ארגון הפשע וליקולוקסקאיה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. | |
ארגון הפשע וליקולוקסקאיה (ברוסית: Великолукская организованная преступная группировка) הוא ארגון הפשע הגדול ביותר בסנט פטרסבורג בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, שקבע במשך כמעט כעשור את חייה הפליליים של העיר.
תחילת הקמת הארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהיגי העתיד של הארגון הפלילי, האחים ניקולאי וויקטור גברילנקוב, נולדו בעיר וליקיי לוקי, מחוז פסקוב. האחים גברילנקוב עברו לסנט פטרבורג והתעסקו בעסקי הבירה. הם קיבלו משרה באחד ממפעלי השתייה היוקרתיים בלנינגרד - המסעדה "רוזה חוטור".
באמצע שנות ה-80 אספו האחים גברילנקוב צוות ספורטאים חזק במסעדה "ורד חוטור", שבראשה עמדו גם בני העיר וליקיי לוקי, אנדריי סרגייב ואלכסיי קוסוב.
עד מהרה, האחים גברילנקוב לקחו תחת חסותם חטיבת ספורטאים מהעיר טמבוב. ביניהם בלט ולדימיר קומארין. עד מהרה הבינו האחים שעם צוות כזה הופיעו סיכויים חדשים. כעת ניתן היה להתחיל להרוויח כסף לא על ידי מילוי בירה ותשלומים קצרים, אלא על ידי סחיטה.
"פרסטרויקה" פתחה אופקים חדשים לארגון הפלילי שזה עתה הוקם. מושאי תשומת הלב היו סוחרים פרטיים שמכרו מוצרי צריכה זולים במסווה של מוצרים ממותגים, ענתיקות, אייקונים, נפחים, סוחרי מטבעות. החישוב שלהם היה פשוט מאוד - הם סחטו כסף מאלה שלעולם לא היו הולכים להתלונן במשטרה, בידיעה היטב שהמשטרה קודם כל תתעניין בהם. העסק החל להביא רווח יציב.
בסוף שנות השמונים היה גל חדש של הגירה ברחבי ברית המועצות. יהודים שעזבו למולדתם ההיסטורית לא עזבו את הארץ בידיים ריקות. שעות ספורות לפני שהמטוס המריא, ביקרו אותם האחים עם חבריהם, לקחו מהם כסף וחפצי ערך. וכאן החישוב שלהם היה מדויק מאוד - איש לא רצה להתלונן במשטרה כשכמעט עזבו את ברית המועצות.
עלייתו של ארגון הפשע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכל התנהל כרגיל, כאשר בשנת 1989 קרה הבלתי צפוי - חברי הארגון מהעיר טמבוב נעצרו כמעט כולם באשמת סחיטה. ביניהם היה ולדימיר קומארין. בית המשפט גזר עליו 4 שנות מאסר. לאחר ששוחרר, הגיע קומארין לאחים גברילנקוב בשנת 1991 בבקשה לעזור להם "לקום". אך האחים לא סלחו וסירבו לו. יחד עם קומארין עזבו כל חברי הארגון מהעיר טמבוב. כך הוקם ארגון הפשע טמבוב.
באותה תקופה, הארגון הפללי וליקולוקסקאיה וטמבובסקאיה החלו לעבוד במקביל, מחלקים תחומי השפעה בסנט פטרסבורג ומנסים לא להתנגש זה עם זה. אך דו קיום שליו לא נמשך זמן רב.
בשנת 1993, בסנט פטרסבורג החלה להתכונן למשחקי הרצון הטוב הקרובים. בתנאים מועדפים נוצרו כספים רבים במטרה לרכוש ציוד ומזון מחו"ל הדרוש לחגיגות. בפרט הוחלט להסדיר את אספקת היין המיובא באיכות גבוהה לעיר.
