אנצו ניצני
אנצו ניצני (באיטלקית: Enzo Genazzani, אנצו ג'נצאני; 1926 – 4 במרץ 2022) היה המנכ"ל של חברת תרכובות ברום, חברת חיפה כימיקלים וסמנכ"ל חברת כימיקלים לישראל. ניצני היה מוסמך האוניברסיטה העברית ודוקטור בסוציולוגיה של אוניברסיטת שטרסבורג שבצרפת בהשכלתו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת ג'נצאני ותחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת ג'נצאני, מקורה בעיר ג'נצאנו (Genazzano) כ-30 ק"מ ממזרח לרומא. בתחילת המאה ה-17 גורשו היהודים מכל ערי השדה במדינות האפיפיור והם אולצו להגר או לעבור לשני הגטאות של רומא, גטו רומא או זה של אנקונה. המשפחה נדדה לליבורנו, עיר נמל בה העניקו דוכסי משפחת מדיצ'י ליהדות ליבורנו זכויות מלאות ושוות בהתאם לַ"חוק הליבורני", היחיד מסוגו באירופה באותה תקופה. משפחת ג'נאצני עברה לפירנצה בשנות השישים של המאה ה-19 לאחר שפירנצה הפכה באופן זמני לבירת איטליה.
משפחת אימו, משפחת קאלונימוס (לימים קאלו), הגיעה בתחילת המאה ה-10 מן העיירה אוריה[1] במחוז פוליה, אל העיר לוקה במחוז טוסקנה. במאה ה-18 משפחת קאלו עברה מלוקה לפירנצה.
ניצני נולד בפירנצה. בעקבות חקיקת חוקי הגזע באיטליה, משפחת ניצני, שהייתה איטלקית במשך דורות רבים, נחשבה פתאום לאזרחים סוג ב' ולפי הגדרת מדעני הגזע לבני גזע נחות. אביו, אומברטו ג'נצאני, פוטר מעבודתו כרופא והוא ואחיו גורשו מבית הספר.
על תשעה באב האחרון בפירנצה, לפני השואה, הוא סיפר:
בתשעה באב בשנת 1938 ישבתי עם אבי ועם אחי על ספסלים נמוכים בחדר על יד בית הכנסת. שמען של הגזרות הגזעניות העתידות להתפרסם כבר הגיע אלינו. שרנו בחשיכה "על היכלי חבלי כנחש נושך". צעיר הייתי מכדי לחוש בנימת החרדה בשיחתו של אבי עם הפרופ' דוד קסוטו, שגם הוא תכנן לעלות לישראל. אך אני זוכר את עצבותה של הפגישה עד היום.
על זכרונותיו של ניצני מבית הכנסת הגדול של פירנצה ראו שם. שבוע לאחר שחגג את בר המצווה עלו ניצני עם משפחתו לארץ ישראל באפריל 1939 מנמל ברינדיזי.
תפקידיו בתעשייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנצו ניצני היה שותף לפיתוח התעשייה הכימית הממשלתית: תחילה במפעלי ים המלח ולאחר מכן בקונצרן כימיקלים לישראל, אשר כללה את מפעלי ים המלח ומפעלים כימיים אחרים. ניצני הצטרף למפעלי ים המלח בשנת 1954 ושימש כמזכיר החברה. מאוחר יותר שימש כמנהל מחלקת כוח אדם, ובשנים 1955–1966 כיהן כמנכ"ל תרכובות ברום בבאר שבע. לאחר מכן הקים את חברת חיפה כימיקלים וכיהן בה כמנכ"ל משנת 1966. בשנת 1971 התמנה למנכ"ל חברת נילית במגדל העמק; הוא פוטר מתפקיד זה בשנת 1974.[2] לאחר מינויו של מרדכי מקלף כמנכ"ל כימיקלים לישראל, הוא התבקש על ידו לשמש כסגנו בחברה. מקלף סבר כי בצוות הניהול יש לכלול גם יועץ ארגוני בעל רקע בסוציולוגיה. ניצני שימש כסמנכ"ל כי"ל משנת 1974 עד לפרישתו לגמלאות ב-1995.[3]
במסגרת תפקידו הוא נשלח אל ראשי הקרטל האירופי לשיווק אשלג, אשר חלש על השוק העולמי, והצליח לשלב את מפעלי ים המלח במערכות השיווק הבינלאומיות.
טללי זמרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 יזם ניצני את הביצוע ואת ההקלטה של השירים הכלולים בתקליטור "טללי זמרה – המסורת המוזיקלית של יהודי פירנצה וליבורנו", שהפיק "בית התפוצות".
בפירנצה הוקמה מקהלה, רובה של לא-יהודים, אנצו ניצני מצא את התווים המתאימים והוקלטו 21 ניגונים מאותם הימים (ראה רשימה בצד ימין למטה). בית התפוצות ארגן ערב ליהדות איטליה ובו הוצגו חלק מהניגונים. את הטקס הנחה בנו של אנצו ניצני, האמן יאיר ניצני. לפני כן נערך טקס מקביל בבית הכנסת בפירנצה. מקהלת בית הכנסת בפירנצה שרה "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" (ספר תהילים, פרק קכ"ב).
ניצני נישא למרים ולשניים שלושה בנים. אחד מהם הוא המוזיקאי ושדרן הרדיו יאיר ניצני.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זכרונות מבית הכנסת מפירנצה - אנצו ניצני, בית התפוצות (הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קישורים - זכרונות מבית כנסת בפירנצה, הקטע החמישי
- ^ סופר „דבר” בעמק, פוטר ד"ר א. ניצני מנכ"ל „נילית”, דבר, 25 באוקטובר 1974
- ^ אנצו ניצני, הגנרלים ניהלו תעשיות נפרדות, באתר גלובס, 1 במאי 2006