בית הפסטור שניידר
 | |
| מיקום |
רחוב התשבי 130 חיפה |
|---|---|
| סוג המלון | מלון בוטיק |
| חדרים | 19 |
| קומות | 4 + מרתף |
| שמות קודמים |
בית שניידר בית הכומר שניידר |
| בניית המלון | |
| תאריך פתיחה | 1913 |
| תאריך שיפוץ | 2016 |
| קואורדינטות | 32°48′24″N 34°59′12″E / 32.806592°N 34.986767°E |
| https://carmella-hotel.co.il/ | |
|
(למפת חיפה רגילה)   בית הפסטור שניידר | |
  | |
בית הפסטור שניידר היה בית מגוריו של הכומר מרטין שניידר (Martin Schneider) שהגיע מחבל סקסוניה שבגרמניה לחיפה בתחילת המאה העשרים, בשליחות הכנסייה הפרוטסטנטית, כדי להקים את מסיון הכרמל. המקום שימש את הכומר ומשפחתו עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן עבר המבנה לרשות עיריית חיפה ונעשו בו שימושים רבים. ב-2016 שופץ המקום, תוך שימור המבנה ההיסטורי, והוא משמש כמלון בוטיק בשם "כרמלה". המבנה הוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התיישבות נתיני המעצמות בחיפה
החל מאמצע המאה ה-19 הגיעו ארצה קבוצות של גרמנים חברי כת הטמפלרים ואחרים והקימו את המושבה הגרמנית בקרבת חוף הים. לאחר התבססותה של מושבה זו החלו אנשיה לשאוף להרחיב את אחיזתם בחיפה על ידי קניית אדמות בכרמל. בתחילה נמנע הדבר מהם בגלל סירובם של בעלי הקרקע, אנשי המסדר הכרמליתי למכור את השטח אולם לאחר הסדרת הנושא רכשו הגרמנים כ-1,500 דונם במרכז הכרמל וב-1890 נחנך הבית הראשון בשכונה (ביתו של פרידריך קלר) שנקראה כרמלהיים.
ב-1903 הגיע לחיפה איש הכנסייה האוונגלנית יוהנס זייץ עם אשתו במטרה לייסד במקום את מסיון הכרמל. כשליחו להקמת המיסיון מינה זייץ את הכומר (פסטור) מרטין שניידר שנולד ב-1861 בחבל סקסוניה שבגרמניה והגיע אף הוא עם משפחתו[1]. זייץ פנה לקלר על מנת שיעזור לו למצוא מקום למיסיון וזה קישר בינו לבין משפחת פרוס שהיו בעלים של מלון פרוס אותו הקימו בכרמלהיים ב-1893 והביעו רצון למכור אותו. בסופו של דבר מכרה משפחת פרוס את המלון לכומר שניידר וזה הפך אותו למלון ומיסיון.
ב-1908 הצטרפו לפעילותו של שניידר גוטפריד מאייר וקונארד בולינגר. מאייר שהגיע כאקונום וגנן, אחראי, במידה רבה (ומאוחר יותר גם שומרי היערות של הכשרת היישוב), לייעור הכרמל המרכזי (בייחוד בעצי אורן).
באותה שנה הוחלט בכנסייה האוונגליסטית על הקמת מיסיון חדש בחיפה ומכירת מלון פרוס. המלון נמכר למיסיונרית האנגליה פרנסיס ניוטון ואנשי הכנסייה הקימו מיסיון חדש שכלל את המבנים הבאים:
- "בית שליחות כרמל" (Karmelmissionsheim) שנבנה ב-1911 כבית הארחה ומיסיון. בשנות ה-80 נהרס המבנה ובמקומו הוקמו מגדלי פנורמה)[2][3][4].
- "בית מינץ" שהוקם בקרבת המיסיון החדש (כיום בשדרות הנשיא 103) ושימש למגורי משפחת שניידר (לפני מעברם לבית ברחוב התשבי). מאוחר יותר התגורר בו פרידריך היינדריך, חברו של שניידר[5]
ההיסטוריה של המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הקמתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שניידר, שהיה בעל אמצעים, בנה את בית הקבע שלו בקרבת המיסיון וב-1913 עזב את "בית מינץ" ועבר לגור שם עם משפחתו (כיום רחוב התשבי 130). ליד הבית נשתלה גינה על ידי הגנן גוטפריד מאייר והיא היוותה לימים בסיס לגן האם. ב-1926 נפטרה אשתו של שניידר וב-1933 הוא נפטר. הבית נשאר בחזקת המשפחה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה אז הופסקה הפעילות המסיונרית בארץ ישראל והמשפחה עזבה את הארץ יחד עם הטמפלרים.
