לדלג לתוכן

אמיתה גדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאמיתה גדולה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סוככאים
משפחה: סוככיים
סוג: אמיתה
מין: אמיתה גדולה
שם מדעי
Ammi majus
‏לינאוס, 1753

אַמִּיתָה גְּדוֹלָה (שם מדעי: Ammi majus, שם ערבי: סוּפְלין, חַיילֶה), היא צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף וגבוה (מעל חצי מטר) ממשפחת הסוככיים. מרבית העלים ארוכים, גזורים-מנוצים פעמיים לאונות דמויות אזמל או מוארכות. הסוככים לבנים, גדולים ודלילים למראה, עם סוככונים רבים. הפרחים קטנים, לבנים, ומפיצים ריח נעים. הפרי הוא דו-זרעון קירח, מאורך וקטן. קרנות הסוכך מפושקות ואינן נסגרות בהבשלה או בעת ההתייבשות, כך שהסוכך נשאר פתוח בשונה מאמיתה קיצית שקרנות הסוכך שלה נסגרות לאחר הבשלת הזרעים שנשמרים בצמח היבש עד לבוא הגשמים. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת אוקטובר.

הסוג אמיתה כולל, מלבד אמיתה גדולה עוד 2 מיני בר נוספים, חד שנתיים או דו-שנתיים, שגדלים רק באיים האַזוֹרִיים[1]. לכן, אמיתה גדולה היא יחידה בסוגה בישראל ובארצות הים-התיכון. לפי המיון של הבוטנאים הישראלים, אמיתה קיצית (Ammi visnaga) משויכת עדיין לסוג אמיתה (Ammi), ברם לפי המיון העכשווי, אמיתה קיצית (Visnaga daucoides) משויכת לסוג Visnaga, שכולל רק מין נוסף, Visnaga crinita, מדרום איטליה וסיציליה. כאמור, החלוקה זו בין המינים אינה מקובלת על הבוטנאים הישראלים[2].

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיתה גדולה גדלה בקרקעות כבדות ואדמות סחף של בתי-גידול מופרעים, בצדי דרכים, בשדות מעובדים, בשוליהם, ובשדות בור, בעיקר בקרבת האדם, אך גם בבתי גידול טבעיים. התפוצה העולמית שלה משתרעת ממקרונזיה, ומאגן הים התיכון ועד חצי האי-ערב והאזור האירנו-טורני במערב אסיה (אירן ועיראק). בישראל היא גדלה בשפלה ובהר, בנגב צפוני, לאורך הבקעה, בגולן ובסיני[3].

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנדן בולט וגבעול מצולע, אונות העלה משוננות
סוכך צעיר מאחור

אמיתה גדולה צמח עשבוני חד-שנתי, ים תיכוני, זקוף, מסתעף בעיקר בחלקו העליון, קירח וגובהו 30 עד 70 ס"מ. היא בולטת בסוככים ובהרבה פרחים קטנים ולבנים.

הגבעולים מצולעים-מעוגלים ומסתעפים.

העלים מסורגים, ללא לוואים ועם פטוטרות ארוכות, מורחבות בבסיסן בצורת נדן החובק את מפרק הגבעול[4][5]. מרבית העלים גזורים-מנוצים פעמיים לאונות דמויות אזמל או מוארכות. העלים התחתונים ארוכי פטוטרת, העלים העליונים גזורים פחות, משוננים או תמימים[6].

האונות הסופיות של העלים או לפחות של העלים העליונים דמויות אזמל או מוארכות ושפתן משוננת, בשונה מאמיתה קיצית שהאונות הסופיות של כל העלים שלה הן נימיות או סרגליות, ואינן משוננות[4].

התפרחת היא סוכך מורכב, מרובה סוככונים, גדול, קוטרו 10 ס"מ, נישא לרוב בקצה הגבעול ולעיתים גם על ענפים צדדיים. בבסיס הסוכך מעטפת שקצרה מקרנות הסוכך והיא מורכבת מ-3 עד 5 עלים (חפים) גדולים, גזורים-מנוצים פעמיים, שאונותיהם נימיות[6][5].

קרנות הסוכך אינן נסגרות בהבשלה או בהתייבשות והסוכך נשאר פתוח, בשונה מאמיתה קיצית שקרנות הסוכך שלה נסגרות בהבשלה או בהתייבשות ונפתחות בהירטבו[6][7].

