אנני לונדונדרי
 | |
| לידה |
1870 ריגה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1947 (בגיל 77 בערך) ניו יורק, ארצות הברית |
| מידע כללי | |
| מדינה |
ארצות הברית, האימפריה הרוסית |
|
www | |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
מרוץ אופניים |
  | |
אנני לונדונדרי (באנגלית: Annie Londonderry; 1870 – 11 בנובמבר 1947) הוא השם שבו נודעה אנני כהן קופצ'ובסקי, יהודייה אמריקאית שבשנים 1894–1895 הייתה האישה הראשונה שהקיפה את העולם באופניים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנני כהן נולדה ב–1870 בלטביה ללייב ובאשה כהן, בת שלישית מתוך חמישה ילדים. בשנת 1875 היגרה עם משפחתה לארצות הברית, והמשפחה התיישבה בבוסטון. בגיל 17 התייתמה משני הוריה. שנה לאחר מכן נישאה לרטכל סיימון קופצ'ובסקי, יהודי אורתודוקסי, שעבר להתגורר בביתה שבבוסטון. במהלך ארבע השנים הבאות נולדו להם שלושה ילדים. אנני התפרנסה ממכירת שטחי מודעות באחדים מעיתוני בוסטון.
מסעה מסביב לעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1887 תומאס סטיבנס היה האדם הראשון שהקיף את העולם על אופניים. בשנות ה-90 של המאה ה-19 אופניים הפכו לפופולריים בקרב נשים, ובגדי הנשים הותאמו לכך. על פי המסופר, אך ספק האם כך היה, בשנת 1894 התערבו שניים מעשירי בוסטון שאישה לא תוכל להקיף את העולם ברכיבת אופניים תוך 15 חודשים.[1] למי שתצליח במשימה הובטח פרס של 5,000 דולר.
אנני לא הייתה מועמדת אידיאלית למשימה זו. שמה הבהיר שהיא יהודייה, בעיר ובמדינה שבה האנטישמיות הייתה נפוצה. היא למדה לרכב על אופניים רק ימים מעטים קודם שיצאה לדרך. בנוסף הייתה נשואה ואם לשלושה פעוטות, המבוגר שבהם בן חמש.
חסות הייתה חיונית למימון הנסיעה ולפרסומה. אנני קיבלה אופניים מיצרן אפניים בוסטוני. יצרן מים מינרליים בשם "לונדונדרי ליתיה" העניק לאנני 100 דולר, ובתמורה היה באחורי האופניים שלט שפרסם מותג זה, ואנני אמצה לעצמה את השם אנני לונדונדרי למשך המסע.[2]
ב-27 ביוני 1894 אנני יצאה לדרך מבית הממשל של מסצ'וסטס בביקון היל שבבוסטון. בדרכה לשיקגו הסתמכה על ספרי הדרכה של ליגת רוכבי האופניים של אמריקה (אנ'). ב-24 בספטמבר הגיעה לשיקגו, כשבדרך לשם איבדה כתשעה קילוגרם ממשקלה. להמשך הדרך החליפה את החצאית הארוכה שלבשה בבלומרס (אנ') (מכנסי נשים), ומיצרן מקומי קיבלה אופניים קלים ב-18 ק"ג מאופניה הקודמים. משיקגו רכבה לניו יורק, וב-24 בנובמבר עלתה על אונייה שהפליגה לנמל לה האבר שבצפון צרפת, והגיעה לשם ב-3 בדצמבר. האופניים שלה עוקלו על ידי המכס, כספה נלקח ממנה, והעיתונות הצרפתית פרסמה מאמרים בגנות הופעתה. כך לדוגמה כתב עליה "לה פיגארו" כאשר עברה בפריז בדצמבר 1894:
- "היא לא שייכת לא לגזע שלה ולא למין שלה. אישה רווקה, ללא ילדים או בעל. מי שהדיכוי הפנימי של היצר האימהי שבתוכה עיוות כל מאפיין בה עד שהפכה לא לאישה ולא לגבר, כי אם לקטגוריה חדשה של המין השלישי. מספיק לראות את הכותנות הגבריות שלה, את הרגליים השריריות, והידיים שנראות חזקות כדי לעמוד בקרב איגרוף".[3]
היא התגברה על המכשולים הביורוקרטיים, ורכבה מפריז למרסיי. למרות מזג האוויר הגרוע, עשתה דרך זו בשבועיים, תוך שהסתייעה ברכבת. ממרסיי הפליגה באונייה לסידני שבאוסטרליה, כשגבל תחנה של האונייה יצאה לרכיבה באופניים. בדרך זו ביקרה באלכסנדריה, קולומבו, סינגפור, סאיגון, הונג קונג, שנגחאי, נגאסאקי וקובה שביפן.
