אלעזר אטלס

אלעזר אטלס

לידה	5 במרץ 1851 בייסוגולה, ליטא
פטירה	6 באפריל 1904 (בגיל 53) ביאליסטוק, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
שפות היצירה	עברית
חתימה

אלעזר צבי אַטְלַס (א' באדר ב' תרי"א, 5 במרץ 1851, בייסוגולה, ליטא – כ"א בניסן תרס"ד, 6 באפריל 1904, ביאליסטוק, האימפריה הרוסית) היה מבקר ספרותי, חוקר היסטוריה יהודית וסופר עברי. הוא נודע בזכות תרומתו לדיון האינטלקטואלי היהודי בתקופתו, במיוחד דרך ביקורתו על הציונות הפוליטית ועל מגמות חדשות בספרות העברית.

ביוגרפיה

אלעזר אטלס נולד בבייסוגולה, עיירה בליטא שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה יהודית אורתודוקסית. אביו, הרב דוד אטלס, היה תלמיד חכם ועשיר, ומנכבדי הקהילה המקומית. אלעזר קיבל חינוך דתי מסורתי, למד בחדר ולאחר מכן בישיבה, שם הצטיין בלימודי תלמוד וספרות רבנית.

במהלך שהותו בישיבה שבעיירה זאגר חדש (Novo-Zhagory) שבפלך קובנה ברוסיה (ליטא), התוודע לרבי חיים ז"ק, מחכמי העיר הידועים, וזה קרבו אליו וסיפק לו ספרים שונים להרחבת השכלתו. במיוחד עסק בלימוד השפות רוסית וגרמנית, וכן בחשבון ובאלגברה – תחום שאליו חש משיכה מיוחדת עד סוף ימיו. הוא אף הצטיין כאחד המתמטיקאים הבולטים בתקופתו, ובמהלך השנים התפרנס מכישוריו בתחום זה. בגיל 20 נישא בזאגר, ובשנת 1875 פורסם מאמרו הראשון ב"הכרמל", שסימן את ראשית דרכו הספרותית. זמן קצר לאחר מכן עזב את נובי זאגרי, ובשל קשיים כלכליים נאלץ לנדוד בין ערים שונות.

רק בשנת 1884, כשהתיישב בוורשה, ניתנה לו האפשרות להקדיש את זמנו כולו לכתיבה ספרותית והפך לאחד המשתתפים הפעילים ביותר בכתבי העת "הצפירה" וב"האסיף". מאמריו הביקורתיים עסקו ביצירות היסטוריות חשובות של חוקרים כגון אייזיק הירש וייס, היינריך גרץ. המחקרים הביקורתיים של אטלס בשנה השנייה של "האסיף" עוסקים ביצירות מגוונות מאוד באופיין. כתב העת העברי "בית תלמוד" מאת אייזיק הירש וייס, המוקדש לחקר התלמוד ולימודי הרבנים; כתב העת "השחר" מאת סמולנסקין; שני כתבי עת חודשיים ברוסית ("Voskhod" ו"Evreiski Obozrenie"); וכתב העת "מונטסשריפט" מאת גרץ – כולם נסקרים על ידו. הידע הנרחב, החדות הביקורתית, הסגנון הצלול וההיגיון המוצק שהוא מפגין במחקרים אלה מציבים אותו בשורה הראשונה של מבקרי הספרות העברית בני זמנו.

באותה תקופה כתב פיליטונים בעילום שם לעיתון היום, ולעיתים השתמש בשם העט כגון "מפה" או "מפה א." —תרגום שם משפחתו מיוונית לעברית, בתוספת האות הראשונה של שמו הפרטי.

