בירוטה גלדיקאס
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים בהערות שוליים, ניקוד מיותר ובעיות נוספות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים בהערות שוליים, ניקוד מיותר ובעיות נוספות. | |
 | |
| לידה |
10 במאי 1946 (בת 78) ויסבאדן  |
|---|---|
| ענף מדעי |
פרימטולוגיה, אתולוגיה, אנתרופולוגיה, פרימטים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
| מוסדות |
אוניברסיטת סיימון פרייזר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
בירוטה גלדיקאס (Birutė Mary Galdikas; נולדה ב-10 במאי 1946), היא אנתרופולוגית, פרימטולוגית, משמרת, אתולוגית וסופרת ליטאית-קנדית[1]. היא פרופסור באוניברסיטת סיימון פרייזר בתחום הפרימטולוגיה, גלדיקאס מוכרת כסמכות מובילה בתחום האורנגאוטן.[2] לפני מחקר השדה שלה על אורנגאוטן, מדענים ידעו מעט על המין.[3]
ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיקאס נולד ב-10 במאי 1946 בוויסבאדן שבגרמניה המערבית.[4] הוריה, אנטנאס ופילומנה גלדיקאס, היו פליטים ליטאים שנמלטו לאחר מלחמת העולם השנייה מהכיבוש הסובייטי של המדינות הבלטיות. כאשר גלדיקאס הייתה בת שנתיים, עברה המשפחה לקנדה ב-1948,[4] לאחר שאביה חתם על חוזה עבודה בכריית נחושת בקוויבק. כילדה צעירה, ראשה של בירוטה היה מלא בחזיונות של יערות רחוקים ויצורים אקזוטיים. הספר הראשון ששאלה מהספרייה הציבורית של טורונטו היה סיפור על ג'ורג' הסקרן. כשהתבגרה, היא קיבלה השראה מהרפתקאות "הנשיונל ג'יאוגרפיק" של ג'יין גודול ודיאן פוסי.[5]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962 עברה משפחת גלדיקאס לוונקובר, שם פגשה גלדיקאס את בעלה לעתיד, רוד ברינדמור. שנתיים לאחר מכן, לאחר שגלדיקאס החלה ללמוד באוניברסיטת קולומביה הבריטית, עברה המשפחה לארצות הברית, שם נרשמה גלדיקאס לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, ולמדה פסיכולוגיה וזואולוגיה.[4] ב-1966 היא קיבלה את התואר הראשון שלה בפסיכולוגיה ובזואולוגיה, שהוענקו במשותף על ידי אוניברסיטת קליפורניה ואוניברסיטית קולומביה. ב־1969גלדיקאש נישאה לברינדמור וקיימה את התואר השני שלה באנתרופולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה.[4]
במהלך לימודיה לתואר שני באוניברסיטת קליפורניה פגשה גלדיקאס את הפליאונתרופולוג לואיס ליקי, והציעה לו תוכנית שמטרתה לחקור אורנגאוטנים בסביבות המחיה הטבעיות שלהם.[4] גלדיקאס שכנעה את ליקי לעזור לקדם את מאמציה לחקור את האורנגאוטנג, וליקי סייע בהשגת מענק מחקר מהנשיונל ג'יאוגרפיק שהסכימה להקים מתקן מחקר בבורנאו.[6] המחקר של גלדיקאס הפך לבסיס ללימודי תואר הדוקטור שלה, והיא קיבלה את התואר באנתרופולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה ב-1978.
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקר בבורנאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1971, בגיל 25, גלדיקאס ובעלה הצלם רוד ברינדמור, הגיעו לשמורת טנג'ונג פוטינג, בבורנאו האינדונזית. גלדיקאס הייתה השלישית מתוך שלישיית נשים " The Trimates " [7] שמונתה על ידי ליקי לחקור קופי אדם בסביבת הגידול הטבעית שלהן. השלישייה כללה גם את ג'יין גודול, שחקרה שימפנזים, ודיאן פוסי, שחקרה גורילות.[3] ליקי ונשיונל ג'יאוגרפיק עזרו לגלדיקאס להקים את מחנה המחקר שלה ליד חוף ים ג'אווה, המכונה "מחנה ליקי", כדי לבצע מחקר שדה על אורנגאוטנים בבורנאו .[2] לפני מחקריה של גלדיקאס, האורנגאוטן היה פחות מוכרן מבין הקופים הגדולים. גלדיקאס המשיכה והרחיבה מאוד את הידע המדעי על התנהגות אורנגאוטן, בית הגידול שלו ותזונתו.