בהזדמנות זו פנה איש עסקים עברייני אחד לארגון טמבובסקאיה. העסק פרח, ועד מהרה הופיע יין ספרדי אמיתי על מדפי מרבית חנויות העיר. לשודדים היה דולר של רווח נקי מכל בקבוק ולא היו להם בעיות עד שארגון לוליקולוקסקאיה נודע על כך. אנשי האחים גברילוב החרימו סחורה של כמעט מיליון דולר מאיש העסקים וסירבו לתת את הכסף. איש העסקים התלונן בפני טמבובסקאיה, וקומארין עם האחים הגברילנקוב החליטו ליישב את הנושא, וקבעו "סטרלקה" (מפגש), כמו שאמרו באותן שנים.
מקומה של "הסטרלקה" היה המסעדה "קולוס" ליד קתדרלת קאזאן, בתעלת גריבוידוב. בפגישה המליץ קומארין בצורה קשה על האחים להחזיר את הכסף. ניקולאי גברילנקוב הבטיח לעשות זאת, אך עד מהרה נורה איש העסקים על ידי רוצחים עלומים ב-1 בספטמבר 1993 ליד ביתו. כמו כן הוחלט לחסל את קומארין. ב-1 ביוני 1994 תפס אחד מלוחמי וליקולוקסקאיה עמדה על גג הבית מספר 34 ברחוב טורקו, בו התגורר קומארין. ברגע שיצא מהכניסה העביר הצופה פיקוד בווקי טוקי לחברו, שהתחפש לאישה התקרב למכוניתו של מנהיג "טמבובסקאיה" וירה במכונית עם מקלע. השומר של קומארין נפטר, והוא עצמו נפצע קשה ואיבד זרוע. הוא ניצל רק מכיוון שבאותו יום קומארין עצמו נהג במכונית[1].
זמן קצר לאחר שאת קומארין אסף האמבולנס, הגיע מספר גדול של חמושים מארגון טמבובסקאיה לבית החולים העירוני בסנט פטרסבורג, כדי לשמור על הבוס שלהם. לשוטרים לקח כמה שעות לפזר אותם.
לאחר שהבינו כי הם לא יכלו להימנע כעת ממלחמה עם הטמבובסקאיה, האחים מיהרו לחדש את חטיבותיהם הדלילות למדי. כמה עבריינים שהיו ברשימה המבוקשת הפדרלית הגיעו לחסותו של וליקי לוקסקאיה. ביניהם בלטו במיוחד שני צעירים בשם "ולריקי" - ולרי רונוב ואלרי גבריסנקו. התהילה על פעילותם המוצלחת בתחום הפלילי עברה בכל רחבי סנט פטרסבורג ואף הגיעה לתחומים פוליטיים גבוהים. אז בראשית חורף 1994 פנה יו"ר המפלגה הרפובליקנית הלאומית הרוסית, יורי בלייב, לוולריקים בבקשה לסייע בהוצאת כסף ממשרד אחד. גבריסנקו החזיר במהירות את החוב, אך לא התכוון לחלוק אותו עם בעליו. ב-6 בדצמבר 1994, סמוך לבית מספר 18 ברחוב פיונסטרויאה בלייבה, ירה רוצח אלמוני ממקלע. שניים משומריו נהרגו, וראש המפלגה עצמו נפצע קשה. למרות המניעים הברורים לניסיון ההתנקשות, בלייב התעקש על שלו[2].
מבועת עד מוות, הפוליטיקאי הסית את החקירה מפושעים אמיתיים. באמצע שנות התשעים הפך ניקולאי גברילנקוב לאליל חי של העולם הפלילי של סנט פטרסבורג. סמכותו הייתה עצומה - כל שודדי סנט פטרסבורג פנו אליו באופן בלעדי, ברבים (вы) ומאחורי גבו "סטפנוביץ" בכבוד. בחוגים רשמיים הוא כבר היה ידוע כאיש עסקים מכובד. הכנסותיו היו יכולים להיות מושא לקנאה לאיזושהי מדינה קטנה - רשתות של חנויות ומסעדות, חברות נדל"ן, עסקי הימורים, כמעט כל המפעלים הרוסיים-פינים המשותפים, חברת דייגים וקונצרן הנפט Neste.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"וליקולוקסקאיה. מזריחה ועד שקיעה", סרטון באתר יוטיוב, מתוך תוכנית הטלוויזיה רוסיה הקרימינלית.
