ביר תמדה
.jpg)
ביר תמדה (בערבית: بئر تمادا או بير تمادا, תעתיק לעברית: ביר תמדה או ביר א-ת'מאדה, תלוי בלהג הערבי. פירוש: באר גומות מים. תעתיק נפוץ באנגלית: Bir Thamada[1]) הוא צומת כבישים במערב סיני. הצומת נקרא על שם באר הנמצאת באזור. תמאדה הוא לשון רבים בערבית לתמד – גומה עם מים, גב. מדרום לביר תמדה משתרע אגן הניקוז המישורי ורחב הידיים של ואדי אלברוכ, מיובליו הגדולים של ואדי אל-עריש.[2]
הצומת מחבר בין ציר האורך (מצפון מזרח לדרום מערב) מביר חסנה (41 ק"מ מביר תמדה) לצומת פרקר שממזרח למעבר המיתלה (28 ק"מ) ובין ציר הרוחב היוצא מביר תמדה וממשיך לכיוון צפון מערב לכיוון ביר גפגפה (45 ק"מ). כ-12 קילומטר צפונית מערבית לביר תמדה מתחבר הכביש המגיע ממעבר הגידי שבמערב, לכביש ביר תמדה – ביר גפגפה. לאחר נסיגת ישראל מסיני, נסלל גם כביש מביר תמדה דרומה. כביש זה מתחבר לכביש צומת פרקר – נח'ל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפונית מערבית לצומת, באמצע שנות ה-60[3], הוּקם על ידי המצרים שדה התעופה ביר תמדה ובאזור היו פרוסים בסיסי שריון מצריים. לאחר מלחמת ששת הימים התברר כי באזור היה גם מוצב הפיקוד המרכזי של הצבא המצרי בסיני[3]. מאוחר יותר, בעת השלטון הישראלי בסיני, בשנים 1967–1980, הוקמו לאורך הכביש שמצפון לצומת מספר בסיסי שריון של צה"ל שמיקומם הכללי כונה ביר תמדה.
לאחר שנכבש שדה התעופה על ידי ישראל, ניתן לו השם "בסיס חיל האוויר 7" (בח"א 7) והוא שימש בעיקר את טייסות התובלה והמסוקים של חיל האוויר. השדה גם שימש לטייסות קרב כשדה אימוני פריסה או לקראת מבצעים מיוחדים בשטח מצרים.
בבוקר 5 ביוני 1967, ביום פרוץ מלחמת ששת הימים, נועדה בביר תמדה פגישה לכל מפקדי הכוחות בסיני עם שר המלחמה המצרי, עבד אל-חכים עאמר. בעת שמטוסו היה באוויר בדרכו למקום הפגישה, תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי את שדות התעופה המצריים במסגרת מבצע מוקד שפתח את מלחמת ששת הימים[4]. שדה התעופה ביר תמדה הותקף על ידי מבנה של מטוסי מיראז' 3 מטייסת 101 של חיל האוויר הישראלי בגל התקיפה הראשון בשעה 07:45. מיד אחריהם הגיע מבנה של מטוסי מיסטר להשלמת התקיפה, אולם אלו מצאו כי כל המטרות בשדה כבר הושמדו[5].
בחלק היבשתי של הלחימה, הגיע כח שריון מחטיבה 200 בפיקוד אל"ם יששכר שדמי (מאוגדת אברהם יפה), מביר חסנה לביר תמדה, בצהרי היום השלישי ללחימה (7 ביוני), וכבש אותה ללא התנגדות. משם פנה הכוח לכיוון צומת פרקר ומעבר המיתלה וחסם את דרכם של הכוחות המצריים שניסו לסגת דרך המעבר[6].
המצרים סללו קו מים ממערב לתעלת סואץ לביר גפגפה ומשם לביר תמדה. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שהמצרים הפסיקו את הזרמת המים לסיני, הניחה מקורות קו מים מאל עריש לביר גפגפה וכך חוברה גם ביר תמדה לקו המים הישראלי[7].
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שהו יחידות חטיבה 401 בבסיסי ביר תמדה. בסיסים אלו הופצצו מהאוויר על ידי חיל האוויר המצרי. יחידות החטיבה, בפיקוד דן שומרון, נעו מערבה אל אזור הלחימה סביב קו בר-לב[8]. מפקד בח"א 7 במהלך המלחמה היה סא"ל חיים בן ישראל[9]. מאז הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ב-1974 ועד נסיגת צה"ל לקו אל עריש - ראס מוחמד ב-1980, התמקמו באזור ביר תמדה חטיבת ההכשרה של חיל השריון הישראלי ומפקדת אוגדה 162.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Egypt - Air Force - History, באתר Scramble – Dutch Aviation Society
- ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 115
- ^ 1 2 אלי דקל, היכן היה מוצב הפיקוד המצרי?, מבט מל"מ 48, מרץ 2007, עמ' 18
- ^ 'A lesson we should have learned', אל-אהראם, גיליון 5–11 ביוני 1997
- ^ Zionism and Israel-Operation Focus
- ^ 80 השעות של יחידת שריון בסיני, דבר, 16 ביוני 1967
- ^ מים בשפע לכוחות צה"ל בסיני, דבר, 3 באוגוסט 1967
- ^ עדות דן שומרון, מפקד חטיבה 401 בזמן המלחמה בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, עמ' 3 ו-25-26
- ^ חיים בן ישראל, בלח״י, בצה״ל ואח״כ, הוצאת משרד הביטחון, 2003