לדלג לתוכן

אנדריי ארשאבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי ארשאבין
Андрей Сергеевич Аршавин
מידע אישי
לידה 29 במאי 1981 (בן 43)
לנינגראד שבברית המועצות
שם מלא אנדריי ארשאבין
גובה 1.73 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1999–2000 זניט סנקט פטרבורג
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1999–2003
2000–2008
2009–2013
2012
2013–2015
2015–2016
2016–2018 		זניט סנקט פטרבורג ב'
זניט סנקט פטרבורג
ארסנל
← זניט סנקט פטרבורג
זניט סנקט פטרבורג
קובאן קרסנודאר
קאיראט אלמטי 		5 (1)
238 (52)
105 (23)
10 (3)
35 (3)
8 (0)
84 (24)
נבחרת לאומית כשחקן
2002–2012 נבחרת רוסיה בכדורגל רוסיה 75 (17)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אנדריי סרגייביץ' ארשאבין (ברוסית: Андрей Сергеевич Аршавин; נולד ב-30 במאי 1981) הוא כדורגלן עבר רוסי.

ארשאבין החל את דרכו כקשר ועד לפרישתו שיחק כחלוץ ולעיתים כקשר התקפי. ארשאבין נחשב לתקופה לכדורגלן הפופולרי ביותר ברוסיה בזכות כישרונו הרב, והעובדה שהוביל את קבוצתו ואת הנבחרת להישגים מרשימים.[1]

ארשאבין היה לאחד מהשחקנים המובילים בזניט סנקט פטרבורג וזכה להצלחה גדולה שהפכה אותו לאחד מגדולי הכדורגלנים ברוסיה. הוא הוביל את זניט לשני הישגי שיא בתולדות המועדון – זכייה באליפות רוסיה ב-2007 וזכייה בגביע אופ"א ב-2008. הוא אף כיהן לפרקים בתפקיד קפטן הקבוצה, וכבש במדיה 71 שערים ב-310 הופעות. בתום תשע שנים בזניט, עבר ארשאבין לארסנל. ב-2016 שיחק במדי קאיראט אלמטי הקזחית, בה שיחק במשך 3 עונות, בנובמבר 2018 הסתיים חוזהו בקבוצה והוא הודיע על פרישתו ממשחק. לאחר הפרישה מונה לתפקיד ניהולי במועדון זניט.

ארשאבין שיחק עבור הנבחרת הלאומית של רוסיה משנת 2002 עד 2012, והוא היה אחד משחקניה המרכזיים. הוא הוביל את הנבחרת להעפלה ראשונה בתולדותיה לחצי גמר יורו 2008. ארשאבין נודע בעל יכולת כדרור טובה, מהירות גבוהה ויכולת לארגן את המשחק של קבוצתו, וכמו כן נחשב למבשל שערים מצטיין, ולכזה שמשתלב היטב בקבוצה בעלת סגנון משחק התקפי.

קריירת המועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה והתקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארשאבין נולד בלנינגרד (כיום סנקט פטרבורג). הוא החל להתעניין בכדורגל ולשחק את המשחק כבר בגיל 7,‏[2] ולמד באקדמיית הכדורגל "סמנה". מאתר כישרונות שעקב אחר משחקיו באקדמיה המליץ על ארשאבין למועדון הבכיר בעיר, זניט סנקט פטרבורג, והוא הצטרף לקבוצת הנוער של המועדון ב-1999.‏[3] בשלב המוקדם בקריירה שלו שיחק בעמדת הקשר, ואת הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת ערך במשחק מול ברדפורד סיטי בגביע האינטרטוטו בשנת 2000.

בעונת 2001 השתלב ארשאבין באופן קבוע בקבוצה הבוגרת של זניט והבקיע את שעריו הראשונים, תוך שהוא נעזר בחלוץ הבכיר, אלכסנדר קרז'אקוב, עמו יצר שיתוף פעולה פורה בשנים הבאות.[2] הוא הבקיע באותה עונה ארבעה שערים ב-29 משחקים וסייע לקבוצה לסיים במקום השלישי בליגת העל הרוסית. בעונת 2002 שותף בכל שלושים משחקי הליגה של זניט והבקיע ארבעה שערים. הקבוצה נחלה כישלון באותה עונה וסיימה במקום העשירי בלבד בליגה, אולם העפילה לגמר הגביע הרוסי שבו הפסידה לצסק"א מוסקבה. בעונת 2002/2003 השתתף ארשאבין לראשונה יחד עם זניט בגביע אופ"א.

