אמנון נצר
 | |
| אמנון נצר (משמאל), המבורג 2007 | |
| לידה |
1934 רשת, המדינה האימפריאלית של איראן  |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 2008 (בגיל 74 בערך) קליפורניה, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
איראנולוגיה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
אמנון נצר (נובמבר 1934 - 15 בפברואר 2008) היה היסטוריון, חוקר, ועיתונאי יהודי-איראני-ישראלי.[1][2] הקדיש את רוב חייו לחשיפה, ניתוח, ותיעוד של הספרות, התרבות, וההיסטוריה של יהדות איראן. הקים את השירות הפרסי של קול ישראל בשנת 1958, והיה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים עד מותו בשנת 2008.[3] מגדולי החוקרים של יהדות פרס ותרבותה.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמנון נצר נולד בעיר רשת שבצפון-מערב איראן, על חופי הים הכספי. ילדותו עברה בתנאי מצוקה כלכלית עקב שרפה שכילתה את חנותו של אביו, אך למרות זאת השלים בהצלחה מרובה את לימודיו בבית הספר היהודי בעיר מולדתו. בעודו באיראן פרסם מספר מאמרים מעל במת העיתון היהודי "ניסן" שיצא לאור בטהראן. בשנת 1950, בגיל 16, עלה לישראל לבדו וכשנה לאחר הגעתו התנדב לצה"ל ושירת שירות מלא בחיל האוויר. עם שחרור מהצבא החל ללמוד לימודי מזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנותיו כסטודנט היה פעיל מאוד בקרב קהילת יוצאי איראן ופרסם מאמרים רבים מעל עיתוני הקהילה. בשנים 1955–1958 היה מהמפיקים של תוכנית הרדיו בפרסית בקול ישראל ובשנת 1958 היה מהמייסדים של קול ישראל בפרסית.
נצר המשיך את הקריירה האקדמית שלו בלימודים איראניים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק שם השלים תואר שני בהצטיינות ודוקטורט. הדיסרטציה שחיבר עוסקת ב"דניאל-נאמה" יצירה אפית על ספר דניאל בפרסית יהודית מאת המשורר היהודי-פרסי-בוכארי בן המאה ה-17 כ'אג'ה בוכ'אראי. לאחר מכן שימש במשך שנה כמרצה באוניברסיטת אילינוי, ובשנת 1970 חזר לירושלים וביחד עם פרופ' שאול שקד היה ממייסדי התוכנית ללימודים איראניים באוניברסיטה העברית. כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית היה מופקד שנים ארוכות על החוג לימודי איראן, הודו וארמניה. בשנת 2000 שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה, ובשנת 2005 בישיבה יוניברסיטי. הוא פרש לגמלאות מהאוניברסיטה העברית בשנת 2002 אך המשיך ללמד בה בתור פרופסור אמריטוס עד שנה לפני פטירתו, אז לקה במחלת הסרטן. לאורך חייו שימש כאחד מעורכי כתב העת פעמים של מכון בן צבי, עורך מייעץ של אנציקלופדיה איראניקה (לה גם כתב מספר רב של ערכים), העורך הראשי של סדרת ספרים על יהודי פרס בשם Pādyāvand, ביחד עם שאול שקד העורך הראשי של סדרת ספרים בשם 'Irano-Judaica (כרכים 2–6), ועוד.
הוא נפטר בבית חולים בקליפורניה בשנת 2008 בהמתנה לניתוח לטיפול במחלת הסרטן. לבקשתו, הוא הובא למנוחות בישראל ונקבר בראשון לציון.
פועלו המחקרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופ' אמנון נצר היה מגדולי החוקרים של יהדות פרס, ומלבד מאמריו וספריו הרבים ערך מפעלי שימור ואיסוף מידע חשובים של כתבי יד, עדויות בעל-פה ומקורות היסטוריים ראשוניים אחרים. את ראשית עבודת האיסוף והשימור עשה באיראן עצמה בתקופה שקדמה להמהפכה האסלאמית. הוא הרחיק עד לכפרים ועיירות קטנות באיראן בחיפוש אחר כתבי יד נדירים והצליח להציל מנשיה למעלה מארבעים חיבורים כאלה, אותם הביא לספריית מכון בן צבי. בשנת 1985 הוציא לאור קטלוג מפורט בשם "אוצר כתבי היד של יהודי פרס במכון בן צבי" שמהווה כלי מחקר ראשון במעלה בתחום. כמו כן הוא ערך ראיונות תיעוד רבים מספור עם יהודים ולא-יהודים פרסים באיראן ומחוצה לה, כדי לתעד דיאלקטים מקומיים, שירה ליטורגית, רשמים היסטוריים ועוד. הוא סקר ספריות רבות ברחבי עולם בחיפוש אחר מקורות ראשוניים כגון כתבי דיפלומטים ומטיילי ארצות על יהודי פרס ואיתר מקורות רבים שקודם לכן לא היו ידועים לחוקרים.
