לדלג לתוכן

אלסה בסקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלסה בסקוב
Elsa Beskow
לידה 11 פברואר 1874
מריה מגדלנה, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 יוני 1953 (בגיל 79)
דאנדריד, שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אלסה מרטמן
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של יורשהולם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Konstfack, Whitlockska samskolan עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה שוודית
סוגה ספרות ילדים
בן או בת זוג נתנאל בסקוב (1897–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים גונטר בסקוב, בו בסקוב, Börje Beskow עריכת הנתון בוויקינתונים
www.elsabeskow.se
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלסה בסקובשוודית: Elsa Beskow; ‏11 בפברואר 1874 - 30 ביוני 1953) הייתה סופרת ומאיירת ספרי ילדים שוודית.

אלסה נולדה בסטוקהולם לאיש העסקים ברנט מרטמן, אשר הגיע לשוודיה מברגן, נורווגיה, ולאמה- אוגוסטה פהלסטדט, ממשפחה שוודית. אחת מדודותיה, אליס טגנר, הייתה אשת חינוך אשר טבעה בשנת 1900 את המושג "המאה של הילד". טגנר היוותה עבור אלסה דמות מופת שעיצבה את תפישת עולמה בכל הנוגע לראיית הילדים כבעלי זכות לילדות בריאה, חווייתית ומוגנת. אלסה הייתה השנייה מבין שישה ילדים, אח בכור וחמש בנות. כשהייתה בת 15, הלך האב לעולמו והמשפחה ירדה מנכסיה. אוגוסטה והבנות עברו לגור עם שתים מאחיותיה ואחיה של אוגוסטה, אשר חיו ביחד ואילו הבן עבר לגור עם דודה אחרת. שלוש הדודות הפכו למקור השראה לסיפורי דודה ירוקה, דודה חומה ודודה לבנדר העדינה, ואילו הדוד היה השראה לדמותו של דוד כחול, כפי שכינוהו הילדים בסיפורים.

אלסה למדה בבית החינוך לאמנות ובמכללה האוניברסיטאית לאומנויות שנקראה אז "טכניקה סקולאן", או "בית הספר הטכני", בסטוקהולם. [1] בבגרותה למדה בבית החינוך לאמנות ובמכללה האוניברסיטאית לאומנויות בסטוקהולם.

את בעלה, שבעברו היה שר בממשלת שוודיה ובעל תואר דוקטור לתאולוגיה, נתנאל בסקוב (אנ') פגשה לראשונה בשנת 1897. הם הכירו במכללה בה לימד. היא החלה בקריירה כסופרת ומאיירת סמוך לנישואיה עם נתנאל בסקוב (אנ'). בשתים-עשרה השנים הראשונות לנישואים נולדו לה, לסירוגין, בכל שנה ספר ובכל שנה ילד. אחר כך ראו אור עוד עשרים וארבעה ספרים שהטקסט והאיורים שבהם - כולם משלה, ועשרה ספרים בהם היא הוסיפה איוריה לטקסטים של סופרים אחרים. בניה שימשו כמודל כמעט לכל הדמויות של הילדים - בנים ובנות כאחד. ספריה רואים אור בעברית בהוצאת משכן ספרים.[2]

בשנה השלישית לנישואיה, אלמנתו של ויקטור רידברג תרמה להם את הוילה שבנו. ויקטור הלך לעולמו בטרם הספיקו לעבור אליה.

בחלק מהספרים, דוגמת "חגיגת הפרחים", חלק מהטקסט הוא בצורת שירים אותם היא גם הלחינה.

האווירה בבית בו אלסה גדלה, הייתה מלאת חיוניות, ליברלית ואמנותית. הייתה זאת אווירה שונה בתכלית מהאווירה הכבדה ששררה במשפחת בסקוב ממנה הגיע בעלה. התנשאותם ואי קבלתם אותה, פגעה בה. בציוריה היא הביעה את הקונפליקטים שהתלוו לכך בצורה אמנותית, מחויכת וכואבת בה בעת. הבדלי האופי היו גם מקור לנתקים ועדיין אהבתם זה לזה גברה. נתנאל בסקוב היה קשור עם תנועת האמנויות והאומנויות ועם התנועה האנתרופוסופית ודרכו אלסה בסקוב לקחה חלק בפעילותן בשוודיה.

אחד מבניה נהרג בתאונת מזחלת שלג לפני יום הולדתו השמיני ולקח לה שנים לקום מצערה ולחזור ליצירתה.

