אלחנן אלקס
 | |
| לידה |
1879 קלווריה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1944 (בגיל 65 בערך) לנדסברג אם לך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
ליטא, האימפריה הרוסית |
| מקום מגורים |
קובנה |
| השכלה |
אוניברסיטת קניגסברג |
  | |
ד"ר אלחנן אלקס (בליטאית: Elchanan ar Chonelis Elkesas; באנגלית: Elchanan Elkes 1879 - 17 באוקטובר 1944) היה רופא, פעיל ציוני ויו"ר האלטסטנראט בגטו קובנה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלחנן בן ישראל-מאיר ושרה אלקס נולד בקלווריה שבליטא, בפלך סובאלק של האימפריה הרוסית. אביו היה רב וממנו קיבל בילדותו חינוך מסורתי. למד בקובנה, וסיים לימודי רפואה ב-1903 בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית. בשנת 1912 נישא למרים אלבין ולזוג נולדו שני ילדים - יואל ושרה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הרוסי כקצין רפואה ואף זכה באותות הצטיינות. אחרי המלחמה, ב-1923, מונה כמנהל המחלקה הפנימית בבית החולים היהודי "ביקור חולים" שבקובנה. בנוסף עבד כרופאה של השגרירות הגרמנית בקובנה והיה רופאו האישי של השגריר. נחשב אחד הרופאים הטובים ביותר בליטא. אלקס היה פעיל בתנועה הציונית, בעל קשרים בתנועת הנוער החלוץ, והיה מעורב בפעילות התרבותית של הקהילה היהודית. בנו ובתו יצאו שניהם ללימודים באנגליה. בנו הגיע לשם ב-1931 ובתו ב-1937. לאחר פלישת הסובייטים לליטא ביוני 1940 השתמש בקשריו עם הממשל הסובייטי כדי להנפיק אלפי אשרות יציאה לפליטים יהודים מפולין שנמלטו לליטא בעקבות הפלישה הנאצית בספטמבר 1939.[1]
ב-24 ביוני 1941 נכבשה קובנה בידי הנאצים. למרות שדיפלוטים זרים הציעו לאלקס אשרת יציאה, הוא סירב והחליט להישאר בעיר. בחודש יולי הוציאו הנאצים צו להקמת גטו ברובע סלובודקה, שאמור היה להסגר עד 15 באוגוסט.
"הגטו התארגן ביעילות. לקראת סוף יולי פורסם צו בו נאמר שחובה עלינו לבחור לעצמנו אדם שיכהן כ"ראש היהודים" ועמו יועצים ומסייעים, שישמשו כאלטסטנראט ("מועצת הזקנים"), לניהול ענייניו הפנימיים של הגטו. עסקנים רבים סירבו ליטול עליהם את התפקיד המפוקפק הזה, אך על מועמד אחד סירבו רבים לוותר. הייתה זו מועמדותו של ד"ר אלחנן אלקס, שהיה הרופא של השגרירות הגרמנית לפני הכיבוש והיה בקי בהליכותיהם ובמנהגם של הגרמנים. האיש הוכר על ידי כולם כאדם הראוי והמתאים ביותר למשרה זו. הציבור חפץ בו, ורק בו.
וכך מתועדת אספת הבחירות (שהתקיימה ב 4 באוגוסט 1941) בקורות ימי הגטו: ד"ר אלקס סירב בעקשנות לכהן כ"ראש היהודים" והפציר בנוכחים לוותר על שירותיו. הללו היו אובדי עצות ומיואשים. אז פנה הרב שמוקלר, רבה של העיירה שאנץ, השוכנת בקרבת קובנה, בקריאה לנאספים ולד"ר אלקס: "עדת קובנה ניצבת על סף האבדון, אנשינו נרצחים והמוות עולה בחלונותינו. יהודים! השלטון הגרמני תובע מאתנו 'אבער-יודע' (ראש היהודים), אבל אנו זקוקים ל'ראש הקהל', שליח ציבור נאמן שינהיגנו בכבוד, בעוז ובאורך רוח. האיש הראוי לכך ביותר, בשעה הרת גורל זו הוא ד"ר אלקס. אנו פונים, אפוא, אליו ומבקשים ממנו: ד"ר אלקס, 'אבער-יודע' תהיה למי שתהיה, אך לנו תהיה 'ראש הקהל'. כולנו יודעים שדרכך קשה ומסוכנת אך אנו נלך אתך עד הסוף, והשם יתברך יעזור לנו. באמונתך היהודית הגדולה תנהלנו ותוציאנו מן הגטו, שהוא גלות בתוך גלות, אל ארצנו הקדושה, ושם תהיה באמת ראש עירנו. היה נא עתה ראש הקהל שלנו. חזק, שליחי מצווה אינם ניזוקים בזכות תפילת רבים. אמן".
דברי הרב יצאו מן הלב. רבים מן הנוכחים בכו בהתרגשות רבה. כל אחד חש יותר משהבין והיה מוכן לכל. אחד אחד קמו כל הנאספים ממקומותיהם וביקשו את ד"ר אלקס להתייצב בראשות הקהל בסופת העיתים הגדולה. כל אחד הציע את תמיכתו והבטיח שיתוף פעולה מלא. ד"ר אלקס קם לבסוף, וכשהוא מודע לכל מלוא הסיכון שבשליחותו, אמר: "אם סבורים אתם שיהיה בזה שירות לכל, הריני מוכן ומזומן".
ד"ר אלקס נבחר לראשות המועצה. כולם שרו את המנון "התקווה" וכך נסתיימה הישיבה. הייתה זו האספה האחרונה של קהילת קובנה."
— יודקה, מאת יהודה בייליס
אלקס כיהן כיושב ראש האלטסטנראט במשך כל תקופת קיומו של הגטו וזכה להערכה רבה. מועצת היהודים הפעילה מערכת שירותים ומוסדות למען אוכלוסיית הגטו, וכן קיימה קשר הדוק עם הנהגת המחתרת האנטי-נאצית שפעלה בגטו ואף הגישה סיוע ממשי לחברי המחתרת הפרטיזנים שיצאו ליערות. אלקס עמד גם בראש מצו"ק - "מרכז ציוני ויליאמפולה קובנה" שהיה ארגון על שריכז את פעולתן של התנועות הציוניות הבלתי לגאליות בגטו.
ב-1944, משהתקרב הצבא האדום לקובנה, הועברו היהודים שנותרו בגטו אחרי האקציות, לשלוחה של מחנה הריכוז דכאו בקאופרינג שבבוואריה. שם מונה ד"ר אלקס כאחראי על צריף החולים, חלה בעצמו ונפטר. רעייתו מרים הועברה למחנה הריכוז שטוטהוף, שם שרדה עד שחרור המחנה.
אלקס כתב ב-11 בנובמבר 1943 צוואה לבנו ובתו באנגליה. הוא הפקיד את המכתב היקר, הצוואה היחידה של מנהיג יודנראט ששרדה, בידי אברהם טורי, שברח מהגטו במרץ 1944: "זכרו, שניכם, את אשר עשה לנו עמלק. זכרו זאת ואל תשכחו כל ימי חייכם ומסרו כצוואה קדושה לדורות הבאים. הגרמנים הרגו, שחטו, רצחו אותנו בשלווה ובמנוחה פנימית..."[2]
אלמנתו מרים עלתה לישראל ונפטרה ב-1965. בנו, פרופ' יואל אלקס, רופא ומדען, הקים קרן לעידוד מדענים צעירים בישראל הנושאת שמות הוריו, אלחנן ומרים אלקס.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ביוגרפיה קצרה, באתר יד ושם
- ביוגרפיה מפורטת, באתר של אילת גורדין לויתן (Kovno) (באנגלית)
- 'אלקס, אלחנן בן ישראל-מאיר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 114 טורים 1ו-2 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1312).
- דף עד על אלחנן אלקס שמסרה מרים אלקס ב-27 בנובמבר 1956
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ וגם רישיונות מעבר דרך רוסיה לפליטים יהודים בדרכם לארץ ישראל, יפן וארצות הברית.
- ^ 'צוואתו של ד"ר אלחנן אלקס, יו"ר האלטסטנראט של גטו קובנה', בתוך: גדעון רפאל בן-מיכאל (עורך), ביטאון פורום שמירת זיכרון השואה גיליון מס' 28 ו-29: יהדות קובנה בשואה וגיא ההריגה "הפורט התשיעי" (אלול תשס"ט, ספטמבר 2009), עמ' 104-100
- ^ 'פרופסור יואל אלקס', בתוך: אברהם תורי (עורך), תרומת יהודים מליטא לבנין הארץ ומדינת ישראל, תל אביב, אפריל 1988, עמ' 21
| בקרת זהויות |
|
|---|