אנרי השני, רוזן שמפאן

אנרי משמפאן
Henri II de Champagne

חותם של אנרי השני כרוזן שמפאן
חותם של אנרי השני כרוזן שמפאן
לידה	29 ביולי 1166 צרפת
פטירה	10 בספטמבר 1197 (בגיל 31) עכו
מדינה	ממלכת ירושלים
בת זוג	איזבל הראשונה
אנרי הראשון, מלך ירושלים 1192–1197 (כ־5 שנים) → קונרד ממונפראטו אמלריך השני ←

אנרי הראשון, מלך ירושלים ידוע גם כאנרי השני, רוזן שמפאן (Henri II de Champagne; ‏29 ביולי 1166 – 10 בספטמבר 1197) היה אציל צרפתי, וסאל של מלך צרפת, הוא השתתף במסע הצלב השלישי ושימש כמפקד המצור על עכו עד לבואם של המלכים האירופאים. לאחר נישואיו לאיזבל הראשונה, מלכת ירושלים הוא הפך לשליט דה פקטו של ממלכת ירושלים אף על פי שמעולם לא נטל את התואר "מלך ירושלים". מקורות היסטוריים מאוחרים הצמידו לאנרי את התואר אנרי הראשון, מלך ירושלים שהוא מעולם לא התהדר בו.

קורות חייו

בצרפת

אנרי היה בנו הבכור של אנרי הראשון, רוזן שאמפאן ואשתו מריה משמפאן. עם מות אביו שלטה אמו ברוזנות כעוצרת עד לשנת 1187. בשנת 1190 לאחר שהעביר את מושכות השלטון לאחיו הצעיר טיבו השלישי, יצא אנרי כצלבן לארץ הקודש והקדים את בואם של בני דודו פיליפ השני, מלך צרפת וריצ'רד הראשון, מלך אנגליה. אנרי הגיע לחופי ארץ ישראל והצטרף לצבא הצלבני שצר על עכו. הוא שימש תחילה כמפקד הכוח הצרפתי אך מעמדו ויכולתו בשדה הקרב הביאו לבחירתו כמפקד הצבא הצלבני תוך דחיקת רגליו של גי דה ליזיניאן - מי שהיה מלך ירושלים ויוזם המצור על עכו.

בארץ ישראל

אנרי רקם קשרים עם האבירים המקומיים ובראשם קונרד ממונפראטו שליט צור בפועל ודה פקטו שליט שרידי ממלכת ירושלים, שככל הנראה תמך בבחירתו כמפקד הצבא הצלבני תמורת תמיכתו של אנרי בשאיפותיו של קונרד בממלכת ירושלים.

דרכו של קונרד למלוכה חייבה השגת לגיטימיות חוקית והדרך היחידה הייתה נישואים עם יורש עצר לממלכה אך מאחר שהיורשות היו נשואות נדרשו צעדים דרסטיים. במקביל לכריתת ברית עם אנרי משמפן, חבר קונרד למשפחת איבלין במטרה לקדם את הכתרתו כאשר הכלי להגשמת שאיפותיו הייתה איזבל הראשונה, מלכת ירושלים, בתו של אמלריך הראשון, מלך ירושלים ואשתו (השנייה) מריה קומננה, שהייתה נשואה לאונפרוא הרביעי מטורון. בסתיו של שנת 1190 נחטפה איזבל מבית בעלה על ידי שליחים של האם ואיבלין, הובאה לשכם ושם בוטלו נישואיה בטענה כי היא נישאה בגיל צעיר מדי וכי הנישואים נערכו בכפייה תחת איום של המלך באלווין הרביעי. האירוע לא עבר ללא התנגדות מצד הבעל המופתע, אך הוא כרע תחת הלחץ שהופעל עליו והסכים לביטול הנישואים ובתמורה קיבל כנחלה את מבצר טורון והשטחים הסמוכים לו. ביום 24 בנובמבר נישאו איזבל, אשה צעירה בת עשרים, וקונרד, לוחם מנוסה בן 45, אף על פי שהועלו טענות כי קונראד לא גירש את אשתו השנייה תיאודורה שחייתה בקונסטנטינופול. כך זכה קונרד, בזכות ייחוס אשתו איזבל לתבוע את זכותו לכיסא ממלכת ירושלים. מועצה של אצילי ממלכת ירושלים התכנסה באשקלון בינואר 1191 והחליטה כי מלך ירושלים בקרב קרני חיטין גי דה ליזיניאן - איש אמונו של ריצ'רד איננו ראוי לשאת את כתר ממלכת ירושלים וכי הכתר יימסר לקונרד ממונפראטו.