הסוככונים רבים בכל סוכך ומרובי פרחים. קרנות הסוכך שנושאות את הסוככונים אינן שוות זו לזו. בתחתית הסוככון מעטפית שעליה (חפיות) מרובים, גזורים לאונות נימיות דמוי מרצע ותמימים[7][6].

הפרחים לבנים, מפורדי עלי כותרת, דו-מיניים ואורכם 1 עד 2 מ"מ. פרחי ההיקף גדולים מהפרחים הפנימיים.

חמשת שיני הגביע בלתי ניכרות.

הכותרת בת 5 עלים נפרדים לבנים-ירקרקים. עלי הכותרת החיצוניים של הפרחים ההיקפיים אינם גדולים משאר עלי הכותרת שבסוכך.

חמשת האבקנים ניצבים בסירוגין לעלי הכותרת.

השחלה תחתית, בת 2 עלי שחלה מאוחים ו-2 מגורות חד-זרעיות. בראשה נמצא כנית - גופיף שטוח או חרוטי המחולק בדרך כלל לשתיים ומפריש צוף. מן הכנית עולים 2 עמודי שחלה מפושקים ומורחבים בבסיסם לדיסקוס[5]. הצופן מתפתח בבסיס עמוד השחלה והוא משותף לבסיס עמוד השחלה ולכנית[8].

הפרי דו-זרעון, המורכב מ-2 פרודות חד-זרעיות. דו-זרעון מהווה טיפוס של מפרדת, אלא שבעצם הוא פרי מדומה, כיוון שהוא מתפתח משחלה תחתית[8]. בשלב הפרי הירוק הפרודות מעורות זו בזו באמצעות עמוד ביניים, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הן נפרדות במהלך ההבשלה זו מזו לאורך התפר - הוא שטח המגע שבין הפרודות[5].

כל פרודה בעלת 5 צלעות ראשיות (שמהן 3 עוברות במרכז הפרודה ו-2 בשוליה), נימיות בהן עוברים צרורות צינוריות. ברווחים שבין הצלעות הראשיות עוברים בקליפת הזרעון ביבי שמן אחד[9]. בין הצלעות הראשיות האלו עוברות 4 צלעות משניות[5]. הביבים של השמנים הם בעצם חללים בין תאיים מיוחדים מוארכים (לא כדוריים) שאוגרים את השמנים המופרשים. החללים נוצרים על ידי התרחקות של דפנות תאים זה מזה[8].

הפרי של אמיתה גדולה בעל 2 פרודות, פחוס מהצדדים (ולא מגבן כמו אצל דל-קרניים כרמלי), מוארך (באמיתה קיצית הפרי דמוי ביצה), ולא כעין לוחית דמוית דיסקוס, קירח, אינו מבריק ואינו שיכני או קוצני[9][7], 5 צלעותיו נראות בבירור, ואורכו 1.5 עד 2 מ"מ. לפרודות אין שולים נפוחות או צלעות מכונפות[9]. בראש הפרי 2 עמודי שחלה משתיירים.

העלווה מתפתחת מתחילת ינואר ועד תחילת אוקטובר. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת אוקטובר.

שימושים רפואיים על פי מקורות קדומים ועד ימינו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיווחיהם של הרופאים הקלאסיים עולה כי זרעי הצמח שימשו, בין היתר, לטיפול בהכשות ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים, לזירוז הווסת ולניקוי מערכת המין הנקבית. בימינו משמשים הזרעים ברפואה העממית להמסת אבנים בכליות ולריפוי דלקות בדרכי השתן[10].

תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סוכך צעיר
    סוכך צעיר
  • פרחים
    פרחים
  • אמיתה גדולה
    אמיתה גדולה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ .Ammi L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ אמיתי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  3. ^ אמיתה גדולה, באתר צמחיית ישראל ברשת
  4. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 480-481
  5. ^ 1 2 3 4 5 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 318-321
  6. ^ 1 2 3 4 ברוך רובין, עזריה אלון (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 258-259
  7. ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 480-481
  8. ^ 1 2 3 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 167, 530, 562
  9. ^ 1 2 3 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 329-330
  10. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 80.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיתה גדולה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמיתה_גדולה&oldid=40195533"