אשר אוחיון

אשר אוחיון

אשר אוחיון, 2010
לידה	25 באפריל 1930 קזבלנקה, מרוקו
פטירה	12 בדצמבר 2024 (בגיל 94)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן
מפלגה	מפד"ל, תמ"י
ראש מועצה מקומית נתיבות ה־2 5 במאי 1960 – 1961 → אברהם רוזנמן חיים בן אריה ←
מנכ"ל משרד העבודה והרווחה 1982–1984 (כשנתיים)
יו"ר המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות הציונית העולמית 1985–1997 (כ־12 שנים)

אשר אוחיון (25 באפריל 1930 – 12 בדצמבר 2024) היה איש ציבור, ששימש בתפקיד ראש מעברת עזתה בשנים 1956–1958 וכיהן כראש מועצת נתיבות (1960–1961), היה שליח עלייה במרוקו ובצרפת, כיהן כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וכן היה מנהל המחלקה לקהילות ספרדיות. בעל אות יקיר ירושלים.

ביוגרפיה

נעורים ועליה לארץ

אוחיון נולד ב-25 באפריל 1930 בקזבלנקה שבמרוקו. ב-3 באפריל 1949 עלה לארץ בגפו באוניה "עצמאות". מיד עם הגיעו לארץ גויס לצה"ל והספיק לקחת חלק במלחמת השחרור. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לגרעין של עולים חדשים שעלה והתיישב בקיבוץ שדה אליהו ובהמשך לקח חלק בהקמת קיבוץ ניר עציון.

בחודש יולי 1951 יצא לשליחות ציונית של מספר חודשים למרוקו מטעם תנועת הצופים היהודים.

עם חזרתו ארצה, עבר להתגורר בבאר שבע והפך למפקח אזור במחלקה לייעור של הקרן הקיימת לישראל באזור הנגב.

פעילות ציבורית ופוליטית

בשנת 1954 יצא לשליחות ציונית במרוקו מטעם תנועת הצופים ותנועת ה-D.E.J.J (ארגון נוער יהודי חינוכי בצרפת) אשר הקים ג'ורג' פהל. במסגרת תפקידו היה אחראי לקידום הציונות בקרב צעירים יהודים ועסק בפעילות חשאית לקידום עלייה מחתרתית של משפחות. בתום שנתיים, שב ארצה בשנת 1956, למד במשך חצי שנה בישיבת כרם ביבנה ושימש ציר ונציג קהילת יהודי מרוקו בקונגרס הציוני העולמי ה-24, שהתכנס בירושלים כמייצגו של אלפונסו סבאח.

לאחר שהשתתף במלחמת סיני, התמנה אוחיון למנהל מעברת עזתה (שהפכה לימים לעיר נתיבות), תפקיד בו שימש עד לשנת 1958 אז, עבר להתגורר בירושלים. במקביל לעבודתו במעון לנערות חוסות "מסילה" במסגרת משרד הסעד, למד בישיבת מרכז הרב, שם נחשף למשנתו של הרב צבי יהודה קוק. לימים, קידם אוחיון, סמינר תורני שקיים הרב עבור צעירים מצרפת, אשר הגיעו לירושלים, עם הרב יהודה אשכנזי "מניטו", ללמוד תורה מפי הרב קוק.

בירושלים, הצטרף אוחיון, לפעילות פוליטית בסניף הפועל המזרחי, במסגרתה נאבק עם קבוצה של יוצאי צפון אפריקה בהנהגת הפועל המזרחי, על מנת לקבל ייצוג הולם במוסדות התנועה. קבוצה זו פעלה עד שנת 1966. לקבוצה היו מספר הצלחות ובמיוחד שיבוץ נציג הקבוצה, דניאל לוי ברשימת המפד"ל לכנסת השישית.

