אל-בירווה
 | |
| אל-בירווה מרחוק, 1928 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז הגליל |
| נפה | נפת עכו |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | לפני 1047 |
| שטח | 13,542[1] דונם עות'מאני (1945) |
| גובה | 60 מטרים |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 11 ביוני 1948 |
| יישובים יורשים | קיבוץ יסעור ומושב אחיהוד |
| דת | מוסלמים ונוצרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,460[1] (1945) |
| קואורדינטות | 32°54′19″N 35°10′49″E / 32.905175°N 35.18016389°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אל-בירווה (מערבית: البروة) היה יישוב עתיק וכפר ערבי ששכן מזרחית לעכו, וננטש במהלך קרבות מלחמת העצמאות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תל בירה
עדויות ארכאולוגיות ליישוב כנעני, פיניקי וישראלי באזור מתקופת הברונזה התיכונה עד התקופה ההלניסטית המוקדמת נמצאו באזור תל בירה, מערבית לכפר.
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן עדויות לכפר ששכן באזור בתקופה הצלבנית, ושמו בערבית מוזכר בספר מסעות שכתב התייר הפרסי נאצר ח'סרו בשנת 1047.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-19 התקיים באל-בירווה כפר קבע שהתרכז סביב מעיין במקום. מספר התושבים בכפר נע בין 450–900 על פי עדויות שונות. רוב התושבים היו מוסלמים, אך היה בכפר מיעוט נוצרי קטן. במפקד 1922 נמנו בכפר 807 תושבים.[2] לפי סקר הכפרים 1945 שהתבסס על מפקד 1931, חיו בכפר כ-1,460 תושבים,[1] ברובם מוסלמים ועסקו בעיקר בחקלאות. אדמותיו השתרעו על שטח של 13,542 דונם מהם 546 דונם בבעלות יהודית.[1] בכפר פעלו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, עוד היו בו מסגד, כנסייה, שני קברי קדושים ושלושה בתי בד.
תושבי הכפר השתתפו במרד הערבי הגדול, וב-19 ביולי 1938 אף הניחו ככל הנראה מטען צד שהרג 12 חיילים בריטים.[דרושה הבהרה] הצבא הבריטי ביצע מספר חיפושים בכפר והטיל עליו קנסות קיבוציים.[3]
לפי תוכנית החלוקה, יועדו שטחי הכפר להיכלל בשטח המדינה הערבית, אולם במהלך מלחמת העצמאות, ערב ההפוגה הראשונה, ב-11 ביוני 1948, כוח של חטיבת כרמלי כבש את הכפר לאחר שהתגבר על התנגדות מקומית. בכפר ובשלושת המשלטים הסמוכים לו החזיקה פלוגת חי"ם מתל אביב שמנתה כ-120 איש שברשותם היה משוריין ובו מכשיר קשר ללא נשק מסייע. ב-23 ביוני 1948, בשעה 21.00 החלה הסתערות על הכפר בכוח גדול ובלווי משוריינים ותוך זמן קצר נכבש הכפר. מיד התארגנה התקפת נגד. הקרב היה קשה ונמשך כל יום 24 ביוני 1948. במהלך היום הוזעקו ערבים חמושים מכל כפרי הסביבה בשיטת הפזעה, ומספרם הגיע ל-800. כן השתתפו 200 לוחמים מצבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י. רק לפנות בוקר 25 ביוני 1948, הצליחו כוחות צה"ל מחטיבת כרמלי לכבוש את הכפר בחזרה. בקרב נפלו עשרה חיילי צה"ל, ומהערבים נפלו 12 לוחמים של צבא ההצלה ו-30 לוחמים כפריים.[4] ההתקפה בוצעה על ידי צבא ההצלה תוך הפרה של ההפוגה הראשונה, תוך טענה שצבא ההצלה איננו כפוף להפוגה.[5] בתחילת קרבות עשרת הימים הרחיב צה"ל את אחיזתו סביב בירווה וכבש מספר משלטים החולשים עליו. אולם צבא ההצלה הצליח לכבוש חזרה אחד מן המשלטים[6] ואלה היו בידיו לזמן קצר עד קריסת צבא ההצלה בהמשך מבצע דקל.
צה"ל הכריז על האזור כאזור צבאי. תושבי הכפר, שחלקם שהו בתוך ישראל, לא הורשו לחזור אליו (ובכך הפכו לנפקדים נוכחים), ובשנת 1949 נהרסו הבתים ואדמות הכפר הופקעו. על אדמות הכפר הוקמו קיבוץ יסעור (ב-6 בינואר 1949)[7][8] ומושב אחיהוד.[9] בשנת 1951 הציעה ישראל בתים וקרקעות לפליטי בירווה במכר, אולם הם סירבו מתוך רצון לחזור לאדמות שלהם בבירווה.[10]
תושבי הכפר וצאצאיהם הקימו וועד להגנה על זכויותיהם, ובכל שנה ביום הנכבה, הם מבקרים את שרידי הכפר ההרוס על מנת להנחיל את מורשת הכפר לדור הצעיר. המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש היה פליט מאל-בירווה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, עמ' 202–203, 1973
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com. שם היישוב מאוית Birwa, EL
- ^ יהושע בן אריה ועמירם אורן, יישובי הגליל ערב מפעל ההתיישבות הציוני, בתוך: ארצות הגליל, כרך א', אוניברסיטת חיפה, 1983, עמ' 320-322
- ^ Operations near Majdal Krum - Village fines, פלסטיין פוסט, 22 באוגוסט 1938
Troops Pursue Bands, פלסטיין פוסט, 21 בנובמבר 1938 - ^ הודעת דובר צה"ל טענה ל-100 אבדות של האויב מתוכם 50 הרוגים. ראו: ההתקפה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948
- ^ הערבים מאשימים אותנו בהפרת ההפוגה, מעריב, 25 ביוני 1948
התגובה להפרת ההפוגה בבירווה, על המשמר, 27 ביוני 1948 - ^ ג'ון קמחי, בזירת הקרבות הצפונית, על המשמר, 14 ביולי 1948
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 253; מקראה למפה מספר 3 (סעיף 47), עמ' 594
- ^ נתגלו מים ביעזור שבאזור עכו, דבר, 25 ביוני 1950
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 250
- ^ ו. יוסף, שיכון פליטים ערבים, על המשמר, 15 בינואר 1951
