בושמת

בושמת
בושמית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו־פסיגיים
סדרה:	אברשאים
משפחה:	בושמתיים
סוג:	בושמית
שם מדעי
Impatiens ‏לינאוס, 1753

בושמת (שם מדעי: Impatiens) הוא סוג של צמחי נוי עשבוניים, חד-שנתיים או רב-שנתיים, המוכר בישראל בזכות פרחיו הצבעוניים הפורחים לאורך כל השנה. משפחת הבושמתיים (Balsaminaceae), אליה משתייך הסוג, אינה כוללת נציגים טבעיים בצמחיית ישראל. בושמת הוא אחד משני סוגים במשפחה, והוא כולל כ-1,120 מינים. תפוצתו הטבעית משתרעת על פני העולם הישן (אירופה, אסיה ואפריקה), וכן בצפון ומרכז אמריקה. בנוסף, מינים מסוימים של בושמת התפשטו גם למזרח אוסטרליה ולאמריקה הדרומית.

בָּשְׂמַת היא סוג רב-גוני ביותר הכולל צמחים הנפוצים במגוון רחב של אזורי אקלים וסביבות גידול, החל מיערות גשם טרופיים ואזורים סובטרופיים ועד לאזורים הרריים ממוזגים. המאפיינים הבולטים של הבושמת כוללים צמח עשבוני חצי-סוקולנטי, גבעול שקוף למחצה ועלים פשוטים וסימטריים. הפרחים דו-מיניים, מרהיבים ובעלי סימטריה דו-צדדית. הזירים והמאבקים מאוחים מעל השחלה ויוצרים מבנה דמוי מכסה הנקרא קליפטריה (calyptra). הלקט הפרי נפתח בפיצוץ, והקשוות מתעקלות כלפי מעלה במהירות תוך כדי העפת הזרעים למרחק. תכונה זו העניקה לסוג את שמו המדעי, Impatiens, שמשמעותו בלטינית "חסר סבלנות".

הסוג השני במשפחת הבושמתיים, Hydrocera , כולל מין אחד בלבד, Hydrocera triflora, שתפוצתו משתרעת מדרום האי היינאן שבסין ועד אסיה הטרופית. זהו צמח רב-שנתי, שגדל בעיקר באזורים בעלי אקלים טרופי לח, ובבתי גידול לחים כגון ביצות, נהרות ונחלים. המצב בבושמתיים דומה למשפחת הביגונניים (Begoniaceae), בה המין היחיד Hillebrandia נמצא בשושלת אחות לסוג המגוון מאוד בגוניה Begonia.

מקור השמות העברי והמדעי

השם "בושמית" ניתן למין Impatiens balsamina ולשם balsmine במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 146) משנת 1930. ושונה לשמה הנוכחי והמעודכן בָּשְׂמַת הַגִּנָּה במגדיר לצמחי התרבות בישראל. השם balsamina שניתן לאחר מכן כשם המשפחה Balsaminaceae מרמז לבושם או חומר ריחני. שם הסוג Impatiens נגזר מהמילה הלטינית "impatient", שפירושה "חסר סבלנות", ומתייחס לדרך בה הזרעים של הצמח נפוצים במהירות כאשר ההלקטים נפתחים.

מורפולוגיה - המאפיינים של הסוג בושמת

מבט אחורי אל עלי הגביע והדורבן של בושמת השולטן

תקריב של הלקט בשרני של בושמת השולטן

הלקט בשרני של בושמת השולטן

הצמחים בסוג בושמת כוללים צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, לעיתים בעלי מראה שיחי, חצי-סוקולנטי (אוגרי מים בחלקם), זקופים וקירחים.

העלים נגדיים או מסורגים או מאוגדים, פשוטים וסימטריים (בניגוד לעלים של הבגוניה שאינם סימטריים). הם חסרי לוואים ובדרך כלל נישאים על פטוטרות, שבקצותיהן שתי בלוטות דיסטליות. עירוק העלה הוא מנוצה, ושולי העלה יכולים להיות תמימים או חרוקים בצורות שונות או משוננים. הטרפים בשרניים כשהם רעננים, אך עם נבילתם הם הופכים לקרומיים.