בשנת 1930 ביקרה בארץ ישראל. ובעקבות ביקורה כתבה את הספר "ביצת השמש" ובאחד מהאיורים בספר מופיעה תמונה משפת הכנרת.

את חייה סיכמה בראיון לפני מותה, בספר הביוגרפיה שערכה סטינה המר, במילים: ”חיי היו גביע מלא עד תום שלא הייתי מוותרת על אף טיפה ממנו.”

בשנת 1894 החלה אלסה בסקוב לעבוד במגזין הילדים Jultomten.לאחר מכן היא החלה להוציא לאור ספרים משלה ובהם היא הכותבת והמאיירת בטכניקה מיוחדת שהיא פיתחה. ספריה שזורים אלמנטים מהמציאות בשוודיה באותם ימים עם עמודי התווך של מעשיות עמים ואגדות ואף מהמיתוסים הקדומים. בכל הסיפורים כמעט, הילדים זוכים לפגוש שדונים, גובלינים (יצורים מהסוג של עוץ לי גוץ לי מהסיפור של האחים גרים) גמדים, פיות, וחיות המדברות בלשון אדם. הנושאים המרכזיים עוסקים ביחסים שבין ילדים ובינם ובין עצמם, בינם ובין חיות וצמחים, בינם ובין המבוגרים המחנכים אותם. הילדים חרוצים ופעלתנים, שובבים וסקרניים מאוד, נוקטים יוזמה ולומדים מהטבע. עבודתה נתנה במה לאווירה ביתית שמחה באזור הכפרי השוודי של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים.[3]

בסקוב הפכה להיות אחת האמניות האהובות ביותר מכל סופרי הילדים השוודים. רבים מספריה הפכו לקלאסיקה והם מודפסים ללא הרף. [4] היא גם איירה גם ספרי אותיות וספרי שירים לבתי ספר שוודיים. דפי הספרים שלה ממוסגרים לרוב על ידי מסגרת דקורטיבית בסגנון אר-נובו.[5]

כל יצירותיה נודעות כסיפורים פשוטים ועליזים, מאוירים ביופי יוצא דופן.[3]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אלסה בסקוב נוסד בשנת 1958 והוא ניתן למאייר ספרי התמונות השוודי הטוב ביותר בשנה.[6]

עבודות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Children from Solbacka, 1898
  • Olle's ski trip, 1907
  • George's book, 1916
  • Aunt Green, Aunt Brown and Aunt Lavender, 1918
  • Little Lasse in the garden, 1920
  • Baby Brother's sailing journey, 1921
  • Bubble Muck, 1921
  • Grandma's quilt, 1922
  • Christopher's harvest time, 1923
  • Aunt Brown's Birthday, 1925
  • Jan and all his friends, 1928
  • Hat Cottage, 1930
  • Grandma and-down Light, 1930
  • Around the year, 1931
  • The Sun Egg, 1932
  • Woody, Hazel & Little Pip, 1939
  • Talented Annika, 1941
  • Uncle Blue's New Boat, 1942
  • Peter and Lotta's Adventure, 1947
  • Red bus, green car, 1952

תורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סיפורה של ישישונת קטנטונת, 1897
  • פטר בארץ גרגרי היער, 1901
  • ילדי היער, 1910
  • חליפת הצמר החדשה של פלה, 1912
  • חגיגת הפרחים, 1914
  • ביצת השמש, 1932 (נכתב בעקבות ביקורה בארץ ישראל)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • האמר, סטינה אלסה בסקוב (1958)
  • Håkansson, Gunvor Elsa Beskow och Astrid Lindgren (1967)'
  • Sjögren, Margareta Elsa Beskow och hennes world (1983)
  • Elsa Beskow at Svenskt kvinnobiografiskt lexikon

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלסה בסקוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Björkman, Ivar; Djursholm – staden på landet (Djursholms Forntid och Framtid, 1982) ISBN /91-85549-00-2
  2. ^ רינת פרימו, כדאי שתדעו: יש לכם בבית גמדים!, באתר ynet, 11 במרץ 2009
  3. ^ 1 2 "Elsa Beskow". Credo.
  4. ^ Ahlgren, Stig (1977). Insnöad: Läsning i blandade ämnen. Ystad: Rabén & Sjögren. p. 138. ISBN 9789129479195.
  5. ^ Liukkonen, Petri. "Elsa Beskow". Books and Writers (kirjasto.sci.fi). Finland: Kuusankoski Public Library. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Anita Silvey (1995). Children's Books and Their Creators. Houghton Mifflin Harcourt. pp. 59–. ISBN 0-395-65380-0.