אריק הוקונסון

אריק הוקונסון
Eric Haakonsson

לידה	שנות השישים של המאה ה-10
פטירה	שנות העשרים של המאה ה-11 ממלכת נורת'מבריה, הממלכה המאוחדת
מדינה
בן או בת זוג	גית'ה מדנמרק (1013–?)
שושלת קניטלינגה - רוזני לאדה
אב הוקון זיגרודסון צאצאים הוקון אריקסון
שליט נורווגיה 1000–1012 (כ־12 שנים) → אולף הראשון הוקון אריקסון ←

אריק הוקונסון (בנורווגית: Eric Haakonsson;‏ שנות השישים של המאה ה-10 - שנות העשרים של המאה ה-11) היה רוזן לאדה (Lade), מושל נורווגיה ורוזן נורת'מבריה. הוא היה בנו של הוקון זיגרודסון ואחיה של המלכה השוודית האגדית אוד. הוא השתתף בקרב היירונגבגר, בקרב סבולדר ובכיבוש אנגליה על ידי המלך קנוט הגדול.

שמו

אריק מאוזכר בצורות שונות במקורות מימי הביניים ועל ידי חוקרים מודרניים. ברוב המקרים הוא מוזכר בשם "הדוכס אריק" (Yric dux), אך ניתן לאיית את שמו גם באופנים הבאים: Yric, Yrric, Iric, Eiric או Eric, כפי שמופיע במקורות מהמאה ה-11 הכתובים בלטינית ובאנגלית עתיקה. במקורות הכתובים בנורדית עתיקה, העושים שימוש באורתוגרפיה רגילה, הוא ידוע בדרך כלל בשם "הרוזן אריק" (Eiríkr jarl או iríkr jarl Hákonarson, אך לעיתים כ-Eirekr. היסטוריונים מודרניים משתמשים בדרך כלל בגרסאות Eiríkr/Erik/Eric ובפטרונים Hákonarson/Hakonarson/Hakonson, כלומר "בנו של הוקון". במקורות בנורווגית מודרנית נכתב שמו Erik Håkonsson. כמה מקורות אנגלים מעדיפים את השם Eric of Hlathir, בהתייחס לשם הרוזנות שלו, או השם Eric of Norway.

ראשית חייו

המקורות העיקריים אודות תקופת נעוריו של אריק הם אוסף הסאגות שקרוי "מגילת הקלף" (Fagrskinna) והמקור מחזור העולם. שני מקורות אלו מספרים שאריק היה בנם של הוקון זיגרודסון ושל אישה ממעמד נמוך שאיתה קיים הוקון יחסי מין חד-פעמיים בעת ששהה אצלה באופלנד. הוקון גילה לא גילה עניין רב בילד והטיל על ידידו את האחריות לגידולו. באחת הפעמים, כאשר אריק היה בן 11 או 12, עגנו הוא ואביו המאמץ את ספינתם סמוך לזו של הוקון. מי שהיה אז ידידו הקרוב ביותר של הוקון, סקופטי, ניגש אליהם ביקש מאריק להזיז את ספינתו כדי שספינתו של הוקון תוכל לעגון לידם. כאשר סירב אריק לבקשתו, רתח הוקון מזעם על גאוותו של הנער ופקד עליו לעשות כפי שהתבקש. לאריק המושפל לא הייתה ברירה אלא לציית. בחורף הבא הוא נקם את השפלתו כשהוא רודף אחר ספינתו של סקופטי והורג אותו. היה זה מעשה הגבורה הראשון של אריק, כפי שהוזכר על ידי משורר החצר שלו, איולפר דאוסקד, שהזכיר את התקרית ביצירתו בנדדרפה. הסאגות מציינות שלאחר שהרג את סקופטי, הפליג אריק דרומה לדנמרק, שם הוא התקבל על ידי האראלד "כחול השן". לאחר שהעביר את החורף בדנמרק, העניק האראלד לאריק את תואר רוזן רומריק ווינגולמרק, אזורים בדרום נורווגיה שזה מכבר היו תחת השפעה דנית.