לאחר הקמת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה עבר הבית מספר בעלויות. בין השאר שימש, בשנות ה-70, את אספן העתיקות החיפאי לודוויג כהן שהחזיק חנות בקומת הקרקע וגר עם משפחתו בקומה השנייה[6], בשנות ה-80 פתח בו רפי שאולי את מקום הבילוי "המועדון" שנסגר לאחר מספר שנים וכן פעלה במקום מסעדה יפנית.
עקב גילו ותחזוקתו הלקויה הפך המקום, בהדרגה, למסוכן למגורים ועמד נטוש שנים רבות ואף נדונה האפשרות להרסו.
בעת המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2015 רכש את הבית יזם מקומי במטרה להפכו לבית מלון. לאור נכונותו לשקם את חזית הבית לפי הוראות השימור המחמיר אישרה עיריית חיפה להקים בחלקו האחורי מבנה חדש שכולל חדר מדרגות, מעלית וממ"דים. כמו כן נוצל המדרון האחורי, שבעבר היו בו טרסות, ליצירת קומת קרקע עם חדרים נוספים.
במסגרת התהליך שופצה החזית לחלוטין תוך שמירה על סגנון הבנייה המקורי. כל המרפסות המקוריות חוזקו וכל החלונות הוחלפו. פנים המלון עבר אף הוא שיפוץ כללי כדי להתאימו למלון. בנוסף הותקן מחדש גג הרעפים האדומות.
ב-2017 נחנך המלון המחודש והוא משמש כמלון בוטיק[7].
מאפייני המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אדריכלות טמפלרית
המבנה בן ארבע הקומות כולל אלמנטים המאפיינים בניינים טמפלרים כמו שימוש באבנים מסותתות, גג רעפים אדום, גמלון בחזית, קשתות בחלק מהחלונות ומרפסות בולטות מעל הכניסה הראשית. בניגוד לרבים מהמבנים שבנו הגרמנים בהם הייתה האבן חשופה בבית שניידר חופו הקירות בטיח והאבן שימשה בו רק לעיטור החזיתות והחלונות.
במקור היה הבית מוקף בגנים נרחבים ובריכות נוי אותן יצר גוטפריד מאייר. בהמשך הופקע רוב שטח הגן לטובת גן האם ולבית ותרה גינה מצומצמת.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, "פרדס" הוצאה לאור חיפה וו"המכון על שם גוטליב שומאכר" באוניברסיטת חיפה, 1969, עמודים 111–123
- יעקב שורר, לטייל בחיפה - בין כרמל לים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003
- אלי שילר, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמיר שוורץ, סיור בעקבות הטמפלרים והייקים במרכז הכרמל בחיפה, באתר ynet, 3 במאי 2021
- נילי פרידלנדר, אצל כהן, בבית של שניידר, מעריב, 9 בנובמבר 1976, המשך
- בית מרטין שניידר, באתר "מלון"
- אביב יצחקי, בית הפסטור/המיסיונר שניידר בכרמל, באתר של אביב יצחקי, 1971
- יניב ברמן, התשבי 130: כניסה לבית רדוף, באתר Xnet, 10 ביוני 2011
- אתר הבית של המלון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שניידר היה איש דת ולא השתייך לטמפלרים
- ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים 1969, עמ' 132–134
- ^ יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה - היסטוריה מקומית עמ' 58 ואילך.
- ^ עלות הבנייה הגיעה ל 40,000 מארק ראו אייל איזלר בחיפה - היסטוריה מקומית בעריכת יוסי בן-ארצי עמ' 57
- ^ עינב שחורי, תיעוד בית מיינץ – חיפה, באתר חברת "שחורי ארכיטקטים", 26 בנובמבר 2020
- ^ נילי פרידלנדר, אצל כהן, בבית של שניידר, מעריב, 9 בנובמבר 1976, המשך
- ^ אביטל ברוידא, אחרי שנים שעמד נטוש, בית הכומר הטמפלרי הפך למלון "כרמלה", באתר Xnet, 9 במאי 2018