קרן אורנגאוטן הבינלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986, גלדיקאס ועמיתיה הקימו את Orangutan Foundation International (OFI), שבסיסו בלוס אנג'לס, ארצות הברית, כדי לסייע בתמיכה באורנגאוטן ברחבי העולם.
עבודת הסברה ושיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיקאס נשארה בבורנאו במשך יותר מ-40 שנה, תוך שהיא הפכה לתומכת בולטת למען האורנגאוטנים ושמירה על בית הגידול של יערות הגשם שלהם, אשר נהרס במהירות על ידי כורתי עצים בין השאר על ידי שריפות לא טבעיות לטובת מטעי שמן דקלים וכורי זהב.[8] בעודה מנהלת קמפיין פעיל למען שימור יערות הגשם של הפרימטים, גלדיקאס ממשיכה במחקר השטח שלה, בין המחקרים הרציפים הארוכים ביותר על יונק שבוצעו אי פעם.[דרוש מקור]
מאמצי השימור של גלדיקאס מתרחבים מעבר להסברה, ומתמקדים בעיקר בשיקום האורנגאוטנים היתומים שהועברו לידיה לטיפול. רבים מהיתומים הללו היו פעם חיות מחמד בלתי חוקיות, לפני שהפכו חכמים וקשים מדי לטיפול בעליהם.[2]
גלדיקאס כתבה מספר ספרים, כולל ספר זיכרונות שכותרתו "הרהורי עדן", בו מתארת גלדיקאס את חוויותיה במחנה ליקי ואת המאמצים לשקם אורנגאוטנים בשבי ולשחרר אותם ליער הגשם של בורנאו.
גלדיקאס הוא פרופסור באוניברסיטת סיימון פרייזר בברנבי, קולומביה הבריטית, ופרופסור שלא מן המניין ב־אוניברסיטת אינדונזיה בג'קרטה, אינדונזיה.
ב-2021 גלדיקאס הפכה לפטרון של הארגון ללא מטרות רווח לשימור הטבע Sengirės fondas (אי') במטרה להגן על היערות העתיקים שנותרו בליטא עם כל המגוון הביולוגי שם.
הכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיקאס הוצגה ב-"לייף", "הניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "לוס אנג'לס טיימס", סרטי טלוויזיה רבים, ופעמיים על השער של "נשיונל ג'יאוגרפיק".[2] עבודתיה של גלדיקאס זכו להכרה בתוכניות טלוויזיה בהנחיית סטיב ארווין וכן ג'ף קורווין ב-Animal Planet.[דרוש מקור]
בשנת 1995, גלדיקאס מונתה לקצינה במסדר קנדה.
יחד עם עמיתיה ג'יין גודול וביולוגית השדה הבולטת ג'ורג' שאלר, גלדיקאס קיבלה את פרס טיילר להישגים סביבתיים בשנת 1997 על מחקר השטח פורץ הדרך שלה ותרומתה לכל החיים לקידום מדעי הסביבה. כבודים נוספים כוללים את פרס הגיבור על כדור הארץ של אינדונזיה (Kalpataru), קצין פרס המכון למדעי המקור האנושי, פרס 500 העולמי של האומות המאוחדות (1993), מדליית הנצחה של אליזבת השנייה, גיבור כדור הארץ אדי באואר (1991), פרס PETA הומניטרי (1990) ופרס סיירה קלאב צ'יקו מנדס (1992). היא זכתה במפתח לעיר לאס וגאס, נבדה, בשנת 2009 כאשר היא נתנה מצגת עבור המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטה של נבדה.
כלי תקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Reflections of Eden: My Years with the Orangutans of Borneo" (1995)
- "Orangutan Odyssey" (1999)
- "Great Ape Odyssey" (2005). Abrams: New York.
קולנוע וטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיקאס מככבת בסרט התיעודי "Born to Be Wild 3D", שיצא באפריל 2011. היא הופיעה גם בסרטים התיעודיים "Nature" (סרט תיעודי של סדרת טלוויזיה, 2005), "Life and Times" (סרט תיעודי של סדרת טלוויזיה, 1996), "30 שנים של ספיישל נשיונל ג'יאוגרפיק" (סרט תיעודי בטלוויזיה, 1995), "אורנגאוטנים: תופסים את הענף האחרון" (סרט תיעודי, 1989), "היפה והחיות" (סרט תיעודי, 1996),[9] "The Last Trimate", (סרט תיעודי, 2008), ו-"She Walks With Apes" (סרט תיעודי של CBC TV, 2019).[10] "The Jungle Quest" של טרי פראצ'ט (סרט תיעודי, C4, בריטניה 1995).