קרב הוירונגוור

קרב הוירונגוור היה העימות הצבאי הראשון של אריק. היה זה קרב ימי בין הרוזנים לבית לאדה לבין צי פלישה דני. הקרב מתואר בסאגות המלכותיות הנורווגיות, כמו מחזור העולם וכן בסאגה יומסויקינגה ובכרוניקה גסטה דנורום של סקסו גרמטיקוס. תיאורים ספרותיים מאוחרים אלו לוקים בדמיון רב, אך ההיסטוריונים נוטים להאמין שהם כוללים גרעין של אמת. מקורות משירת החצר מהתקופה מאזכרים את הקרב.

הוקון זיגרודסון היה מאמין אדוק באלים הנורדים וכאשר האראלד "כחול השן" ניסה לכפות עליו את הנצרות, הוא הפר את הברית עם דנמרק. כוח פלישה דני הובס בקרב שהתנהל ב-986. על פי מחזור העולם, התפייס אריק ככל הנראה עם אביו, פיקד על 60 ספינות בקרב ונחל ניצחון. לאחר הקרב הוא מחל לרבים מיריביו.

גלות

ב-995, כאשר תפס אולף טריגבאסון את השלטון כמלך נורווגיה, אולץ אריק לצאת לגלות בשוודיה. הוא כרת ברית עם אולוף סקטקונונג. כשהוא עושה שימוש בשוודיה כבסיס כוחו, הוא שיגר סדרה של מסעות פשיטה מזרחה. כשהוא מחריב את אדמותיו של ולדימיר הראשון, נסיך קייב, בזז ושרף אריק עד היסוד את העיר סטרייה לדוגה. אין בנמצא מקורות כתובים שיאשרו או יפריכו זאת, אך בשנות השמונים של המאה ה-20, חשפו ארכאולוגים סובייטים עדויות המצביעות על שריפתה של העיר בסוף המאה ה-10. אריק גם ביצע מסעות שוד במערב אסטוניה ובאי סארמאה. על פי הסאגות הוא לחם כנגד הויקינגים בים הבלטי ובאותה תקופה פלש לאסטריֶטלנד.

קרב סבולדר

ערך מורחב – קרב סבולדר

אנשיו של אריק מסתערים על הספינה "נחש ארוך"

בקרב סבולדר שהתחולל בשנת 1000, ארבו אריק, סוון, מלך דנמרק ואולוף, מלך שוודיה, לאולף הראשון, מלך נורווגיה, ליד האי סבולדר. כיום לא ניתן לזהות את המקום, שכן תצורת החופים של הים הבלטי השתנתה באופן משמעותי במהלך מאות השנים הבאות. סבולדר היה ככל הנראה אי ששכן על חופה הצפוני של גרמניה, ליד ריגן.

במהלך הקיץ של אותה שנה, היה אולאף מלך נורווגיה במזרח הים הבלטי. בעלי הברית ארבו לו ליד האי סבולדר בדרכו חזרה הביתה. מלך נורווגיה עמד בראש צי של 26 כל שיט, אך חלק מהם היו שייכים לשותפו, הרוזן סיגבלדי, מנהיגם של שכירי חרב ויקינגים, שהיה סוכן של אויביו ובגד בו. הספינות של אולף עצמו עברו דרך מקום העגינה של ספינותיהם של אריק ובעלי בריתו בטור ארוך וללא כל סדר, שכן הם לא ציפו לשום התקפה. ספינתו של המלך הייתה במאסף מאחורי כל ספינותיו הטובות ביותר. בעלי הברית הניחו לחלק העיקרי של הכוח הנורווגי לעבור ואז תקפו את אולאף.

אולאף סירב להימלט והשיב מלחמה כש-71 ספינות אויב מקיפות אותו. מערך זה היה שכיח מאוד בקרבות ימיים רבים בימי הביניים כמערך הגנה. אולף טלטל את ספינותיו מצד לצד. ספינתו שלו, "נחש ארוך", ספינת המלחמה הטובה ביותר שנבנתה עד אז בצפון אירופה, נקלעה לאמצע קו ההגנה, במקום שבו החרטום שלה בלט בהשוואה לספינות האחרות. היתרון של מערך כזה היה שהידיים היו פנויות להילחם, ניתן היה ליצור מחסום עם המשוטים ועם המנורים ויכולתו של האויב לנצל את עליונותו המספרית לתקיפה משני האגפים, הייתה מוגבלת, נקודה חשובה כאשר כל הלחימה נעשתה באמצעות חרבות או עם אבני קלע וקשתות וחצים. למעשה הכניס אולאף את 11 ספינותיו לתוך מבצר צף.