ארשאבין במדי זניט, נובמבר 2007

במהלך 2003 הוסט ארשאבין לעמדת החלוץ השני, תפקיד שחלקו ההתקפי גדול יותר.‏[4] הוא הצטיין באופן ניכר בעקבות השינוי בתפקידו והגיע לעונת שיא מבחינתו לאותה עת, עם חמישה שערים ועשרה בישולים. הוא היה שותף בכיר למאבקיה של זניט על הזכייה באליפות, אולם הקבוצה סיימה במקום השני אחרי צסק"א. באותה שנה זכה עמה בגביע הליגה הרוסית, טורניר שהתקיים באופן חד-פעמי, לאחר ניצחון על צ'רנומורטס נובורסייסק.

ארשאבין קיבל את תפקיד קפטן המשנה של זניט ב-2004. העונה הבאה, 2005, הייתה מוצלחת ביותר עבורו מבחינה אישית – הוא סיים כמלך השערים של קבוצתו עם תשעה כיבושים ותשעה בישולים – אולם זניט סיימה שישית בלבד בטבלת הליגה.

במהלך עונת 2006 השעה המאמן דיק אדבוקאט את ארשאבין מסגל הקבוצה והעביר אותו לקבוצת המילואים, כעונש על כך שבילה בלילה שלפני משחק חשוב מול ספרטק מוסקבה.[5] אף על פי כן, הוא הוחזר לסגל במהרה וביסס את מעמדו כשחקן המוביל של הקבוצה. באותה עונה הצטיין עם שבעה שערים ו-13 בישולים, וזכה בפרס כדורגלן השנה ברוסיה מטעם העיתון "ספורט אקספרס".

ההצלחה בזניט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2007 חבר לארשאבין פאבל פוגרבניאק בחוד ההתקפה של זניט, ויחד הם יצרו שילוב מצטיין שהצעיד את הקבוצה להצלחותיה הגדולות זה שנים.[6] הוא ענד את סרט הקפטן לראשונה בעונה זו, אם כי לא בעדיפות ראשונה.[5] במהלך העונה הבקיע ארשאבין עשרה שערי ליגה ובישל 11 נוספים, ובכך זכה בתואר מלך הבישולים של הליגה. הוא הוביל את זניט לזכייתה הראשונה באליפות מאז 1984 (עוד בעידן הליגה הסובייטית) – הקבוצה הובילה את טבלת הליגה לאורך מרבית העונה, והבטיחה את זכייתה בתואר במחזור האחרון בתום מאבק צמוד עם ספרטק מוסקבה. הזכייה הבטיחה את השתתפותה של זניט בליגת האלופות לראשונה בתולדותיה.

בהמשך עונת 2007/2008 הצעיד ארשאבין את זניט לזכייה היסטורית בגביע אופ"א. לאורך הטורניר הוא תרם לקבוצתו ארבעה שערים ו-10 בישולים, והופעותיו המרשימות הביאו לחשיפתו הראשונה בפני קהל האוהדים בכל אירופה. במשחק הגמר מול גלאזגו ריינג'רס, שבו ניצחה זניט בתוצאה 0:2, בישל לאיגור דניסוב את השער הראשון ונבחר לשחקן המצטיין. בעקבות הישג זה, בצירוף עם הצטיינותו ביורו 2008 שבו הוביל את נבחרת רוסיה להעפלה לחצי הגמר, הוא הגיע למקום השישי בבחירות לפרס כדור הזהב של "פראנס פוטבול". בפתיחת עונת 2008/2009 השתתף ארשאבין בכל משחקיה של זניט בשלב הבתים של ליגת האלופות, אולם לא עזר לקבוצתו, שסיימה במקום השלישי, להעפיל לשלבי הנוק-אאוט.