התפרחות הן חיקיות או אמיריות (בקצות הגבעולים), ויכולות להופיע בצורת אשכולות, דמויי סוככים או מקובצות או כפרחים בודדים. צירי התפרחת הם בלתי מסוימים, כלומר בעלי המשך בלתי מוגבל של צמיחה, ויוצרים חפים קטנים צדדיים. ניצן הפרח מתפתח בחיק החפה. תפרחת בלתי מסוימת (Monopodial, Indeterminate) – היא תפרחת בה הציר הראשי של התפרחת ממשיך לצמוח ולהוציא עוד פרחים בצדדיו, מבלי להוציא פרח מסיים בקצה הציר הראשי.

הפרחים דו-מיניים, בעלי סימטריה דו-צדדית (לא נכונים), עטיף כפול ושחלה עילית, והם נישאים על עוקצים. הפרחים לעיתים הם קליסטוגמיים (פרחים שלא נפתחים בהם ההאבקה עצמית מתבצעת בתוך הפרח הסגור). במקרים נדירים, ניתן למצוא גם פרחים קליסטוגמיים וגם פרחים רגילים באותה תפרחת.

הגביע בעל 3 עלי גביע (לעיתים רחוקות 5), 2 עלי הגביע הצדדיים קטנים וירוקים והשלישי הגדול דומה לעלה כותרת ומתמשך בהדרגה לדורבן שמייצר צוף.

הכותרת מורכבת מ-5 עלים מאוחים ובלתי שווים, הבולטים בצבעים עזים כמו לבן, ורוד, אדום או סגול.

האבקנים, שמספרם חמישה, בעלי זירים קצרים ופחוסים, מאוחים בחלקם העליון. המאבקים עצמם מאוחים באופן שטחי זה לזה, ויוצרים מבנה דמוי כובע הנקרא קליפטרה (calyptra), שמכסה את השחלה בשלב הביניים עד הבגרות. המאבקים נפתחים לאורך.

השחלה עילית, מורכבת מחמישה עלי שחלה מאוחים, ובה חמש מגורות. בכל מגורה 3 או יותר ביציות. עמוד השחלה קצר, והצלקת מחולקת לחמש אונות. השחלה זוויתית.

הפרי הוא הלקט בשרני, מוארך או דמוי סרגל, חלק או שעיר, ולעיתים מכוסה בשיער רך וצפוף. ההלקט נפתח לאורך באמצעות 5 קשוות בתהליך המכונה פתיחה חוצת מגורה (Loculicidal). במהלך ההבשלה, ההלקט מתבקע ומתפקד כקפיץ, כאשר 5 קשוותיו מתעקלות במהירות כלפי מעלה ומעיפות את הזרעים למרחק. ההלקט מכיל בדרך כלל 10 עד 20 זרעים.

הזרעים לרוב עגולים, בעלי מעטפת חלקה או גבשושית, קירחים או שעירים, בגוון חום מט. העובר ישר, והאנדוספרם נעדר או מועט.

מנגנון ההפצה העצמית של הזרעים

הזרעים של פירות בשרניים מופצים בדרך כלל על ידי בעלי חיים האוכלים את ציפת הפרי העסיסית ונפטרים מהזרעים. עם זאת, קיימים גם פירות בשרניים המפיצים את זרעיהם, בדומה לפירות יבשים הנפתחים מאליהם ומפזרים את זרעיהם ללא סיוע מגורמים חיצוניים כמו רוח, מים או בעלי חיים. תהליך ההפצה העצמית, המכונה אוטוכוריה (autochory), יכול להיות מזורז באמצעות מגע של בעל חיים המשחרר את הלחץ האגור בפרי. מנגנון זה מבוסס על לחץ טורגור הנאגר בתאי הפרי, ושחרורו בעת ההבשלה גורם להעפת הזרעים למרחקים. מנגנון זה מצוי בפירות של בושמת ומוכר גם בענבה הבשרנית של ירוקת-חמור מצוי.

