אצטדיון האורווה
 | |
| האצטדיון ב-2009 | |
| כינוי | אצטדיון האורווה |
|---|---|
| כתובת | רחוב אבשלום גיסין 39 |
| מיקום |
 פתח תקווה, ישראל |
| קואורדינטות | 32°05′52″N 34°52′24″E / 32.097833°N 34.873203°E |
| תקופת הפעילות |
1967 – 15 במאי 2010 (כ־43 שנים)  |
| נהרס | 26 במאי 2010 |
| בעלים | הלה"פ |
| מפעיל |
פתח תקווה |
| משטח | דשא |
| קבוצות |
הפועל פתח תקווה (2010-1967) מכבי פתח תקווה (2010-1975) |
| מושבים | 6,800 |
|
(למפת גוש דן רגילה)   אצטדיון האורווה  מצפון: __ רמת השרון, __ הוד השרון מצפון, ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית דרום השרון מדרום: __ מועצה אזורית חבל מודיעין, __ גני תקווה, __ קריית אונו מדרום-מערב: __ רמת גן ממערב: __ בני ברק, __ תל אביב | |
  | |
.jpg)
אצטדיון האורווה, או בשמו הרשמי "האצטדיון העירוני פתח תקווה", היה אצטדיון בעיר פתח תקווה ששימש בעיקר כמגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל של הפועל פתח תקווה ומכבי פתח תקווה עד להריסתו בשנת 2010. הוא היה ממוקם ברחוב אבשלום גיסין 39, ליד הספורטן, והכיל 6,800 מקומות ישיבה המרוכזים ביציע המערבי והמזרחי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האצטדיון נבנה ב-1967 בכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן, ושמו הרשמי עד אמצע שנות התשעים היה אצטדיון הפועל פתח תקווה.
הוא נחנך במשחק ידידות בין הפועל פתח תקווה ומכבי חיפה ב-23 באוקטובר 1967, וכעבור שבוע התקיים בו משחק הליגה ראשון, בו הביסה הפועל פתח תקווה את הפועל חיפה בתוצאה 1:4.
האצטדיון שימש בתחילה את הפועל פתח תקווה, ובשנות השבעים הצטרפה גם מכבי פתח תקווה. לפני כן שיחקה הפועל ב"מגרש הפועל" ברחוב אברבנל, ומכבי במגרש מכבי בפתח תקווה ברחוב שטמפפר.
עד לשנות השמונים היה האצטדיון בבעלות מועצת הפועלים בפתח תקווה, ואז הועבר יחד עם נכסים נוספים לבעלות חברת נכסים חדשה של ההסתדרות.
בתחילה כלל האצטדיון יציע מערבי בלבד, לצד יציע עמידה מאולתרים מסביב לשאר המגרש. בתחילת שנות השבעים נבנה יציע עץ בצד המזרחי, ובסוף שנות השמונים הוא הוחלף ביציע בטון אשר זכה לכינוי המקורי "הבטון", גם לאחר שהותקנו בו כיסאות באיחור אופנתי, בשנת 2003.
באוקטובר 1995 הותקנו באצטדיון לראשונה זרקורים, והמשחק הראשון שנערך בו בשעות הערב היה בין הפועל פתח תקווה ומכבי חיפה, והסתיים בתיקו 3:3.
לקראת סוף שנות התשעים זכה האצטדיון לכינוי "האורווה", לאחר ביקורת של שחקני קבוצות אורחות על תנאי המגרש, והכינוי זכה לשימוש נרחב והפך לשם כמעט רשמי.
המשחק המפורסם ביותר שהתנהל באצטדיון הוא משחקה הביתי של הפועל פתח תקווה מול בית"ר ירושלים במסגרת חצי גמר גביע המדינה של עונת 1973/1974, ב-4 ביוני 1974. לקראת סיום ההארכה, לאחר שהפועל פתח תקווה עלתה ליתרון 2:3, רמסו אוהדי בית"ר רמסו את הגדרות, פרצו למגרש, תקפו את שחקני פתח תקווה ואת כוחות השיטור במקום, והרסו כל מה שנקרה בדרכם, באירוע שנחשב עד היום לתצוגת האלימות החמורה ביותר בכדורגל הישראלי.[1]
ביוני 1997 רכש מאיר שמיר, אז הבעלים של הפועל פתח תקווה, את האצטדיון ואת מגרשי האימונים הסמוכים לו ביחד עם חברת אשדר וחברה נוספת שחברו תחת השם "החברה להצלת הפועל פתח תקווה" (הלה"פ).
סופו של האצטדיון הגיע עם סיום עונת 2009/10, ובחודש מאי 2010 החלו עבודות ההריסה שלו.[2] על פי חוזה הרכישה המקורי האצטדיון היה אמור להיות בשימוש עד שיוקם אצטדיון חדש בבעלות העירייה בעיר, אך בפועל הוא נהרס עוד לפני כן.
שתי הקבוצות הפתח תקוואיות נדדו בינתיים לאצטדיון רמת גן ושיחקו שם במשך שנה וחצי עד שאצטדיון המושבה נחנך. בתמורה להקדמת הפינוי ותחילת הבנייה על הקרקע, סיכם מאיר שמיר עם הנהלת הפועל פתח תקווה על פיצוי שנתי של מיליון ש"ח לאורך עשר שנים. בפועל, הקבוצה הלכה לפירוק שנה לאחר מכן ותשלום הפיצויים לא הושלם.[3]
לאורך השנים נשמעה ביקורת כלפי שמיר בנוגע לרווחים אותם הוא צפוי לגרוף הודות לבנייה העתידית על קרקע האצטדיון, ותחקיר של עיתון הארץ בשנת 2005 העריך את הרווחים הצפויים שלו ב-10 מיליון דולר.[4]
לאחר הריסת האצטדיון נבנו במקומו מספר מגדלי מגורים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אירועי משחק הפוגרום 1974, באתר מוזיאון הפועל פתח תקווה
- ^ שי ארצי, סוף עידן: אצטדיון האורווה נמחק מהמפה, באתר ynet, 1 ביוני 2010
- ^
ארנון שוורצמן, מלאבס, מה עמד מאחורי השתלטותו של מאיר שמיר על הפועל פתח תקוה?, באתר הארץ, 20 במרץ 2015
- ^ עופר מתן, מאיר שמיר ירוויח כ-10 מיליון דולר על "האורווה", באתר הארץ, 15 בספטמבר 2005
