אליהו נאוי

אליהו נאוי
	אליהו נאוי, אוקטובר 1963
	אליהו נאוי, אוקטובר 1963
לידה	22 ביוני 1920; בצרה, מסופוטמיה הבריטית
פטירה	16 בנובמבר 2012 (בגיל 92); עומר, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	מזרחנות, חקר המקרא, משפטים
עיסוק	שופט
מפלגה	מפא"י ותנועה עצמאית
	1963–1986; (כ־23 שנים)
	→ מתתיהו אדלר (יו"ר ועדה קרואה) משה זילברמן ←

אליהו נאוי (22 ביוני 1920 – 16 בנובמבר 2012) היה ראש העירייה השלישי של באר שבע מאז קום המדינה.^[1] הוא כיהן בתפקיד זה בין השנים 1963 ל-1986, תקופת הכהונה הממושכת ביותר בראשות עיר זו. הוא נודע כמזרחן מומחה להווי הערבי, פרשן רדיו בערבית תחת השם "דאוד אל נאטור" וחוקר תנ"ך וכן היה עורך דין ושופט. פרסם ספר מחקר בתנ"ך ושלושה ספרי סיפורים.

ביוגרפיה

אליהו נאוי נולד בבצרה שבעיראק, עלה לארץ ישראל בילדותו, בשנת 1926 וגדל בירושלים. למד בבית המדרש "דורש ציון" בעיר עד שנת 1934. בשנים 1935–1938 למד בבית המדרש למורים "מזרחי", בירושלים. בשנים 1940–1943 עבד כפקיד בסוכנות למסחר בחלקי חילוף למכוניות. למד בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, בשנים 1944–1947, ושימש יו"ר אגודת הסטודנטים. באותה תקופה היה חבר בארגון השומרים ושימש בתפקיד מזכיר הארגון וחבר ההנהלה עד שנת 1948.

בשנת 1947 התחתן עם ברוריה, בתם של חיים ומרתה מאיר.

ב-1947 תוכננה הקמת עיר על ידי חברת אפיקים בנגב, סמוך לבאר שבע. נאוי נבחר ל"מוכתר", איש הקשר עם הסביבה הערבית ועם שלטונות המנדט וכך הגיע לאזור הנגב.

בשנים 1948–1954 שירת בצה"ל בדרגת רס"ן, בחיל המודיעין, ביחידה הדרוזית ובשרות המשפטי.

בשנים 1954–1957 עבד כעורך דין עצמאי. בשנת 1958 עבר להתגורר בבאר שבע וכיהן בה כשופט בבית משפט השלום, הראשון לבאר שבע והנגב, עד שנת 1963.

ראש עיריית באר שבע

ב-20 ביוני 1963 מונה נאוי לעמוד בראש רשימת מפא"י לבחירות לראשות עיריית באר שבע^[2]^[3]. נאוי הועמד בראש הרשימה, במקום דוד טוביהו, לאחר משבר ממושך בסיעה ובמועצת העיר.

בבחירות שנערכו ב-25 בספטמבר הוא נבחר לראשות עיריית באר שבע ברוב גדול של 13 חברי המועצה מתוך 15 חברים^[4]^[5]. הוא כיהן בתפקיד זה במשך חמש תקופות כהונה, עד 1986. בשנים מאוחרות יותר נבחר לתפקיד מטעם התנועה העצמאית אש"ל, שהייתה קשורה למפא"י ולמפלגת העבודה.^[6]

ברוב ימי כהונתו כראש העירייה גדלה אוכלוסיית העיר פי 3 והעיר זכתה בפיתוח נרחב. הוקמו שכונות רבות, מוסדות תרבות וחינוך, ובהם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, הקונסרבטוריון העירוני באר שבע (בניין חדש), אנדרטת חטיבת הנגב ומוסדות עירוניים כגון בניין עיריית באר שבע שהפך לסמלה. בין היתר דאג נאוי למקומות תעסוקה רבים, בהם מפעל רמתא של התעשייה האווירית, כלא באר שבע, השוק העירוני ועוד.

נאוי פיתח קשרים בינלאומיים ברחבי העולם, הכוללים ברית ערים תאומות וקשרי ידידות עם קהילות יהודיות ולא יהודיות. בין הערים היו וופרטל, שהייתה ראשונה בהתקרבות התרבותית וחברתית בין עיר בישראל לעיר בגרמניה; וכן הערים ליון, ויניפג ועוד.

בשנת 1979 אירח נאוי את נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בעיר. לכימיה ששררה בינו לבין הנשיא המצרי, הייתה חשיבות מכרעת להצלחת הביקור הזה^[7].

