לדלג לתוכן

אנדרה ארלש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרה ארלש
Örlős Endre
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 30 בנובמבר 1903
Bălcaciu, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 6 באפריל 1988 (בגיל 84)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Öszterreicher Endre עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים כירורג, רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרה ארלש (במקור עד 1933 אסטרייכר - Öszterreicher,[1] בהונגרית: Örlős Endre;‏ בולקאץ', 30 בנובמבר 1903בודפשט, 6 באפריל 1988) היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, כירורג. כמנתח הראשי של בית החולים סנט מרגיט באובודה, ומנהל בית חולים. הוא היה דמות אגדית ומוערכת בחברה באובודה, שם בילה ארבעה עשורים מחייו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה אסטרייכר נולד במשפחה יהודית כבן שלישי של דיולה אסטרייכר (18661938),[2] רופא כללי במחוז שמאוכלס בעיקר על ידי סקסונים טרנסילבנים, ושל טרז רייזמן (18761944). אחיו הגדולים, לאסלו (1898) ואוליבר (1901), בחרו מאוחר יותר גם הם במקצוע הרפואה. בשנת 1904, אביו זכה בתפקיד קצין רפואה נפתי בשארבוגארד, אז עברה המשפחה ליישוב זה במחוז פייר כשאנדרה היה בן שנה.

את השכלתו היסודית השלים בבית הספר היסודי היהודי בשארבוגארד, לאחר מכן היה תלמיד בגימנסיה בממלכתית הראשית בסקסארד עד סוף כיתה 3 של חטיבת הביניים. לאחר מכן עבר לבית הספר התיכון בעיר ואץ, שם סיים את לימודיו ב-1920. בסיום לימודיו ובחינות הבגרות בחודשים מאי-יוני[3] פגש את אשתו לעתיד, אדית בירו (19031944), שהייתה בת דודתו מצד אמו. הוא המשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). בשנת הלימודים 1925/26 זכה בפרס שאנדור קוראני על מחקרו בעניין תפקודי כליות. ב-1927 יומיים לאחר שעבר את הבחינה האחרונה ב-21 בדצמבר החל לעסוק במקצועו במסגרת המרפאה הכירורגית מס 3 של האוניברסיטה בניהולו של פרופסור לאיוש אדם. בתחילת דרכו היה מתמחה בחדר ניתוח, לאחר מכן ב-1930 קיבל את תעודת המנתח לחדר ניתוח וניגש לבחינה המקצועית. הוא בילה את שנת הלימודים 1930/1931 במלגה בברלין, שם צבר ניסיון במכון האורולוגיה של שאנדור ליכטנברג. ב-24 בנובמבר 1929 בבודפשט, בבפרנצווארוש, התחתן עם אדית בירו, בתם של הרופא יעקב בהם ושל אלווירה רייכמן.[4] ב-1933 נולדה בתם בשם מריה מגדלנה, ושנה לאחר מכן נולד בנם בשם אדן פטר.

לאחר כניסתו לתוקף של החוק היהודי השני הוא פוטר, לא יכול היה עוד לעבוד כרופא מן המניין במרפאה ציבורית, אלא רק כאקסטרניסט, כלומר רופא מחליף עצמאי, בבתי חולים שונים. לאחר שעזב את המרפאה, נלקח למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בתחנה הכירורגית הצבאית ה-104 ובמחלקת אף אוזן וגרון של בית החולים הורטי מיקלוש. ב-1942 נשלח לשדה התעופה שארושפטק כעובד כפייה לבצע עבודות עפר, ובמאי 1943, עם מינוי מטעם שר הפנים הועבר למחלקה הכירורגית של בית החולים ברחוב מדאראס. ב-1943 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית, שבקבוצת הרפואה האינטלקטואלית שלה השתתף באופן פעיל עד לזמן הכיבוש הגרמני. מיולי 1944 ירד למחתרת (כבלתי חוקי), ועד לסיום המצור על בודפשט הוסתר בבודפשט על ידי אחות, שאותה נשא לאחר המלחמה. אשתו הראשונה ושני ילדיו נרצחו בתאי הגזים זמן קצר לאחר הגעתם לאושוויץ. אמו, שנלקחה משארבוגארד, כמו גם חמותו וגיסו, גם הם ניספו בשואה.

