איתי לנדסברג
 | |
| לידה |
1957 (בן 67 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| מעסיק |
הטלוויזיה החינוכית הישראלית, רשות השידור |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב (2006) |
  | |
איתי לנדסברג-נבו (נולד בשנת 1957) הוא עיתונאי שעבד ברשות השידור ופובליציסט ישראלי, זוכה פרס סוקולוב. שימש כעורך תוכניות וכמנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנדסברג נולד וגדל בקיבוץ תל יוסף.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1975 התגייס לצה"ל ובחר לשרת בחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר ובהמשך יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 17 (אריות הגולן) ולאחר מכן כמפקד פלוגה בגדוד 13 (גדעון)[2]. עם סיום תפקיד זה השתחרר לנדסברג מצה"ל.
בשרות המילואים לחם לנדסברג במלחמת לבנון הראשונה[3], באינתיפאדה הראשונה ובשנייה וכן במבצע חומת מגן[4]. בשירות המילואים הגיע לדרגת סא"ל, ושימש כמג"ד וכסגן מפקד חטיבת עציוני.
קריירה תקשורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסיים לימודים לתואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב[5], ב-1988 הפיק את הסרט "מסע הבחירות של מאיר אריאל"[6]. בשנת החל 1989 לעבוד בטלוויזיה החינוכית, ומשנת 1991 שימש ככתב בתוכנית כלבוטק במשך ארבע שנים. בתפקידו הבא שימש ככתב במבט שני וביומן בערוץ הראשון. בהמשך שימש כעורך של התוכנית פוליטיקה. בשנת 2002 מונה לנדסברג לעורך והמפיק של התוכנית מבט שני, ובשנת 2003 מונה במקביל לתפקיד מנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון[7]. בשנת 2006 הוענק לו פרס סוקולוב על פועלו בתחום התקשורת אלקטרונית והתחקיר העיתונאי[8]. שימש גם כמגיש מבט שני לתקופה קצרה[9].
לאחר סגירת רשות השידור ובדומה לעובדים רבים אחרים בה, לא המשיך לתפקיד דומה בתאגיד השידור הישראלי[10]. כתב באתר "המקום הכי חם בגיהנום", ומאז 2019 בעל טור באתר זמן ישראל.
בשנת 2020 היה שותף לכתיבה ועריכת סדרת התעודה לבנון[11].
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך השנים קידם לנדסברג סוגיות הקשורות לנושא שירות המילואים בישראל[12].
בשנת 1996 היה לנדסברג ממקימי פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים[13] וגם עמד בראשו[14]. לנדסברג היה ממובילי מאבק אנשי המילואים לקבלת תנאי ביטוח חיים טובים יותר בשנת 2001[15]. בשנת 2002 הגיש לנדסברג תביעת דיבה כנגד מנכ"ל הערוץ הראשון, יוסף בראל, אשר כינה אותו במהלך ריאיון שנערך עמו סרבן מצפוני המסרב לשרת במילואים בשטחי איו"ש ואוגדת עזה, זאת בעוד שלנדסברג משרת באותה עת במילואים בתעסוקה מבצעית ברמאללה[16]. בהמשך התפייסו השניים ולנדסברג משך את התביעה[17].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לנדסברג מתגורר במודיעין-מכבים-רעות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רותה קופפר, יש לי כריזמה של מורה לאזרחות, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2007
- אליענה שפר, "בכסף שהושקע אפשר היה להפוך את הערוץ הראשון לבי-בי-סי", באתר nrg, 25 בספטמבר 2011
- איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, "קיבלו החלטה שהופכת את השידור הציבורי בישראל לשידור פוליטי", באתר העין השביעית, 22 בדצמבר 2015
איתי שטרן, תיבת האוצרות של ערוץ 1, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2016- כרמית ספיר ויץ, "הגעתי לתאגיד וראיתי מערכת לא מקצועית": איתי לנדסברג-נבו בריאיון לוחמני, באתר מעריב אונליין, 24 במרץ 2017
- עידו דוד כהן, איתי לנדסברג-נבו: "נתניהו חתם על עסקת שליט בניגוד למה שדיבר עליו כל חייו", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2024