מבנה ההלקט

פרי הבושמת הוא הלקט בשרני בצורת גליל, תפוח במקצת בחלקו העליון שבו מתפתחים הזרעים. חלק זה של ההלקט נשאר בלתי פעיל בכל הנוגע למנגנון הפתיחה. הפתיחה של ההלקט מתבצעת באמצעות הקשוות, מלמטה כלפי מעלה. ההלקט מתפתח מעלי השחלה המאוחים, היוצרים בתוך גוף ההלקט מחיצות עדינות המפרידות בין החללים שבהם נמצאים הזרעים. דופן ההלקט בנויה משלוש שכבות וארבע רקמות:

הרקמה הראשונה והחיצונית: האפידרמיס (Epidermis), בנוי משכבה אחת של תאים צפופים ועבי דפנות. תאים אלה מסייעים בשמירה על שלמות ההלקט עד הבשלתו.

הרקמה השנייה שמתחת לאפידרמיס: רקמת ההתפשטות, המורכבת משכבת תאי פרנכימה (Parenchyma) מוארכים בכיוון חישורי וחסרת חללים בין-תאיים. תאי הפרנכימה הם תאים גדולים בעלי דופן תא דקה וגמישה, המאפשרת שינויי צורה משמעותיים ומהירים. תאים אלה עשירים בסוכר בעת הבשלת הפרי, ובמוהל שלהם מתפתח לחץ אוסמוטי המגיע ל-25 עד 26 אטמוספירות. לחץ טורגור שנוצר ברקמה זו הוא מקור האנרגיה המכנית האצורה בהלקט. אלמלא הלחץ הנגדי של החלק הפנימי של דופן הפרי, תאי הפרנכימה היו מתעגלים.

הרקמה השלישית והפנימית ביותר: בנויה משתיים או שלוש שכבות של תאי קולנכימה (Collenchyma), המוארכים במקביל לציר האורך של הפרי. רקמה זו מספקת התנגדות מכנית להתפשטות הרקמה החיצונית, ובכך מאפשרת אגירת האנרגיה ואי-שחרורה. תאי הקולנכימה הם תאים מוארכים בעלי דופן תא מעובה ולא אחידה, המספקים חוזק מכני. תאים אלה מתארכים בכ-10% בהשפעת לחץ הטורגור של הרקמה החיצונית, וכאשר הפרי נפתח, הם מתכווצים בחזרה באותה מידה.

הרקמה הרביעית רקמת הניתוק (abscission layer): היא אזור מיוחד בצמח שמחבר בין כל קשווה לרקמה הפנימית של ההלקט ומהווה חלק ממערכת המאפשרת את פתיחת הפרי. כאשר הפירות בשלים, רקמה זו מאבדת את חוזקה ונקרעת, מה שמאפשר לקשוות להסתלסל במהירות ולשחרר את הזרעים החוצה.

מנגנון הפתיחה

במהלך הבשלת הלקט, הרקמה החיצונית (תאי הפרנכימה) מנסה להתפשט בשל לחץ הטורגור הגבוה, אך הרקמה הפנימית (תאי הקולנכימה) מתנגדת להתפשטות זו. המתח המצטבר בין שתי הרקמות יוצר אנרגיה מכנית מאוחסנת בדופן הלקט.

כאשר הלקט מגיע לבשלות מלאה, רקמת הניתוק (abscission layer) בין כל קשווה לרקמה הפנימית של ההלקט נחלשת. גירוי חיצוני קל או המשך הבשלת הלקט גורמים לקריעה פתאומית של הרקמות המחזיקות את הקשוות יחד, והן מפסיקות לספק תמיכה מבנית לרקמה הפנימית. כתוצאה מכך, הרקמה הפנימית כבר אינה יכולה להתנגד למתח של הרקמה החיצונית. הרקמה החיצונית מתארכת בצורה משמעותית עם פתיחת הפרי ב-32.25% בעוד שהרקמה הפנימית מתכווצת ב-10%.

