בית החולים אוטל-דייה
בית החולים אוטל-דייה | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בית חולים |
כתובת | איל דה לה סיטה, הרובע הרביעי |
מיקום | פריז |
מדינה | צרפת |
בעלים | עיריית פריז |
מפעיל | Assistance publique - Hôpitaux de Paris |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1864–1878 (כ־14 שנים) |
תאריך פתיחה רשמי | 1868 |
קואורדינטות | 48°51′17″N 2°20′56″E / 48.854665°N 2.348808°E |
https://www.aphp.fr/?NIHOPITAL=20&action=afficherPortail&module=portail&vue=portail | |
אוטל-דייה (בצרפתית: Hôtel-Dieu de Paris, בתרגום מצרפתית: "מחסה האלוהים") הוא בית חולים שהוקם במאה ה-7 על האי איל דה לה סיטה (הרובע הרביעי), בקרבת קתדרלת נוטרדאם, ונחשב לבית החולים העתיק ביותר בעולם הפועל ברציפות כבית חולים מיום היווסדו.
בתחילת דרכו שימש כבית חולים בחסות הכנסייה והעניק מחסה לא רק לחולים אלא גם לעולים לרגל ולעניים חסרי בית. עם השנים נחלשה ההשפעה הדתית, ובית החולים הלך והתמקד בתחום הרפואה ובניהול הנהלה אזרחית.
ההיסטוריה של בית החולים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי הבינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הערכת ההיסטוריונים בית החולים הראשון על האי איל דה לה סיטה נפתח ב-651 על ידי הבישוף של פריז, לנדרי מפריז (צר') יחד עם זאת המסמך הרשמי העתיק ביותר שמזכיר את בית החולים הוא מ-829[1] כשבמסמך זה מוגדר שתפקידו של בתי החולים לטפל בחולים אך גם בחסרי כל.
ב-1165 הורה הבישוף של פריז, מוריס דה סוליי (צר') על בניה מחדש של בית החולים. הריסת המבנה הישן הסתיימה ב-1195 ובניית בית החולים החדש הסתיימה רק ב-1255.[דרוש מקור]
שנים רבות לאחר הקמתו פעל בית החולים בחסות הבישופות של פריז כמוסד צדקה ואכלס בין קירותיו לא רק חולים אלא גם אנשים נזקקים ועולי רגל להם הציע מקום לינה ואוכל.
במאה ה-16 יצאה הנחיה חדשה שרק חולים ונשים בהריון יוכנסו יתקבלו לבית החולים. הוראה זו יצאה לאחר שמהמאה ה-13 החל להיווצר עומס פונים לבית החולים. גם הגידול במספר המיטות, החל מהמאה ה-15 (מ-300 מיטות ל-500 מיטות) לא פתר את הבעיה זאת לאחר לאחר שמספר הפונים הגיע בממוצע ל-700 חולים וטיפס ל-1,500 בזמנים של קונפליקטים.[א][דרושה הבהרה] עומס זה נגזר גם מהעלייה במספר העניים שאכלסו את פריז.
עומס זה הביא לדרדור בתנאי האשפוז ולצפיפות גבוהה כשבאולמות האשפוז הוצבו 80–100 מיטות כשבמקרים רבים שימשו מיטות לאשפוז יותר מחולה אחד. בתקופה זו לא היו בבית החולים חדרי ניתוח והמנתחים נאלצו לנתח בחדרי האשפוז תוך התמודדות עם צפיפות זו. כמו כן הביאה הצפיפות להדבקה במחלות והולידה, בסופו של דבר, כללים לבידוד חולים עם מחלות מידבקות.
ההתדרדרות בתנאי האשפוז של בית החולים הביאה לכך שרק חסרי אמצעים פנו אליו בעוד שבעלי אמצעים הדירו רגליהם ממנו. הגדלה זו של ההוצאות לצד הצמצום בהכנסות הביאו את בית החולים לפשיטת רגל ולמינוי מועצת מנהלים אזרחית שתנהל אותו ותסדיר את תפעולו.[2][3]
המאה ה-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שיפור הניהול המשיך בית החולים לסבול, במהלך המאה ה-17, מאותם תחלואים שאפיינו אותו בשנים קודמות והצפיפות בו אף גדלה על ידי אשפוז בקומות. צפיפות זו נגרמה מצד אחד מאירועים אלימים בפריז (כמו למשל מרידות הפרונד) ומצד שני מהתפרצותן של מגפות שגרמה להידבקותם של אלפי חולים ושל רבים מצוות בית החולים.
