Ștefan Ștefănescu, Istoria medie a României, Vol. I,Editura București, București, 1991