כתוצאה משחרור המתח ברקמות, הקשוות (valves) מסתלסלות במהירות פנימה ומעלה. ההבדל בין התארכותה המשמעותית של הרקמה החיצונית לבין התכווצות הרקמה הפנימית יוצר מתח לא אחיד בדופן הקשווה, מה שמוביל להסתלסלותה. תנועת הסתלסלות הקשוות גורמת לזעזוע באזור המחיצות יחד עם חשיפת הזרעים. הזעזוע הזה מסייע בתהליך ההתנתקות של הזרעים מהמחיצות על ידי יצירת כוחות מכניים נוספים שמפרידים את הזרעים מהמחיצות, ובכך מאפשרים את הפצתם החוצה בעוצמה וביעילות.

צמחי התרבות בישראל

בישראל מספר צמחי תרבות מהם צמחי נוי ומהם צמחי בית המטופחים לרוב בעציצים ובאדניות. בישראל מוכרים: בושמת הגינה בצבעים שונים (Impatiens balsamina), בושמת השולטן צבעים שונים (Impatiens walleriana). שני מינים פחות מוכרים הם: בושמת זוחלת (Impatiens repens) שפרחיו צהובים ובושמת מפספסת (Impatiens linearifolia) שתפוצתו הטבעית באזורים טרופיים לחים בפפואה ניו גינאה. על מכלואי גינאה החדשה (Impatiens 'New-guinea Hybrids) ובושמת אפריקה (Impatiens holstii) ראו בפרק בושמת השולטן.

הטיפול בצמחי הנוי בישראל: הצמחים חצי צל וצל מלא. רגיש לקרה, לשרב, לגיר ולמליחות. בשפלה ובבקעה. יש צורך במצע צמחי בית או קרקע פורייה ומנוקזת. הריבוי באמצעות זרעים באביב. וייחורים באביב-קיץ.

בושמת הגינה

בושמת הגינה

Impatiens balsamina var. balsamina

בושמת הגינה (Impatiens balsamina) היא צמח נוי חד-שנתי הגדל בעיקר באזורים טרופיים יבשים עונתיים, פופולרי בגינות ובתים בישראל. בשל הפופולריות שלו, התפשט הצמח למדינות עם אקלים מותאם, כגון אפגניסטן, בנגלדש, סין, וכן לארצות באפריקה כמו בנין, קמרון, מוזמביק, טנזניה וזאיר, ובמרכז ודרום אירופה כגון אלבניה, אוסטריה, בולגריה, רומניה ורוסיה, וכן באמריקה ובמזרח אוסטרליה.

בושמת הגינה הוא צמח עשבוני זקוף וענף, המגיע לגובה של 75 ס"מ ואף יותר. העלים דמויי אזמל, עם שפה משוננת כמשור ופטוטרת בעלת בלוטות. הפרחים מגיעים בצבעים מגוונים, כמו לבן, אדום כהה וצהבהב. דורבן הפרח כפוף, המפרש עגול ומפורץ. ההלקט שעיר ובאורך של 12 עד 18 מ"מ.

בושמת הגינה נבדלת ממינים אחרים בישראל בכך שפרחיה נישאים על עוקצים היוצאים מחיק עלה ומסודרים לאורך הגבעול הראשי וגבעולי המשנה, בניגוד למינים אחרים בישראל, שבהם הפרחים נישאים אומנם גם על עוקצים חיקיים, אך ממוקמים לרוב בקצות הגבעולים. בנוסף, עוקצי הפרחים של בושמת הגינה קצרים יחסית לעוקצים הארוכים של בושמת השולטן ומינים נוספים.

