אסטריד קירשהר
 | |
| לידה |
20 במאי 1938 המבורג, גרמניה הנאצית   |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 2020 (בגיל 81) המבורג, גרמניה  |
| מדינה |
גרמניה |
| בן או בת זוג |
|
| חתימה |
 |
  | |
אסטריד קירשהר (בגרמנית: Astrid Kirchherr; 20 במאי 1938 – 12 במאי 2020) הייתה צלמת ואמנית גרמניה, שהייתה ידועה בזכות קשריה עם הביטלס (יחד עם חבריה קלאוס פורמן ויורגן פולמר) ותצלומיה של חברי הלהקה המקוריים - ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון, סטיוארט סאטקליף ופיט בסט - בימיהם הראשונים בהמבורג.
קירשהר פגשה את סטיוארט סאטקליף בבר הקייזרקלר בהמבורג בשנת 1960, שם היה סאטקליף נגן הבס של הביטלס. קירשהר וסאטקליף התארסו מאוחר יותר. סאטקליף הלך לעולמו בשנת 1962.אף על פי שקירשייר צילמה מעט מאוד צילומים לאחר שנת 1967, הוצגה עבודתה המוקדמת בהמבורג, בברמן, בלונדון, בליברפול, בניו יורק, בוושינגטון הבירה, בטוקיו, בווינה ובאולם התהילה של הרוקנרול. היא פרסמה שלושה ספרי תצלומים שפורסמו במהדורות מוגבלות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קירשהר נולדה בשנת 1938 בהמבורג, גרמניה, והייתה בתו של מנהל לשעבר של הסניף הגרמני של חברת פורד מוטור. במהלך מלחמת העולם השנייה היא פונתה לאזור הים הבלטי ולימים נזכרה שראתה שם גופות על החוף (לאחר שהופצצו והוטבעו האוניות "קפ ארקונה" וה-SS Deutschland). כן תיארה את ההרס בהמבורג כשחזרה לעיר.
עיצוב אופנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום הלימודים, החלה קירשהר בלימודי עיצוב אופנה בהמבורג, אך הפגינה כישרון לצילום.[1][2] ריינהרד וולף, המורה הראשי לצילום בבית הספר, שכנע אותה להחליף את תחום הלימודים שלה והבטיח לשכור אותה כעוזרתו לכשתסיים את לימודיה. קירשהר עבדה כעוזרת של וולף משנת 1959 עד 1963.
אקזיסטנציאליזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלהי שנות החמישים ובתחילת שנות השישים היו קירשהר וחבריה מבית הספר לאמנות קשורים לתנועה האקזיסטנציאליסטית האירופית שתומכיה קיבלו לימים את הכינוי "אקסיס" על ידי לנון. בשנת 1995, היא אמרה בריאיון לרדיו ה- BBC מרסייד: "הפילוסופיה שלנו אז, מכיוון שהיינו רק ילדים קטנים, הייתה ללבוש בגדים שחורים ולהסתובב במראה מצוברח. כמובן שהיה לנו מושג מיהו ז'אן פול סארטר.[3] קיבלנו השראה מכל האמנים והסופרים הצרפתים, כי זה הכי קרוב שיכולנו להגיע. אנגליה הייתה כה רחוקה, ואמריקה לא באה בחשבון. אז צרפת הייתה הקרובה ביותר. קיבלנו את כל המידע מצרפת, וניסינו להתלבש כמו האקזיסטנציאליסטים הצרפתיים. . . רצינו להיות חופשיים, רצינו להיות שונים וניסינו להיות מגניבים, כמו שאנחנו קוראים לזה עכשיו. "[4][5]
קירשהר, פורמן ופולמר היו חברים ללימודים וחלקו את אותם רעיונות על אופנה, תרבות ומוזיקה. פורמן הפך לחבר של קירשהר ועבר לגור בבית משפחתה, שם היה לו חדר משלו.[6] בשנת 1960, לאחר ויכוח עם קירשהר ועם פולמר, צעד פורמן במורד רחוב הריפרבאהן (בשכונת סנקט פאולי בהמבורג) ושמע מוזיקה הבוקעת ממועדון הקייזרקלר. פורמן נכנס למועדון וצפה בהופעה של להקה בשם הביטלס: לנון, מקרטני, הריסון, סאטקליף ובסט, שהיה המתופף שלהם באותה תקופה[7]. פורמן ביקש מקירשהר ומפולמר להאזין למוזיקה החדשה הזו, ואחרי ששוכנעה לבקר בקייזרקלר[8] החליטה קירשהר שתרצה להיות מקורבת לביטלס כפי יכולתה. קירשהר וחבריה, שהאזינו עד אז בעיקר לג'אז, ביקרה בקייזרקלר כמעט מדי לילה. קירשהר אמרה אחר כך: "זה היה כמו קרוסלה בראשי, הם נראו מדהימים לחלוטין ... כל חיי השתנו תוך מספר דקות. כל מה שרציתי היה להיות איתם ולהכיר אותם.".