הכותבים הנורדים, שהם המקור המהימן ביותר, נותנים את כל הקרדיט לנורווגים, ולדבריהם, כל המודיעין שעמד לרשותם של אויביו של אולף, ואומץ הלב שלהם, היו בזכותו של אריק. המקורות גורסים שהדנים והשוודים מיהרו לחתור למגע עם הקו הקדמי של אריק, אך ללא הצלחה. אריק תקף את האגף שלהם. החרטום של ספינתו, "אייל הברזל", חוזק בפסי ברזל והוא מיקם אותה בין הספינות של הקו האחורי של אולף. באופן זה, נערכו הספינות הנורווגיות זו לצד זו עד שנותרה ה"נחש הארוך", ולבסוף גם היא הוכרעה. אולף זינק לים כשהוא אוחז את המגן שלו כשהחוד שלו כלפי המים, כך שהוא שקע מיד עקב כך שהמשקל של השריון שלו מושך אותו מטה. אריק לכד את ספינתו של אולף, "נחש ארוך" וניווט אותה מחוץ לשדה המערכה, אירוע שתואר על ידי משורר החצר שלו.

שליט נורווגיה

לאחר קרב סבולדר, יחד עם אחיו סוון הוקונסון, מונה אריק להיות מושל נורווגיה תחת סוון "זקן המזלג", תפקיד אותו מילא עד שנת 1012. בנו של אריק, הוקון אריקסון, המשיך למלא תפקיד זה עד שנת 1015. אריק וסוון ייצבו את שלטונם באמצעות נישואיה של אחותם, ברגליוט, לאציל אינר תמברסקלפיר, ובכך רכשו לעצמם יועץ בעל ערך ובעל ברית. "מגילת הקלף" מציינת ש"הייתה זו תקופת שלום ושגשוג. הרוזנים השליטו חוק וסדר בצורה טובה והם הענישו בחומרה את העבריינים". במהלך תקופת שלטונו על נורווגיה, יריבו הרציני היחידי של אריק היה ארלינגר סקלגסון. הוא היה חזק דיו ונמנע מעימותים ושמר על יחסים טובים עם האצולה. על פי הסאגה של גרטיס, אסר אריק על עריכת דו-קרב.

כיבוש אנגליה

בין השנים 1014 – 1015 עזב אריק את נורווגיה והצטרף לקנוט הגדול במערכתו באנגליה. על פי שירתו של תורדר קולביינסון, נפגשו הציים של שניהם מול חופי אנגליה ב-1015, אך קיימת סתירה בין מקורות שונים והחוקרים נוטים יותר לתארך את פגישתם, שנערכה בדנמרק ל-1014. באותה תקופה היה קנוט עדיין צעיר ובלתי מנוסה, אך אריק היה "לוחם מנוסה בעל חוכמה ומזל". על פי ההיסטוריון האנגלי, פרנק סטנטון היה אריק "היועץ הטוב ביותר שניתן היה למצוא עבור הנסיך הצעיר שהחל אז בקריירת הכיבושים שלו".

צי הפלישה הסקנדינבי נחת בסנדוויץ' בעיצומו של קיץ 1015, שם הוא נתקל בהתנגדות מועטה. כוחותיו של קנוט התקדמו לוסקס וביצעו מעשי ביזה בדורסט, בוילטשייר ובסאמרסט. האלדורמן אדריק סטראונה קיבץ כוח אנגלי של 40 ספינות ונכנע לקנוט. שיר הלל למלכה אמה הוא המקור האנגלי היחיד שמספק מידע על מעשיו של אריק באותה תקופה, אך הדיווחים שלו על הפשיטות העצמאיות כביכול, מעורפלים ולא תואמים מקורות אחרים.

בראשית 1016 חצה הצבא הסקנדינבי את נהר התמזה לתוך ממלכת מרסיה, כשהוא זורע חורבן בדרכו. הנסיך אדמונד ניסה לקבץ צבא כדי לעמוד בפני הפלישה, אך מאמציו עלו בתוהו וכוחותיו של קנוט המשיכו ללא הפרעה אל נורת'מבריה, שם נהרג אותרד הקרח, רוזן נורת'מבריה. לאחר כיבוש נורת'מבריה פנה הצבא הכובש דרומה לכוון לונדון. לפני הגיעם מת אתלרד השני ובמקומו נבחר אדמונד השני.

