אנה לוקשבסקי

אנה לוקשבסקי
	אין תמונה חופשית
לידה	1975 (בת 49 בערך); וילנה, ברה"מ
מקום לימודים	אוניברסיטת וילנה; בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים; המכללה האקדמית בית ברל ;
תחום יצירה	ציור, רישום
זרם באמנות	הברביזון החדש
	annalook.wordpress.com

אנה לוקשבסקי (נולדה ב–1975) היא אמנית ציור ורישום ישראלית. משנת 2010, לוקשבסקי פעילה בקבוצת האמניות "הברביזון החדש".

ביוגרפיה

אנה לוקשבסקי נולדה בשנת 1975 בווילנה, בירת ליטא, שהייתה אז חלק מברית המועצות.^[1] היא ומשפחתה היגרו מווילנה לישראל בסוף שנות התשעים, כחלק מהעלייה הרוסית לישראל של אותה תקופה. בילדותה לוקשבסקי למדה ציור, ובהמשך למדה שפות סלאביות באוניברסיטת וילנה. לאחר הגעתה לישראל, למדה עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ועבדה מעצבת בתחום. בשנת 2009, השלימה תואר שני במדרשת בית ברל לאמנות.

לוקשבסקי מתגוררת ומלמדת בחיפה, עם בן זוגה ושתי ילדות.

עבודותיה

לאחר שעבדה בתור מעצבת גרפית, לוקשבסקי התמקדה בציור והוראה עצמאיים. עבודותיה מבטאות דחייה של העיסוק השכיח בישראל ביצירה קונספטואלית. סגנון הציור בו מתמקדת לוקשבסקי הוא פליין אייר (אנ').^[2] ציוריה מבוססים על התבוננות ונעשה בהם שימוש בצבעים עזים ומשיכות מכחול חדות. הנופים והנושאים המתוארים בציוריה סובבים חיי מהגרים בישראל, בפריפריה הגאוגרפית ובשולי החברה הישראלית.^[3]

לוקשבסקי משתמשת בחומרים "זולים" ליצירתה, וחלק גדול מהציורים מבוצעים בשמן על גבי קרטון. השימוש בחומרים "זמינים" ו"זולים" כמו קרטון כמצע לציור, נועד להצביע על עמדתה של לוקשבסקי כמהגרת, פרקריאט בנוף הישראלי.^[4] יצירתה של לוקשבסקי ייחודית בשדה האמנות הישראלית גם בזכות היותו מבוסס על ציור בהתבוננות.^[5] ציור פיגורטיבי מהתבוננות נלמד באקדמיות אירופאיות והוביל במאה ה-19 להקמת בית הספר לאמנות הברביזון.^[6]

בשנת 2010 הצטרפה לוקשבסקי לקבוצת 'הברביזון החדש' לצד ארבע ציירות נוספות ממוצא סובייטי-רוסי (זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה, אסיה לוקין ונטליה זורבובה).^[7] סגנון ה-'פליין אייר' של לוקשבסקי השתלב בגוף העבודה של קבוצת ברביזון.^[8]^[9] העבודות של האמניות בקבוצה הן נראטיביות ומתעדות את אורחות חייהם של קהילות מהגרים שונות בישראל, כמו מהגרים מאפריקה ורוסיה, על רקע הערים בהן חיים המהגרים.^[10]^[11] החל משנת 2016, בעקבות נסיבות חייהן, חברות קבוצת ברביזון החדש לא נפגשות או מציירות באותה מתכונת. עם זאת, לוקשבסקי שומרת על מסורות הציור מהתבוננות.^[2] בשנים אלה עסקו עבודותיה של לוקשבסקי בסוגיות של זהות וסביבת מגוריה.^[12]

בשנת 2013 הציגה לוקשבסקי את תערוכת היחיד "אנשים שאתם מכירים" בגלריית "החדש והרע" בחיפה. התערוכה כללה פורטרטים עדינים של אנשים שונים שלוקשבסקי ציירה בחלל הסטודיו שלה. בשנת 2014 הציגה לוקשבסקי את תערוכת היחיד "הפרובנציאלים" בגלריה רוזנפלד וכללה ציור מהתבוננות.