ארשאבין משחק במדי ארסנל

במהלך 2008 זכתה זניט גם בסופר קאפ הרוסי ובסופר קאפ האירופי, לאחר ניצחון על מנצ'סטר יונייטד החזקה. אולם, בליגה המקומית נחלה הקבוצה אכזבה כשסיימה במקום החמישי בלבד ואיבדה את אליפות. לקראת סוף השנה היה ארשאבין מבוקש על ידי קבוצות בכירות רבות מרחבי אירופה שהבחינו בכישרונו, כדוגמת ברצלונה, ארסנל וריאל מדריד. על אך שארשאבין עצמו שאף לשחק בברצלונה, זו ירדה מן הפרק עקב הסכום הגבוה שדרשה עבורו זניט - כ-22 מיליון אירו.[7] בעקבות הקשיים שהערימה הנהלת הקבוצה נקלע ארשאבין לסכסוך עמה,[1] ובתקופה מסוימת נראה היה שייאלץ להישאר בה.

ארסנל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום משא ומתן מתמשך בין הנהלות המועדונים, חתם ארשאבין בתחילת פברואר 2009 בארסנל האנגלית, ששילמה תמורתו למעלה מ-16 מיליון לירות שטרלינג – סכום שיא בתולדות המועדון עבור העברות שחקנים.[8] תוקף החוזה היה לשלוש וחצי שנים, ועל אף שהסיכום הגיע בתום מועד ההעברות בפרמייר ליג, אישרה הנהלת הליגה את המעבר. הוא קצר שבחים ממאמן הקבוצה ארסן ונגר על כך שיתרום לה רבות.[8]

בתחילת דרכו בארסנל, במחצית השנייה של עונת 2008/2009, הפגין ארשאבין יכולת טובה והפך לאחד משחקני הקבוצה הבולטים. במשחק מול בלקברן רוברס בחודש מרץ הבקיע את שני שעריו הראשונים במדיה. לשיאו הגיע במשחק מול ליברפול שהתקיים באצטדיון אנפילד באפריל, במהלכו הבקיע את כל ארבעת שעריה של ארסנל בתיקו 4:4. בזכות הצטיינותו הוא זכה בתואר "שחקן החודש בפרמייר ליג" לאפריל. את חצי העונה הראשונה שלו באנגליה סיים עם שישה שערים ושבעה בישולים בכל המסגרות, והצטרפותו לארסנל הכניסה שיפור ניכר בקבוצה, שסיימה את העונה במקום הרביעי, ללא הפסד ליגה בשנת 2009.

בעונת 2009/2010 השתתף ארשאבין לראשונה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות, אליו העפיל עם ארסנל. הוא בישל שלושה שערים בניצחון הביתי 0:5 על פורטו במשחק הגומלין, שבזכותו העפילה ארסנל לרבע הגמר עם ניצחון 2:6 בסיכום שני המשחקים. במשחק הראשון ברבע הגמר מול ברצלונה סבל ארשאבין מפציעה שהשביתה אותו לשלושה שבועות, בגנה נעדר ממשחק הגומלין שבו הובסה ארסנל והודחה מהטורניר. בפרמייר ליג סייע לארסנל להיאבק על האליפות במשך מרבית העונה, אך הקבוצה סיימה לבסוף במקום השלישי. ארשאבין סיים את העונה עם תשעה שערים ו-12 בישולים בכל המסגרות, ומוקם שני אחרי וסלי סניידר בדירוג הבישולים של ליגת האלופות. בסוף עונת 2012/2013 עזב ארשאבין את ארסנל.

החזרה השנייה לזניט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביוני 2013 חתם ארשאבין על חוזה בקבוצת נעוריו, זניט סנקט פטרסבורג. בקדנציה השנייה בקבוצה הבקיע שישה שערים ב-51 הופעות.

קובאן קרסנודאר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 ביולי 2015 חתם בקובאן קרסנודאר לעונה אחת.

קאיראט אלמטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2016 חתם בקאיראט אלמטי מליגת העל הקזחית לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת. הוא הפך לאחד השחקנים המוצלחים בליגת העל הקזחית, כך למשל, בדצמבר 2016 הוכתר כשחקן השנה ובנובמבר 2017 היה מחמשת השחקנים הטובים בליגה.[9] ב-26 באוגוסט 2018 עלה למשחק ה-100 שלו במדי קאיראט בכל המסגרות כשעלה כמחליף במשחק הליגה נגד אטיראו, שהסתיים בניצחון 4:2 לקאיראט, אחרי שער אישי ו-2 בישולים שלו שהסתיימו בשער.

בנובמבר 2018 פרש ממשחק פעיל.