בעקבות מותו של אתלרד צרו הכוחות הסקנדינבים על לונדון. לפי "שיר הלל למלכה אמה" נוהל המצור על ידי אריק ונראה שזהו תיאור מדויק. "הסאגה האגדית של אולף הקדוש" מציינת שאריק נכח במצור על לונדון ותורדר מציין שאריק לחם "ממערב ללונדון".

לאחר כמה קרבות הגיעו קנוט ואדמונד להסכמה על חלוקת הממלכה, אך אדמונד מת כמה חודשים לאחר מכן. ב-1017 היה קנוט למלך ללא עוררין של כל אנגליה. הוא חילק את הממלכה לארבעה חלקים. את וסקס הוא שמר לעצמו, את נורת'מבריה הוא נתן לאריק, את מזרח אנגליה הוא נתן לתורקל הגבוה ואת מרסיה לאדריק סטראונה. מאוחר יותר אותה שנה הוציא קנוט את אדריק להורג כבוגד. על פי "שיר הלל למלכה אמה" הוא הורה לאריק "לשלם לאדם זה כגמולו" והוא ערף את ראשו עם גרזנו.

אריק החזיק בתואר רוזן נורת'מבריה עד למותו. תקופת רוזנותו ראויה לציון בכך שהוא מעולם לא לחם נגד ממלכת סקוטלנד או כנגד הבריטונים, שבדרך כלל היוו איום על נורת'מבריה. אריק לא מוזכר בשום מסמך אנגלי מלפני 1023. על פי מקורות אנגליים הוא הוגלה על ידי קנוט ושב לנורווגיה. הדבר מאוד לא סביר, שכן אין בנמצא מקורות נורדיים המתעדים את חזרתו לכאורה. יורשו של אריק כרוזן נורת'מבריה היה סיווארד, שהתיעוד לגבי היותו הרוזן לא קודם לשנת 1033, כך שלא ניתן לתארך במדויק את מועד מותו של אריק והוא אירע בזמן כל שהוא בין שנת 1023 לשנת 1033. על פי המקורות הנורדיים, הוא מת כתוצאה מדימום לאחר שעבר כריתת ענבל (הליך מקובל ברפואת ימי הביניים).

אמונתו הדתית

על פי כתביו של תאודוריק הנזיר, נדר אריק לקבל על עצמו את עול הנצרות אם הוא ינצח בקרב סובלדר. באחת הסאגות קיימת גרסה מפורטת יותר לסיפור ועל פיה החליף אריק את דמותו של האל תור בחרטום ספינתו בצלב נוצרי. אין כל מקור בשירת החצר מהתקופה שיאמת זאת, אך רוב הסאגות מסכימות שאריק וסוון קיבלו על עצמם את עול הנצרות, לפחות באופן רשמי. במגילת הקלף נאמר: "הרוזנים הללו הוטבלו ונותרו נוצרים, אך הם לא כפו את הנצרות על אף איש, אך התירו לאיש לעשות את הישר בעיניו ואמונתם הנוצרית היומיומית ניזוקה קשות, כך שבאזורים הפנימיים של הארץ היו הרוב עדיין עובדי אלילים והנצרות נשמרה לאורך אזורי החוף".

קבלת הנצרות הייתה צעד מועיל מבחינה פוליטית לרוזנים אלו, שכן הם היו בעלי בריתם של השליטים הנוצרים של שוודיה ודנמרק. הנהגת חופש הדת הייתה גם היא צעד פוליטי מתוחכם לאחר פעילותו המיסיונרית האלימה של אולף הראשון. כושר השכנוע של אריק כמטיף לנצרות לא היה ככל הנראה חזק במיוחד. בעוד שמשוררי החצר של אריק הראשון, ואולף השני, השמיטו ביטויים של עבודת אלילים משירתם והיללו את אדוניהם כשליטים נוצריים, כל שירת החצר אודות אריק ששרדה, נטולת סממנים נוצריים. אפילו בשירתו של תורדר קולבינסון, שחוברה לא מוקדם מ-1016, אין שום רמז להשפעה נוצרית. על פי "ההיסטוריה הנורווגית" ו"ההיסטוריה של מלכי נורווגיה", פעל אריק לעקור את הנצרות בנורווגיה, אך מידע זה לא תואם מקורות אחרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריק הוקונסון בוויקישיתוף