אריה ליפשיץ
 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1901  |
|---|---|
| פטירה |
אוגוסט 1986 (בגיל 84) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
  | |
אריה ליפשיץ (ח' בכסלו תרס"ב, 19 בנובמבר 1901 – אוגוסט 1986) היה חלוץ וחבר בגדוד העבודה, סופר, מסאי ועורך עברי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליפשיץ נולד בעיר קרקוב שבגליציה, אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בפולין). עלה לארץ ישראל ב-1920, בתקופת העלייה השלישית. הוא היה חלוץ, חבר בגדוד העבודה, ועבד בחקלאות, בניין ובסלילת כבישים.
ליפשיץ החל לפרסם מיצירתו בשנת 1928 בעיתון "דבר", ואחר כך במבחר כתבי עת ועיתונים. הוא היה עורך ומייסד השבועון "ספרות צעירה", והמוסף הספרותי של העיתון "זמנים". במרכז יצירתו הספרותית עמדה החוויה המכוננת שלו כאדם צעיר בשנות העלייה השלישית וראשית המנדט הבריטי בארץ ישראל; בתקופת שנים ייחודית זו עבור רבים ביישוב היהודי, הושמע בפרהסיה ללא תקדים והוכר בקהילה הבינלאומית מנעד התקוות הציוני על תקומת עם ישראל בארצו, והונח היסוד להתיישבות יהודית חדשה בדמותם של העיר תל אביב, הקיבוצים והמושבים.
רוב שנותיו התגורר אריה ליפשיץ בירושלים. בעבודתו במזכירות מחלקת עליית הנוער של הסוכנות היהודית החל בשנת 1939.
משנת 1923 היה נשוי לרבקה לבית הורביץ. היה אב ליאיר יָלִיף ולאילנה ניר.
בשנת 1976 זכה לאות יקיר ירושלים[1].
בשנת 1981 זכה בפרס ירושלים לספרות על שם עגנון[2].
נפטר בקיץ 1986, בשנה ה-85 לחייו. נקבר בבית הקברות גבעת שאול בירושלים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדון לגורלו: סיפורים, תל אביב: אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1964.
- אורי צבי גרינברג: משורר אדנות האומה, תל אביב: הוצאת גחלת, תש"ו-1946.
- בחמדה גדולה: סיפורים מימי גדוד העבודה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ב-1981.
- דרך עקובה (רישומים: חנה לרנר), תל אביב: הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, תשל"ח-1978.
- הווייתה של תקופה: יצירות ודיוקנאות בספרות העלייה השלישית, תל אביב: הוצאת אגודת הסופרים העברים בישראל : יחדיו, תש"ם-1980.
- הנריטה סאלד: המחנכת בעלית הנער, ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונוער - הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"א, תשט"ו.
- מפעל עלית הנוער : דרכו בקליטה ובחנוך, ירושלים: המחלקה לעלית ילדים ונער - הסוכנות היהודית, תש"י-1950.
- רחוק מהיום וקרוב: סיפורים, רמת גן: מסדה, 1970.[3]
בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יחיד ברשות הרבים: מנחה למשה קול בהגיעו ל-75, תל אביב: הוצאת יסודות, תשמ"ו-1986.
- (עם שרה יעקובובסקי), בעל פה ובכתב: ספר ללימוד עברית למתחילים באולפנים ובאולפניות: לפי תוכנית הלימודים החדשה של משרד החינוך, תל אביב: חמו"ל, 1984.
- ילקוט סיפורים / יצחק שנהר, תל אביב: יחדיו ואגודת הסופרים העברים בישראל, 1967, 1971.
- ירושלים: שנתון לדברי ספרות והגות, ירושלים: אגודת שלם, תשכ"ה.
- עד שבאו הביתה: סיפורים לבני הנעורים, ציורים: יהודה בקון, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 1984.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר בוסק, 'דברים על אריה ליפשיץ', ירושלים (שנתון לדברי ספרות והגות) יג (תשל"ט), 76–80.
- משה קול, 'אריה ליפשיץ – דמות נדירה', כיוונים (כתב-עת ליהדות וציונות) 33 (1986), 75–77.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של אריה ליפשיץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "אריה ליפשיץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1885
- אריה ליפשיץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אריה ליפשיץ באתר WorldCat
- אריה ליפשיץ, בשירה העברית הצעירה, באתר דעת
- פנינה מיזליש, עלילות ראשונים - על הספר "אדון לגורלו", מעריב, 26 ביוני 1964
- משה גיל, "אדון לגורלו" לא. ליפשיץ, דבר, 4 בדצמבר 1964
- א. ב. יפה, המלווה הנאמן: במות אריה ליפשיץ, מעריב, 8 באוגוסט 1986
- אבנר טריינין, בחמדה גדולה: לזכרו של אריה ליפשיץ, מעריב, 5 בספטמבר 1986
- אריה ליפשיץ, דף שער בספרייה הלאומית
- אריה ליפשיץ, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מפרי עטו:
- חיים חדשים, דבר, 16 ביוני 1939
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארועי יום ירושלים נפתחו בהענקת תארים ליקירי העיר, דבר, 27 במאי 1976
- ^ אריה ליפשיץ, חוט משולש, דבר, 12 ביוני 1981
- ^ ביקורת: אלכס זהבי, רחוק מהיום וקרוב, דבר, 22 בינואר 1971.