לאחר הפרישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2018 חזר לסנקט פטרבורג ומונה לתפקיד מנהל פרויקט הילדים "סיריוס" במועדון הכדורגל זניט ומנהל אקדמיית זניט סנקט פטרבורג. במאי 2020 צורף למחלקת ההעברות שבניהול המנהל הספורטיבי של הקבוצה ובאוגוסט אותה שנה מונה למנהל המחלקה לפיתוח הנוער במועדון.

נבחרת לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארשאבין במדי נבחרת רוסיה ב-2007

ארשאבין שיחק בצעירותו בנבחרות הנוער השונות של רוסיה. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הלאומית של רוסיה במשחק מול בלארוס ב-17 במאי 2002, במסגרת הכנות הנבחרת למונדיאל באותה שנה, אולם לא נכלל בסגל הסופי לטורניר. הוא הבקיע את שערו הראשון בנבחרת הלאומית במשחק ידידות מול נבחרת רומניה בפברואר 2003.

ארשאבין לא זומן לטורניר יורו 2004 אליו העפילה רוסיה, ובכך לא ניתנה לו הזדמנות להוכיח את כישרונו על הבמה הבינלאומית.[5] במשחקי מוקדמות מונדיאל 2006 הפך ארשאבין לאחד מבכירי שחקני הנבחרת והבקיע חמישה שערים, תוך שהוא משתף פעולה באופן מוצלח בחוליית ההתקפה עם חברו לזניט, אלכסנדר קרז'אקוב.[10] אולם, רוסיה כשלה בניסיונותיה להעפיל לטורניר כשסיימה במקום השלישי בלבד בביתה.

במוקדמות יורו 2008, תחת המאמן חוס הידינק, הנהיג ארשאבין את נבחרת רוסיה להעפלה מפתיעה לטורניר, על חשבונה של נבחרת אנגליה. במשחק מול אנדורה בסיום המוקדמות דרך על רגלו של שחקן יריב, ועקב כך הושעה משני משחקי הפתיחה בטורניר עצמו – בהם התמודדה רוסיה מול ספרד ויוון. הוא שב להרכב במשחק השלישי של שלב הבתים, מול נבחרת שוודיה, הבקיע שער בניצחון 0:2 וסייע לנבחרתו להעפיל לשלב הבא. ברבע הגמר, מול נבחרת הולנד, הבקיע שער ובישל אחד נוסף בהארכה שבזכותם ניצחה הנבחרת בתוצאה 1:3. בכך העפילה רוסיה לחצי גמר אליפות אירופה לראשונה בתולדותיה כמדינה עצמאית. על אף שהובסה בשלב הבא 3:0 מול ספרד, נחשבה לאחת מהנבחרות המפתיעות בטורניר.[11] ארשאבין עצמו נכלל על ידי אופ"א בנבחרת השחקנים המצטיינים בטורניר.

ארשאבין כבש שני שערים בשלושת המשחקים הראשונים של רוסיה במוקדמות מונדיאל 2010: בהפסד 2:1 לגרמניה ובניצחון 0:3 על פינלנד. במהלך קמפיין זה קיבל ארשאבין שוב את סרט הקפטן של הנבחרת, לאחר שהודח מהתפקיד עקב הרחקתו במוקדמות היורו. עם זאת, בדומה לקמפיין המוקדמות ב-2006 ארשאבין לא הצליח להעפיל עם נבחרתו למונדיאל, בשל הפסד לסלובניה בשלב הפלייאוף של המוקדמות.

סגנון משחק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארשאבין בעת הרמת בעיטת קרן

ארשאבין החל את הקריירה שלו בזניט בעמדות הקישור: תחילה בעמדת הקיצוני הימני, ולאחר מכן בעמדת הקשר ההתקפי – קשר אשר בעל יכולות להנהיג את המשחק, ומכונה "פליימיקר".[12] בשנת 2003 הוא הוסט לעמדת החלוץ,[4] ועם השנים החל לפתח יותר ויותר את סגנון משחקו לטובת עמדה התקפית יותר מאשר עמדת הקישור שבה התחיל את הקריירה. עם זאת, עמדתו על המגרש אינה מוגדרת באופן מדויק, והוא מוכר פעמים רבות כ"קשר/חלוץ".[13][1]