בשנת תרמ"ח (1887) הוא פנה לעסוק בעריכה, וכתב העת "הכרם" שבו עסק הוכיח כי זכה לתמיכה, שכן בין שותפיו נמנו אנשים כמו אברהם אפשטיין, שלמה מנדלקרן ויעקב רייפמן. תרומותיו האישיות לגיליון זה מראות על יצירתיותו ועל שליטתו הרחבה בתחום. בין אם הוא עוסק בסידור מחדש שו"ת הריב"ש ("הכרם", עמ' 6-9) ובין אם בוחן את נושא המסורה (שם, עמ' 27-32), הוא מפגין שליטה מלאה בספרות הרבנית. ביקורתו על "כנסת ישראל" של שמואל יוסף פין ראויה לשמש מודל לכל מי שעורך יצירות דומות (שם, עמ' 257–265). ביקורתו על תרגומו של דוד רדנר ל"קורות עם ישורון" של דוד קסל ממחישה כיצד ניתן להעביר ביקורת נוקבת בלי לפגוע. הוא שאף להמשיך בפרסום "הכרם" (שם, עמ' 24), אך עקב קשיים כלכליים תוכניותיו לא יצאו לפועל.

לאחר נדודים והתנסויות שונות, התיישב בליבוי בלטביה משנת 1889 עד שנת 1894, בלי משפחתו, אצל אחיו, רב העיר, רבי מאיר אטלס, ועסק במסחר תבואה ושימש כקמיסיונר. אולם, משלא עלה בידו להצליח בתחום המסחר, נרשם לקורס לראיית חשבון בהנחיית יעקב מארק, ובשנת 1895 התיישב בביאליסטוק ועבד כרואה חשבון בבית מסחר לטקסטיל של הסוחר הביאליסטוקאי אהרן יהושע שפירא.

בשנים 1896–1897 פרסם ב"הצפירה" סדרת מאמרי ביקורת תחת הכותרת "מה לפנים, מה לאחור", שראו אור כספר ב-1898. ב-1900 השתתף ב"ספר השנה" של נחום סוקולוב.

בשנת תרס"ב (1902), בהגיעו לגיל חמישים, נערך לכבודו חג יובל על ידי מוקיריו ומעריכי כישרונו הספרותי. עשרות מברקי ברכה נשלחו אליו מערים רבות, ועיתונים שונים פרסמו מאמרים לכבודו. ובאותה שנה עבר למוסקבה ושימש כמורה פרטי לבני הגביר יהושע זליג פרסיץ, אך באביב 1904 חלה בעקבות הצטננות קשה. אף על פי שהרופאים הזהירו כי כל תזוזה עלולה לסכן את חייו, גורש אטלאס ממוסקבה משום שלא החזיק בזכויות מגורים בעיר ובמהלך גירושו נגנב מטענו, ובו כתב היד של חיבורו הגדול "קריית ארבע", מחקר מקיף על ועד ארבע הארצות, וחיבורו "תולדות ישראל בפולין" שלא פורסמו מעולם.

מותו

ימים ספורים לאחר הגעתו לביאליסטוק נפטר ביום שביעי של פסח, כ"א בניסן תרס"ד, ליד ידידו יוסף חזנוביץ. בהלווייתו השתתפו אלפי אנשים. השאיר אחריו אשה, וארבעה ילדים.

רבי יוסף זליג גליק כתב שיר עליו.

השקפתו על הציונות

בשנות ה-1880 תמך אטלאס בתנועת חיבת ציון, אך לקראת סוף שנות ה-1890 הפך למתנגד נחרץ הן של חיבת ציון והן של הציונות הפוליטית, כולל דמויות כמו תיאודור הרצל ואחד העם, וכן של מגמות חדשות בספרות העברית. הוא תמך ביהדות מסורתית והביע ספקנות כלפי יכולתה של ההשכלה לשנות את החיים היהודיים. הוא שיתף פעולה עם ארגון אנטי-ציוני "הלשכה הטהורה" או "הלשכה השחורה", ופרסם מאמרים חריפים נגד הציונות בעיתון "הפלס". ב-1900 תרם ספרותית לספר "אור לישרים", שכתבו רבנים אנטי-ציונים ושנשא אופי פולמוסי חריף. בספר זה פרסם אטלאס פמפלט ארסי במיוחד נגד הוועד הפלשתינאי של אודסה.

