בולריה

'ענף' הבולריה ב'עץ' סגנונות הפלמנקו

בּוּלֶרִיָה (Bulería, ברבים: Bulerías) היא אחד מענפי הפלמנקו החשובים, הנפוצים והמורכבים ביותר. מקובל להסביר את משמעות השם כנובע מהפועל burlar בספרדית, שמשמעו לעשות צחוק ממשהו, להשתעשע – בשל האופי ההומוריסטי-לעיתים של ענף מוזיקלי זה.

משקל ומלודיה

הבולריה, כענף משנה של הסוֹלֵאָה הוותיקה יותר, מבוצעת תמיד במשקל של 12/8, כאשר חלוקת ההטעמה הפנימית המקובלת היא: 1 2 [3] 4 5 [6] 7 [8] 9 [10] 11 [12], כלומר: 2-2-2-3-3. עם זאת, ישנן חלוקות אחרות, כגון 1 2 [3] 4 5 6 [7] [8] 9 [10] 11 [12], כלומר: 2-2-1-4-3. בכל מקרה, בשל האופי ה'סינקוֹפּי' של הבולריה, מקובל כי הגיטריסט ו\או מוחאי הכף (palmeros) חורגים מההטעמה המרכזית, כדי לגוון ולהפתיע. למעשה, מחיאות הכפיים המלוות את הבולריה יבוצעו בדרך כלל כשאחד המוחאים מספק את ההטעמה המרכזית, והאחר את ההטעמה 'בין הפעמות' (off-beat), כך שהתוצאה הסופית נשמעת מורכבת יותר.

המלודיה הבסיסית של הבולריה ה'קלאסית' היא פשוטה – ההתחלה בלה מז'ור (A), מעבר לסי במול מז'ור (Bb) וחזרה ללה מז'ור (A). בשילוב עם המשקל שהוצג לעיל, המלודיה הבסיסית של הבולריה תוצג כך (משמאל לימין, המקפים מייצגים פעמה 'ריקה', ללא פריטה):

[A A [Bb] - - [Bb] A [A] A [A] - [A

ומבנה מלא יותר של בולריה יכלול בנוסף גם אקורד דו מז'ור (C) לביצוע הסיום והחזרה ללה מז'ור:

[A A [Bb] - - [Bb] C [C] Bb [Bb] - [A

אחד החידושים שהכניס פאקו דה לוסיה לעולם הפלמנקו היה הוספת מגוון רחב הרבה יותר של אקורדים ומהלכים מוזיקליים לבולריה, כדוגמת היצירה Compadres אותה חיבר וביצע יחד עם מנולו סַנלוּקאר, המדגימה את השילוב בין ההקפדה על המשקל ועל 'שלד' המבנה המוזיקלי, יחד עם שילוב חדשני של מלודיות ואקורדים ג'אזיים ואחרים.

היסטוריה

מקורותיה ההיסטוריים של הבולריה לוטים בערפל, כמו אלו של רוב ענפי הפלמנקו. יש שטענו כי מקורה במוזיקה ההודית של חבל פנג'אב, המכילה גם היא סגנון מוזיקלי דומה במשקל 12/8 (סברה רווחת רואה בצוענים האנדלוסיים את צאצאיהם של בני פנג'אב שגורשו משם בימי הביניים).

עם זאת, מקובל לזהות את לוקו מטֵאו (Loco Mateo, אמצע המאה ה-19) כזמר הפלמנקו הראשון שפיתח את הבולריה, כסיום מהיר יותר של הסולאה, ענף פלמנקו מרכזי המבוסס גם הוא על מקצב זהה. בשלהי המאה ה-19 נוצרו ופותחו הבולריות הראשונות בעיר חרס (Jerez), אחד ממרכזי הפלמנקו החשובים באנדלוסיה. עד היום אחד מסגנונות הבולריה הנפוצים ביותר הוא ה- Bulería de Jerez, המבוצעת בדרך כלל בסופה של כל 'מסיבת פלמנקו' (fin de fiesta).

מאז אמצע המאה ה-20, בעיקר הודות לפאקו דה לוסיה, התפתחה הבולריה למגוון כיוונים וסגנונות ביצוע, כאשר המכנה המשותף עם הבולריה ה'קלאסית' נותר למעשה המשקל בלבד (12/8).

אופי וסגנון ביצוע

הבולריה מבוצעת במגוון אופנים וב'אווירות' שונות: בנגינה היא יכולה להיות מבוצעת בקצב מהיר באופן קיצוני הכולל פריטות ראסגאדו רבות, או בביצוע סולו שקט ומהורהר; בשירה היא יכולה לבטא ליצנות והומור, או לחלופין כאב עמוק, זעם ואכזבה; ובריקוד, היא יכולה להתבצע כפארודיה על ריקודי הפלמנקו מלאי הפאתוס, או כריקוד 'קלאסי' לכל דבר.

בשל המנעד הרחב של אפשרויות ביצוע הבולריה, השתמשו בה אמני פלמנקו רבים כבסיס ל'גיור' של שירים מוכרים והפיכתם ליצירות פלמנקו, החל משירי עם ספרדיים (cantes) וכלה בלהיטים בינלאומיים; כך לדוגמה ביצע אֶל קאבּרֶרו (El Cabrero) גרסת בולריה דרמטית לשיר הידוע Si se calla el cantor (במקור של הוראסיו גאראני, נודע בביצועה של מרסדס סוסה); חוסֶה מרסֶה (José Mercé) נעזר בבולריה להצגת פרשנות עמוקה יותר לשיר המחאה ה'קליל' Clandestino, (במקור של מאנוּ צ'אוֹ); פאקו דה לוסיה ביצע, במסגרת הסרט הספרדי 'כרמן', אלתור במשקל הבולריה של האַרִיָה מהמערכה הראשונה באופרה, כדי להתאימו לריקוד; ועוד.

לקריאה נוספת

• פרק אודות הבולריה בספר Systematic Studies for Flamenco Guitar.
• סקירה מפורטת של הבולריה באתר studioflamenco.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בולריה בוויקישיתוף

• פרק אודות הבולריה ה'קלאסית' מתוך הסדרה הספרדית Rito y Geografïa del Cante Flamenco - עם כתוביות באנגלית.
• בולריה de Jerez טיפוסית בביצוע זמר הפלמנקו חסוּס מנדס (Jesús Méndez), ובליווי הגיטריסט מוֹראיטוֹ צ'יקו (Moraíto Chico) - עם כתוביות באנגלית.
• "בּוּלֶרִיאַס – פלמנקו על רגל אחת" באתר "ארץ העברים".