בשנת 2016 הציגה לוקשבסקי את הסדרה "חיפה סובייטית" בתערוכה הקבוצתית "הילדים רוצים קומוניזם (2)" במוזיאון בת ים לאמנות. בסדרה "חיפה סובייטית" לוקשבסקי מתארת את חיי היום-יום של מהגרים מברית המועצות על רקע הים התיכון, ישראל ועיר תעשייתית. השתתפות הסדרה "חיפה הסובייטית" בתערוכה הקבוצתית ניצבת בניגוד לתערוכות קבוצתיות מוקדמות יותר של חברות הברביזון החדש. הסבב הראשון של התערוכה "הילדים רוצים קומוניזם" שהוצג במוזיאון בת ים הוביל את קבוצת הברביזון החדש להתמקד בנוסטלגיה לילדות בברית המועצות. לוקשבסקי לא לקחה חלק בסבב הראשון של התערוכה "הילדים רוצים קומוניזם", ועבודותיה בסבב השני של התערוכה מבטאות מבט מפוכח בחיי יוצאי ברית המועצות וחוויית ההגירה.^[13]

השכלה

1994–1997: אוניברסיטת מדינת ליטא, המחלקה לשפות סלאביות, וילנה
1998–2002: תואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, לימודי תקשורת חזותית
2007–2009: תואר שני במדרשה בית ספר לאמנות, בית ברל.

תערוכות יחיד נבחרות

2012 - 2011 (עם זויה צ'רקסקי), גלריה רוזנפלד, תל אביב-יפו
2013 - אנשים שאתם מכירים, אוצרת נטלי לוין, גלריה החדש והרע, חיפה
2014 - הפרובינציאלים, גלריה רוזנפלד, תל אביב-יפו
2018 - מבט מפוכח, גלריה רוזנפלד, תל אביב-יפו.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

2008: גויים, הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים
2008: להעיר את הנמר, גלריית פלורנטין 45, תל אביב
2008: ירושלים, רפאים, הגלריה החדשה - סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים
2009: דוגמת משפחה, מרתף לב העיר, הרצליה
2010: גרובמן: תערוכת מחווה למיכאיל גרובמן, גלריה שרה קישון, תל אביב
2012: זויה צ'רקסקי / אנה לוקשבסקי: 2011, גלריה רוזנפלד, תל אביב
2012: תערוכת קיץ, גלריה רוזנפלד, תל אביב
2013: מובי דיק, גלריה לרישום והדפס מתנת הידידים הגרמנים של מוזיאון תל אביב לאמנות
2013: שוק בבאר שבע, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע
2013: תערוכת קיץ, גלריה רוזנפלד, תל אביב
2013: קול דודים: על לשון האהבה של שיר השירים, יאיר גלריה לאמנות, תל אביב
2015 - 2016: עבודות על נייר, גלריה רוזנפלד (1952–2009), תל אביב
2016: הילדים רוצים קומוניזם (2), מובי - מוזיאון בת ים, בת-ים
2016 - 2017: אורות וצללים; פרויקט אמנות בתחנה המרכזית החדשה, התחנה המרכזית החדשה, תל אביב
2016 - 2017: בנוגע לאפריקה: אמנות עכשווית ואפרו־פוטוריזם, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
2017: הברביזון החדש: השיבה לחיים, עם הברביזון החדש, המשכן לאמנות על שם חיים אתר, קיבוץ עין חרוד
2017: חלום אמריקאי, עם הברביזון החדש, אוניברסיטת טקסס, אוסטין, ארצות הברית
2017: טרי מהמכבש, הדפסים חדשים, מרכז גוטסמן לתחריט, כברי
2019: מציירים חיים – תערוכה קבוצתית, בית דיסקונט, תל אביב
2019: אומנויות ומלאכות, עם הברביזון החדש, יריד אומנות הצבעים הטריים 11, תל אביב
2019: אמריקה, עם הברביזון החדש, אוצר אבי לובין, גלריית המדרשה, תל אביב
2019: לידה, אוצרת האנה ווטסון ושרלוט יאנסן, גלריית טי.ג'יי בולטינג, לונדון.
2022: טיפוסים, מוזיאון חיפה.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של אנה לוקשבסקי