יצירתו

יצירתו של אלעזר אטלס כוללת מאמרי ביקורת, מחקרים היסטוריים ופיליטונים. הוא התבלט בזכות ביקורתו החריפה על יצירות היסטוריות וספרותיות יהודיות, וכן בדעותיו השמרניות בנוגע לציונות ולספרות העברית.

עליו

נחום סוקולוב כתב עליו: "לחישתו הסטירית הייתה לחישת שרף", ו"בבואי לורשה לפני עשרים שנה, הייתה לי אישיותו של הסופר אלעזר אטלס היותר חמה ומאירה" הוא קרא אותו: "פקח שבפקחים".

יצירות עיקריות

• מה לפנים ומה לאחור, השקפה על ספרים אחדים הנוגעים בשאלות הזמן, ורשה: דרוק פאָן אלעקסאנדער גינז, תרנ"ח 1898, באתר היברובוקס
• ספסל הנאשמים – בירור והוכחה לרפיון יסודו של הקולוניאל באנק הציוני ומצבו הרעוע מראשיתו, ברלין: הפלס, תרס"ג (נדפס תחילה ב"הפלס", שנה ג, חוב' א-ב). לצפייה בגוגל ספרים
• קריית ארבע – מחקר על "ועד ארבע הארצות", שלא פורסם עקב אובדן כתב היד.
• תולדות ישראל בפולין – מחקר על תולדות היהודים בפולין, שלא פורסם עקב אובדן כתב היד.

ערך:

• הכרם (1887) – כתב עת שערך, שכלל ספר אחד בלבד, לצפייה בגוגל ספרים.

לקריאה נוספת

• הרב ישראל בנדט פייבלזון, "גבור ואיש מלחמה" הפלס, ה, תרס"ה, עמ' 404–413.
• אברהם שמואל הרשברג, לשכלול תמונתו הספרותית של מר אטלס ז"ל. הצפירה, גל' 87 (י"ד באייר תרס"ד, 29 באפריל 1904), עמ' 263-265; גל' 93 (כ"א באייר תרס"ד, 6 במאי 1904), עמ' 277–278.
• נחום סוקולוב, ר' אלעזר אטלס ז"ל. הצפירה, גל' 75 (ל' בניסן תרס"ד, 15 באפריל 1904), עמ' 235–238.
• באָריס קאדער, אלעזר אטלס : זיין לעבן, זיין שאפן, זיין קאמפף (ניו יאָרק, תש"ט 1949) בארכיון האינטרנט (ביידיש)
• גצל קרסל. אלעזר אטלס. מאסף לדברי ספרות, בקורת והגות, כרך ג' (תשכ"ג 1963), עמ' 439–454.
• ר' אלעזר אטלאס, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זכרון - ספר האסיף, ורשה תרמ"ט, עמ' 6, באתר אוצר החכמה
• יעקב מארק, גדולים פון אונזער צייט, ניו יורק תרפ"ז, עמ' 271–276, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) (ביידיש)
• בצלאל לנדוי, דגלנו, ניסן תשכ"ג (ששים שנה לפטירתו).
• יעקב ברמן, שיחות ופרקי זכרונות, ירושלים תשל"ו, עמ' 128, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

ביקורת על "ספר ספסל הנאשמים"

• יצחק סובלסקי, מאמר בטלין ומבוטלין : מצדיק את קיום ... הבנק העברי, מכל הטענות ... שמתנגדי תנועתנו הלאומית מתנפלים עליו (לונדון, תרס"ג)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלעזר אטלס בוויקישיתוף

• אלעזר אטלס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• כתבי אלעזר אטלס בפרויקט בן-יהודה
• לואיס גינצבורג וישראל דוידסון, ‏ELAZAR (LAZAR) "אלעזר אטלס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• "אַטְלַס, אלעזר", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 248, באתר היברובוקס
• פסח קפלן, כתבי אלעזר אטלס : תולדתו בפרויקט בן-יהודה (ורשה : תושיה, תרס"ז 1907)