לימים אמרה קירשהר כי היא וחבריה חשו אשמה על היותם גרמנים ועל ההיסטוריה הטריה (אז) של גרמניה. המפגש עם הביטלס היה משהו מיוחד מאוד עבורה, אף על פי שידעה שאנשים אנגלים יחשבו שהיא אוכלת כרוב כבוש, ויעירו על המבטא הגרמני הכבד שלה, אבל הם צחקו על זה יחד[6]. לנון היה קורא הערות סרקסטיות מהבמה ואומר "אתם קראוטס (כינוי גנאי לגרמנים), אנחנו ניצחנו במלחמה", ביודעו שמעט מאוד גרמנים בקהל דיברו אנגלית, אך כל המלחים האנגלים שיהיו במקום ישאגו מצחוק[8].
סאטקליף הוקסם מהשלישייה, ובמיוחד מקירשהר, וחשב שהם נראו כמו "בוהמינים אמיתיים". העיתונאי ביל הארי אמר שכאשר קירשהר נכנסה לחדר פנימה, כל המבטים הופנו לעברה. סאטקליף כתב לחבר שהוא בקושי יכול היה להסיר את עיניו ממנה ושניסה לדבר עם קירשהר במהלך ההפסקה הבאה, אך היא כבר עזבה את המועדון. לבסוף, עלה בידי סאטקליף לפגוש את קירשהר ואת חבריה ולמד כי הם לומדים במכללה לאמנות בסגנון דומה לזו בה למדו הוא ולנון בליברפול.
תצלומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קירשהר ביקשה את רשותם של הביטלס לצלמם, והם נענו לבקשה. למחרת בבוקר צילמה קירשהר את הביטלס בגן הירידים בפארק העירוני הסמוך, ובאותו יום אחר הצהרים צילמה אותם (מלבד בסט, שבחר שלא להצטרף למפגש) בבית אמה[9]. קירשהר ופורמן נפרדו (אך נותרו חברים קרובים) והיא החלה לצאת עם סאטקליף.
בהמשך החלה קירשהר לספק לסאטקליף ולשאר הביטלס כדורי פרלודין, שצריכתם בשילוב אלכוהול גרמו לתחושת אופוריה והיו סם ממריץ. אמה של קירשהר קיבלה את הכדורים מרוקח מקומי, שסיפק אותם ללא שאלות על אף שבאותם ימים נדרש מרשם של רופא על מנת לרכשם.
לנון מילא את מכתביו לסינתיה פאוול (חברתו באותם ימים) בהערות על "אסטריד אמרה את זה, אסטריד עשתה את זה"[10], מה שגרם לפאוול לקנא - עד שלמדה שקישרהר הייתה במערכת יחסים עם סאטקליף. כאשר ביקרה פאוול בהמבורג עם דוט רון (חברתו של מקרטני באותה עת), באפריל 1961, הן התגוררו בבית קירשהר. לנון וסינתיה פגשו את קירשהר עם חברתה בפריז, באוגוסט 1963, במהלך חופשת ירח דבש מאוחר, וסיימו את הערב כשנרדמו כולם על מיטת היחיד של קירשהר.
הביטלס וקירשהר נפגשו שוב בהמבורג בשנת 1966, ובאותה הזדמנות מסרה קירשהר ללנון מכתבים שכתב לסאטקליף בשנים 1961 ו-1962. לנון אמר שזו הייתה "המתנה הטובה ביותר שקיבלתי מזה שנים". כל הביטלס כתבו מכתבים רבים לקירששר: "יש לי רק זוג מג'ורג' [הריסון], שלעולם לא אראה לאיש, אבל הוא כתב כל כך הרבה. כך גם האחרים. נראה שזרקתי אותם. אתה עושה את זה כשאתה צעיר - אתה לא חושב על העתיד"[5] . מאוחר יותר ביקש האריסון מקירשהר לעצב את שער האלבום שלו Wonderwall Music בשנת 1968[11].