האופן שבו התמודדו שלטונות פריז עם מצב זה כלל תגבור הצוותים הרפואיים והקמת בתי חולים נוספים כדי להפנות אליהם חלק מהחולים.
באוגוסט 1626 קיבל בית החולים היתר לבנות גשר בין האי איל דה לה סיטה לגדה השמאלית כדי להקל את הגישה לבית החולים. גשר זה, שנקרא לימים גשר דובל, נבנה מהמקורות הכספיים של בית החולים שקיבל היתר לגבות מס מהעוברים עליו כדי להחזיר את עלות הבנייה.[דרוש מקור]
בדיקות מי נהר הסן, בתקופה זו, מצא ששפכים של בית החולים היו בין המזהמים העיקריים של הנהר באותה תקופה.
המאה ה-18
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיית הצפיפות בבית החולים נמשכה גם במאה ה-18 וזאת למרות שעד אמצע המאה פעלו כבר בפריז כ-50 בתי חולים ומוסדות דומים.[4] עליית הביקוש על ההיצע של שירותים רפואיים נגרם בעיקר בגלל הגידול המהיר של האוכלוסייה ובמיוחד הגידול בממדי העוני.[ב]
המשך הצפיפות בבתי החולים של פריז, ובבית חולים אוטל-דייה במיוחד,[ג] המשיך לגרום להפצת מגפות (כמו טיפוס ואבעבועות שחורות [ד]) ולקורבנות רבים כשההערכה הייתה שכ-25% מחולי בית החולים נפטרו מהן, גבוה מכל שאר בתי החולים בעיר. ב-1765 דווח דני דידרו את רשמיו מבית החולים: ”בית החולים אוטל-דייה היה "הגדול ביותר, העמוס ביותר, העשיר ביותר והנורא מכל בתי החולים של פריז"”.[דרוש מקור] גם המנתח ז'אק טנון (צר') כתב בזכרונותיו מ-1788 ש” בית החולים אוטל-דייה היה "הכי לא בריא ולא נוח מכל בתי החולים"”.
גם מחלקות היולדות סבלו מהפצת זיהומים וממוצע הזמן שיולדות היו נשארות בבית החולים עמד על 35 יום שנדרשו להן להתגבר על זיהומי לידה ומחלות נוספות בהן נדבקו.
תופעות אלו המשיכו לגרום לשכבות האמידות של פריז להדיר רגליהם מבית החולים כך שרק חסרי האמצעים הגיעו אליו.
ועדת החקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1772 פרצה שריפה גדולה בבית החולים שגרמה למותם של חולים רבים ולהרס של חלקים גדולים של המבנה.[5] אירוע זה גרם לסערה ציבורית ולקריאה לרפורמות במערכת הבריאות. ב-1773 הורה מלך צרפת, לואי החמישה עשר, להרוס את בית החולים (פטירתו ב-1774 הקפיאה את התוכנית).