לאחר המלחמה הוא מונה למנהל בית החולים סנט מרגרט ההרוס. בקיץ 1945 החליטו השלטונות להרוס את המוסד, המשימה שהוטלה עליו הייתה הקמת בית חולים חירום בחלקים שנותרו על כנו. עם זאת, הוא בחר להחזיר את הטיפול בפצועים ובחולים הרבים באובודה, והגביר את המשאבים הכספיים והדלים. בקיץ 1946 כבר פעלו: רפואה פנימית, כירורגיה, מיילדות וגינקולוגיה. שמו נודע גם בכפרי הרי פיליש, חולים הגיעו לבית החולים בהמוניהם. לכן אנשים רבים קינאו בו וצלבו אותו בכל מקום אפשרי.

במהלך המרד ההונגרי (מכונה בהונגריה מהפכת 1956), ב-1 בנובמבר, בית החולים השדה הנייד של הצלב האדום הגרמני עם 100 מיטות, עם ציוד מלא, חדר ניתוח וכמעט ארבעים מכוניות, ביקש מד"ר ארלש מקום ורישיון הפעלה. הם התיישבו בבית סן מרקו, "בית החסד" לשעבר ובמשך עשרה ימים הצילו בשני בתי החולים את חייהם של פצועים רבים. לכן, בעיני הרשויות הפך ארלש לאנטי-מהפכן וגורש למחה המעצר מחנה קישטרצ'ה. הוא שוחרר משם על ידי לאסלו ביהארי, מזכיר המפלגה של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית באובודה.[5] הוא הוצא לגמלאות בהזדמנות הראשונה והושם בפיקוח משטרתי. מכאן ואילך אמצעי פרנסתו היו מוגבלים. גם אשתו השנייה נפטרה, ראייתו ובריאותו המשיכו להידרדר.

הרופא המושפל והבודד ברח להתאבדות ב-1988 בגיל 84. הוא קבור בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה.

מחקריו, פרסומיו (חלקי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בחירת מועד ניתוח גנגרנה סוכרתית. נתונים על טיפול ב-salvarsan של גנגרנה של הפין ושק האשכים בקשר עם שלושה מקרים (חינוך רפואי, 1929, 5)
  • על דלקת הצפק סטרפטוקוקלית דיטיוס שמקורה בדלקת שקדים (רפואה, 1932, 36)
  • קביעת יכולת התמוטטות באמצעות בדיקת היסטמין והחשיבות של הרדמה מקומית במניעת התמוטטות, עם Mihály Szappanos (חינוך רפואי, 1935, 4)
  • טיפול תרופתי במתקני טיפול בחולים. רפורמה בטיפול התרופתי בבתי החולים של הבירה (עיתון הרופאים, 1945, 8)
  • ריפוי מהיר של פיודרמה שטחית (עיתון הרופאים, 1946, 11.)
  • על המצב הנוכחי של הטיפול בתסמונת קושינג בקשר למקרה שנרפא על ידי כריתת יותרת הכליה של האדרנל הדו-צדדית, עם אנדרה גות h, לוראנט לנדייל (שבועון רפואי, 1955, 29)

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלט מנציח אותו משמאל לשער הראשי של בית החולים סנט מרגיט.
  • מאז 2019 , הפארק של ד"ר אנדרה ארלש בבקאשמגייר נקרא על שמו.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dr. Pintér Endre (2014). "Viszket Zoltán: Örlős Endre (Egy óbudai orvos élete)". p. 147.
  • Markovits György (1993-09-19). "In memoriam dr. Örlős Endre". Orvosi Hetilap. 134 (38): 2101–2102.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרה ארלש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]