הבשורה על החלטת מועצת האצילים הגיע לקונרד בצור על ידי שליחים בראשות אנרי משמפן, אך בטרם הוסדרו אירועי ההכתרה נרצח קונרד ביום 28 באפריל על ידי שני רוצחים מכת החשישיון. פרטי הרצח אינם ברורים די צרכם אך ככל הנראה נרצח קונרד ברחוב בדקירות סכין לפני ששומרי ראשו הספיקו להגיב. אחד הרוצחים נהרג והשני נתפס ועונה למוות. העדויות מעורפלות לגבי השאלה האם קונרד מת במקום או נלקח לארמונו שם נפטר מפצעיו. זהות שולח המתנקשים מעולם לא נודעה, טענה אחת מיחסת את היוזמה לכת החשישיון עצמה שקונרד - ככל הנראה - שדד מטען השייך לה. אצבע מאשימה גם הופנתה לצלאח א-דין וריצ'רד לב הארי. קונרד נקבר בכנסייה של העיר צור שנהרסה במהלך כיבוש העיר על ידי הממלוכים.

מחקר בשם "The Assassination of Conrad of Montferrat: Another Suspect" מאת פטריק ווליאמס טוען כי אנרי משמפן, העתיד לתפוס את השלטון במדינה הצלבנית המשתקמת, הוא חשוד עיקרי וכי הרצח בוצע בהסכמה אם לא בתמיכה של ריצ'רד לב הארי. עובדה אחת ברורה, שבעה ימים לאחר הרצח ומחשש כי בהיעדר שליט לממלכת ירושלים תתפשט האנרכיה ויאבדו הישגי מסע הצלב, נישא אנרי משמפן לאיזבל והיא בהריון מקונראד.

איזבל ואנרי מלכי ממלכת ירושלים

מותו של קונראד העמיד את עתיד ממלכת ירושלים בסכנה - בהותירו אותה ללא מלך וללא מועמד מתאים. הבחירה נפלה על אנרי השני, רוזן שאמפאן שהיה המועמד האידיאלי מאחר שהיה מקורב הן למלך הצרפתי פיליפ השני והן לריצ'רד הראשון מלך אנגליה. על מנת לקבל את תמיכת אצילי הארץ להכתרת המועמד הזר הוחלט להשיא אותו לאלתר לאיזבל שהייתה בהריון מתקדם מקונראד ועתידה ללדת את בתם המשותפת מריה ממונפראטו. בלחץ ברוני הצלבנים, צלבני אירופה והמלך האנגלי בעצמו התחתן אנרי משאמפאן עם איזבל בכנסיית צור ביום 5 במאי 1192 - כשבוע ימים לאחר מות קונראד, איזבל נשאה בתואר מלכת ירושלים אך בעלה אנרי מעולם לא נשא בתואר מלך ירושלים ומטבעות שהטביע אינם נושאים תואר זה.

לאחר משא ומתן מתיש עם צלאח א-דין, ולאחר עימות נוסף מול חומות העיר יפו במהלכו הציל ריצ'רד לב הארי את העיר, נחתם ביום 2 בספטמבר חוזה שלום לתקופה של שלוש שנים ושלושה חודשים בין הצדדים, לפיו מישור החוף מצור עד יפו יישאר בידי הצלבנים ואזור ההר וירושלים יישארו בידי המוסלמים. הנוצרים קיבלו זכות לעלות לירושלים כעולי רגל ללא נשק. חודש ימים לאחר מכן ביום 3 באוקטובר עזב ריצ'רד לב הארי את הארץ על ספינה שיצאה מעכו.

