אפרים אוירבך

אפרים אוירבך
אפרים אויערבאך

אפרים אוירבך
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	12 בדצמבר 1892 בלץ, בסרביה, האימפריה הרוסית
פטירה	4 במאי 1973 (בגיל 80) פתח תקווה, ישראל
שם לידה	Фроим Абрамович Авербух
מדינה	האימפריה הרוסית, ארצות הברית, ישראל
שפות היצירה	יידיש
תקופת הפעילות	מ-1909

אפרים אויֶרבך (נכתב גם: אוירבאך, אויארבאך, אויארבך, אורבך; ביידיש: פרוים או אפרים אויערבאך;‏ 12 בדצמבר 1892, בסרביה, האימפריה הרוסית – 3 במאי 1973, תל אביב) היה משורר יידיש, סופר, עורך ומתרגם יליד בסרביה, שפעל בארצות הברית ובארץ ישראל.

קורות חיים

רקע משפחתי וראשית חייו

אפרים אוירבך נולד בשנת 1892 במשפחה יהודית בבלצי (בלץ) שבבסרביה, אז בתחומי האימפריה הרוסית. היה השלישי מבין בני הוריו: אביו, אברהם אלעזר, שוחט ובודק עני, קרוב לחסידי חב"ד, ושמוצאו היה מקישינב, ואשתו, חיה לבית שוחט, בת למשפחה של חסידי חב"ד מבלצי. בית ההורים ברחוב פטרסבורג, היה תמיד מלא אורחים מכל השכבות של החברה היהודית, ביניהם גם מלומדים כמו המשורר יעקב פיכמן, שהתגורר באותו הרחוב, והפך לדמות מופת בקריירה הספרותית העתידית של הצעיר, או הרב פישמן-מימון. אפרים התחנך במוסדות דתיים, אך מגיל 15, בהשפעת אחיו הבכור ומשכילים שפקדו את בית המשפחה התחיל ללמוד רוסית ולרכוש השכלה כללית.

ראשית הקריירה הספרותית

סיפוריו הראשונים, ברוסית, נדפסו כשהיה נער בן 17 .בשנת 1909 פרסם לראשונה גם סיפורי ילדים בעברית בעיתון "בן שחר" של מ. קרינסקי. אחר כך שלח את שיריו הראשונים ביידיש לפרסום בעיתון הווילנאי "זאנגן". באותה תקופה פרסם גם ספורים ביידיש על חיי היהודים בבסרביה, בעיתון "גוט מורגן" באודסה. לימים מיעט לכתוב בעברית, ועיקר כתיבתו הייתה ביידיש.

ארץ ישראל וארצות הברית

אחרי ששהה כשנה בוורשה, בשנת 1913 עלה לראשונה לארץ ישראל, והיה פועל חקלאי במושבות יהודה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים, בה התנדב לגדוד נהגי הפרדות, במסגרת הצבא הבריטי, והשתתף בפלישה הכושלת לגליפולי.

עדיין ב-1915 יצא לארצות הברית עקב מחלה, והשתקע בה, בעיקר בניו יורק למשך 50 שנה, כמעט עד סוף ימיו. שנים רבות היה מורה, עורך, עיתונאי, משורר וסופר ילדים ביידיש בארצות הברית. היה נשיא פא"ן היהודי בניו יורק. בארצות הברית פרסם ספרי ילדים, אגדות, עיבודים לסיפורי התנ"ך, וזכרונות מימי גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. כתב על חיי היומיום של הילדים בשירים משוכללים ביידיש, שזיכו אותו בפרסים ספרותיים. עבד בעיתונים ביידיש, בעיקר ב"טאָג מאָרגען זשורנאל" (טוג מורגן ג'ורנל). שמר כל הזמן על עניין במתרחש בארץ ישראל ואף כיהן כיושב ראש "הליגה לזכויות היידיש בארץ ישראל".

בשנת 1927 ערך טיול לארץ ישראל ולאירופה. הוא ביקר בעיר הולדתו, שהפכה אז לחלק מרומניה ובברית המועצות, בין היתר בעיר אודסה. השינויים בחיי היהודים במקומות שהכיר בילדותו, במיוחד ציד המכשפות המשטרתי תחת השלטון הבורגני הרומני ודיכוי התרבות היהודית "ארץ הסוציאליזם" גרמו לו לאכזבה רבה.

הוא זכה לכמה מתרגמים מעולים, שתרגמו את יצירותיו מיידיש, ובהם אליהו מייטוס, שמשון מלצר, ישראל זמורה, דב סדן ואוריאל אופק.

לדברי שארל דובזינסקי , "שירתו מזכירה, בסגנון בוקולי ואגדתי, את האווירה הפסטורלית של החיים של פעם בבסרביה".

כמה משיריו הולחנו, כמו "איך בין נישט קיין כהן, איך בין נישט קיין לוי" שהושר על ידי החזן לייב גלנץ ב-1942. אפרים אוירבך תרגם ליידיש יצירות מן הספרות הרוסית כמו "שולמית" מאת קופרין, את "שנים עשר" מאת אלכסנדר בלוק ואחרות. הוא ערך לקסיקון של הספרות היידיש החדשה" (1969).