ב-1782 הציג האדריכל ברנר פוייה (צר') תוכנית שכותרתה הייתה "העברה ובנייה מחדש של בית חולים אוטל-דייה". נציגו של מלך צרפת, לואי השישה עשר, כינס ועדת מומחים לדון בהמלצותיו של פוייה כשבין השאר השתתפו בוועדה מדענים ידועי שם כמו אנטואן לבואזיה, שארל-אוגוסטן דה קולון ופייר-סימון לפלס.[6] בנוסף לתרומותיהם האישיות של חברי הוועדה, התבססו מסקנות הוועדה גם על דו"ח מיוחד, בן 500 עמודים, שפרסם המנתח ז'אק טנון (צר') ב-1788 בשם "זיכרונות על בתי החולים של פריז" (Mémoires sur les hôpitaux de Paris).[4] בדו"ח זה תיעד טנון את התנאים השערורייתיים באוטל-דייה מהאספקטים של החללים, האוורור, סידור המיטות, מספר ותערובת החולים, הלכלוך, הריקבון והריחות הרעים, חוסר אנושיות והתמותה[ה]. בנוסף לתיאור מצב הביא הדו"ח המלצות לרפורמה באספקטים שונים של ניהול בתי חולים לרבות אדריכלות ושטחי בית החולים, ריהוט מחלקות, ניהול וכישורים של הצוות, פרסום דוחות על תוצאות בתי החולים וכספים, כמו גם שמירת תרשימי חולים ותיאורי מקרה בודדים.[ו]
על בסיס המידע שנדון בוועדה היא פרסמה את מסקנותיה בשלושה חלקים:[דרוש מקור]
- בחלק ראשון, שפורסם ב-1786, הגיעה הוועדה למסקנה שמצבו של בית החולים לא ניתן לתיקון ויש להעבירו אל מחוץ לפריז.
- בחלק השני, שפורסם ב-1787, המליצה הוועדה על פירוק בית החולים ועל הקמת ארבעה בתי חולים קטנים יותר במקומות שונים ברחבי פריז.
- החלק השלישי, שפורסם ב-1788, נכתב לאחר שחלק מחברי הוועדה ערכו מסע לימודי בבתי חולים באנגליה. בחלק זה הציעה הוועדה לבנות את בית החולים בחלוקה לבניינים נפרדים כאשר כל מחלקה תופסת בניין נפרד כדי לצמצם את העברת המחלות ולהקל על האוורור.
עם פרסום דוחות הוועדה החל בית החולים ליישם רפורמה שבמהותה התמקדה במעבר ממוסד שנמצא תחת חסות הכנסייה למוסד המנוהל על ידי בעלי מקצוע וזאת בהובלת ז'אק נקר. כחלק מהרפורמה החל בית החולים לשמש כמקום לימוד וכמוסד להכשרת צוות רפואי. מימוש רפורמות אלו התעכב בעקבות פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789.
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-19 המשיך תהליך הסדרת תפעול בית החולים אוטל-דייה ומונתה "המועצה הכללית לבתי חולים בפריז והוספיסים אזרחיים" (Conseil général des hôpitaux et hospices civils de Paris) לפיקוח והסדרה של כלל בתי החולים בפריז. תהליך זה הביא ליצירת גופים ותהליכים רפואיים חדשים כמו משרד קבלה, בתי מרקחת, דיאגנטסטיקה, חיסונים ועוד.
עם עלייתו של נפוליאון בונפרטה, ב-1804, לשלטון שוקמו חלקי בית החולים שנשרפו אך בשנים 1864–1878 נבנה בית החולים מחדש באתר חדש על האי כחלק מתוכנית אוסמן להתחדשות פריז.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1908 הפסיקו הנזירות האחרונות לעבוד בבית החולים, אירוע שהשלים את הפרדת בית החולים מהחסות הדתית. מקומו המרכזי של בית החולים הנוכחי הפך אותו לנותן שירות לתשעה מהרבעים של פריז. קיבולת בית החולים עומדת כיום על כ-350 מיטות.
בית החולים מופעל על ידי ועדה ציבורית מקצועית (צר') ובנוסף לתפקידו בתחום רפואה ציבורית משמש בית החולים כבית חולים אוניברסיטאי בשיתוף אוניברסיטת העיר פריז (צר').
