לדלג לתוכן

באבאקוטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןבאבאקוטיה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
משפחה: למורי עצלן
סוג: באבאקוטיה
מין: B. radofilai
שם מדעי
Babakotia radofilai
Godfrey & Simons & Chatrath & Rakotosamimanana, 1990
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

באבאקוטיהאנגלית: Babakotia) הוא סוג נכחד של למור בינוני, או פרימט בעל אף לח, ממדגסקר, המכיל מין בודד, Babakotia radofilai. יחד עם פלאופרופיתקוס, למור ענק ומסופרופיתקוס (אנ') הוא מהווה את משפחת למורי העצלן. השם באבאקוטיה מגיע מהשם המלגשי של האינדרי, באבאקוטו, שאליו הוא וכל שאר למורי העצלן קשורים קשר הדוק.

Babakotia radofilai וכל שאר הלמורים העצלנים חולקים תכונות רבות עם עצלנים חיים, ומדגימים אבולוציה מתכנסת. היו לו אמות ארוכות, אצבעות מעוקלות ומפרקי ירך וקרסוליים ניידים מאוד. הגולגולת שלו הייתה כבדה יותר מזו של האינדריים, אבל לא כמו אצל הלמורים העצלנים הגדולים יותר. המשנן שלו דומה לזה של כל שאר האינדריים והלמורים העצלנים. הוא חי בחלק הצפוני של מדגסקר וחלק את תפוצתו עם לפחות שני מינים אחרים של למור עצלן, Palaeopropithecus ingens ו-Mesopropithecus dolichobrachion.‏ Babakotia radofilai הייתה אוכלת עלים בעיקר, אם כי היא אכלה גם פירות וזרעים קשים. הוא ידוע רק משאריות של תת-מאובנים וייתכן שהוא מת זמן קצר לאחר הגעתם של בני אדם לאי, אך לא נעשה מספיק תיארוך פחמן-14 עם מין זה כדי לדעת זאת בוודאות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם באבאקוטיה מגיע מהשם המלגשי של האינדרי, באבאקוטו, שהוא קרוב משפחה של הבאבאקוטיה. שם המין, radofilai, נבחר לכבודו של המתמטיקאי הצרפתי הגולה ז'אן ראדופילאו, מערן נלהב שמיפה את המערות בהן נמצאו לראשונה שרידי המין Babakotia radofilai.

סיווג ופילוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Babakotia radofilai הוא החבר היחיד בסוג באבאקוטיה ושייך למשפחת למורי העצלן, הכוללת שלושה סוגים נוספים של למורים עצלנים: פלאופרופיתקוס, למור ענק ומסופרופיתקוס (אנ'). משפחה זו שייכת לאינפרא-הסדרה דמויי למור, הכוללת את כל הלמורים המלגשיים.

השרידים הראשונים של Babakotia radofilai מתתי-מאובנים התגלו כחלק מסדרה של משלחות בעקבות גילוייו של ז'אן ראדופילאו ושתי משלחות סיור אנגלו-מלגשיות בשנים 1981 ו-19861987.[1] ב-1988 חשף אלווין סימונס (אנ') במערה בשמורה המיוחדת אנקרנה שבצפון מדגסקר שלד וגולגולת כמעט שלמים[2] בנוסף לשרידים של בערך תריסר פרטים נוספים. השלד זוהה מייד כלמור עצלן עם גילויו. ללמורי הקוף היו גולגולות שדומות יותר לאינדריים, אך השיניים שלהם היו מאוד מיוחדות ושונה מאלה של האינדריים. הלמורים העצלנים הגדולים יותר, לעומת זאת, שמרו על משנן הדומה לאינדריים, אך נבדלו בכך שהם היו בעלי גולגולות חזקות יותר. הבאבאקוטיה והמסופרופיתקוס לא רק חלקו משנן הדומה לזה של האינדריים, אלא גם גולגולות הדומות להם, מה שמספק עדות לכך שלמורים עצלנים היו קשורים באופן הדוק ביותר לאינדריים חיים. יתר על כן, סייע גילוי הבאבאקוטיה להדגים שהאינדריים הקדמונים לא קיפצו במהירות מעץ לעץ כמו אינדריים חיים, אלא היו מטפסים אנכיים ומאכילים תלויים, ואולי גם קופצים מדי פעם.[3]

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשקל של בין 15 ל-20 ק"ג,[4] היה Babakotia radofilai למור בגודל בינוני וקטן באופן ניכר מלמורי העצלן הגדולים, אך גדול יותר מלמורי העצלן הקטנים. במובנים רבים הייתה להם רמה ממוצעת של התאמות עבור התנהגות מתיחה, בין למורי עצלן גדולים ללמורי עצלן קטנים. גפיו הקדמיות היו ארוכות ב-20% מגפיו האחוריות, מה שמרמז על כך שהוא דומה בהתכנסות לעצלנים בהיותו שוכן עצים. היה לו עצם שורש הרגל מופחתת ואצבעות מעוקלות ומוארכות, שהותאמו לאחיזה ומרמזות על התנהגות מתיחה.[5] רגליו האחוריות הצטמצמו, מה שהפך אותו למותאם היטב לטיפוס ולתלייה, אך לא לזינוק. עצמות שורש כף היד שנמצאו בשנת 1999 הוכיחו עוד יותר כי מין זה היה מטפס אנכי.[6] בנוסף, ניתוח התעלות החצי-מעגליות (אנ'), החוליות המותניות (אנ') ותהליכי עמוד השדרה שלו מצביעים על תנועה איטית וטיפוס, אך לא בהכרח תלייה דמוית עצלן, היאחזות אנכית או זינוק.[7] לכן סביר להניח שהיה מטפס איטי כמו לוריס (אנ') וגם הפגין התנהגות מתיחה כמו של עצלן.