אנה לוקשבסקי, ברשת החברתית אינסטגרם
אנה לוקשבסקי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
גינת, הדי. ''הברביזון החדש – השיבה לחיים'', כולעיצוב, מכון טכנולוגי חולון, 2017
ליזה רוזובסקי, אנה לוקשבסקי מציירת את המהגרים הרוסים בחיפה, ורואה בעיניהם את הגורל שלנו, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2023
אנה לוקשבסקי, באתר של גלריה רוזנפלד.
אנה לוקשבסקי, באתר של הברביזון החדש.

הערות שוליים

^ אנה לוקשבסקי, אנה לוקשבסקי כתב.ה בגְרַנְטָה, באתר גְרַנְטָה
^ ¹ ² דאשבסקי, ליליה. ׳׳התופעה של הברביזון החדש באמנות הישראלית.׳׳ אוסף מאמרים מאמרים – ׳׳ישראל: שפות, חברה, תרבות׳׳,מוסקבה: המכון ללימודי מזרחיות, האקדמיה הרוסית למדעים, 2020, (עמ. 333 – 365.) (באנגלית).
^ יהב, גליה. "צבע העם", הארץ – גלריה, 03/02/2012.
^ אלעד בילו, לצבוע את הכישלון, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2016
^ עין גל, עופר. "שינוי עכשיו", פנאי פלוס, 01/02/2012.
^ "הברביזון החדש – השיבה לחיים", משכן לאמנות עין חרוד, 2017.
^ קונדינה, אולגה., "מצירות בשטח", ברעם: מוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה, 2014.
^ קרבה, זועי. ׳׳הברביזון החדש׳׳, תל–אביביאן, 2017 (באנגלית)
^ ברטוש, רון. ׳׳קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם – חברתי דהיום׳׳, ערב רב, 2014
^ "מחוץ למסגרת", הארץ – גלריה, 02/07/2013.
^ ׳׳הברביזון החדש – אנה לוקשבסקי׳׳, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2017
^ גליה יהב, אנה לוקשבסקי לא עוזבת את העיר, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014
^ "הילדים רוצים קומוניזם (סבב שני)", מובי: מוזיאוני בת ים, 2016.

[1] אנה לוקשבסקי, אנה לוקשבסקי כתב.ה בגְרַנְטָה, באתר גְרַנְטָה

[:0-2] ¹ ² דאשבסקי, ליליה. ׳׳התופעה של הברביזון החדש באמנות הישראלית.׳׳ אוסף מאמרים מאמרים – ׳׳ישראל: שפות, חברה, תרבות׳׳,מוסקבה: המכון ללימודי מזרחיות, האקדמיה הרוסית למדעים, 2020, (עמ. 333 – 365.) (באנגלית).

[3] יהב, גליה. "צבע העם", הארץ – גלריה, 03/02/2012.

[4] אלעד בילו, לצבוע את הכישלון, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2016

[5] עין גל, עופר. "שינוי עכשיו", פנאי פלוס, 01/02/2012.

[6] "הברביזון החדש – השיבה לחיים", משכן לאמנות עין חרוד, 2017.

[7] קונדינה, אולגה., "מצירות בשטח", ברעם: מוזיאון בר דוד לאומנות ויודאיקה, 2014.

[8] קרבה, זועי. ׳׳הברביזון החדש׳׳, תל–אביביאן, 2017 (באנגלית)

[9] ברטוש, רון. ׳׳קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם – חברתי דהיום׳׳, ערב רב, 2014

[10] "מחוץ למסגרת", הארץ – גלריה, 02/07/2013.

[11] ׳׳הברביזון החדש – אנה לוקשבסקי׳׳, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2017

[12] גליה יהב, אנה לוקשבסקי לא עוזבת את העיר, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2014

[13] "הילדים רוצים קומוניזם (סבב שני)", מובי: מוזיאוני בת ים, 2016.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]