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2024 פורסם שבית החולים השכיר שליש משטחי המתחם שלו לטובת פרויקטים שאינם קשורים ישירות לפעילות הרפואית המתנהלת בו, ובהם מרכז פיתוח ביוטכנולוגיה, מגורים, גני ילדים, מרכזי יום לקשישים, מסעדות ועוד. חוזה ההשכרה הוא למשך 80 שנה וזאת בתמורת ל-144 מיליון יורו שקיבל בית החולים מהיזמים.[7]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
בית החולים בתחריט מפת טורגו מ-1739, ממול לקתדרלת נוטרדאם
-
ציור של השריפה שהתרחשה במלון ב-1772. על ידי הצייר גניליון (צר')
-
תחריט של פנים בית החולים מסביבות שנת 1500
-
שם בית החולים נישא מעל הכניסה למבנה
-
החצר הפנימית של בית החולים
-
החצר הפנימית של בית החולים
-
בית החולים בצילום ממרומי קתדרלת נוטרדאם
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ההערכה היא שכ-25,000 חולים נרשמו לטיפול בבית החולים במהלך המאה ה-16
- ^ לפי מפקד אוכלוסין מ-1791 כ-18% מאוכלוסיית פריז, שמנתה כ-650,000 איש, היו עניים
- ^ בתקופה זו מספר המיטות טיפס כבר ל-1,200 אך מספר המאושפזים עמד על 3,500
- ^ הפצת המחלות המדבקות המשיכה על אף שהוקמו מחלקות בידוד בבית החולים
- ^ כך למשל ציין טנון כי שיעור התמותה של יולדות עמד בבית החולים על אחת מכל 15 יולדות וזאת לעומת יחס של יולדת לכל 128 במנצ'סטר
- ^ מעבר לשימוש שעשתה הועדה בדו"ח של טנון הוא השפיע על תפעול בתי החולים באירופה, בארצות הברית ובקנדה גם במהלך 100 השנים לאחר פירסומו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "The Paris Hotel-Dieu". The British Medical Journal. 1 (2611): 103. 1911. ISSN 0007-1447. JSTOR 25285106.
- Fosseyeux, Marcel (1912). "L'Hôtel-Dieu de Paris au XVII et au XVIIIe siècle" (in French). Berger-Levrault.
- Coury, Charles (1967). "L'HÔTEL-DIEU DE PARIS, UN DES PLUS ANCIENS HÔPITAUX D'EUROPE". Medizinhistorisches Journal. 2 (3/4): 269–316. ISSN 0025-8431. JSTOR 25803189
- RICHMOND, PHYLLIS ALLEN (1961). "The Hôtel-Dieu of Paris on the Eve of the Revolution". Journal of the History of Medicine and Allied Sciences. 16 (4): 335–353. doi:10.1093/jhmas/XVI.4.335. ISSN 0022-5045. JSTOR 24620943. PMID 14492024
- Rosen, George (1956). "Hospitals, Medical Care and Social Policy in the French Revolution". Bulletin of the History of Medicine. 30 (2): 124–149. ISSN 0007-5140. JSTOR 44446445. PMID 13316297.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של בית החולים אוטל-דייה (בצרפתית)
- בית החולים אוטל-דייה, באתר parisjetaime.com (בצרפתית)
- מלון בן אלף שנה במרכז פריז, באתר gallica.bnf.fr (בצרפתית)
- בית החולים אוטל-דייה, באתר hopital.fr (בצרפתית)
- בית החולים אוטל-דייה, באתר parishistoirevivante.com (בצרפתית)
- בית החולים אוטל-דייה, באתר paris-promeneurs.com (בצרפתית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האנציקלופדיה הקתולית החדשה, כרך 7, עמוד 127 (2003), באתר cvdvn.net, 2018
- ^ BARIETY, M. (1958). "DE L'HÔTEL DIEU DE JADIS A L'HÔPITAL D'AUJOURD'HUI". Revue des Deux Mondes (1829-1971): 64–76. ISSN 0035-1962. JSTOR 44597276.
- ^ Radcliff, Walter (1989). Milestones in Midwifery and the Secret Instrument. Norman Publishing. ISBN 9780930405205.
- ^ 1 2 Jacques Tenon, Mémoires sur les hôpitaux de Paris, par M. Tenon, באתר gallica.bnf.fr, 1788
- ^ אוטל-דייה, באתר "מוזיאון המדע" של בריטניה (בארכיון)
- ^ Greenbaum, Louis S. (1971). "The Commercial Treaty of Humanity: La tournée des hôpitaux anglais par Jacques Tenon en 1787". Revue d'histoire des sciences. 24 (4): 317–350. doi:10.3406/rhs.1971.3247. ISSN 0151-4105. JSTOR 24467727
- ^ חיים חדשים לבית החולים אוטל-דייה, באתר paris.fr, 28 במאי 2024