אקספרס הכדור האדום
אקספרס הכדור האדום היה השם שניתן למערכת תובלת חירום שהפעיל צבא ארצות הברית בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה, במטרה להעביר אספקה מספקת לכוחותיו, אשר התקדמו במהירות מחופי הפלישה בנורמנדי אל תוך מרחבי צרפת. במסגרתה הוקם נתיב נסיעה דו-סטרי לכלי רכב שהובילו אספקה מנורמנדי ועד לקרבת פריז ואף מעבר לה, ומשם בחזרה לנקודת המוצא. נתיב הנסיעה היה שמור לרכבי האספקה בלבד, שנסעו בו במשך 24 שעות ביממה. מערכת זו פעלה מה-25 באוגוסט 1944 ועד ה-16 בנובמבר באותה שנה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-6 ביוני 1944 פלשו צבאות בעלות הברית לחבל נורמנדי שבצרפת. במהלך חודשי יוני ויולי הרחיבו כוחות בעלות הברית באיטיות את ראש החוף שהקימו נוכח התנגדות גרמנית עיקשת. רק בשלהי יולי, במהלך מבצע קוברה האמריקני, התמוטטה ההגנה הגרמנית והתקפת האמריקנים החלה להתקדם במהירות רבה. ב-1 באוגוסט פרצו הכוחות האמריקניים מנורמנדי אל מרחבי צרפת. האמריקנים תקפו מזרחה, לעבר נהר הסן, וכן מערבה, אל תוך חבל ברטאן. ב-25 באוגוסט הגיעו כוחות צרפתים ואמריקניים אל פריז והמשיכו להתקדם במהירות אל עבר גבול צרפת-גרמניה, בקצב פעולה אשר לא נחזה מראש.
האספקה עבור כוחות בעלות הברית הובאה בדרך הים מבריטניה לחופי נורמנדי, והחל מתחילת חודש אוגוסט – גם לנמל שרבור, שנכבש מידי הגרמנים. כל עוד הייתה התקדמות כוחות בעלות הברית איטית, היה המרחק בינם לבין מצבורי האספקה קטן והוא לא הציב קושי בהבאת האספקה אליהם. כאשר החלה התקפת בעלות הברית להתקדם, גדלו במהירות המרחקים בין מצבורי האספקה והכוחות הקדמיים (כך, בשבוע הראשון של ספטמבר כבר נמצאו כוחות אמריקניים קדמיים במרחק של 750 קילומטר מנמל שרבור). עקב התארכות המרחק נוצר קושי גדל והולך להביא אליהם את האספקה בהיקף שנדרש להם. כבר באמצע אוגוסט התחולל עקב כך משבר אספקה חריף – בעיקר מחסור בדלק - אשר האט את התקדמות כוחות בעלות הברית בצרפת. תשתית הרכבות הצרפתית הייתה הרוסה, באופן שתובלה ברכב הייתה האפשרות היחידה שעמדה לרשות בעלות הברית באותו זמן.
מערכת התובלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על מנת לאפשר הזרמת אספקה רבה ככל האפשר בעיצומו של משבר האספקה, נקבעו שני נתיבי תנועה מיוחדים עבור כלי רכב נושאי אספקה בין נמל שרבור[1] לבין הבסיס הלוגיסטי הקדמי שהקים הצבא האמריקני בעיר שארטר, כ-80 קילומטר מדרום מערב לפריז. בנתיב הצפוני מביניהם נעה התנועה מזרחה בלבד, והתנועה החוזרת מערבה נעה בנתיב האחר. שני נתיבי התנועה נסגרו בפני כלי רכב אזרחיים. אורך הנתיב היה כ-300 קילומטר לכל כיוון. בהמשך הוארך הנתיב מזרחה והשתרע לאורך של למעלה מ-600 קילומטר (יש לציין שהתארכות הנתיב הגדילה את צריכת הדלק של שיירות האספקה עצמן, באופן שהתועלת שהופקה מפעולתן מבחינת הובלת האספקה קדימה הלכה ופחתה).
