אליהו בן-אמוזג

אליהו בן-אמוזג
Elie Benamozegh

לידה	24 באפריל 1823 ליבורנו, טוסקנה
פטירה	2 בפברואר 1900 (בגיל 76) ז' באדר א' ה'תר"ס ליבורנו, איטליה
מדינה	ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	? – 2 בפברואר 1900

הרב אליהו בן-אמוֹזֶג (הראב"א) (בצרפתית: Elie Benamozegh;‏ י"ג באייר ה'תקפ"ג, 24 באפריל 1823 – ז' באדר א' תר"ס, 6 בפברואר 1900) היה רב, מקובל, פילוסוף ופרשן המקרא.

קורות חייו

שער ספר של הרב יוסף כנאפו שהודפס בבית הדפוס של הרב אמוזג

קברו של אליהו בן-אמוזג בליוורנו

הרב בן-אמוזג נולד בליוורנו שבאיטליה לאברהם בן שם טוב (בהיותו בגיל 71) יליד פאס ולקלרה בת רבי אברהם רפאל קורייאט דיין במוגדור ובליבורנו.

אביו אברהם, שהיה חשׂוך ילדים עד גיל 70, נישא בגיל זה לקלרה, לאחר שקיבל את הסכמת אשתו הראשונה לכך.

בגיל 4 התייתם אף מאמו, וחונך על ידי דודו הדיין הגדול הרב יהודה קוריאט, שהיה גם מורו ורבו. הוסמך לרבנות בגיל 18, ושימש כרב העיר ליוורנו במשך כחמישים שנה, ואף הקים בה בית דפוס שבו הדפיס ספרי קודש שונים, ובהם ספרים רבים של חכמי מרוקו וארם צובא ומספריהם של הרב יוסף חיים מבגדד והרב אברהם דיין מסוריה.

היה בעל ידע נרחב מאוד בכתבי הקודש, ובמדעים כלליים, כגון פילוסופיה, אנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, היסטוריה, בלשנות וביקורת המקרא. בכתיבתו ניכרת התמודדות עם רעיונותיהם של קאנט, הגל, פיכטה ופילוסופים אחרים. בין רעיונותיו המרכזיים היו השגת אחדוּת המין האנושי, על סמך היסודות האוניברסליסטיים ביהדות.

החבי"ף, בהקדמה לפירושו על תהילים, כותב עליו כך:

גם ברך לקחתי לב חכם לימינו / כי יד'פוס איש ובקורא להגיה יאי'ר קנ'ו / מסדר סדר המערכה ה'ן כל יקר ראתה עינו / הלא זה שלם במדות ובדעות דבש וחלב תחת לשונו / טוביינא דחכימי הדור הוא לפני קונו / מע' הרב ועצום כמוהר"ר אליהו בן אמוזג נר"ו / כי גבר עלינו חסדו ובכחו והונו / ויטע אהלי אפדנו / נעימה כתיבה דבר דבור על אופנו / הנה שכרו אתו ופעולתו שלם בגופו שלם בממונו / ובניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו / ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ויתן חנו.

— הכתוב לחיים על תהלים, הקדמה.

חלק מחיבוריו נערכו והוצאו לאור על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני.

חיבוריו המרכזיים

ישראל והאנושיות

חיבור מרכזי של בן-אמוזג הוא ישראל והאנושיות (Israel et Humanité), שנכתב במקור בצרפתית. בן-אמוזג מנתח את היחס בין עם ישראל לאומות העולם, כפי שזה בא לידי ביטוי בכתבי הקודש. כמו כן, הספר מתווה את האידיאל בעתיד, ביחסים שבין עם ישראל לאומות העולם. על פי הרב בן אמוזג, היהדות איננה דת לאומית בלבד, כי אם דת בעלת מרכיב פרטיקולרי מובהק ומרכיב אוניברסלי, בעל משמעות לכל אומות העולם. "תורת משה", המציגה תרי"ג מצוות, מחייבת את עם ישראל בלבד. תשתית היהדות, המתבטאת בברית נוח, היא אוניברסלית, ועל כן כל באי עולם אמורים לקיים את שבע מצוות בני נח. להשקפתו, ממש כשם שלעם ישראל יש דת בעלת שני ממדים אלה, ראוי שכל קבוצה אחרת תאחז, לא רק בדת נוח האוניברסלית, אלא גם בדת המבטאת את ייחודה. הנצרות (והאסלאם) אמורים, עקרונית לממש תפקיד זה, ובמובן זה הן דתות אמת מקבילות ליהדות. הכרה זו בתוקפה הדתי הייחודי של הנצרות, וזאת לצד ביקורת נוקבת על היבטים שונים של דת זו, הם מהחידושים הגדולים והמהפכניים שבתורתו.

מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי- הוצאת אור וישועה חיפה

בשבילי המוסר / מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי

בחיבור "בשבילי המוסר" עורך בן-אמוזג הבחנה בין המוסר היהודי ובין המוסר הנוצרי. בעוד זה האחרון מדגיש את מידת הרחמים, המוסר היהודי מבוסס על איזון בין מידת החסד ומידת הדין, אשר מתוך האיזון הזה יוצא צדק (כדברי 'פתיחת אליהו': "צדק עמודא דאמצעיתא"). הספר, אשר יצא לאור לראשונה בשנת 1867 ומאז הודפס פעמים רבות, נמצא במוקד התעניינות מחודשת בקרב החוקרים. הספר עוקב אחר ההיסטוריה של הנצרות תוך שילוב של הכרה מעמיקה בתרומתה הדתית ומתיחת ביקורת קשה עליה, כמו גם על האסלאם. הוא טוען כי אלה גם אלה שאבו את מקורותיהם מן היהדות ולא אחת עיוותו אותם, בעיקר בשל הצורך של פאולוס לכפור בחשיבות החוק במקום להציע חוק חלופי לאומות העולם. הספר מחולק ל-12 פרקים, אשר עשרת הראשונים מביניהם עוסקים בנצרות, והשניים האחרונים באסלאם.

הספר ראה אור לראשונה בצרפתית, בשנת 1867 ובעידוד חברת כי"ח, תחת הכותרת "Morale Juive et Morale Chrétienne". באותה שנה פורסם הספר גם באנגלית, תחת השם "Jewish and Christian ethics with a criticism on Mahomedism". (מהדורה אנגלית בוויקיטקסט). המהדורה הצרפתית פורסמה שוב בשנת 1925 ובשנת 2002. חלק מהספר ראה אור בעברית לראשונה בשנת 1966 בשם "בשבילי המוסר" בתרגומו של ד"ר שמעון מרכוס. בשנת 2007 יצא הספר לאור בשלמותו בעברית בתרגומו של הרב ד"ר אליהו זייני, תחת השם "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי".

הספר מתייחס בצורה דו ערכית לנצרות. הוא מייחס לה ערך רב ותרומה רבה לאנושות, אולם מרבה למתוח ביקורת על המוסר שלה, שיסודותיו החיוביים שאובים מן היהדות. הוא דן בדוקטרינות המשמשות יסוד למוסר הנוצרי וכן במחלוקת בין הקתוליות לפרוטסטנטיות. הוא מתאר את ביטול התורה בידי הנצרות והשפעתו האנרכית השלילית של ביטול זה על המוסר הנוצרי. המוסר הנוצרי הוא, כאמור העתק של זה היהודי, אולם בתהליך ההיפרדות מן היהדות הוא שונה עד שרוקן מתוכן. לטענתו התעלמותה של הנצרות מן הצד הגשמי ומן העולם הזה, אשר מאזנים את הרוחני והעליון יותר בפילוסופיה היהודית, הובילה לבוז של הנצרות לגוף ובאופן פרדוקסלי, לחוסר מוסריות ולחומרנות.

מאז ומעולם לא הייתה הנצרות אלא עבריות קטועת-אברים זו, שניטל ממנה אותו מרכיב המקשר אותה אל חיי העולם הזה.

— פרק 10.

בן אמוזג מבטל את גישת החסד הנוצרי, לה הוא מקדיש כמה וכמה פרקים. הוא טוען כי חוסר האבחנה בין חוק אזרחי לחוק מוסרי והפיכת החסד לעקרון המנחה של כל מוסר, גרמה לצמיחתה של אי-מוסריות המטפחת את הרשעה בעולם בשם החסד. עוד טוען הרב כי האוניברסליות הנוצרית מטשטשת את כל הגבולות, הורסת את החסד העולמי, וזאת ולטענתו, לעומת היהדות הפרושית שידעה לאזן בין זהות לאומית לחסד אוניברסלי. הרב מצביע על האופן בו מטפחת היהדות את כבודו וחירותו של האדם, בעוד הנצרות מחוללת מלחמות דת. הוא קורא לכינון ברית אחים מחודשת בין בני יצחק, יעקב ועשו, ולהתגבר על מורשת השנאה ביניהם. קריאה זו אינה מכוונת רק לנוצרים, אלא גם ליהודים.