גובהו של ארשאבין הוא 1.72 מטר. הוא ידוע כשחקן בעל יכולת כדרור טובה, מהירות גבוהה ויכולת לארגן את המשחק של קבוצתו.[1] יחד עם שני שחקני התקפה בולטים של זניט – פאבל פוגרבניאק ודני מיגל אלבס – הוא שיתף פעולה בצורה מוצלחת תחת הדרכתו של המאמן דיק אדבוקאט.[14] אף על פי שהוא הצטיין בזניט, הוא נחשב לשחקן בעל חוסר יציבות במשחקו; וכמו כן היה קיים חשש כי הוא יתקשה להשתלב בקבוצות אחרות, עקב סגנון משחק שונה בליגות הבכירות.[1]

ארשאבין נחשב גם לשחקן שמבקיע שערים רבים ממצבים קשים לכיבוש, אך גם לכזה שמרבה לבשל שערים.[15] מאמן נבחרת רוסיה, חוס הידינק, אמר עליו במהלך משחקי יורו 2008: "אחד שמבקיע שערים ממצבים בלתי אפשריים, ובגלל זה אנחנו זקוקים לו כל כך".[16] הוא אף הופך את קבוצותיו, באמצעות יכולתו הטובה, לבעלות כוח הרתעה גדול יותר של היריבות.[17] סגנון משחקן ההתקפי של זניט ושל נבחרת רוסיה עזר לו להתבלט על המגרש.[18]

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו בזניט סנקט פטרבורג, ארשאבין זכה בתארים אישיים רבים ברוסיה, והוא אחד מהכדורגלנים הרוסים המצליחים ביותר כיום. בעקבות כך, הוא נחשב לאחד מהמשפיעים הגדולים ביותר על התפתחותו של הכדורגל הרוסי.[19]

ארשאבין נבחר במקום השני בפרס כדורגלן השנה ברוסיה מטעם המגזין "ספורט אקספרס" כבר בעונתו השנייה בזניט, ב-2001, אז נבחר כקשר הימני הטוב ביותר.[20] הוא סיים במיקום זה גם שנה לאחר מכן, ב-2002, ואף בשנת 2004; כאשר ב-2004 ו-2005 הוא נבחר כחלוץ השמאלי הטוב ביותר.[20] ארשאבין אף זכה בתואר החלוץ הטוב ביותר של זניט סנקט פטרבורג בשנים 2005 ו-2006.[2]

ב-2006 הוא זכה בפעם הראשונה בתואר כדורגלן השנה ברוסיה, ובכך היה השחקן הראשון שזוכה בתואר זה ואיננו בא ממועדון ממוסקבה. ב-2007 וב-2008 הוא סיים במקום הראשון ברשימת החלוצים השמאליים הטובים ביותר. ארשאבין פיתח מסורת של עמידה מדי שנה בצמרת רשימת 33 הכדורגלנים הטובים ברוסיה במהלך העונה.[2] כמו כן, הוא נבחר שלוש פעמים ברציפות במשאל של ספורט אקספרס בשנים 2007–2009 לכדורגלן המצטיין בחבר המדינות ובים הבלטי.[21]

ארשאבין קבע שיא שערים עבור נבחרת רוסיה לשחקן זניט,[2] לאחר שהבקיע בניצחון על מקדוניה בנובמבר 2006 במסגרת מוקדמות יורו 2008. ב-2008 הוא סיים במקום השישי בבחירת כדור הזהב מטעם המגזין פראנס פוטבול.[1]

מחוץ לכדורגל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארשאבין במהלך אימון

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של אנדריי ארשאבין, סרגיי, מת בגיל 40 בלבד, כתוצאה מאי ספיקת לב. ביולי 2003 הכיר את יוליה ברנובסקאיה (רו') והם חיו יחד 9 שנים עד 2012.[5] להם נולדו שני בנים, ארטיום וארסני, וילדה אחת, יאנה.[5] בנובמבר 2008 הוא התגלה כספורטאי החמישי בגודל הפופולריות שלו באינטרנט.[22] ארשאבין מעריץ מילדותו את קבוצת ברצלונה הספרדית,[11] אליה חשק לעבור בתום יורו 2008. בנו ארסני התקבל לאקדמיה של הקבוצה בנובמבר 2018. ב־2020, ארסני עבר לספרטק מוסקבה.