בשנות השמונים, בעוד ערי המרכז מתפתחות, סבלה העיר מבריחת תושבים מבוססים לטובת היישובים המתפתחים סביב, כמו עומר או מיתר. באר שבע כמעט ולא גדלה ופרנסיה לא השכילו להתמודד עם התופעה.

לאחר פרישתו מראשות העירייה, עבד כראש רשות השיפוט בהסתדרות, עד 1995. לאחר מכן שימש יועץ שר הדתות לענייני מוסלמים ודרוזים עד שנת 1996.

נאוי מילא מספר תפקידים נוספים לאורך השנים, בהם חבר מליאת רשות השידור והרשות השנייה ויו"ר הוועדה לשידורים בערבית; חבר-מייסד בוועד המנהל ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים; חבר ההנהלה של "אורט ישראל"; יו"ר ועדת ראש הממשלה להעלאת יהודי אתיופיה; יו"ר הנהלת תיאטרון ענבל; וחבר מועצת העיתונות.

נאוי נפטר ב-16 בנובמבר 2012 בביתו שבגני עומר. נקבר בחלקת ראשי עיריית באר שבע בבית העלמין הישן בעיר.

הנצחה

בטקס חגיגי, שנערך ב-27 באוקטובר 2014, בהשתתפות ראש העירייה רוביק דנילוביץ', ומאות נכבדים, נחנכה כיכר נאוי. מתחם התחבורה המטרופוליני החדש בבאר שבע, שמחבר את התחנה המרכזית (טרמינל באר-שבע) עם תחנת הרכבת מרכז^[8].

בינואר 2017 הוסב שמה של חלקה הגדול של דרך חברון, קטע מכביש 60 בבאר שבע, לדרך אליהו נאוי, ממחלף חטיבת הנגב ועד מפגש הרחובות שדרות שז"ר ודרך חברון.

"דאוד אל נאטור"

בשנת 1947 הוזמן להגיש תוכנית רדיו בערבית במסגרת תחנת קול ההגנה. נאוי, שהיה אז מזכיר איגוד השומרים העבריים והכיר היטב את ההווי הערבי, שידר בתחנה זו תוכנית אקטואליה. בניגוד לרוב התוכניות, ששודרו בערבית ספרותית, דיבר נאוי בתוכניתו בערבית מדוברת, תחת השם הבדוי "דאוד א (ל)נאטור" ("דוד השומר"). הוא שוחח על ענייני היום בשפה עממית-ציורית, תוך שימוש במשלים ופתגמים מן התרבות הערבית. שידורי התוכנית נמשכו גם לאחר קום המדינה, במסגרת קול ישראל בערבית, עד שנת 1957, אז נתמנה לשופט. סיפורי דאוד אל-נאטור עלו לכותרות בשנת 2000, כאשר הפכו למשלים מגמתיים, ופורסמו בחתימת יעקב נמרודי (אך עובדו, למעשה, על ידי שותפו-ידידו הסופר אריה קרישק) בעיתון "מעריב", כחלק מהמערכה המשפטית בפרשות נמרודי^[9]; נאוי, שהיה ידיד קרוב לנמרודי, הסכים למסור את משליו לעיבוד ולפרסום.

נאוי הוציא מספר קובצי סיפורים מההווי הערבי, והמשיך להופיע לעיתים בערבי מספרי סיפורים.

בשנת 2003 העניקה לו אוניברסיטת בן-גוריון תואר דוקטור לשם כבוד. בטקס הענקת התואר אמר עליו אבישי ברוורמן, נשיא האוניברסיטה דאז, "ג'ורג' בוש היה מנצח את המערכה בעיראק אם היה שוכר את שרותיו הטובים של אליהו נאוי, על מנת שישדר (תעמולה) למדינות ערב שבאזור".

ספריו

ספורי ערב (מאת דאוד אל נאטור), הוצאת ספריית מעריב 1972^[10].
סיפורי המזרח התיכון הישן, הוצאת תמוז 2002.
סוגיות מקראיות בראי הדורות, הוצאת החברה לחקר המקרא, בשיתוף בית התנ"ך על שם דוד בן-גוריון. 2008.
סיפורי המזרח התיכון הישן, חוכמה זימה ומוסר השכל (מאת דאוד אל-נטור), הוצאת ספריית מעריב 2010.

לקריאה נוספת

יצחק שתיל, כתבנו בבאר שבע, אדר תשנ"א, מרץ 1991, עמ׳ 22–29
יצחק (איז'ו) רגר, תחנות בשליחות הציבור, הוצאת כל-בי, 1998, עמ' 84–86.

