בית השלום (אמאוס)
 | |
| קואורדינטות | 31°50′21″N 34°59′22″E / 31.8393°N 34.98945833°E |
|---|---|
|
(למפת השפלה רגילה)   בית השלום | |
  | |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
בית השלום באמאוס הוא מבנה לבן הנישא מעל עתיקות אמאוס ניקופוליס. הבניין המשמש כמנזר, נראה לנוסעים בכביש 1 בצידו המזרחי של עמק איילון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אמאוס ניקופוליס
אמאוס הוא אתר קדוש לקתולים, היות שלפי הברית החדשה שם פגש ישו שניים מתלמידיו לאחר צליבתו. בתקופה הביזנטית הפכה אמאוס ניקופוליס לעיר חשובה, וישב בה בישוף. במאות ה-5 וה-6 נבנו במקום שתי כנסיות. האתר נהרס בתקופה הערבית ושוקם על ידי הצלבנים, אך ננטש ונהרס לאחר עזיבתם. בעקבות חזון שהתגלה בשנת 1878 בפני מרים בווארדי, נזירה כרמליתית מבית לחם, שוב זוהתה אמאוס הנזכרת בברית החדשה עם ניקופוליס. הנזירות הכרמליתיות קנו את השטח מהכפר הערבי עמואס בשנת 1879, אם כי לפי מקור אחר השטח נקנה כבר ב-1875[1]. החפירות באתר החלו בסוף המאה ה-19, ולאחר מכן בין השנים 1924-1930 על ידי בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, ושוב בשנות ה-70 ומאז שנות ה-90 של המאה ה-20.
המבנה והקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית השלום נבנה בשנים 1931-1932 על ידי נזירים ממסדר 'הלב הקדוש של אבות בית-ארם'. בשנות מלחמת העולם השנייה החזיקו שלטונות המנדט הבריטי אזרחים גרמנים במבנה[2]. בין השנים 1948–1967 גרו בבנין משקיפי או"ם שפיקחו על שביתת הנשק באזור המפורז של עמק איילון, והבית נודע בשם "בית האו"ם". בית השלום הושכר בשנת 1980 למרכז הצרפתי הלאומי למחקר מדעי (Centre National de la Recherche Scientifique, ראשי תיבות CNRS), וב-1993 שכרה אותו קהילת בני האושר, שנוסדה בצרפת ב-1973, ואשר לה נוכחות בישראל מאז 1975. בני ובנות הקהילה, רובם צעירים יחסית למקובל במנזרים, מתחזקים את האתר הארכאולוגי והמקום פתוח לביקורי קהל.
אחד מחדרי בית השלום הוסב לכנסייה, ובה מספר איקונות ושטיחים וכן מזבח פשוט. יצירת האמנות הבולטת בכנסייה היא טריפטיך עשוי בד, מעשה ידיה של נזירה מצרפת, ובו נראית מלכות השמים בדמות מרים הנושאת את ישו ברחמה - ראשה בירושלים השמימית ורגליה בסנה הבוער. עוד נראים ביצירה יוחנן השליח, אברהם ויצחק והפגישה באמאוס בצד אחד, ובאחר נראים דוד פורט בנבל ומשה אל מול הסנה. בראש היצירה מופיעות האותיות העבריות "א" ו"ת" כתחליף לסמל האלפא ואומגה הנוצרי. במבנה פועל מוזיאון קטן, ובו מוצגים, בין היתר, שרידי פסיפס שהתגלה בקפלה שמדרום לבזיליקה הביזנטית באמאוס ניקופוליס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דובי זכאי, נגיעת מקום, הוצאת מעריב, 2009.
- נירית שלו-כליפא, אל גן נעול, ביקורים במנזרי הארץ, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2005, עמ' 132
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד רפ, ב"קבלת שבת" הם קוראים מהסידור, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2005