נושאים נוספים בספר הם "הגנבה הספרותית", לטענת הסופר, שביצעה הנצרות מן הקבלה היהודית, ויחסה של הנצרות לאויבים אישיים. גם בנושאים אלה מותח הרב ביקורת קשה על גישתה של הנצרות לנושא. עם זאת, בן אמוזג מדגיש את תרומתה המכרעת ואת תוקפה של האמונה הנוצרית ורואה בה רובד חיוני והכרחי של דתיות באומות.

הרב אליהו בן אמוזג מתאר את גישתו אל האסלאם בפרקים 11 ו-12, הפרקים האחרונים של הספר. לפי דעתו, שאב האסלאם את מקורותיו מן צדדים אחרים ביהדות מאשר אלה ששימשו השראה לנצרות, ויצר קיצוניות חד צדדית:

מוחמד מעצב ומסדיר את העולם הבא על פי דוגמתו של העולם הזה. הוא מעביר את כאביו, עינוגיו, תאוותיו וגחמותיו של העולם הזה, את הנאותיו ותענוגות בשריו, אל העולם הבא, עד כי גם תחיית המתים עצמה אינה אלא המשך וחזרה על חיי העולם הזה. במילה אחת: האסלאם אימץ מתוך היהדות בעיקר את צידה החברתי והמדיני, בעוד הנצרות העדיפה לדבוק בצידה הדתי והמטפיזי.

— פרק 11.

אם למקרא

אחד מחיבוריו המרכזיים, "אם למקרא", ספר ביאור למקרא הנסמך על ממצאי המחקר המודרני, כגון פילולוגיה, ארכאולוגיה והיסטוריה. בנוסף, הכיל הפירוש הגנה על העמדות המסורתיות של חכמי ישראל אל מול ביקורת המקרא. הספר נדפס בחמישה כרכים בשנים 1862 - 1863, בבית הדפוס של הרב בן אמוזג.

הפירוש "אם למקרא" של הרב בן אמוזג. נדפס בבית הדפוס של המחבר בשנת תרכ"ב (1862), ומאז לא נדפס שנית.

הספר מצטיין בפרשנויות מקוריות ונועזות, המקדמות פלורליזם דתי ומחויבות יהודית-דתית כלל אנושית. כך הוא קורא לסיום האיבה בין עשו ליעקב (נצרות ויהדות) ולכינון ברית אחים ביניהם, או מפרש את "ואהבת לרעך כמוך" כחל על כלל המין האנושי ולא רק על היהודים. הספר עורר מחלוקת קשה בקהילת חלב, בין טיעוניהם המרכזיים של חכמיה נגדו היו שהוא סבור שיש לחוכמות החיצוניות ערך בהבנת התורה, ושהצביע על הדמיון בין מנהגים מסוימים המוזכרים במקרא, לכאלה שנהגו עמים אחרים בעולם העתיק.

חכמי חלב אף פנו לרבנים אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית לשרוף את ספרי החומש שבהם נדפס הפירוש של בן-אמוזג. חכמי דמשק נעתרו לפנייה ושרפו את הספרים. חכמי ירושלים אימצו קו ביניים. הם לא שרפו את הספרים, אבל לא הכשירו אותם פומבית, ולא גינו את חכמי חלב על פעולתם. גדול חכמי אסיה הקטנה במאה ה-19, הרב חיים פלאג'י, שחי באיזמיר, התנגד לפעולתם של חכמי חלב, ואף כתב מכתב עידוד אישי לבן-אמוזג.

מבוא לתורה שבעל פה

ספר זה הוא הראשון בסדרת כתביו של הרב בן אמוזג, בעברית. ספר זה עצמו הוא הראשון בסדרת כתביו הבאים להגן על תורה שבעל פה, מקוריותה, נאמנותה ואמיתותה. הרב בן אמוזג מחולל בו מהפך אדיר בתפיסת המושג 'תורה שבעל פה'. תחת עטו, 'תורה שבעל פה' מפסיקה להיות נגזרת מ'תורה שבכתב'. אדרבה, היא מופיעה לנו במלוא עוצמתה הבלתי-משוערת אף אצל למדנים וגדולים: היא היא המקור לתורה שבכתב, ובלעדיה אין אפילו מקום לתורה שבכתב. היא אינה עוד פרוש ותוספת, אלא היסוד של 'תורה שבכתב'. זוהי אסופת מאמרים שפרסם הרב בן אמוזג בעיתון הלבנון וקובצו בספר שיצא לאור מחדש בשנת תשס"ב (144 עמ'), על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, בהוצאת ישיבת אור וישועה.

טעם לש"ד

בחיבור "טעם לש"ד" (שיכול השם שד"ל) יוצא להגנת חכמת הקבלה וקדמוניותו של ספר הזוהר, ויוצא בכך נגד "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר וקדמות הנקודות והטעמים" לשד"ל. מבנה הספר הוא ויכוח בין שתי דמויות "חופני" ו"פנחס", כאשר חופני מגלם את הדמות השואלת, ואילו בפי פנחס שם הרב בן אמוזג את דברי תשובותיו. הספר דוחה אחת אל אחת את ביקורתו של שד"ל נגד הקבלה, תולדותיה, תכניה ומקומה ביהדות, תוך שימוש באותם כלים הגותיים, לשוניים וספרותיים בהם השתמש שד"ל כדי לפוסלה.

אימת מפגיע על אר"י

בחיבור "אימת מפגיע על אר"י", בדומה לחיבור "טעם לש"ד", בן אמוזג יוצא להגנת תורת הקבלה. הספר נכתב כנגד הספר "ארי נוהם" לר' יהודה אריה ממודנה.

עבודה שבלב

החל משנת ה'תרט"ו (1856) הוא הדפיס מהדורה מחודשת של הסידור תפלת החדש עם הגהות ותוספות רבות, בהן בולט הפירוש שכתב לתפילות בשם "עבודה שבלב", בו הוא נותן טעמים ונימוקים על נושאי הסידור.

לקריאה נוספת

• אליהו בן אמוזג, מאמר אוטוביוגרפי בתוך: ספר זיכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, עמ' 128 - 131, וורשה, תרמ"ט.
• יצחק שוראקי (עורך), מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 25-74, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009.
• מרדכי אגמון, אליהו בן אמוזג: קוים לדמותו כמפרש המקרא (עבודת מוסמך), האוניברסיטה העברית תשל"א
• ירון הראל, "העלאת אם למקרא על המוקד", Hebrew Union College Annual ‏64, 1993, עמ' כז-לו
• צבי זוהר, "שמרנות לוחמת: קוים למנהיגותם החברתית-דתית של חכמי חלב בעת החדשה", פעמים 55, אביב תשנ"ג, עמ' 57-78
• ביטאון ברית מס' 15 עמ' 54, משנתו של אליהו בן אמוזג, אהרון אמוזג^{[דרושה הבהרה]}
• ביטאון ברית מס' 23 עמ' 45, בני אמוזיג, אהרון אמוזג^{[דרושה הבהרה]}
• גתית הולצמן, "אוניברסליות ולאומיות, ישראל והעמים, בהגותו של אליהו בן-אמוזג", פעמים 74 (תשנ"ח), 104-130

• Yehoyada Amir, “New Paths towards Christianity and Islam in the Thought of Nachman Krochmal and Elijah Benamozegh”, in: Görge Hasselhoff (ed.), Die Entdeckung des Christentums in der Wissenschaft des Judentums, 2010, pp. 213–238

קישורים חיצוניים

• אליהו בן אמוזג (1823-1900), דף שער בספרייה הלאומית
• כתבי אליהו בן-אמוזג בפרויקט בן-יהודה
• מידע על אליהו בן אמוזג בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי אליהו בן-אמוזג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אליהו בן-אמוזג, באתר "החכם היומי"
• הרב אליהו בן אמוזג, פעמים 74, חורף תשנ"ח, עמ' 130-87 (3 מאמרים)
• איימה פאלייר, חייו ויצירתו של הרב בן אמוזג (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine) הקדמה בקצרה
• יאיר שלג, בחזונו, עם ישראל עומד במרכזו של "חבר העמים האברהמי", באתר הארץ, 1 באוקטובר 2002
• אליהו רחמים זייני, חשיבות לימוד דברי הרב אליהו בן אמוזג זצ"ל (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
• סיכום פרקי הספר "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי" (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
• אליעזר שחר פלד, לתרגום החדש של הספר "מוסר יהודי מול מוסר נוצרי" (אורכב 27.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
• הרב קוק הרב סולובייצ'יק חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
• תכירו בבקשה את הרב הגאון הענק המקובל שמעולם לא שמעתם עליו, אלעזר שטורם מראיין את הרב אליהו זייני, סרטון בערוץ "TOV אקטואליה יהודית", באתר יוטיוב (אורך: 17:41)

כתבי הרב בן אמוזג

• הרב אליהו בן אמוזג, אם למקרא - אם למסורת על ספר בראשית, ליוורנו, תרכ"ב / 1862, באתר היברובוקס
• הרב אליהו בן אמוזג, טעם לש"ד, ליוורנו, תרכ"ה / 1865, באתר היברובוקס
• אליהו בן-אמוזג, בלקסיקון הספרות העברית החדשה