אלן ג'ונס (גנרל)

אלן ג'ונס
Alan Walter Jones
לידה	6 באוקטובר 1894; גולדנדל, וושינגטון, ארצות הברית
פטירה	22 בינואר 1969 (בגיל 74); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1917–1945 (כ־28 שנים)
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה ה-106
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת העולם השנייה;
עיטורים
	לגיון הכבוד ; צלב המלחמה

אלן וולטר ג'ונס (באנגלית: Alan Walter Jones;‏ 6 באוקטובר 1894 – 22 בינואר 1969) היה גנרל בצבא ארצות הברית. הוא ידוע בעיקר בשל פיקודו על דיוויזיית הרגלים ה-106 במהלך מלחמת העולם השנייה.

ראשית חיים

ג'ונס נולד בגולדנדייל, וושינגטון ב-6 באוקטובר 1894, בנם של ג'סי מ. ג'ונס ומילטון ס ג'ונס. הוא גדל בוואלה, וושינגטון, ולמד בקולג' ויטמן ובאוניברסיטת וושינגטון. ג'ונס עבד כפועל עבור רכבת יוניון פסיפיק בסיאטל בשנת 1917 כשהגיש בקשה לוועדה בצבא האמריקאי.

בקשתו של ג'ונס אושרה באוקטובר 1917, והוא הוסמך כלוטננט משנה של חיל הרגלים והוצב ברגימנט הרגלים ה-43. לאחר שסיים את הכשרתו בפורט לוונוורת', קנזס, ג'ונס הצטרף לרגימנט שלו בפורט דאגלס, יוטה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ג'ונס הועלה לדרגת לוטננט ולאחר מכן לדרגת קפטן זמני, ושירת בתפקידים כולל מחנה פייק, ארקנסו ופנסקולה, פלורידה. לאחר המלחמה חזר ג'ונס לדרגתו הקבועה של לוטננט ראשון והמשיך בקריירה הצבאית שלו.

חינוך צבאי

ג'ונס היה בוגר קורס קציני הרגלים ב-1925. בשנת 1930 סיים את קורס קציני הרגלים המתקדם. לאחר מכן נבחר להשתתף בקורס קציני תותחנים שדה, שם סיים את לימודיו ב-1931. ג'ונס סיים את לימודיו במכללת הפיקוד והמטה הכללי של צבא ארצות הברית ב-1936. ג'ונס, שנבחר להשכלה מקצועית נוספת במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית, החל ללמוד ב-1937 וסיים את לימודיו ב-1938.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

ב-1920 הועלה ג'ונס לדרגת קפטן קבוע. הוא המשיך לשרת בתפקידי חיל הרגלים, כולל שירות בתחילת שנות ה-20 בפיליפינים עם רגימנט הרגלים ה-45 . בסוף שנות ה-20, שירת ג'ונס במטה בית הספר לחיל הרגלים של הצבא בפורט בנינג, ג'ורג'יה ובשנת 1929 הוא הוצב במחנה פרי, אוהיו כחבר סגל עבור תוכנית חדשה מאורגנת של הוראת קליעה. קדם לתחרות ירי צבאית שנתית.

בתחילת שנות ה-30 שירת ג'ונס עם רגימנט הרגלים ה-12 בפורט וושינגטון, מרילנד, ולאחר מכן הופצב במטה חיל הרגלים של הצבא. הוא הועלה לדרגת מייג'ור ב-1934 ושירת ברגימנט הרגלים ה-7 בקסרקטין ונקובר, וושינגטון . בשנת 1938, ג'ונס הוצב ברגימנט הרגלים ה-19 בצריף שופילד, הוואי, והוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ב-1940.

מלחמת העולם השנייה

ג'ונס הוצב במטה הצבא במחלקת המלחמה ב-1941, והוצב במשרדו של סגן הרמטכ"ל למבצעים והדרכה, G-3. בדצמבר 1941, ג'ונס הועלה לדרגת קולונל . ג'ונס הוצב במטה מפקדת כוחות היבשה של הצבא באפריל 1942, וביוני קיבל קידום לתפקיד בריגדיר גנרל ומונה לעוזר מפקד דיוויזיה (ADC) של דיוויזיית הרגלים ה-90, בפיקודו של מייג'ור גנרל הנרי טרל ג'וניור. ג'ונס שירת בתפקיד זה עד ינואר 1943. סמואל טנקרסלי וויליאמס ירש אותו כ-ADC של ה-90.

