אנטון פון שמרלינג
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1805 וינה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1893 (בגיל 87) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של היצינג |
| השכלה |
אוניברסיטת וינה |
| מפלגה |
המפלגה החוקתית |
| בן או בת זוג |
פאולינה פון קודלקה |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
אנטון ריטר פון שמרלינג (בגרמנית: Anton Ritter von Schmerling; 23 באוגוסט 1805 - 23 במאי 1893) היה מדינאי אוסטרי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמרלינג נולד בווינה ב-23 באוגוסט 1805, לאב שהחזיק במשרה משפטית בכירה בשירות האזרחי.
לאחר לימודי משפטים בווינה ב-1829 התקבל שמרלינג למשרה בשירות הציבורי ובמשך 18 השנים הבאות שירת בתפקידים שונים בעיקר באוסטריה תחתית. ב-1847 כחבר באצולה הזוטרה התקבל לקורפורציה של אוסטריה תחתית ולקח חלק פעיל בתנועה הליברלית שנאבקה למען רפורמות מינהליות וחוקתיות. בזמן פרוץ מהפכת אביב העמים בווינה במרץ 1848 כאשר ההמונים התפרצו לתוך הפרלמנט היה שמרלינג אחד הנציגים שהביאו אל הארמון את דרישות העם, ובימים שלאחר מכן עסק רובו ככולו בארגונו של המשמר הלאומי שהוקם זה מכבר. בסוף אותו החודש נשלח על ידי הממשלה לפרנקפורט כאחד האנשים שזכו לאמון הציבור.
זמן קצר לאחר מכן החליף שמרלינג את הרוזן קולורדו כנשיא הפרלמנט הפדרלי הגרמני וב-12 ביולי 1848 העביר ליוהאן, ארכידוכס אוסטריה שנבחר לעוצר גרמניה את סמכויות הפרלמנט. בשל כך הותקף באלימות באספה הלאומית על ידי רדיקלים קיצוניים.
שמרלינג היה החבר הראשון ובעל ההשפעה הרבה ביותר בממשלה שהקים הארכידוכס. מ-15 ביולי החזיק במשרדי הפנים והחוץ והיה הגורם המרכזי לפחות למשך זמן מה שממשלה זו החזיקה במראית עין של כוח והשפעה.
עם התפטרותו של קרל פרידריך וילהלם, נסיך ליינינגן ב-5 בספטמבר 1848, ביקש העוצר משמרלינג להקים ממשלה חדשה. תבוסה בפרלמנט בו הגן שמרלינג על שביתת הנשק של מאלמו הובילה להתפטרותו, אך מיד לאחר מכן נקרא לשוב לתפקידו כשהוא מקבל למעשה סמכויות דיקטטוריות על מנת לדכא את המרד שפרץ בפרנקפורט ב-18 בספטמבר. אומץ ליבו ונחישותו מנעו מה שכמעט הפך לאסון נורא. שמרלינג קיווה להכפיף את גרמניה לאוסטריה ליברלית שעברה רפורמות חוקתיות. שאיפה זו הביאה אותו להתנגשות עם המפלגה שדגלה בעליונות פרוסית וכאשר הם זכו לרוב התפטר מתפקידו והוחלף על ידי היינריך פון גגרן. הוא נשאר בפרנקפורט כנציג אוסטריה, והיה מנהיגה של מפלגת "גרמניה הגדולה" עד התפרקותו של פרלמנט קרמסייר שסימלה את ניצחון כוחות הריאקציה בווינה שהביאו לקץ שאיפותיו לגבי כינונה של אוסטריה ליברלית.
לאחר בחירתו של המלך פרידריך וילהלם הרביעי מפרוסיה לקיסר גרמניה נצטווה שמרלינג על ידי הממשלה האוסטרית לחזור לאוסטריה ב-5 באפריל 1849. בחזרתו לווינה התמנה לשר המשפטים והרפורמות החוקיות שחולל תרמו למוניטין שלו. הפופולריות שלו בעיני כלל הליברלים גדלה עקב התפטרותו ב-1851 כמחאה על כישלונה של הממשלה לכונן את החוקה הליברלית שהבטיחה. בשנים הבאות שימש כשופט בבית הדין הגבוה לערעורים. כאשר תחזיתו התממשה והמערכת של האבסולוטיזם התפרקה חזר לשמש בתפקיד שר בממשלה בינואר 1862.
פעולתו הראשונה בממשלה הייתה פרסומה של החוקה שלפיה כל האימפריה האוסטרו-הונגרית הייתה אמורה להפוך למדינה אחת עם ממשלה פרלמנטרית. ניסיונו זה נכשל בעיקר בשל התנגדותם מסיבות לאומניות של הקרואטים וההונגרים. שמרלינג התקשה לשמור על אחדותה של המפלגה הליברלית וסבל מהתנגדות חזקה לרפורמות שלו מצד גורמים רבי השפעה בחצר הקיסרית ומנהיגי הקלריקלים. הקיסר פרנץ יוזף העניק לו תמיכה פושרת בלבד וב-1865 נכשל ניסיונו להגשים את רעיונותיו של יוזף השני לגרמן את האימפריה ולהפוך אותה למדינה ליברלית ולשכנע הונגרים, פולנים, צ'כים וקרואטים לקבל שיטת משטר בה הממשלה כולה תתבסס על מערכת שלטונית ופרלמנט דובר גרמנית. החוקה של 1862 על אף שהושעתה לאחר פרישתו של שמרלינג עדיין נחשבה כבעלת תוקף חוקי בשטחי ציסלייטניה (חלק מאוסטריה) והבסיס לחוקה של אוסטריה המודרנית.
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעיסוקיו המשפטיים. ב-1867 התמנה לחבר למשך כל החיים של הבית העליון ברייכסראט והפך לסגן נשיא וב-1871 לנשיאו. משרה זו נטש ב-1879 והפך למנהיגה של האופוזיציה הליברלית לממשלתו של אדוארד טאפה. ב-1891 נטש את החיים הציבוריים. שמרלינג מת בווינה ב-23 במאי 1893.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנטון פון שמרלינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)