אם היו תקוות כלשהן בלב אבירי ממלכת ירושלים ומלכם החדש לחידוש תנופת מסעי הצלב הן נדונו לאכזבה. אנרי משאמפאן שהיה שליט מציאותי ומודע היטב למצב השברירי של ממלכתו החדשה נקט במדיניות של שמירה על הקיים והמתנה לשינוי הנסיבות בטרם תשתנה מדיניות ההישרדות של ממלכת ירושלים. כך שמר מלך ירושלים על תנאי הסכם השלום והסטאטוס קוו. הצבא הקטן של הממלכה נמנע במפגיע מלהתגרות במוסלמים ואף פעל לרסן גדודים קטנים של צלבנים אירופאיים שהגיעו לחופי הארץ לקיים את מצוות מסעי הצלב.

ביום 4 במרץ 1193 נפטר צלאח א-דין ועם מותו התפוררה האימפריה שהקים. האיום החיצוני הגדול ביותר על ממלכת ירושלים נעלם והעולם המוסלמי היושב על גבולות הממלכה החל להקדיש את מירב זמנו לסכסוכים פנימיים בין הנסיכים האיוביים. אנרי לא יכול היה לנצל תהליך התפוררות זה -הן בגין חוסר במשאבים וגם בגלל סכסוכים בתוך הממלכה הצלבנית הקטנה שלובו על ידי הקומונות האיטלקיות שדרשו נתחים הולכים וגדלים מתוך ערי הנמל והן מול הממלכה הצלבנית הצעירה - השכנה ממלכת קפריסין ומאבקי כוח מול הכנסייה.

בצפון המדינה ניסה אנרי לחזק את אחיזת הצלבנים באנטיוכיה ונסיכות טריפולי שהיו בסכנה מתמדת מהתקפה מוסלמית ותחת איום של השתלטות ארמנית, מעמדו של אנרי התחזק במהלך שנת 1195 בה פעל להשכנת שלום בצפון המדינה והידוק הקשרים בין הנסיכויות הצלבניות, מעמד זה נתחזק עם כריתת ברית בין ממלכת ירושלים לקפריסין שנתאפשר עם ירידתו של גי דה ליזיניאן מכס מלכות האי ומסירתו לדי אחיו אימרי. לאנרי ואיזבל נולדו שתי בנות אליס משמפאן שנולדה בשנת 1196 ופיליפה משמפאן שנולדה בשנת 1197. העדר יורש זכר סיבך את שאלת המלך העתידי של ירושלים, בפגישה שערכו אנרי ומלך קפריסין אימרי דה ליזיניאן סוכם כי בנותיו של אנרי יתחתנו עם בניו של אימרי מתוך תקווה להשליט בעתיד שושלת צלבנית אחת בשתי המדינות.

מותו של אנרי

במאי 1195 נטל על עצמו היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את נדר הצלבן, מתוך תקווה להשלים את מסע אביו פרידריך ברברוסה שלא זכה להגיע לארץ. ובספטמבר 1197 יצאו גדודי הלוחמים הצלבנים לארץ הקודש, בקפריסין הכתיר נציג הקיסר את אימרי דה ליזיניאן כמלך הצלבני הראשון של קפריסין - זאת על פי בקשתו של אימרי שרצה לקבל מהקיסר תואר וכשרות משפטית לשליטתו באי וזאת בתמורה להסכמתו להיות במעמד של וסל קיסרי.

על מנת לקבל את פני הסכנה יצא הצבא המוסלמי של דמשק, ותקף את יפו תוך שהוא חודר לעיר וטובח בתושביה. משנודע בעכו על ההתקפה ניסה אנרי לארגן כוח צבאי לעזור למגיני העיר. בתאונה פתאומית נפל המלך מחלון גבוה במצודת העיר אל החפיר שלמרגלותיה ומת במקום מפצעיו, על פי אחד המקורות צעד אנרי לאחור ונפל דרך הפתח אל מותו.

ראו גם

• היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

• אברהם (רמי) ריינר,רבנו תם ואנרי רוזן שמפניה - הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו
• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
• Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנרי השני, רוזן שמפאן בוויקישיתוף