לכל למורי העצלן יש גולגולות חזקות יחסית לאינדריים, אך למרות תכונות גולגולתיות משותפות עם למורי העצלן הגדולים יותר, גולגולתם עדיין דומה לזו של האינדריים. תכונות הגולגולת המשותפות עם למורי העצלן האחרים כוללות ארובות עין קטנות יחסית, קשתות העול חזקות וחך קשה מלבני ברובו. ארובות עין הקטנות שנלקחו בחשבון עם הגודל היחסי של תעלת הראייה (אנ') מצביעים על כך שלבאבאקוטיה הייתה חדות ראייה נמוכה, שאופיינית ללמורים. אורך הגולגולת הממוצע של הבאבאקוטיה הוא 144 מ"מ.

לא ברור אם אחת מהשיניים במשנן הקבוע של ה-Babakotia radofilai היא חותכת או ניב. הוא שונה במקצת מהאינדריים בכך שיש לו קדם-טוחנות מוארכות במקצת. לשיני הלחיים שלו היו פסי גזירה רחבים וזגוגית משופעת.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כל הלמורים האחרים, היה Babakotia radofilai אנדמי למדגסקר. שרידיו נמצאו רק במערות אבן גיר בתוך השמורה המיוחדת אנקרנה ובאנג'והיבה, מה שמצביע על טווח תפוצה שהשתרע מצפון ועד צפון-מערב האי. טווח התפוצה המוגבל של פרימט שוכן עץ זה, במיוחד בתקופה שבה חלק גדול מהאי היה מכוסה ביער, יכול היה להשתנות בגלל ספציפיות של בית הגידול, הדרה תחרותית (אנ') או גורם לא ידוע אחר. זה היה סימטרי עם Palaeopropithecus maximus ו-Mesopropithecus dolichobrachion.

בהתבסס על גודלו, המורפולוגיה של שיניו הטוחנות ועוד, היה ה-Babakotia radofilai ככל הנראה אוכל עלים, תוך שהשלים את תזונתו על ידי אכילת פירות וזרעים קשים.[8] בקרב כל למורי העצלן, כולל ה-Babakotia radofilai, בקעו השיניים הקבועות בגיל מוקדם, תכונה הנראית אצל אינדריים המשפרת את שרידותם של צעירים במהלך העונה היבשה הראשונה שלאחר הגמילה.

הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהבאבאקוטיה נכחד לאחרונה יחסית והתגלה רק משאריות של תתי-מאובנים, הוא נחשב לצורה מודרנית של הלמור המלגשי. ה-Babakotia radofilai חי בהולוקן וככל הנראה נכחד זמן קצר לאחר הגעתם של בני האדם לאי, כנראה במהלך אלף השנים האחרונות. תיארוך פחמן-14 היחיד שדווח עבור הבאבאקוטיה מתוארך לשנים 31002800 לפני הספירה.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באבאקוטיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. M. Wilson, P. D. Stewart, G. S. Ramangason, A. M. Denning, M. S. Hutchings, "Ecology and conservation of the crowned lemur at Ankarana, N. Madagascar with notes on Sanford's lemur, other sympatrics and subfossil lemurs", Folia Primatologica 52, 1989, עמ' 1–26 doi: 10.1159/000156379
  2. ^ Laurie R. Godfrey, William L. Jungers, "The Extinct Sloth Lemurs of Madagascar", Evolutionary Anthropology 12, 2003, עמ' 252–263 doi: 10.1002/evan.10123
  3. ^ W. L. Jungers, L. R. Godfrey, E. L. Simons, P. S. Chatrath, B. Rakotosamimanana, "Phylogenetic and functional affinities of Babakotia (Primates), a fossil lemur from northern Madagascar", Proceedings of the National Academy of Sciences 88, 1991, עמ' 9082–9086 doi: 10.1073/pnas.88.20.9082
  4. ^ R.M. Nowak, Walker's Mammals of the World, Johns Hopkins University Press, 1999, pp. 529–530
  5. ^ W. L. Jungers, L. R. Godfrey, E. L. Simons, P. S. Chatrath, "Phalangeal curvature and positional behavior in extinct sloth lemurs (Primates, Palaeopropithecidae)", Proceedings of the National Academy of Sciences 94, 1997, עמ' 11998–12001 doi: 10.1073/pnas.94.22.11998
  6. ^ Mark W. Hamrick, Elwyn L. Simons, William L. Jungers, "New wrist bones of the Malagasy giant subfossil lemurs", Journal of Human Evolution 38, 2000, עמ' 635–650 doi: 10.1006/jhev.1999.0372
  7. ^ Liza J. Shapiro, Cornelia V. M. Seiffert, Laurie R. Godfrey, William L. Jungers, Elywn L. Simons, Gisèle F. N. Randria, "Morphometric Analysis of Lumbar Vertebrae in Extinct Malagasy Strepsirrhines", American Journal of Physical Anthropology 128, 2005, עמ' 823–839 doi: 10.1002/ajpa.20122
  8. ^ K.L. Rafferty, M.F. Teaford, W.L. Jungers, "Molar microwear of subfossil lemurs: improving the resolution of dietary inferences", Journal of Human Evolution 43, 2002, עמ' 645–657 doi: 10.1006/jhev.2002.0592
  9. ^ Elwyn L. Simons , David A. Burney , Prithijit S. Chatrath , Laurie R. Godfrey , William L. Jungers, Berthe Rakotosamimanana, "AMS 14C Dates for Extinct Lemurs from Caves in the Ankarana Massif, Northern Madagascar", Quaternary Research 43, 1995, עמ' 249–254 doi: 10.1006/qres.1995.1025