תסרוקות ותלבושות הביטלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקירשהר מוענק בדרך כלל הקרדיט על המצאת התספורת של הביטלס, על אף שהיא לא הסכימה עם טענה זו: "כל השטויות שאנשים אמרו, שיצרתי את התספורת שלהם, זה זבל! להרבה נערים גרמנים הייתה תסרוקת כזו. לסטיוארט [סאטקליף] הייתה תסרוקת כזו זמן רב והאחרים העתיקו ממנו. אני מניחה שהדבר החשוב ביותר שתרמתי להם הייתה חברות" . בשנת 1995, קירשהר אמרה בריאיון לרדיו ה- BBC מרסייד: "כל החברים שלי בבית הספר לאמנות נהגו להסתובב עם סוג כזה של מה שאתה מכנה תספורת של הביטלס. ולחבר שלי אז, קלאוס פורמן, הייתה תספורת הזו, וסטיוארט אהב אותה מאוד. הוא היה הראשון שבאמת העז להוציא את הג'ל משיערו וביקש שאספר אותו. לפיט [בסט] יש שיער מתולתל באמת וזה לא היה עובד עבורו"[4]. קירשה סיפרה שאחרי שסיפרה את שיערו של סאטקליף, הריסון ביקש ממנה לספר גם אותו כאשר ביקשה בליברפול, ולנון ומקרטני הסתפרו באותו זמן בזמן ביקור בפריז (פולמר, חברה של קירשהר, שגר באותו זמן בפריז הוא שסיפר אותם)[8].
סטיוארט סאטקליף עבר לגור בבית משפחת קירשהר, ומאז נהג לשאול את בגדיה של קירשהר, משום שהיו במידה דומה לשלו. הוא לבש את מכנסי ומעילי העור שלה, ז'קטים ללא צווארון, חולצות גדולות וצעיפים ארוכים. הוא גם לווה חליפת קורדרוי ללא דשים שלבש על הבמה, מה שגרם ללנון לשאול בסרקזם אם אמו השאילה לו את החליפה[8].
סאטקליף כתב לחבריו שהוא מאוהב בקירשהר, ופיט בסט העיר לימים כי ראשית מערכת היחסים ביניהם הייתה כמו סיפור מהאגדות. קירשהר אמרה שהיא התאהבה מיד בסאטקליף, והתייחסה אליו כאל "אהבת חיי"[8]. השניים התארסו בנובמבר 1960, וכשסאטקליף כתב על כך להוריו הם נרעשו מהחדשות, משום שחשבו שהדבר יגרום לו לוותר על הקריירה שלו כאמן.
בקיץ 1961 נסעו קירשהר וסאטקליף לליברפול, משום שקירשהר רצתה לפגוש את משפחתו של סאטקליף ולראות את העיר בה גדל.
בשנת 1962 התמוטט סאטקליף במהלך שיעור אמנות בהמבורג. הוא סבל מכאבי ראש עזים, ורופאים אליו הופנה על ידי אמה של קירשהר לא הצליחו לקבוע את הסיבה לכאביו. מצבו התדרדר, וב-10 באפריל 1962 הוזעקה קירשהר לביתה על ידי אמה שהודיעה לה שסאטקליף חש ברע. אמבולנס הוזעק לבית, אולם סאטקליף מת בזרועותיה של קירשהר בדרכם לבית החולים.
שלושה ימים לאחר מכן פגשה קירשהר את לנון, מקרטני ובסט בשדה התעופה של המבורג, כאשר חזרו לעיר להופעות, וסיפרה להם על מותו של סאטקליף מדימום מוחי. הריסון ומנהלם של הביטלס, בריאן אפשטיין, הגיעו לעיר זמן מה לאחר מכן, יחד עם אמו של סאטקליף, שעודכנה בחדשות באמצעות מברק.
צלמת עצמאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1964 הפכה קירשהר לצלמת עצמאית, ויחד עם עמיתה, מקס שלר, צילמה את הביטלס מאחורי הקלעים של צילומי הסרט "לילה של יום מפרך". את הצילומים, שנועדו למגזין הגרמני שטרן, תיאמה קירשהר עם הריסון[8].
