לדלג לתוכן

אירום צ'אנו שרמילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אירום צ'אנו שרמילה
לידה 14 במרץ 1972 (בת 52)
אימפאל, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מניפור, הודו
כינויים נוספים אשת הברזל, מנגובי
פעילות בולטת פעילות למען זכויות אדם
ידועה בשל שביתת הרעב הארוכה בעולם, שניהלה נגד חוק הכוחות המיוחדים שניתנו לצבא הודו
תקופת הפעילות מ-2000
פרסים והוקרה Gwangju Prize for Human Rights עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אירום צ'אנו שרמילה (נולדה 14 במרץ 1972),[1] ידועה גם בשם "אשת הברזל ממניפור"[2] או "מנגובי" ("הנאה")[3] היא פעילת זכויות האדם, פעילה פוליטית, ומשוררת ממניפור. ב-2 בנובמבר 2000,[4] היא החלה שביתת הרעב, שהסתיימה ב-9 באוגוסט 2016, כעבור 16 שנים של צום והאכלה בכפייה. מאחר שסירבה למזון ומים במשך יותר מ-500 שבועות, שביתת הרעב שלה נחשבת הארוכה ביותר בעולם.[5] ביום האישה הבינלאומי 2014 היא נבחרה לסמל האישה המובילה של הודו על ידי סקר MSN.[6][7]

בשנת 2014 שתי מפלגות הציעו שתעמוד איתם בבחירות הלאומיות, אך היא סירבה. באותו זמן, נשללה ממנה זכות ההצבעה מכיוון שהיא הייתה כלואה על האשמות של ניסיון התאבדות.[8][9][10] ב-19 באוגוסט 2014 בית המשפט הורה על שחרורה ממעצר, אך היא נעצרה שוב ב-22 באוגוסט 2014 בגין אותן ההאשמות, והוחזקה במעצר מנהלי במשך 15 ימים.[11] אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליה כעל אסירת מצפון.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמילה נולדה ומתגוררת במניפור, אחת מ"מדינות שבע האחיות" בצפון-מזרח הודו, אשר נמצאות במצב של מרד אזרחים מזה עשרות שנים; בין השנים 2005 ל-2015 נהרגו כ-5,500 אנשים במדינה.[12] ב-1958, הפרלמנט ההודי אישר את חוק הסמכויות המיוחדות של הכוחות המזוינים שחל על רק שבע המדינות, ומעניק לכוחות הביטחון אישורים לחיפוש ללא צו מעצר, לעצור אנשים ללא צו, ולהשתמש בכוח קטלני אם יש "חשד סביר" כי אדם פועל נגד המדינה; חוק דומה הוחל על ג'אמו וקשמיר.[12]

שרמילה כבר הייתה מעורבת בתנועת השלום המקומית בהקשר של הפרות זכויות אדם במניפור, כאשר ב-2 בנובמבר 2000, בעיירה בשם מלום, עשרה אזרחים נהרגו בזמן המתנה בתחנת אוטובוס.[13] האירוע, המכונה "הטבח במלום",[14][15] בוצע לכאורה על ידי צוות פארה-צבאי הפועל יחד עם הצבא ההודי.[16]}[17]

שביתת הרעב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמילה, שהייתה בת 28 בזמן הטבח במלום, החלה בשביתת רעב כמחאה.[13] הדרישה העיקרית שלה הייתה שהממשלה ההודית תבטל את חוק הסמכויות המיוחדות (הידועה גם כ-AFSPA).[4][13][18] שביתתה התחילה במלום ב-5 בנובמבר, כשהיא נשבעת לא לאכול, לשתות, לסרק את שיערה, או להסתכל במראה עד ש-AFSPA יבוטל.[19]

שלושה ימים לאחר תחילה השביתה, שרמילה נעצרה על ידי המשטרה והואשמה ב"ניסיון להתאבדות",[4] אשר היה בלתי חוקי על פי חוק העונשין ההודי באותו הזמן, והיא הוחזקה מאז במעצר מנהלי. מצבה הבריאותי הידרדר במהירות, ובעקבות כך החלו להאכיל אותה בכפייה באמצעות צנרור.[5][19]

