אירן, נסיכת הסן
 | |||||||||
| לידה |
11 ביולי 1866 דרמשטאדט, גרמניה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1953 (בגיל 87) גוט המלמארק, ברקלסבי, גרמניה | ||||||||
| שם מלא | אירן לואיז מריה אנה | ||||||||
| מדינה | הממלכה המאוחדת, פרוסיה | ||||||||
| מקום קבורה | גוט המלמארק, ברקלסבי, גרמניה | ||||||||
| בן זוג | היינריך, נסיך פרוסיה | ||||||||
| שושלת בית הסן | |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
מסדר לואיזה  | |||||||||
  | |||||||||
אירן, נסיכת הסן (Irene von Hessen-Darmstadt, נולדה בשם אירן לואיז מריה אנה; 11 ביולי 1866 - 11 בנובמבר 1953), הייתה בתם השלישית של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואשתו הראשונה אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של המלכה ויקטוריה. היא נישאה לבן דודה היינריך, נסיך פרוסיה.
אחותה הצעירה, אלכסנדרה, נישאה לבן דודם השני ניקולאי, הפכה לקיסרית רוסיה האחרונה ונרצחה על ידי מהפכנים בולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר. אחותה הגדולה אליזבת, נישאה לסרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ונרצחה גם היא על ידי מהפכנים, יחד עם חברים אחרים של בית המלוכה הרוסי. אחותה הבכורה של אירן, ויקטוריה, נישאה לבן דודו של אביהן לודוויג, נסיך באטנברג והייתה לסבתו של פיליפ, דוכס אדינבורו.
שנותיה הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיכה אירן לואיז מריה אנה נולדה ב-11 ביולי 1866 וקיבלה את השם "אירן", מהמילה היוונית לשלום, משום שנולדה עם סיומה של מלחמת שבעת השבועות בין אוסטריה לפרוסיה. אמה אליס גידלה את בנותיה בפשטות ודאגה שילמדו לבצע עבודות בית כגון אפיה, ניקיון וכדומה. הנסיכה אליס גם הדגישה בפני ילדיה את הצורך במתן לעניים ולקחה אותם לעיתים קרובות לבתי חולים ומוסדות צדקה.
חיי המשפחה קיבלו מכה קשה כאשר בשנת 1873 אחיה הצעיר פרידריך נפל מחלון ומת מדימום פנימי כתוצאה ממחלת ההמופיליה, מחלה ממנה סבלו רבים מצאצאיה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1878 חלו כל בני המשפחה למעט הבת אליזבת והאם אליס במחלת הדיפטריה. אליס טיפלה במשך ימים ארוכים במשפחתה החולה, אולם בבוקר ה-16 בנובמבר הנסיכה מרי, בת הזקונים של המשפחה, נפטרה מהמחלה. לאחר ששאר בני המשפחה כבר החלימו מהמחלה אליס, שהייתה מותשת מהטיפול בהם, נדבקה אף היא ונפטרה ב-14 בדצמבר. לאחר מותה של אם המשפחה החליטה המלכה ויקטוריה לקחת חלק פעיל בגידולם של הילדים. הנסיכה אירן ואחיה בילו את חופשותיהם עם בבריטניה עם סבתם, ובזמן שחיו בגרמניה מטפלותיהם קיבלו הנחיות מהמלכה לגבי חינוכם.
נישואים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-24 במאי 1888 אירן נישאה לנסיך היינריך, ילדו השלישי של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה. אמו של היינריך הייתה ויקטוריה, הנסיכה המלכותית, בתה של המלכה ויקטוריה ודודתה של אירן. הנישואים התקבלו במורת רוח על ידי המלכה, שלא ידעה על היחסים בין בני הדודים עד שהחליטו להנשא. הנישואים היו מאושרים ולבני הזוג נולדו שלושה בנים:
- ולדמאר (1889-1945) - כמו רבים מצאצאיה של המלכה ויקטוריה סבל ממחלת ההמופיליה ומת בשנת 1945 כתוצאה מאיבוד דם, לאור מחסור במנות דם בסופה של מלחמת העולם השנייה.
- זיגיסמונד (1896-1978) - נישא לשרלוט, נסיכת סקסה-אלטנבורג. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בה שירת בצבא הגרמני, עבר עם משפחתו לקוסטה ריקה.
- היינריך (1900-1904) - מת בצעירותו ממחלת ההמופיליה.
הנסיכה נשארה קרובה לכל אחיה ואחיותיה, למרות מורת רוחה מכך ששתי אחיותיה, אליזבת ואלכסנדרה, עזבו את הכנסייה הלותרנית והמירו את דתם לכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. כמו שני בניה של אירן, גם בנה של אלכסנדרה, הצארביץ' אלכסיי, היה חולה בהמופיליה, ואירן (שכבר שכלה בן אחד למחלה) ניחמה את אחותה בשנת 1912 לאחר שאלכסיי כמעט ומת מסיבוכי המחלה.
חייה המאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשריה הקרובים של אירן עם אחיותיה נחתכו בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ששמה את האחיות בשני צדדים יריבים. לאחר המלחמה גילתה אירן כי שתי אחיותיה, אלכסנדרה ואליזבת, נרצחו על ידי מהפכנים בולשביקים בעוד שאחיה, ארנסט לודוויג, הודח מתפקידו כדוכס הגדול של הסן. למרות ביטול המלוכה בגרמניה הורשו אירן והיינריך לשמור על אחוזתם, המלמרק, שבצפון גרמניה. הנסיך היינריך נפטר בשנת 1929 ובשנת 1945 מת בנם הבכור ולדמר כתוצאה מסיבוכים ממחלת ההמופיליה.
הנסיכה אירן נפטרה ב-11 בנובמבר 1953 באחוזתה, בגיל 87.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]