בושמת השולטן

פרחים של בושמת השולטן

עלים של בושמת השולטן

בושמת השולטן (Impatiens walleriana) הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן שיח זקוף וענף וגובהו חצי מטר ואף יותר, בהתאם לתנאי הגידול והזנים. העלים דמויי ביצה או אזמל, מתחדדים בהדרגה לפטוטרת ושפתם משוננת, כשכל שן מסתיימת בזיף. הפרחים מופעים בודדים או בקבוצות של שניים או שלושה, וצבעיהם מגוונים: אדום, ורוד, לבן ועוד. קוטרם 2.5 עד 3.7 ס"מ. נראה כי הפרי שלה אינו מתפתח בתנאי תרבות בישראל, למרות שניתן לאתר פירות מדי פעם.

בושמת השולטן גדלה בעיקר בבתי גידול טרופיים לחים. תחום התפוצה הטבעי של מין זה משתרע מדרום-מזרח קניה ועד דרום אפריקה הטרופית, כולל קניה, טנזניה, מלאווי, מוזמביק וזימבבואה. משם הוא התפשט למדינות בדרום אמריקה, אוסטרליה, סין ואזורים נוספים בעלי אקלים לח, חם וטרופי המאופיין בגשמים מרובים ולחות גבוהה. האקלים במדינות אלו מאופיין בקיץ חם ורטוב וחורף מתון. הצמח משגשג בקרקעות לחות, נקבוביות ועשירות בחומר אורגני, עם pH מעט חומצי עד נייטרלי (5.5 עד 6.5), המאפשרות ספיגה יעילה של חומרי הזנה.

מין של בושמת המכונה בישראל בושמת אפריקה (Impatiens holstii), שמאופיין בפרחים אדומים ובגבעולים עם קווים אדומים, נחשב לשם נרדף לבושמת השולטן (Impatiens walleriana). בנוסף, צמח נוסף בגינון הישראלי, המכונה בושמת גינאה החדשה (New-Guinea), הוא ככל הנראה זן כלאיים או זנים שונים של בושמת השולטן.

שמו העברי ניתן משם מדעי נרדף (Impatiens sultani) ושמו העממי הוא "ליזה החרוצה" (buzzy lizie) משום שכל קטע של גבעול המושרש באדמה דשנה ורטובה מתפתח במהירות לצמח חדש הפורח במהרה. השם walleriana ניתן לכבוד הכומר והבוטנאי האנגלי הוראס וואלר (Horace Waller), שהיה ידוע בזכות גילוי ותיעוד מינים רבים של צמחים במזרח אפריקה, וכך נקרא הצמח על שמו, כהוקרה לתרומתו לחקר הבוטניקה.

בושמת זוחלת

בושמת זוחלת (Impatiens repens) היא בן-שיח שרוע המשתרש ממפרקיו, עם פרחים צהובים מבהיקים. תפוצתו הטבעית היא בסרי לנקה, שם הוא גדל באקלים טרופי לח. הגבעולים אדומים בהירים, העלים קטנים וירוקים כהים, בצורת לב או ביצה רחבה. עוקצי הפרחים קצרים, אך ארוכים יותר מהעלים, והפרחים הצהובים, שעירים מבחוץ, מגיעים לאורך של 3.7 ס"מ. דורבן הפרח רחב וישר. מתאים לגידול בבית באזורי צל חלקי, רגיש לקרה, ופורח בקיץ ובסתיו.

השם העממי האנגלי "Ceylon Jewelweed" לבושמת זוחלת מתייחס לשמה ההיסטורי של סרי לנקה (ציילון) - ארץ מוצאו הטבעי. השם "Jewelweed" הוא כינוי באנגלית לצמחי Impatiens והוא קשור לאפקט הנוצץ שניתן לראות כאשר מטפטפים מים על העלים או הפרחים, מה שמעניק להם מראה דמוי טיפות יקרות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בושמת בוויקישיתוף

• בושמת, באתר ITIS (באנגלית)
• בושמת, באתר NCBI (באנגלית)
• בושמת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• בושמת, באתר Tropicos (באנגלית)
• בושמת, באתר GBIF (באנגלית)
• בושמת, באתר IPNI (באנגלית)