בשנת תשכ"ג זכה בפרס פיכמן לספרות, המוענק מטעם האיגוד העולמי של יהודי בסרביה.

בשנת 1970 עלה בשנית לישראל והשתקע בתל אביב. אפרים אוירבך נפטר בבית החולים בילינסון בפתח תקווה בשנת 1973 ונקבר בבית העלמין קריית שאול.

בשנת 1917 נישא לחנה לבית ניסנזון, והיה אב לשניים: צבי, ועדה לפין (אשתו של פרופ' בן לפין). נכדו הוא התסריטאי, המחזאי והמתרגם דניאל לפין.

ספריו

קובצי שירים וספרים אחרים:

• 1915 - אױפֿן שװעל (על הסף)
• 1918 - קאַראַװאַנען (קרוואנים)
• 1919 - ווייסע שטאט (קריה לבנה)
• 1927 - דער רויטער פאדים (החוט האדום)
• 1934 - אדאס לידערבוך (ספר השירים של עדה) עם איורים מאת ה. גליצנשטיין
• 1940 - לױטער איז דער אלטער קוואל (טהור הוא המעין שלנו)
• 1945 - יעקב'ס געצעלטן (אהלי יעקב)
• 1956 - היסטארישע שריפטן (כתבים היסטוריים)
• 1959 גילדענע שקיעה - שקיעה של זהב
• 1963 - וואך איז דער סטעפ: דאס קול פון דער טערקלטויב (מתעוררת הערבה - קולו של תרנגול הבר מהודו)
• 1968 - א לעבן צווישן טאָוולען (חיים בכריכה)
• 1975 אױף דער װאגשאל

ספריו בתרגום לעברית

• שנות ראשית: פרקי זכרונות; תרגם והקדים מבוא: יוחנן טברסקי, תל אביב: נ. טברסקי, תשי"ג 1953.
• קריה לבנה: ווייסע שטאט. המשורר ויצירתו; התרגום העברי: אליהו מייטוס, לייב קופרשטיין; רישומים: אבא פניכל, תל אביב: ספריה י"ל פרץ (ואגוד יוצאי בסרביה בישראל), תש"ך 1960. (שירים: עברית ויידיש, עמוד מול עמוד)
• ממעיינות קדומים: שירים ופואמות; תרגום מיידיש: אליהו מייטוס; מבוא: דב סדן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ז 1967. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• בעקבות הגאולה: נהגי הפרדות בגליפולי; מיידיש: ישראל זמורה, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח 1968.

לקריאה נוספת

• שאול גוטמאן, 'אפרים אויערבאך, דער דיכטער און זיין ידישער וועלטבאנעם', די גאלדענע קייט 62–63 (1968), 183–188. (ביידיש)
• בנימין יצחק מיכלי, 'על אפרים אויארבאך', מאזנים לט, ה (תשל"ה), 326–332.
• לייב קופרשטיין, 'אפרים אויארבאך', בתוך: יוסף מזור, מישה פוקס (עורכים), ספר בלצי בסרביה: יד וזכר ליהדות בלצי, תל אביב: אגודת יוצאי בלצי, תשנ"ג 1993, עמ' 457–464. בסרביה ספר יזכור לקהילת 1159, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 469) (דיוקן המשורר בעמ' 456) (בתרגום לאנגלית, באתר JewishGen)

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של אפרים אוירבך, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי אפרים אוירבך באתר openlibrary
• דוד תדהר (עורך), "אפרים אויערבאך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5142
• אפרים אויארבך (לביקורו בארץ), דבר, 6 במאי 1949
• נח גריס, אורח – בן־בית: שיחה עם המשורר אפרים אויארבך יו"ר הפאן־קלוב היהודי בניו־יורק, על המשמר, 13 במאי 1949
• לייב קופרשטיין, אורח בישראל: אפרים אוירבאך, דבר, 4 בינואר 1960
• מסיבה למשורר אפרים אויארבך בבית הנשיא, דבר, 11 באוקטובר 1972
• אפרים אויארבאך בן 80, דבר, 3 בנובמבר 1972
• מת המשורר א. אוירבך, דבר, 4 במאי 1973
• אפרים אוירבך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אפרים אוירבך, דף שער בספרייה הלאומית

Ephraim Auerbach, Yiddish Poet, Journalist, Dies at Age 80, JTA, May 4, 1973

מפרי עטו:

• אלֵי בית התפלה, דבר, 29 באפריל 1960 (פרק מתוך הפואמה "קריה לבנה") (מיידיש: אליהו מייטוס)
• וידבר אפרים, מעריב, 13 באוגוסט 1965 (מיידיש: שמשון מלצר)
• ביום גימל פשוט (מיידיש: שמשון מלצר), דבר, 27 ביולי 1973
• החוט האדום, מעריב, 3 במאי 1974 (עברית: שמשון מלצר)