נקבע כי כלי רכב נושאי אספקה ינועו בנתיבי התנועה בשיירות של חמישה כלי רכב לפחות, כשהם מלווים בג'יפים מלפנים ומאחור. בפועל נעו בנתיב גם משאיות בודדות. על הנהגים היה לשמור מרווח של 60 יארד (כ-54 מטר) בין כלי הרכב, ולקיים מהירות קבועה של 40 קילומטר לשעה (בפועל, חלק מן הנהגים נהגו מהר יותר ואף נטרלו את המנגנון במנועי משאיותיהם אשר הגביל את מהירותן המקסימלית). הנהיגה בשעות החושך נעשתה על אף הקושי שיצרו הוראות ההאפלה.
לצורך הפעלת המערכת גויסו נהגים מיחידות צבא עורפיות, כאשר כשלושה רבעים מן הנהגים שהפעילו את משאיות הנתיב היו אפריקאים אמריקאים. נעשה מאמץ לאייש כל כלי רכב בשני נהגים, על מנת שיוכל לנוע במשך זמן רב ככל האפשר. הנהגים נצטוו לעצור את רכביהם למנוחה ל-10 דקות לפני כל שעה עגולה (כלומר למנוחה של 10 דקות בכל 60 דקות). כמו כן הוקמו אזורי מנוחה באתרים שונים לצידי הנתיבים, שבהם יכלו הנהגים לעצור כדי לנוח ולאכול ארוחה חמה.
בסיוע לכלי הרכב פעלו יחידות הנדסה אשר תיחזקו את נתיבי הנסיעה, ושוטרים צבאיים אמריקאיים אשר כיוונו את התנועה בה בנקודות מפתח. כלי רכב שהתקלקלו נדחפו אל שולי הדרך ותוקנו שם על ידי מכונאים.
שלטים מאירי עיניים הוצבו לאורך נתיבי התנועה כדי לכוון את הנהגים, והם שימשו גם כדי לפרסם את הטונאז' היומי שהובילה המערכת.
בשיא פעולתה של המערכת פעלו במסגרתה 132 פלוגות הובלה – כ-6,000 כלי רכב - אשר הובילו מדי יום 12,500 טון אספקה. בסך הכל הובילה המערכת בתקופת פעולתה 412,000 טון אספקה.[2]
שיירות אקספרס הכדור האדום היו חשופות להתקפות גרמניות מן האוויר, אך אלו היו מעטות, הגורמים המשמעותיים שהפריעו לפעולת מערכת האספקה היו הבלאי הגדול של כלי הרכב שפעלו במסגרתה והצורך שלהם בתחזוקה עקב כך, הקושי לגייס נהגים במספר מספיק והמחסור שלהם בשעות מנוחה מן הנהיגה. בעיה נוספת הייתה מחסור בג'ריקנים – כלי חיוני בהובלת דלק באמצעות מערכת זו - אשר הושלכו על ידי הכוחות הלוחמים בחוסר תשומת לב לכל אורך הנתיב מחופי הפלישה ועד מזרח צרפת (עד כדי כך שהצבא פרסם פניה לאזרחים הצרפתים ללקט ולהביא אליו ג'ריקנים נטושים, ואף הציע להם תמריץ כספי לכך).
פעולת מערכת האקספרס האדום גררה תשומת לב אליה מצד נציגי כלי התקשורת של בעלות הברית שסיקרו את המלחמה בצרפת, תופעה שאנשי הדרגים העורפיים לא היו רגילים אליה.
מערכת אקספרס הכדור האדום נועדה לפעול רק עד לתחילת ספטמבר 1944. בפועל היא המשיכה לפעול לאחר מועד זה ופעולתה הופסקה רק ב-16 בנובמבר, לאחר פתיחתו לשימושן של בעלות הברית של נמל אנטוורפן בבלגיה.
בשנת 1952 הופק סרט הקולנוע Red Ball Express, שעלילתו הייתה מבוססת על פעולת מערכת אקספרס הכדור האדום.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אקספרס הכדור האדום באתר Skylighters. תאריך כניסה: 11 בספטמבר 2010.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Red Ball Express", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי גרסה אחרת החל הנתיב בעיר סן-לו, כ-70 קילומטר מדרום-מזרח לשרבור http://www.skylighters.org/redball.
- ^ לפי גרסה אחרת – למעלה מ-500,000 טון (http://www.skylighters.org/redball/.