חיים ציבוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של ארשאבין הופכת אותו לכדורגלן הפופולרי ביותר ברוסיה, ומסבה לו הערצה רבה בקרב הרוסים, וכמו כן סיקור תקשורתי נרחב. הוא מכונה בתקשורת הרוסית כ"פלה הרוסי".[23] בתור שחקן ההתקפה הרוסי הבכיר כיום, הוא מובא כסימן לפריצות דרך בכדורגל הרוסי, כדוגמת אלן דזגואב מצסק"א מוסקבה שהושווה לארשאבין ואף נחשב לכזה שיהיה טוב יותר ממנו.[24]

בשנת 2005 ארשאבין השתתף בפרויקט של פיפ"א להצלת ילדים בכפרים. הוא שימש כשגריר פיפ"א בפרויקט, ואף אמר כי הוא מקווה למשוך את תשומת לבם של אנשים נוספים.[25] הוא היה השחקן הרוסי הראשון שנבחר לשגריר של פיפ"א.[2] במרץ 2007 ארשאבין נבחר למועצת העיר סנקט פטרבורג, בזכות ההערצה הרבה שניתנה לו והקשרים של זניט סנקט פטרבורג עם השלטונות הרוסים.[26] בדצמבר 2007, לאחר ששחקני נבחרת רוסיה הואשמו בשתייה מופרזת לפני משחק מול ישראל, הוא הסביר את עמדתו בעניין ואמר כי אף על פי שהוא מעולם לא עשה זאת, לספורטאים מותר לעשן לפני משחקים, ושמגבלות יתר עליהם עלולה לגרום לנזק.[27] באפריל 2008 ארשאבין לקח חלק בטקס מסירת הלפיד האולימפי של אולימפיאדת בייג'ינג.[28]

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לעונת 2014/2015‏[2]‏[29]

מועדון עונה ליגה גביע אירופה סך הכול
הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים הופעות שערים בישולים
זניט סנקט פטרבורג 2000 10 0 1 2 0 0 3 3 0 15 3 1
2001 29 4 8 5 1 2 0 0 0 34 5 10
2002 30 4 7 6 0 2 4 2 5 37 18 16
2003 27 5 10 3 0 2 0 0 0 30 5 10
2004 28 6 8 4 2 1 8 4 1 40 12 10
2005 29 9 9 3 0 0 13 5 3 45 14 12
2006 28 7 13 4 0 1 0 0 0 32 7 14
2007 30 10 11 2 1 4 14 4 10 46 15 25
2008 27 6 4 1 1 0 5 0 1 32 7 5
סך הכול 218 64 71 26 5 13 47 15 20 310 71 106
ארסנל 2008/2009 12 6 5 3 0 2 0 0 0 15 6 7
2009/2010 30 10 2 1 0 0 8 2 7 39 12 9
2010/2011 37 6 11 9 1 4 6 3 2 52 10 17
2011/2012 19 1 3 3 1 1 4 0 0 26 2 4
זניט סנט פטרסבורג (השאלה) 2011/2012 10 3 4 1 0 0 0 0 0 11 3 4
ארסנל 2012/2013 7 0 0 2 1 5 2 0 0 11 1 5
סך הכל בארסנל 105 23 23 18 3 12 20 5 7 143 31 71
זניט סנט פטרסבורג 2013/2014 21 2 5 2 0 0 11 2 3 34 4 8
2014/2015 14 1 0 2 1 0 5 0 0 21 2 9
קובאן קרסנודאר 2015/2016 8 0 0 1 0 0 0 0 0 9 0 0
קאיראט אלמטי 2016 28 8 8 5 1 1 4 2 0 37 11 9
2017 21 6 5 4 1 0 4 2 0 29 8 5
סך הכול בקריירה 377 82 108 51 11 26 77 22 28 506 114 162

תארים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זניט סנקט פטרבורג
קאיראט אלמאטי
נבחרת רוסיה
אישיים