קישורים חיצוניים

הבלוג של נאוי
אליהו נאוי ב-יוטיוב
אליהו נאוי, באתר הרשות השופטת
אליהו נאוי, באתר עיריית באר שבע
על הפרק: "סיפורי המזרח התיכון הישן", באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2010
"אנשי שלומנו" (אורכב 24.05.2009 בארכיון Wayback Machine), "הפגנה בנאבלוס" (אורכב 21.01.2010 בארכיון Wayback Machine) ו"הצד השני של המטבע" (אורכב 31.12.2008 בארכיון Wayback Machine) מתוך "ספורי ערב", בבלוג "אפלטון" של אורי קציר
"קטרקט" ו"תותח הרמדאן", באתר של יוסי אלפי
ורד לי, חמש שאלות לאליהו נאוי, סיפורים ערבים לאוזניים, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
חנה עמית-כוכבי, "סיפורי המזרח התיכון הישן: חוכמה, זימה ומוסר השכל" מאת דאוד אל-נאטור, היועץ של החציל, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010
רמי שני‏, בצל האירועים: מת ראש העיר המיתולוגי של באר שבע, באתר וואלה, 16 בנובמבר 2012
אורי בינדר, מר נגב: פרידה מאליהו נאוי, ראש עיריית ב"ש המיתולוגי, באתר nrg‏, 19 בנובמבר 2012
דני בלר ומשה פריאל, סמל של דו קיום: סיפורו של אליהו נאווי, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2012
אליהו נאוי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ לא כולל מושל צבאי וראש ועדה קרואה
^ נאוי - מועמד מפא"י בבאר שבע, דבר, 21 ביוני 1963
^ "דאוד א-נטור" מועמד בבאר שבע, דבר, 21 ביוני 1963
^ אליהו נאוי נבחר ראש עיריית באר שבע, דבר, 26 בספטמבר 1963
^ ראש עיר חדש בישראל, מעריב, 26 בספטמבר 1963
^ משולם עד, נאווי "התחמק" מחיבוק המערך, דבר, 19 בנובמבר 1978
^ עודד בר מאיר, הכי מרגש בב"ש: ביקור אנואר סאדאת, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 17 בספטמבר 2013
^ יעקב לוי, מתחם התחבורה החדש ייקרא ע"ש אליהו נאוי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 בספטמבר 2012
^ אסתי אהרונוביץ, אלוהי הפרטים הקטנטנים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
^ שמואל טולדנו, טוב מישמע אוזניים, כותרת ראשית, 12 בדצמבר 1984

[1] לא כולל מושל צבאי וראש ועדה קרואה

[2] נאוי - מועמד מפא"י בבאר שבע, דבר, 21 ביוני 1963

[3] "דאוד א-נטור" מועמד בבאר שבע, דבר, 21 ביוני 1963

[4] אליהו נאוי נבחר ראש עיריית באר שבע, דבר, 26 בספטמבר 1963

[5] ראש עיר חדש בישראל, מעריב, 26 בספטמבר 1963

[6] משולם עד, נאווי "התחמק" מחיבוק המערך, דבר, 19 בנובמבר 1978

[7] עודד בר מאיר, הכי מרגש בב"ש: ביקור אנואר סאדאת, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 17 בספטמבר 2013

[8] יעקב לוי, מתחם התחבורה החדש ייקרא ע"ש אליהו נאוי, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 בספטמבר 2012

[9] אסתי אהרונוביץ, אלוהי הפרטים הקטנטנים, באתר הארץ, 15 ביוני 2005

[10] שמואל טולדנו, טוב מישמע אוזניים, כותרת ראשית, 12 בדצמבר 1984

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

ראשי עיריית באר שבע
האימפריה העות'מאנית (1900–1917)	חג' עלי אל-עטאונה (1900 - 1917)
המנדט הבריטי המנדט הבריטי (1917–1948)	חג' עלי אל-עטאונה (מ-1917) • שייח' חמיד אל-צופי (1922) • שייח' פריח אבו מדין (1924-1922) • חג' חוסין אבוכף (1927-1924) • אבו עאטף • תאג' אל-דין שעת' • שפיק מושתהא
ישראל מדינת ישראל	מיכאל הנגבי (מושל צבאי) (מ-1948) • דוד טוביהו (מ-1950) • זאב זריזי (מ-1961) • מתתיהו אדלר (יו"ר ועדה קרואה) (1963) • אליהו נאוי (מ-1963) • משה זילברמן (מ-1986) • יצחק רגר (מ-1989) • דוד בונפלד (מ-1997) • יעקב טרנר (מ-1998) • רוביק דנילוביץ' (מ-2008)