בשנת 1960 החליט שר הפנים חיים משה שפירא, להקים מועצות מקומיות בארבע מעברות – דימונה, אופקים, שדרות ועזתה. לאור היכרותו עם מעברת עזתה, התבקש אוחיון לשוב ולארגן את המקום לקראת הפיכתו למועצה מקומית. במאי 1960 כוננה המועצה המקומית נתיבות ואוחיון היה חבר בה מטעם המפד"ל. המועצה בחרה באוחיון לראשות המועצה המקומית הראשונה של נתיבות. בתקופת כהונתו, במקביל להקמת דירות השיכון הראשונות, פעל להקמת מוסדות חינוך ומוסדות ציבור ובהם בתי כנסת, מועדון נוער ומרפאה. בסיוע הרב משה צבי נריה, הוקמה "ישיבת הנגב" בראשות הרב יששכר מאיר וכן נפתח מוסד חינוכי-מקצועי "תורה ומלאכה". בנוסף הוקם סניף בנק ונפתח מפעל ראשון במקום, מפעל טקסטיל, אשר סיפק פרנסה לרבים מאנשי היישוב.

בסוף שנת 1961 הכריז משרד הפנים על בחירות לראשות המועצה, ואוחיון החליט שלא להציג את מועמדותו ובכך סיים את תפקידו וחזר לירושלים ולעבודתו במשרד הסעד, בתפקידים שונים ובהם כסגן מנהל השירות לילד המפגר, סגן מנהל השירות לעיוור ומנהל היחידה למינהל ומשק.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1965, יצא לשליחות של שנה וחצי, כראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בצרפת. עם חזרתו לארץ ולאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים, המשיך לעבוד בתפקידים שונים במשרד הסעד והשתלב בעשייה פוליטית במפד"ל, במסגרת סיעת "למפנה". במאי 1980 מונה לחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית מטעם נשיאות הפדרציה הספרדית, בעקבות מות א. נרבוני וקיבל את תפקיד יו"ר חברת עמיגור.^{[דרוש מקור]}

בשנת 1981 לקראת הבחירות לכנסת ה-10, הצטרף לקבוצה של חברים מעדות המזרח, אשר פרשו מהמפד"ל והקימו את תנועת תמ"י. בשנת 1983 התמנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה תחת השר אהרן אוזן, שהיה אחד משני השרים של תמ"י בממשלתו של יצחק שמיר. במסגרת כהונתו עסק בין היתר בהגברת מענקים לפיתוח שירותים וחיזוק יישובי הפריפריה, קידום "חוק הסיעוד", הקמה של מסגרות להכשרה מקצועית וסיוע לתושבי דרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה.^{[דרוש מקור]}

כמנכ"ל המשרד עמד בראש משלחת משרד העבודה והרווחה לוועידה השנתית של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם. הוא כיהן בתפקיד עד חודש דצמבר 1984, אז הוחלף השר אהרן אוזן בשר משה קצב.^{[דרוש מקור]}

עם תום כהונתו חזר אוחיון להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ומונה להיות ראש המחלקה לקהילות ספרדיות (1986–1996). במהלך 11 השנים הבאות, דאג להדק את הקשר בין קהילות ספרדיות ברחבי העולם לארץ וכן הורחבה מאוד פעילות התוכנית להכשרת פעילי ציבור שמטרתה הייתה לסייע לצעירים מעיירות פיתוח לרכוש תארים אקדמיים.

בין השנים 1978–2001 היה פעיל במסגרת "ועד עדת המערבים" והיה בין היוזמים להקמת בית הכנסת "היכל אברהם" בשכונת בקעה בירושלים והקמת "המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה" בשכונת מחנה ישראל שבירושלים.^{[דרוש מקור]}

כחלק מפעילותו הציבורית שימש גם כחבר דירקטוריון בנק המזרחי (1984-1976), חבר הנהלת "הקדש" בית חינוך עיוורים (2002-1980) והנהלת "קרן ילדינו" (2001-1980) ובהנהלת מוסדות אוניברסיטת בר-אילן (1994-1986), ונשיא "קרן גאון" לחקר מורשת צפון אפריקה והפצתה.^{[דרוש מקור]}

השכלה

אוחיון היה בעל תואר ראשון במנהל חינוכי וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן.

הוקרה

• 2010 אות "יקיר ירושלים".

חיים אישיים

בשנת 1962 נישא ונולדו לו ארבע בנות. התגורר בירושלים.

לקריאה נוספת

• "הדרך אשר בה הלכתי" - סיפור חייו של אשר אוחיון, בהוצאת "חיים בספר"

קישורים חיצוניים

• יקירי ירושלים לשנת תש"ע | עיריית ירושלים, באתר www.jerusalem.muni.il
• [1]
• [2]