בתיאום עם העיתונאי ביל הארי צילמו קירשהר ושלר להקות מליברפול על מדרגות אולם סנט ג'ורג' בעיר. יותר מ-200 להקות התייצבו לצילומים, ותקציבם של הצלמים (שהבטיחו לשלם לכל נגן שיצולם) נגמר במהרה[4][12]. התמונות פורסמו רק בשנת 1995, בספר בשם "ימי ליברפול", שיצא במהדורה מוגבלת. בשנת 1999 יצא לאור ספר נוסף בשם "ימי המבורג" (מהדורה מוגבלת בת שני כרכים), המכיל סט צילומים של קירשהר וציורים של פורמן[13].
קירשהר תיארה עד כמה היה קשה להתקבל כצלמת אישה בשנות השישים: "כל מגזין וכל עיתון רצו שאצלם את הביטלס שוב. או שהם רצו את הדברים הישנים שלי, גם אם זה לא היה בפוקוס, אם הם היו מוצלחים או לא. הם לא היו מסתכלים על העבודות האחרות שלי. קשה היה לצלמת אישה בשנות ה-60 להתקבל. בסוף ויתרתי. כמעט ולא צילמתי מאז שנת 1967"[11].
ספרה האחרון של קירשהר (When We Was Fab) יצא לאור בשנת 2007.[14].
קירשהר העריכה צלמים אחרים, כמו אנני ליבוביץ' (בגלל ההומור ביצירתה), אירווינג פן, ריצ'רד אבדון, ג'ים ראקטה וריינהרד וולף, ואת יוצרי הקולנוע הצרפתים פרנסואה טריפו וג'ין קוקטו[15]. היא אמרה שהתמונות המועדפות עליה הן התמונות שצילמה בהן את סאטקליף לחוף הים הבלטי, ואת לנון והריסון בחדר הגג שלה. היא הסתייגה מהצילום הדיגיטלי ואמרה כי צלם צריך להתרכז באומנות הצילום ולא בתוצאות הטכניות, אם כי הודתה כי היא לא ידעה דבר על מחשבים ו"פחדה מהאינטרנט ".
קירשהר הודתה שלא הייתה אשת עסקים טובה[11]. בן זוגה לעסקים, אולף קרוגר - כותב שירים ומפיק תקליטים - הצליח למצוא תמונות ותשלילים רבים של קירשהר ולהבטיח את זכויות היוצרים עליהם, אך העריך כי היא הפסידה הרבה במהלך השנים בגלל אנשים שהשתמשו בתצלומיה ללא רשות[16]. ביולי 2001 ביקרה קירשהר בליברפול לרגל תערוכה של עבודותיה בגלריה לאמנות של רחוב מתיו, הסמוכה למועדון הקאברן. היא הופיעה כאורחת בפסטיבל שבוע הביטלס בעיר במהלך חופשת הבנקים באוגוסט[17]. עבודתיה של קירשהר הוצגו ברחבי העולם בערים כמו המבורג, ברמן, לונדון, ליברפול, ניו יורק, וושינגטון די.סי, טוקיו, וינה[18] ובאולם התהילה של הרוקנרול[19].
שנותיה המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1967 נישאה קירשהר למתופף האנגלי גיבסון קמפ (נולד גיבסון סטיוארט קמפ, 1945, ליברפול), שתפס את מקומו של רינגו סטאר בלהקת רורי סטורם וההוריקנים . הם התגרשו שבע שנים לאחר מכן. לאחר מכן עבדה בבר, כמעצבת פנים ובהוצאה לאור מוזיקלית[16]. היא נישאה בשנית לאיש עסקים גרמני[8].
קירשהר עבדה כיועצת לסרט "Backbeat" (משנת 1994), שהציג את סיפורם של קירשהר, סאטקליף והביטלס בימיהם הראשונים בהמבורג[4]. היא התרשמה לחיוב מסטיבן דורף (שגילם את סאטקליף בסרט), והעירה שהוא היה בגיל הנכון (אז בן 19) וכי דיבר והתנהג כמו סאטקליף. את דמותה של קירשהר שיחקה בסרט שריל לי[11].