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנדריי ארשאבין

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 מקור ראשון, כולם רוצים את אנדריי, 14 בדצמבר 2008
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 fc-zenit.ru, Andrey Arshavin
  3. ^ יעקב זיו, תופר חליפה: אנדריי ארשבין מתחיל קריירה בארסנל, באתר nrg‏, 5 בפברואר 2009
  4. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד Jonathan Wilson, ‏Andrei Arshavin is Russia's artful dodger, The Telegraph, 16 October 2007
  5. ^ 1 2 3 4 5 The Guardian, How the impish Arshavin became Russia's danger man, 25.06.2008
  6. ^ מקור ראשון, בדרך לכיבוש אירופה, 27.04.2008
  7. ^ nrg מעריב, ארשאבין: ברצלונה היא החלום שלי, באתר nrg‏, 25 ביוני 2008
  8. ^ 1 2 ארשבין נרכש תמורת שיא מועדון. ונגר: מעריץ אותו, באתר ערוץ הספורט, 3 בפברואר 2009
  9. ^ מיכאל יוכין‏, הגמילה מצ'יפס: כיצד הגיע אנדריי ארשבין לקאיראט?, באתר וואלה, 13 ביולי 2016
  10. ^ euro2008.uefa.com, Players – Andrei Arshavin
  11. ^ 1 2 אנדריי ארשאבין: לא האמנתי שנצליח כל-כך, באתר ONE‏, 26 ביוני 2008
  12. ^ 4thegame.com, Andrei Arshavin profile
  13. ^ Worldcupblog, Euro 2008 Player Profile: Andrei Arshavin, 14.05.2008
  14. ^ מערכת ספורט 5, זניט: "אדבוקאט הוא האיש הכי המתאים לאמן אותנו", באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 באוקטובר 2008
  15. ^ להלן דרישתנו, באתר ערוץ הספורט, 1 בינואר 2009
  16. ^ אייל לוי, שוויץ, טורפדו, באתר nrg‏, 23 ביוני 2008
  17. ^ ONE, ראמוס: זניט מהירה, מסוכנת ויש לה את ארשבין, 30 בספטמבר 2008
  18. ^ ספורט 5, הוקי שדה, 22 ביוני 2008
  19. ^ "מחכים לכוכבים", עיתון מקור ראשון, 13 במרץ 2009
  20. ^ 1 2 sport-express, Russian Sport Stars – ARSHAVIN ANDREY
  21. ^ fc-zenit.ru, Andrey Arshavin is No.1 in 2008!, 29.12.2008
  22. ^ russia-ic.com, Arshavin in top five most popular players on internet, 19.11.2008
  23. ^ russiatoday.com, Andrey Arshavin: Russia's answer to Pele, 26.06.2008
  24. ^ שרון בורנשטיין, ‏ארשאבין, הדור הבא, באתר גלובס, 1 בדצמבר 2008
  25. ^ soschildrensvillages.ca, Russia: Andrey Arshavin
  26. ^ איליה ירוחימוביץ`, עוד מהפכה של פוטין, באתר nana10‏, 24 באפריל 2008
  27. ^ ynet, חלוץ נבחרת רוסיה: לא מזיק לספורטאי לשתות ולעשן, באתר ynet, 31 בדצמבר 2007
  28. ^ fc-zenit.ru, Andrey Arshavin is to take part in Olympic flame relay, 4.04.2008
  29. ^ ESPNsoccernet, Andrei Arshavin


נבחרת רוסיה – יורו 2008

1 אקינפייב • 2 ו.ברזוצקי • 3 ינבייב • 4 איגנשביץ' • 5 א.ברזוצקי • 6 אדמוב • 7 טורבינסקי • 8 קולודין • 9 סאיינקו • 10 ארשאבין • 11 סמאק • 12 גבולוב • 13 איוונוב • 14 שירוקוב • 15 ביליאלטדינוב • 16 מלאפייב • 17 זיריאנוב • 18 ז'ירקוב • 19 פבליוצ'נקו • 20 סמשוב • 21 סיצ'ב • 22 אניוקוב • 23 ביסטרוב • מאמן: הידינק

רוסיהרוסיה
נבחרת רוסיה – יורו 2012

1 אקינפייב • 2 אניוקוב • 3 שרונוב • 4 איגנשביץ' • 5 ז'ירקוב • 6 שירוקוב • 7 דניסוב • 8 זיריאנוב • 9 איזמאילוב • 10 ארשאבין • 11 קרז'אקוב • 12 ברזוצקי • 13 שונין • 14 פבליוצ'נקו • 15 קומבארוב • 16 מלאפייב • 17 דזגוייב • 18 קוקורין • 19 גרנאט • 20 פוגרבניאק • 21 נבאבקין • 22 גלושאקוב • 23 סמשוב • מאמן: אדבוקאט

רוסיהרוסיה
הקודם:
דניאל קרבאליו 		כדורגלן השנה ברוסיה
2006 		הבא:
קונסטנטין זיריאנוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנדריי_ארשאבין&oldid=39177643"