מאז שהתחילה לשבות ברעב, שרמילה השתחררה ממעצר באופן קבוע בערך פעם בשנה, ואז נעצרה מחדש באותה עילה, מכיוון שלא הפסיקה את שביתתה.[18]

ב-2004, שרמילה כבר הפכה לסמל.[16]} כשהשתחררה מהמעצר המנהלי ב-2006, דאגה להנהיג ולהשתתף במגוון פעילויות מחאה, כולל עליה לרגל לגנדי סמריטי, ומחאה כללית שכללה פעילי זכויות אדם, סטודנטים, ותושבים מקומיים בג'נטר מנטר.[13] 30 נשים מחו בעירום בתמיכה לשרמילה מול מטה הקבוצה הפארה-צבאים (רובי אסאם) שביצעו את הטבח שהוביל למחאתה. הן החזיקו שלט בו כתוב "הצבא ההודי אונס אותנו". הנשים נעצרו וישבו במעצר שלושה חודשים.[13][20]

כשנעצרה שוב ב-6 באוקטובר באותה שנה, שוב על ניסיון התאבדות, היא נלקחה למכון ההודי למדעי הרפואה בניו דלהי, שם התחילה קמפיין מכתבים לראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג, נשיא הודו עבדול קאלאם, ושר הפנים שיברג' פטיל.[13] בתקופה זו, היא פגשה וזכתה לתמיכתה של פעילת זכויות האדם וכלת פרס נובל שירין עבאדי, שהבטיחה לקחת את מאבקה של שרמילה למועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם.[13]

ב-2011, היא הזמינה את הפעיל נגד שחיתות אנה הזארה[21] והוא שלח שני נציגים כדי להיפגש איתה.[22]

באוקטובר 2011, מפלגת טרינמול קונגרס של מניפור וארונאצ'ל פרדש הודיעה על תמיכתה בשרמילה ודרשו מראש המפלגה ממאטה בנרג'י לעזור בביטול חוק AFSPA.[23] המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית-לניניסטית) גם הצהירה על תמיכה בשרמילה עבור ביטול חוק AFSPA, וקראה למחאה כלל ארצית.[24] בנובמבר, לאחר אחת עשרה שנים של שביתת רעב, שרמילה שוב קראה לראש הממשלה מאנמוהאן סינג לבטל את החוק.[25] ב-3 בנובמבר 100 נשים יצרו שרשרת אנושית באזור אמברי בעיר גווהטי כדי להראות תמיכה בשרמילה, בעוד קבוצות חברתיות אחרות יזמו צום של 24 שעות לאות הזדהות.[26]

ב-2011 הושק "קמפיין הסולידריות להצלת שרמילה" (SSSC),[27] ובדצמבר באותה שנה, אוניברסיטת פונה הכריזה על תוכנית מלגות עבור 39 סטודנטיות ממניפור, לרגל יום הולדתה ה-39 של שרמילה.[28]

שרמילה הורשתה לראות את אמה רק פעם אחת במשך שנות השביתה שלה, בכוונה להפעיל עליה לחץ לוותר על המאבק. שרמילה אמרה בנושא, "ביום שיבוטל חוק AFSPA, אני אוכל אורז מידה של אימי".[29][30]

גם ב-28 במרץ 2016, שרנמילה שוחררה אחרי שבית משפט שקבע שהעילות המשפטיות נגדה אינן חוקיות,[31] אך כשהמשיכה לקיים את הנדר שלה לא להיכנס לביתה או לאכול עד שיבוטל AFSPA,[32] היא שוב נעצרה, ושוב באותן האשמות של ניסיון התאבדות.