ספרו הראשון, אנתולוגיה של שירה מאת משוררים יהודים-פרסים קדומים (منتخب اشعار فارسی از آثار یهودیان ایران), יצא לאור בפרסית בטהראן בשנת 1973, כלל שירים רבים שראו דפוס בפעם הראשונה, ונותר עד היום הפרסום היחידי מסוגו בפרסית באיראן. בשנת 2000 הספר תורגם מפרסית לערבית על ידי אוניברסיטת אל-אזהר של קהיר.[4] נצר המשיך לפרסם מחקרים על יצירתם של המשוררים הגדולים של יהודי פרס במהלך חייו, בהם שאהין, עמראני, אלישע בן שמואל ואחרים. ספר אחר שההדיר הוא חיבורו הפילוסופי "חובות יהודה" של ר' יהודה בן אלעזר בן המאה ה-17, והוציא לאור תרגום שלו מפרסית יהודית לעברית בשנת 1995. בין מחקריו האחרים סדרה של כ-90 מאמרים (סך כולל של כ-400 עמודים) שפרסם בהמשכים מעל דפי הירחון האמריקאי 'שופר' אודות אישיותו הפעלתנית וחייו של שמואל חיים, עיתונאי ופעיל פוליטי יהודי-איראני בתחילת המאה ה-20. תחומי מחקר אחרים שבהם עסק הם הציונות באיראן, רדיפות כנגד יהודי איראן לאורך הדורות, יחסי יהודים-מוסלמים ושיעה-יהדות, החינוך היהודי באיראן, הדיאלקט פרסית יהודית, ההיסטוריה התרבותית והחברתית של יהודי פרס, ועוד. מלבד זאת הוא גם עסק בשפה ובספרות הפרסית הכללית וחיבר מספר ספרים ללימוד פרסית סטנדרטית מודרנית לדוברי עברית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביבליוגרפיה מלאה של כתביו עד שנת 2004
- רשימת הפרסומים של אמנון נצר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ארכיון אמנון נצר, בספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של אמנון נצר באתר רמב"י
- תוכנית לזכרו של פרופ' אמנון נצר בשידורי יהדות איראן
- דניאל צדיק, לזכר פרופ' אמנון נצר, יהודי איראן: הנהגה, חברה ותרבות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2017, עמ' 7, באתר Academia.edu
- אמנון נצר, דף שער בספרייה הלאומית
- Karmel Melamed, Iranian Jews & Muslims honor Professor Amnon Netzer at Nessah (אורכב 29.03.2014 בארכיון Wayback Machine), Jewish Journal, March 28, 2008.
- Nahid Pirnazar. "Netzer, Amnon." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Dr. Amnon Netzer, World-Renowned Iranian Jewish Scholar, Dies at 73, The Jewish Journal
- ^ Prof.Amnon Netzer would be buried in Israel, (Ministry of Foreign Affairs of Israel - in Persian)
- ^ AMNON NETZER, PROFESSOR OF PERSIAN LANGUAGE AND LITERATURE, Hebrew University of Jerusalem.
- ^ محمد نور الدين عبد المنعم, الادب الفارسي عند يهود ايران, مركز الدراسات الشرقية - جامعة القاهرة, 2000.
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: לימודי הודו, איראן וארמניה
- מזרחנים ישראלים
- סגל קול ישראל
- ישראלים ילידי איראן
- איראנולוגים
- אישים שהועלו לקבורה בארץ ישראל
- חוקרי שירה ישראלים
- אישים הקבורים בבית הקברות גורדון ראשון לציון
- ישראלים שנפטרו מסרטן
- ישראלים שנולדו ב-1934
- ישראלים שנפטרו ב-2008