ביל קיבי
 | |
| לידה |
15 באפריל 1903 וינלטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1942 (בגיל 39) אל-עלמיין, ממלכת מצרים |
| מדינה |
אוסטרליה |
| השתייכות |
צבא אוסטרליה |
| דרגה |
סרג'נט (דרגה) |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
צלב ויקטוריה | |
  | |
סמל ויליאם הנרי (ביל) קיבי (Bill Kibby; 15 באפריל 1903 – 31 באוקטובר 1942) היה חייל אוסטרלי, אשר עוטר בעיטור צלב ויקטוריה - העיטור הצבאי הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית - על לחימתו בקרב אל-עלמיין במלחמת העולם השנייה, שבו נהרג.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביל קיבי נולד באנגליה. כשהיה בן 11 היגרה משפחתו לאוסטרליה והתיישבה בעיר אדלייד שבדרום היבשת. לאחר סיום לימודיו בבית הספר החל לעבוד בעבודות טיח ועסק בעיצוב עיטורים מטיח. הוא עסק גם בציור בצבעי מים וברישום. בגיל 23 התחתן. לו ולאשתו נולדו שתי בנות.
קיבי לא היה גבוה (1.68 מטר) אך היה חזק ואהב פעילויות באוויר הפתוח. בשנת 1936 הצטרף לחיל המילואים האוסטרלי והוצב ביחידת תותחנים.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1940, והוא כבר בן 37, התנדב קיבי להצטרף ליחידות הצבא האוסטרלי שיצאו להשתתף במלחמת העולם השנייה והוצב כסמל בגדוד הרגלים האוסטרלי ה-48. בדצמבר 1940 הפליגה יחידתו לארץ ישראל. שם נפצע קיבי בתאונה ושבר את רגלו. הוא נשאר בארץ ישראל לשם החלמה וחזרה לכשירות, שארכו קרוב לשנה. בפברואר 1942 שב והצטרף לגדודו בסוריה, ובחודש יולי כבר השתתף בלחימה במצרים.
בפרוס קרב אל עלמיין באוקטובר 1942 היה גדודו של קיבי חלק מן הדיוויזיה האוסטרלית ה-9, שהשתייכה לארמייה הבריטית השמינית. קיבי שירת במהלך הקרב בגבורה ובהצטיינות. הוא הנהיג את מחלקתו לאחר שמפקדה נהרג. ב-23 באוקטובר הוא הסתער על עמדת מקלע של האויב כשהוא יורה בתת מקלע תומפסון. הוא כבש את העמדה כשהוא הורג שלושה חיילי אויב ושובה 12 אחרים. בלחימה שבימים שלאחר מכן נע קיבי בין אנשיו כשהוא מכוון את האש שירו ומעודד את רוחם. חמש פעמים יצא לתקן תחת אש את קו הטלפון המחלקתי שנותק.
בליל ה-30/31 באוקטובר הייתה הדיוויזיה ה-9 נתונה בקרב כבד בגזרה הצפונית של קו החזית באל-עלמיין (קרב מוצב תומפסון[1]). על מחלקתו של קיבי נורתה אש מקלעים ומרגמות כבדה ומרבית חייליה נהרגו או נפצעו. קיבי ארגן את הניצולים ואז יצא קדימה לבדו עד לטווח של מטרים ספורים ממספר עמדות מקלע של האויב. הוא יידה רימוני יד ושיתק מספר מקלעים, עד שנפגע ונהרג.
על גבורתו במהלך קרב אל-עלמיין הוענק לקיבי לאחר מותו עיטור צלב ויקטוריה.[2]
קיבי נקבר בסמוך למקום נפילתו. בשנת 1944 הועברה גופתו לבית הקברות הצבאי אל-עלמיין.
העיטור שהוענק לקיבי מוצג כיום במוזיאון שבאנדרטת המלחמה של אוסטרליה בעיר קנברה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה של ביל קיבי באתר Australian Dictionary of Biography (באנגלית)
- ביל קיבי באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
- כתב העיטור שהוענק לביל קיבי מתוך The London Gazette, 26 בינואר 1943 (באנגלית)
- איור על לחימתו של ביל קיבי מתוך התערוכה The Art of War באתר National Archives.
- ביל קיבי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: סי.אי. לוקס פיליפס, אל-עלמיין, תל אביב: מערכות, 1967, עמ' 295-313.
- ^ במהלך המלחמה כולה קיבלו ארבעה מחיילי הגדוד ה-48 את עיטור צלב ויקטוריה (http://www.awm.gov.au/units/unit_11288.asp).