מכתביו
- איתי לנדסברג נבו, שלבי שיטת הטירוף, באתר זמן ישראל, 4 במרץ 2021
- איתי לנדסברג נבו, איתי לנדסברג נבו, Author at המקום הכי חם, באתר "המקום הכי חם בגיהנום"
- מאמרים מאת איתי לנדסברג באתר "העין השביעית"
- מאמרים מאת איתי לנדסברג באתר "ynet"
- הכרה במחיר המילואים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2005
- איתי לנדסברג, למוטיווציה יש קרחת, באתר הארץ, 28 ביולי 2004
איתי לנדסברג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נירית אנדרמן, במאי “שומרי הסף” מאשים את ערוץ 1 בהכתבה פוליטית, באתר הארץ, 3 ביוני 2013
- ^ אליענה שפר, "בכסף שהושקע אפשר היה להפוך את הערוץ הראשון לבי-בי-סי", באתר nrg מעריב, 25.9.2011
- ^ איתי לנדסברג-נבו, אין יותר גיבורים: מיד נשוב, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 19 במאי 2015
- ^ חיילי מילואים: לזירה כמו ג'נין יש לשלוח חיילי סדיר, באתר הארץ, 10 באפריל 2002 - "סא"ל (מיל') איתי לנדסברג, מראשי פורום המח"טים והמג"דים, אמר כי אותן תוצאות היו יכולות לקרות 'גם ליחידה סדירה'. לנדסברג, הנמצא במילואים ברמאללה, לא היסס למתוח ביקורת על היחס לחיילי המילואים: 'במשך שנים, מקבלים חיילי המילואים ציוד ישן, תחמושת מקולקלת, אימונים מעטים וברמה נמוכה ויחס מחפיר. בסופו של דבר זה מתקשר ליכולת מבצעית'."
- ^ רן גפן, זה עוד לא זה, חדשות, 14 בספטמבר 1986
- ^ אבי מורגרנשטרן, מסע הבחירות של מאיר אריאל, מעריב, 13 ביוני 1989
- ^ ארי ליבסקר, מה הם בכלל מבינים, באתר גלובס, 17 ביוני 2003
- ^ אסף כרמל, פרס סוקולוב לנסים משעל ואיתי לנדסברג, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2006
- ^ לי-אור אברבך, ביהמ"ש: איתי לנדסברג לא ישוב להגיש את "מבט שני", באתר גלובס, 10 ביוני 2010
לי-אור אברבך, האם ברשות השידור מנסים לקבור את התוכנית "מבט שני"?, באתר גלובס, 9 בנובמבר 2010 - ^ כרמית ספיר ויץ, "הגעתי לתאגיד וראיתי מערכת לא מקצועית": איתי לנדסברג-נבו בריאיון לוחמני, באתר מעריב אונליין, 24 במרץ 2017
- ^ איתי לנדסברג נבו, לבנון | תעודה ותודעה - טור אישי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 בדצמבר 2020
- ^ איתי לנדסברג-נבו, רבע חגיגה, באתר העין השביעית, 19 באוקטובר 2010
- ^ איתי לנדסברג, באתר הארץ, 28 ביולי 2004
- ^ אודות ארגוני המילואים, מתוך אתר "מטה ארגוני המילואים", "'פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים' נוסד בשנת 1996, לאחר ששמונה מג"דים שהחליפו אחד את השני בשירות המילואים גילו שאותן הבעיות מציקות לכולם. 'כולנו הרגשנו את הניצול, את ההתנכרות מצד הצבא והחברה, את חוסר התגמול ואת עידוד תופעת ההשתמטות', אומר איתי לנדסברג, ראש הפורום".
- ^ איתי לנדסברג, תשובת הפורום, באתר ynet, 25 בנובמבר 2001
- ^ ענת באלינט, עורך פוליטיקה תובע את מנכ"ל רשות השידור, באתר הארץ, 17 ביולי 2002
- ^ פיוס בין מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל ועורך "פוליטיקה" איתי לנדסברג, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2002
| הקודם: 2019: ענת זלצר ומודי בר-און (שיעור מולדת) |
פרס האקדמיה לטלוויזיה לבימוי ויצירת סדרה תעודית ועובדתית 2020: דוקי דרור, איתי לנדסברג-נבו וריינהרט ביטס (לבנון) |
הבא: 2021: |
- עיתונאים ישראלים
- הערוץ הראשון: שדרנים ומנחים
- כתבים פליליים
- אנשי טלוויזיה ישראלים
- במאי טלוויזיה ישראלים
- זוכי פרס סוקולוב
- בוגרי תיכון עמק חרוד
- בוגרי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- מפקדי גדודים בצה"ל
- לוחמי חטיבת גולני
- חיילי חיל הרגלים במלחמת לבנון הראשונה
- תל יוסף: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1957
- מודיעין-מכבים-רעות: אישים