ב-9 במרץ 1895 אנני הפליגה מנמל יוקוהמה, וב-23 במרץ הגיעה לסן פרנסיסקו. משם רכבה על אופנים ללוס אנג'לס, ומשם המשיכה, דרך אריזונה וניו מקסיקו לאל פאסו. משם המשיכה צפונה, וב-20 ביולי יצאה מאלבקרקי לכיוון דנבר, שאליה הגיעה ב-12 באוגוסט. מחמת הדרכים הבוציות עברה את רוב נברסקה בנסיעה ברכבת. ליד גלדברוק שבאיווה שברה את מפרק כף היד כאשר התנגשה בעדר חזירים, והמשיכה עם יד מגובסת עד סוף מסעה. ב-12 בספטמבר הגיעה לשיקגו, מלווה בשני רוכבי אופניים שאותם פגשה באיווה, וקיבלה את הפרס בסך 10,000 דולר.[1]
ב-24 בספטמבר חזרה לביתה בבוסטון, 15 חודשים לאחר שיצאה לדרך. ב-20 באוקטובר פרסמה את חוויותיה מהמסע בעיתון New York World.
יזמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנני לונדונדרי פעלה לאורך מסעה ולאחריו כאשת מכירות וכמספרת סיפורים, וכך גייסה כסף למימון מסעה ולכדה את תשומת הלב של אמצעי התקשורת שתרמה להצלחת המסע. הכנסתה העיקרית נבעה ממכירת פרסומות על אופניה ועליה, שכללו מוצרים מצמיגי אופניים ועד בושם. נותנת החסות הראשונה שלה הייתה חברת המים המינרליים "לונדונדרי ליתיה". בשיקגו זכתה לחסות של חברת האופניים "סטרלינג סייקל" (אנ').
במהלך מסעה הרצתה על חוויותיה, פעמים רבות תוך הגזמות. בצרפת, למשל, הציגה עצמה כיורשת עשירה, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת הרווארד וממציאה של שיטת קצרנות חדשה וכאחיינית של סנטור.[2] בארצות הברית סיפרה שצדה נמרים בהודו עם בני משפחת המלוכה הגרמנית ונשלחה לכלא ביפן עם פצע ירייה בכתפה.[2]
לאחר פרסום חוויותיה מהמסע בעיתון New York World קיבלה טור בעיתון זה, שבו כתבה במסגרת האידיאל הפמיניסטי של "האישה החדשה". לשם כך עברה עם משפחתה לניו יורק.
מורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנני לונדונדרי נפטרה ב-1947. בשנת 2007 יצא לאור ספרו של קרוב משפחתה, הסופר פיטר זויטלין, "Around the World on Two Wheels: Annie Londonderry's Extraordinary Ride", שסיפר את סיפור מסעה. ביוני 2021 יצא לאור ספר נוסף של זויטלין, "Spin: A Novel Based on a (Mostly) True Story" - רומן המבוסס ברובו על סיפורה של לונדונדרי.
בשנת 2011 יצאה האמנית הקנדית אוולין פרי (אנ') במופע "SPIN" העוסק באופניים, ובו שיר העוסק בלונדונדרי ("The Ballad of Annie Londonderry").[4]
גיליאן קלמפנר יצרה סרט תיעודי בן 26 דקות בשם "The New Woman - Annie 'Londonderry' Kopchovsky", שהקרנת הבכורה שלו הייתה בפברואר 2013.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנני לונדונדרי
צח יוקד, איך ייתכן שאיש לא זוכר את האישה הראשונה שהקיפה את העולם באופניים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2021- ערן מינהר, כמו אבן מתגלגלת, פרק על אנני לונדונדרי, בפודקאסט "מינהר הזמן", ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי, 8 בפברואר 2018
- Troy Lennon, Annie Londonderry rode around world and into the record books, Daily Telegraph, September 24, 2015
- Peter Zheutlin, Backstory: Chasing Annie Londonderry, The Christian Science Monitor, August 28, 2006
- Peter Zheutlin, Backstory: Retracing Annie Londonderry's Victorian odyssey, The Christian Science Monitor, August 29, 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 First woman to cycle the globe begins journey, Jewish Women's Archive, June 25, 1894
- ^ 1 2 3 Debbie Foulkes, Annie Kopchovsky Londonderry (1870? – 1947) Rode A Bicycle Around the World, Forgotten Newsmakers
- ^ צח יוקד, איך ייתכן שאיש לא זוכר את האישה הראשונה שהקיפה את העולם באופניים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2021
- ^ J. Kelly Nestruck, Spin: An ode to two-wheeling in time for spring, The Globe and Mail, March 17, 2011
- ^ James H. Burnett III, Bike-themed festival kicks off with Boston woman’s tale, The Boston Globe, May 20, 2013