אלמר קרמן
 | |
| לידה |
28 באפריל 1876 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בפברואר 1927 (בגיל 50) בודפשט, ממלכת הונגריה |
  | |
אֶלֶמֵר (יעקב נפתלי) קַרְמַן (במקור קליינמן, בהונגרית: Kármán Elemér Jakab Naftali, בודפשט, 28 באפריל 1876)[1] – בודפשט, 20 בפברואר 1927) היה משפטן הונגרי-יהודי, שופט בבית משפט, מרצה לדין פלילי, קרימינולוג. בנו של מור קרמן ואחיו של תיאודור פון קרמן המתמטיקאי, פיזיקאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרמן נולד במשפחה יהודית כבנם של מור קרמן (משה קליינמן) ואילקה קוהן (כהן). לאחר סיום לימודי משפטים בהונגריה, הוא השלים את לימודיו בגראץ בפסיכולוגיה. קרמן השתתף בהקמת בית המשפט לנוער בהונגריה (1913), ארגן את המכון לפדגוגיה למשפט הפלילי (1915) שהיה קשור למעבדה פסיכולוגית, לסמינר לחינוך פדגוגי, לספריה מקצועית, למוזיאון ולבית ילדים בשם "בית פסטלוצי". כבר בראשית המאה העשרים הוא אימץ והכריז על עקרונות מודרניים בהגנה על עברייני נוער. הוא חשף את הגורמים החברתיים לעבריינות הנוער, והציע כלי מניעה וכלים חינוכיים.
עבודותיו (מבחר)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מכון בודפשט לחינוך פלילי. הילד, 1917, 635-648;
- רפורמה פדגוגית של המכון לתיקון וחינוך אנשים עם מוגבלויות מוסריות. הילד, 1919, 88-98;
- תקלות מוסריות והפרעות מוסריות של הילד (פדגוגיה פלילית). בודפשט, 1922;
- Einführung in the Criminalpädagogie. מבוא לפדגוגיה פלילית.) I-II. Bp 1923.
- האיכרים ומערכת המשפט המענישה. (מחקר על תכונות אופי פליליות) נכתב על ידי אלמר קרמן התובע המלכותי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנו: אלמר קרמן, המורה ההונגרי לקרימינולוגיה שנשכח. חינוך מיוחד, 1959. 4. 97-98.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלמר קרמן ואנה סבו בתוך: לקסיקון פדגוגי. כרך ב ' עורך ראשי זולטאן באטורי, איוואן פאלוס. בודפשט, הוצאת קרבן. 1997. 170. עמ'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|