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלדיקאס ספגה ביקורת בסוף שנות ה-90 בנוגע לשיטות השיקום שלה. פרימטולוגים דנו בנושא ברשימת התפוצה האינטרנטית Primate-Talk; הנושא קבל פרסום על ידי פרסום מאמרים במגזין Outside (מאי 1998)[11] ובניוזוויק (יוני 1998).[12] כפי שדווח בשני המאמרים ומסוכם בספר "מקום אפל בג'ונגל" משנת 1999 מאת הסופרת הקנדית לינדה ספאלדינג,[13] משרד היערנות האינדונזי – איתו התעמתה גלדיקאס על רקע מדיניות כריתת עצים - טען שגלדיקאס החזיקה ב"מספר גדול מאוד של אורנגאוטנים לא חוקיים... בתנאים גרועים מאוד" על מנת לבקש מממשלתה האינדונזית להאשים את ביתה. גלדיקאס הכחיש את כל הטענות הללו בתגובה לניוזוויק ביוני 1999, והעיר שההאשמות על התעללות היו "פשוט, שגויות" וכי הטענות "המוזרות" היוו בסיס ל"קמפיין חד-צדדי". [14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירוטה גלדיקאס, ברשת החברתית פייסבוק
בירוטה גלדיקאס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בירוטה גלדיקאס, ברשת החברתית אינסטגרם- הבלוג הרשמי של גלדיקאס
- קרן אורנגאוטן קנדה
- קרן הצדקה הבינלאומית Birute Galdikas
- Orangutan.org - Orangutan Foundation International
- "האם אורנגאוטן מוצא חופש במתנת המילים? האם אנחנו?" (אורכב 23.07.2014 בארכיון Wayback Machine) מאת סוזאן אנטונטה (מרץ 2005)
- פרופיל ב-science.ca (20 באפריל 2004)
- פרס טיילר להישגים סביבתיים, הוענק לגלדיקאס ב-1997
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Dr. Biruté Mary Galdikas – Dr. Galdikas Biography" (באנגלית אמריקאית). Orangutan Foundation International. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Galdikas-Brindamour, Birutė (באוקטובר 1975). "Orangutans, Indonesia's "People of the Forest"". National Geographic Magazine. Vol. 148, no. 4. pp. 444–473.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 de Waal, Frans (בינואר 1995). "The Loneliest of Apes". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Spradley, Joseph L., ed. (2013). Scientists and Science. Great Lives From History. Vol. 2. Ipswich, Massachusetts: Salem Press. pp. 339–342. ISBN 978-1-58765-970-6 – via Internet Archive.
- ^ Pfeiff, Margo (1993). "Mother to the Apes". Reader's Digest. 143 (855): 127–132.
- ^ Gallardo, Evelyn (1993). Among the Orangutans: The Birute Galdikas Story. Chronicle Books. pp. 9–10. ISBN 0811804089. נבדק ב-14 באוגוסט 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Galdikas, Birute Mary (6 בינואר 2007). "The Vanishing Man of the Forest". The New York Times. נבדק ב-14 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McDowell, Robin (18 בינואר 2009). "Palm oil frenzy threatens to wipe out orangutans". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-20 בינואר 2009. נבדק ב-18 בינואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Sex and the Scientists: Beauty and the Beasts". 12 באוגוסט 1996 – via www.imdb.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "She Walks with Apes | Nature of Things".
- ^ Outside Online Archives | OutsideOnline.com, outsideonline.com (באנגלית) (אורכב 26.09.2010 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Hammer, Joshua (1 ביוני 1998). "A typhoon in a rain-forest Eden". Newsweek. Vol. 131, no. 22. p. 58.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Spalding, Linda (1998). A Dark Place in the Jungle: Science, Orangutans, and Human Nature. Algonquin Books of Chapel Hill. ISBN 978-1-56512-226-0.
- ^ Galdikas, Birute (29 ביוני 1998). "Galdikas responds". Newsweek. Vol. 131, no. 26. p. 17.
{{cite news}}: (עזרה)