דיוויזיית חי"ר 106

בינואר 1943, מונה ג'ונס למפקד על דיוויזיית הרגלים ה-106 במהלך ארגונה ואימוניה בפורט ג'קסון, קרוליינה הדרומית. הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל במרץ. הדיוויזיה ה-106 התאמנה בפורט ג'קסון והשתתפה בתמרוני טנסי של הארמייה השנייה ב-1943 וב-1944. במרץ 1944 עברה דיוויזיית הרגלים ה-106 למחנה אטרברי, אינדיאנה, שם רבים מחייליה שובצו כמחליפים לחיילים שנהרגו ונפצעו בלחימה וביחידות של כוחות השירות של הצבא. חיילים שהוקצו במקומם לדיוויזיה לא היו מנוסים ומאומנים כמו קודמיהם. באוקטובר 1944 עברה הדיוויזיה למסצ'וסטס, משם יצאה לאירופה. הדיוויזיה הגיעה לבלגיה בתחילת דצמבר והועברה מיד לקווי החזית ליד סנט וית' ויער הארדנים, שם שחררה את דיוויזיית הרגלים ה-2 ב-12 בדצמבר

ארבעה ימים לאחר שדיוויזיית הרגלים ה-106 תפסה את מקומה בקווי החזית, החל הצבא הגרמני במתקפה שזכתה לכינוי הקרב על הבליטה. הדיוויזיה חסרת הניסיון של ג'ונס תחילה תפקדה היטב, אך הפכה במהירות לבלתי יעילה בקרב, כאשר שניים משלושת הרגימנטים שלה, ה-422 וה-423, כותרו ונותקו ליד שנברג ב-Eupen-Malmedy, מה שהביא לכניעתם לגרמנים.

במהלך הלחימה, ג'ונס היה נסער וחשש מאובדן הרגימנטים, שאחד מהם כלל את בנו, שהיה קפטן ברגימנט הרגלים ה-423. הוא לקה בהתקף לב וב-22 בדצמבר העביר את הפיקוד על הדיוויזיה לסגנו, הרברט ט. פרין . לאחר מכן הוקצה ג'ונס כסגנו של הממונה עליו, מפקד הקורפוס המוטס ה-18 מת'יו רידג'וויי. במרץ 1945, ג'ונס השתתף בפעולות התקפיות בין בון לקלן כאשר פצצה גרמנית נחתה לידו והוא ספג פצעי ראש שדרשו אותו לאשפוז. ג'ונס נשאר בתפקיד פעיל עד שפרש מסיבות רפואיות באוקטובר 1945.

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר פרישתו, התגורר ג'ונס בוושינגטון הבירה. הוא היה פעיל באגודת הוותיקים של דיוויזיית הרגלים ה-106 והיה חבר במועדון הצבא והצי ובמועדון היאכטות של קורינתוס.

מוות וקבורה

ג'ונס אובחן כחולה בסרטן בשנת 1968. מצבו החמיר בהתמדה ובדצמבר הוא הועבר לטיפול בבית החולים וולטר ריד. הוא מת שם ב-22 בינואר 1969. הלווייתו התקיימה בקפלת הפוסט פורט מאייר, וירג'יניה ב-27 בינואר, והשתתפו בה כמה יוצאי דיוויזיית הרגלים ה-106, כולל מפקד הארטילריה לשעבר של הדיוויזיה והרמטכ"ל שלו. ג'ונס נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

עיטורים

ג'ונס קיבל את הלב הסגול עבור שירותו במלחמת העולם השנייה. בנוסף, הוא קיבל את לגיון הכבוד ואת צלב המלחמה מצרפת.

משפחתו

בשנת 1917, ג'ונס התחתן עם אליס או. פיקרינג (1899–1998) מפרסקוט, וושינגטון. הם היו הורים לשני ילדים, קולונל אלן וו. ג'ונס ג'וניור (1921–2014), קצין בצבא והאלי (1924–2008), אשתו של קולונל חיל הנחתים האמריקני אוולד א. וום אורד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלן ג'ונס בוויקישיתוף

אלן ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים