אלה לינגנס
 | |
| לידה |
18 בנובמבר 1908 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 2002 (בגיל 94) וינה, אוסטריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| מדינה |
אוסטריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), יוגוסלביה, גרמניה |
| מקצוע |
סופרת, מדענית, משפטנית, כותבת זכרונות, לוחמת מחתרת, רופאה, פסיכואנליטיקאית |
| בן או בת זוג |
קורט לינגנס (7 במרץ 1938–1947) |
| צאצאים |
Peter Michael Lingens |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (3 בינואר 1980) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אלה לינגנס |
  | |
ד"ר אלה לינגנס-ריינר (בגרמנית: Ella Lingens-Reiner; 1908, וינה – 2002, וינה) רופאה מאוסטריה, התגייסה להצלת יהודים תחת הכיבוש הנאצי לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, פעילות שבגינה נשלחה למחנות ריכוז, קודם לאושוויץ ובהמשך לדכאו. על פעילותה זו זכתה לתואר חסידת אומות העולם.
לפני המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלה לינגנס נולדה לפרידריך ולאלזה ריינר, ובעקבות מוצאו של אביה נרשמה כאזרחית יוגוסלביה.[1] בשנת 1931 סיימה לימודי משפטים באוניברסיטת וינה, וב-1935 החלה לימודי רפואה באותה אוניברסיטה. נראה שסיימה את לימודיה לפני המלחמה, פרט לבחינה אחת, שאותה השלימה לאחר שחרורה מדכאו, ב-1946.[2] ב-1938 נישאה לקורט לינגנס מדיסלדורף, חברה למחזור באוניברסיטה של וינה, שנאסר עליו ללמוד באוניברסיטאות בגרמניה בגלל פעילות אנטי פשיסטית. בעקבות נישואיה קיבלה אזרחות גרמנית. ב-1939 נולד בנה, פטר מיכאל. החל משנת 1934, לאחר מלחמת האזרחים באוסטריה, הצטרפה לינגנס למחתרת ושימשה יועצת משפטית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שפעילותה נאסרה על ידי השלטונות האוסטרים. לאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית (האנשלוס), החלו בני הזוג לינגנס לעזור ליהודים, בעיקר לסטודנטים שלמדו איתם.[3] פעילותם התגברה החל מליל הבדולח, כאשר החביאו עשרה יהודים בביתם.[4]
בתקופת מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד שלהי 1942 המשיכו בני הזוג להסתיר בדירתם יהודים, תוך שחברים מן המחתרת מספקים להם כרטיסי חלוקת מזון. כאשר חלתה אריקה פלדן, אישה יהודייה שהוסתרה חודשים אחדים בבית לינגנס, ונזקקה לניתוח, עוזרת הבית נידבה לה את תעודת הזהות שלה, כדי שתוכל לזכות בביטוח הבריאות.[4] יהודים אחרים הפקידו בידיהם תכשיטים ושאר דברי ערך, מחשש שיילקחו מהם על ידי הנאצים.[2] באוקטובר 1942 פנה אל הזוג לינגנס מכר יהודי שהתחבא באותה תקופה בקרקוב, וביקש שיעזרו לו ולקבוצה קטנה של מקורבים לחצות את הגבול לשווייץ. הם פנו לרודולף קלינגר, מכר יהודי, שהתנדב למשימה. אלא שקלינגר התברר כמודיע של הגסטאפו, וברגע שהגיעו לגבול השווייצרי הוא הסגיר את הנמלטים. ב-13 באוקטובר 1942 נעצרו גם אלה לינגנס ובן זוגה קורט, ונשלחו למאסר בכלא המקומי. לאחר ארבעה חודשים נגזר דינה של אלה לינגנס והיא נשלחה לאושוויץ, כאסירה פוליטית. עונשו של קורט לינגנס היה שליחתו לחזית הרוסית.[4] בנם בן השלוש נמסר למשפחת אומנה.[5]
לינגנס נידונה לשנה מאסר במחנה הריכוז, ונשלחה לעבוד כרופאה בבית החולים של המחנה, בעיקר במחלקת החולות הגרמניות, אחראית יחידה על מאות חולות. היא בכל זאת הצליחה לא פעם להציל נשים ונערות יהודיות מן הסלקציה, באמצעות העברתן ממחלקת חולים אחת לאחרת, או תוך הצגת מסמכים על שחרורן מבית החולים. בעקבות אחת מפעולות ההצלה הללו נענשה בהארכת מאסרה, ובסופו של דבר שהתה באושוויץ יותר משנתיים.[3] אלה לינגנס נשארה במחנה גם לאחר שפונה כמעט כולו מאסירים, כשהיא דואגת לרווחתם של החולים הקשים שלא יכלו לצאת לצעדות המוות. היא האמינה שמשם תצא לחופשי, אלא שאז הגיעה הידיעה שהיא מועברת למחנה דכאו. רק לאחר ארבעה חודשים נוספים במחנה, במאי 1945, שוחררה לביתה שבאוסטריה.[3]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה השלימה לינגנס את לימודי הרפואה שלה, ושימשה רופאה למחלות ריאה בשירות הציבורי. כמו כן עסקה בפסיכואנליזה, והייתה חברה באגודת זיגמונד פרויד שנוסדה בווינה ב-1968. בהמשך שימשה פרופסור לרפואה ולמשפט באוניברסיטת וינה.[6]
במקביל, דבקה בסיסמה שניסחה בעת שהותה באושוויץ, "שרדתי כדי לספר".[3] ב-1964 הייתה לינגנס עדה במשפט אושוויץ השני, שנערך בפרנקפורט,[7] והעידה במשפטם של כל 22 הקצינים שהועמדו לדין. ב-1966 פרסמה דו"ח מן המחנות, תחת הכותרת "האישה במחנה הריכוז". 1980 הכיר יד ושם בבני הזוג קורט ואלה לינגנס כחסידי אומות העולם.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלה לינגנס, ברשת החברתית Goodreads- אלה לינגנס באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Gedenkbuch, gedenkbuch.univie.ac.at
- ^ 1 2 Chris Impens @ Valvas: Ella Lingens-Reiner — Biography, Chris Impens @ Valvas, 2018-07-08
- ^ 1 2 3 4 Ella lingers-Reiner, Prisoners of Fear, London: V. Gollancz, 1948
- ^ 1 2 3 4 ד"ר אלה לינגנס | סיפורם של שישה חסידי אומות העולם באושוויץ | יד ושם, באתר www.yadvashem.org
- ^ Ella Lingens, www.geschichtewiki.wien.gv.at (בגרמנית)
- ^ Eric J. Sundquist, Writing in Witness: a Holocaust Reader, Project Muse
- ^ משפטי אושוויץ שנערכו בפרנקפורט בין השנים 1963-1965