החל מאמצע שנות התשעים הפעילה קירשהר חנות צילום בהמבורג, וסייעה בארגון כנסים ואירועים הקשורים לביטלס באזור המבורג.
לקירשהר לא נולדו ילדים.
קירשהר נפטרה ב-12 במאי 2020 בהמבורג, שבוע לפני יום הולדתה ה-82[20][21][22]. דבר מותה פורסם לראשונה על ידי ההיסטוריון של הביטלס מארק לואיסון באמצעות טוויטר[19], שקרא למעורבותה עם הלהקה כ"בלתי ניתנת להערכה". לואיסון אמר שקירשהר הייתה לרבים "חברה אינטליגנטית, מעוררת השראה, חדשנית, נועזת, אמנותית, ערה, מודעת, יפה, חכמה, אוהבת ומרומם"[23].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בדמן, קייט (2000). הביטלס אוף דה רקורד. עיתונות אומניבוס. מסת"ב 978-0-7119-7985-7.
- הארי, ביל (1997). האנציקלופדיה של אנשי הביטלס. לונדון: הוצאת בלנדפורד. מסת"ב 978-0-7137-2606-0
- לנון, סינתיה (2005). ג'ון. הודר וסטוטון. מסת"ב 978-0-340-89512-2.
- מיילס, בארי (1997). שנים רבות מהיום. בית וינטג. רנדוםהאוס. מסת"ב 978-0-7493-8658-0.
- ספיץ, בוב (2005). הביטלס: הביוגרפיה. ניו יורק: ליטל, בראון והחברה. מסת"ב 978-0-316-80352-6.
- הביטלס (2003). האנתולוגיה של הביטלס (DVD). אפל הקלטות. קוד מזהה: B00008GKEG.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראיון
- ראיונות: הצלמת אסטריד קירשהר, פרש אייר, 15 בינואר 2008
אסטריד קירשהר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אסטריד קירשהר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אסטריד קירשהר, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Photographers: Astrid Kirchherr". Redferns Music Picture Gallery. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2008. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Astrid Kirchherr". Happy Birthday Yellow Submarine (בגרמנית). www.theater-schwedt.de. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Astrid Kirchherr, Beatles Photographer, Interviewed (1994): Young, Free And Wild". Elsewhere Ltd. 13 מרץ 2008. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Kirchherr's interview with Spencer Leigh on BBC Radio Merseyside's 500th On the Beat programme, Saturday 26 August 1995.
- ^ 1 2 "Astrid Kirchherr quotes". Piczo. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Astrid Kirchherr biog". Piczo. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Klaus Voormann Biography". Klaus Voormann. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2011. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Fresh Air interview with Astrid Kirchherr (15 January 2008)". WHYY-FM. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Beatles Anthology DVD (2003) (Episode 1 – 0:47:16) Harrison talking about Kircherr, Voormann and Volmer.
- ^ "Quotes about Kirchherr". Piczo. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Astrid Kirchherr K&K biog". Center of Beat. אורכב מ-המקור ב-8 ביולי 2011. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Liverpool days: The photographs of Max Scheler and Astrid Kirchherr". Genesis publications. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2009. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Hamburg Days". Genesis publications. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2011. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "When We Was Fab". Genesis publications. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2011. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "An interview with Astrid Kirchherr". Retrosellers. אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2012. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Reid, Graham. "Astrid Kirchherr, Beatles Photographer, Interviewed (1994): Young, free and wild". Elsewhere. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fab Four photographer's display". BBC. 12 ביולי 2001. נבדק ב-30 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Clough, Matthew H.; Fallows, Colin, eds. (2010). Astrid Kirchherr: A Retrospective. Liverpool University Press. p. 28. ISBN 9781846314773.
- ^ 1 2 Italie, Hillel (15 במאי 2020). "Astrid Kirchherr, Beatles photographer and collaborator, dead at 81". Los Angeles Times. נבדק ב-15 במאי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Beatles photographer Astrid Kirchherr dies at 81". Deutsche Welle. 16 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ihre erste Fotografin". Die Zeit. 15 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Murió Astrid Kirchherr, la primera fotógrafa de The Beatles" (בספרדית).
- ^ Beaumont-Thomas, Ben (15 במאי 2020). "Beatles photographer Astrid Kirchherr dies aged 81". The Guardian. London. נבדק ב-15 במאי 2020.
{{cite news}}: (עזרה)