אנדראה מאפאי
לידה |
19 באפריל 1798 מולינה די לדרו, איטליה |
---|---|
פטירה |
27 בנובמבר 1885 (בגיל 87) מילאנו, ממלכת איטליה |
שם לידה | Giovanni Andrea Maffei |
מדינה | ממלכת איטליה |
מקום לימודים | אוניברסיטת פאביה |
שפות היצירה | איטלקית, צרפתית, גרמנית |
בן או בת זוג | קלרה מאפאי |
אנדראה מאפאי (באיטלקית: Andrea Maffei; 19 באפריל 1798 – 27 בנובמבר 1885) היה משורר, מתרגם ולבריתן איטלקי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחסיד של וינצ'נצו מונטי (אנ'), עיצב מאפאי, יליד מולינה די לדרו, חלק מן התרבות הספרותית הקלאסית של איטליה במאה ה-19. אחרי שסיים בהצטיינות את לימודיו בתורת המשפט, עבר לכמה שנים לוורונה, משם לוונציה ולבסוף למילאנו, שם נשא לאישה בשנת 1831 את הרוזנת קלרה ספינלי. השניים נפרדו בהסכמה הדדית ב-15 ביוני 1846.
מאפאי, שהיה בקיא בלשונות זרות, תרגם לאיטלקית יצירות אחדות מן הספרות האנגלית והגרמנית, בעיקר מחזות של שילר, אותלו והסערה של שקספיר, יצירות רבות של גתה (בהן פאוסט) ואת גן העדן האבוד של ג'ון מילטון. בתרגומיו חתר להתאים את החשיבה המקורית של המחבר לזו של קהל הקוראים האיטלקי. נוסף להיותו מתרגם, היה מאפאי גם משורר ואיש האסכולה הרומנטית. כלבריתן כתב למען ורדי את הלברית המפורסמת ל-הבנדיטים, שנושאה לקוח משילר, וכן שכתב כמה בתי שיר מן הלברית של פרנצ'סקו מריה פיאבה למקבת'. כמו כן היה הלבריתן של פייטרו מסקאני באופרות שלו Il Re a Napoli in Cremona משנת 1885 ו-Guglielmo Ratcliff משנת 1895, על פי המחזה של היינריך היינה משנת 1822, "ויליאם רטקליף".
נוסף לוורדי, קשר מאפאי יחסי קרבה עם אחרים בחוגי התרבות האיטלקיים בתקופתו, ביניהם וינצ'נצו מונטי, אנטוניו רוזמיני, מריו רפיסארדי, קרלו טנקה, הצייר פרנצ'סקו אייץ והפסלים וינצ'צו ולה וג'ובאני דופרה. דמויות מפתח בתרבות האירופאית עברו גם הן בטרקלין ביתו במילאנו, בין השאר ליסט וסטנדל. ב-1879 מונה אנדראה מאפאי לסנאטור של ממלכת איטליה ולקח חלק בחיים הפוליטיים של ארצו. באמצע המאה ה-19 התגורר לעיתים קרובות בריבה דל גארדה, שם ארגן את אוסף האמנות העשיר שלו ושם נקרא ב-1935 הליצאום הקלאסי העירוני על שמו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנדראה מאפאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אנדראה מאפאי, באתר Discogs (באנגלית)
- אנדראה מאפאי, באתר Songkick (באנגלית)
- Letters to Andrea Maffei , by Mario Rapisardi (1877)
- Prometheus