אמיר בר-שלום
 | |
| בר שלום ב-2016 | |
| לידה | 17 ביוני 1966 (בן 58) |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים  |
| מעסיק |
רשות השידור, תאגיד השידור הישראלי |
  | |
אמיר בר-שלום (נולד ב-17 ביוני 1966) הוא עיתונאי, כתב ופרשן ישראלי. משמש כפרשן צבא וביטחון בגלי צה"ל ובזמן ישראל. בעבר שימש ככתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי "כאן" וגם ככתב לענייני צבא וביטחון של הערוץ הראשון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בר-שלום נולד בשם אמיר פרידמן. בנעוריו למד בתיכון רנה קסין שבירושלים.
עם גיוסו לצה"ל, שובץ בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו הצבאי עיברת את שמו ל"אמיר בר-שלום". בחטיבת גבעתי עבר בר-שלום מסלול הכשרה כלוחם, את קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. לאחר מכן, שב בר-שלום לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1988 השתלם בקורס מפקדי פלוגות[1] ובהמשך שימש כמפקד פלוגה בגבעתי ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון[2]. במילואים שימש כקצין מבצעים מיוחדים באחת מחטיבות החי"ר שבפיקוד מרכז, והשתחרר מצה"ל בדרגת רב-סרן[2]. אחרי שרותו הצבאי, התגייס לשב"כ, עבר קורס מאבטחים שבמהלכו נפצע, פרש ולמד לתואר ראשון במדעי המדינה ובהיסטוריה של ארצות הברית, באוניברסיטה העברית בירושלים[3].
את דרכו כעיתונאי החל בר-שלום במחלקת הספורט של הערוץ הראשון ואף סיקר את אולימפיאדת סידני. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השנייה הפך לכתב ופרשן לענייני צבא וביטחון, בערוץ[1]. בהמשך מונה לראש הדסק הצבאי של הערוץ הראשון ושימש גם כמגיש "מבט".
עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, מונה בר-שלום לתפקיד הכתב המדיני של תאגיד השידור הישראלי[4]. מאוקטובר עד דצמבר 2017 הגיש את התוכנית שבע אקטואלי בערוץ כאן 11.
החל מ-5 בינואר 2018 ועד פברואר 2019, הגיש את מהדורת חדשות השבוע בימי שישי בערוץ כאן 11.
בחודש מרץ 2019 התפטר מתאגיד השידור[5]. מאז, הוא משמש עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור.
בחודש מאי 2019 הצטרף לזמן ישראל כפרשן לענייני צבא וביטחון.
בחודש מאי 2020 הצטרף לגלי צה"ל והוא משמש כעורך ומגיש מחליף ב"חמש בערב", יומן הערב[6] ותוכנית החדשות של הבוקר "בוקר טוב ישראל"[7] ופרשן לענייני ביטחון. בר-שלום מגיש את תוכנית האסטרטגיה והממשל של גלי צה"ל, "רצועת הביטחון", בימי רביעי.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בר-שלום נשוי ואב לשתיים. הם מתגוררים בכפר האורנים. בת הדודה של אביו היא סוכנת המוסד יהודית נסיהו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- אסף כרמל, אמיר בר-שלום וירון דקל מועמדים להגשת "מבט", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
- ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ערן סויסה, זמן פציעות: ריאיון עם אמיר בר שלום, באתר nrg, 10 באפריל 2011
- עוזי בנזימן, אין מה לדווח, באתר העין השביעית, 21 בינואר 2015
- כל הכתבות של אמיר בר-שלום באתר זמן ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 יעקב בר-און, מלחמה ובר שלום, באתר ynet, 27 בנובמבר 2002
- ^ 1 2 ניר ליברך, "אני עוצר את השידור. יורים עליי", באתר מאקו, 20 בינואר 2009
- ^
שי פוגלמן, ינאי יחיאל, אמיר בר-שלום, באתר הארץ, 18 בפברואר 2018
- ^ אלכסנדר כץ, התאגיד: אמיר בר שלום כתב מדיני, רועי ינובסקי למשטרה, באתר אייס, 3 במאי 2017
- ^ ענת ביין-לובוביץ', האם מנכ"ל תאגיד השידור מתערב בניהול חטיבת החדשות באופן שאסור עפ"י החוק?, באתר גלובס, 6 במרץ 2019
- ^ ע"פ השידור ביום שלישי ה-12 במאי 2020.
- ^ ע"פ השידור ביום שישי ה-18 בפברואר 2022.