סיום שביתת הרעב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביולי 2016, הודיעה שרמילה כי בכוונתה לסיים את שביתת הרעב שהיא נוקטת בה מאז שנת 2000 ב-9 באוגוסט 2016. היא גם הודיעה, כי בכוונתה להתמודד בבחירות על משרת ראש השרים של מניפור.[33][34]

בית המשפט ששמע את העתירה האמין לה שכוונותיה אמיתיות, והורה על שחרורה. ב-9 באוגוסט, שרמילה יצאה לחופשי. היא הצהירה: "מהיום, סיימתי את הצום שלי. לעולם לא אשכח את הרגע הזה... קראו לי 'אשת הברזל', ואני רוצה להצדיק את השם הזה. אני לא יודעת הרבה על פוליטיקה, והחינוך שלי לא מפואר. אבל אני ההתגלמות האמיתית של המהפכה, ואני רוצה לעזור לעם".[35]

ההחלטה לסיים את הצום באה כהפתעה לרבים מתומכיה, מכיוון שחוק AFSPA עדיין עומד על כנו במניפור. שרמילה טענה כי היא אינה מוותרת על מאבקה, אלא רק משנה טקטיקות, ותמשיך להילחם עבור צדק לתושבי מניפור בזירה הפוליטית.[36] בעקבות שחרורה, היו גם גורמים שהתנגדו מטעמים שמרנים, ותומכים לשעבר שהביעו אכזבה בה, והאשימו אותה שהיא בוגדת בעקרונותיה מכיוון שברצונה להינשא. היא גם קיבלה איומים על חייה, להם הגיבה, "אם אנשים רוצים להגשים את חלומותיהם על הדם שלי, אז אני מוכנה לזה... כמו מהאטמה גנדי... אני אדם פשוט, ככל האדם. אני לא קדושה. יש בי מן הטוב ומן הרע, וחסרונות רבים. למה אנשים רוצים להתייחס אלי כקדושה? למה רוצים לראות אותי דרך העדשות שלהם? מאסתי בחיים כאלה."[37]

הכרה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2007 הוענק לשרמילה פרס גוונגג'ו לזכויות האדם, אשר ניתן ל"אדם או ארגון יוצא מן הכלל הפעיל בקידום והגנה על שלום, דמוקרטיה וזכויות אדם".[38] היא חלקה את הפרס עם לנין רגובנשי מארגון "ועדת משמר העם לזכויות אדם", ארגן זכויות מצפון-מזרח הודו.[38]

ב-2009 הוענק לה פרס מאילאמה הראשון מידי קרן מאילאמה עבור "הישגים באמצעות מאבקה הבלתי-אלים במניפור".[39]

ב-2010 היא זכתה בפרס מפעל חיים מוועדת אסיה לזכויות אדם.[40] באותה שנה, היא זכתה גם בפרס טאגור לשלום של המכון ההודי לתכנון וניהול, אשר כלל פרס כספי של 5,100,000 רופי,[41] ואת פרס "שלום והרמוניה" על שם סארווה גונה סמפנה, מאת Signature Training Centre.[42]

ב-2013 אמנסטי אינטרנשיונל הכריזו עליה כאסירת מצפון, וטענו שהיא "מוחזקת במעצר אך ורק על ביטוי האמונות שלה בדרכי שלום."[43]

ייצוג בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה של דיפטי פריה מהרוטרה, Burning Bright: Irom Sharmila and the Struggle for Peace in Manipur, מתאר את חייה ומאבקה של שרמילה, וכן את הרקע הפוליטי לשביתת הרעב.[44] הסרט IronIrom: Two Journeys : Where the Abnormal is Normal יצא ב-2012, בהשתתפות מיני ואיד וטאינג'ם סינג.

אוג'ס אס וי, אמנית תיאטרון מפונה, ביצעה הופעת יחיד בכותרת Le Mashale ("שאי את הלפיד"), המבוססת על חייה ומאבקה של שרמילה, ואשר עובדה מהמחזה מאת סיביק צ'נדרן, Meira Paibi ("נושאות הלפידים"), אשר הוצג בתאטרונים במספר מדינות הודיות.[45][46]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ניחוח של שלווה (2010), מאת אירום צ'אנו שרמילה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירום צ'אנו שרמילה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Mehrotra, Deepti Priya (2012). "The Making of an Activist". Burning Bright: Irom Sharmila and the Struggle for Peace in Manipur. Penguin Books India. ISBN 9788184751536.
  2. ^ "Iron Lady of Manipur". Divya Bhaskar. 10 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Rituparna Chatterjee (20 באפריל 2011). "Spot the Difference: Hazare vs. Irom Sharmila". Sinlung. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 Suvojit Bagchi, Manipur woman's marathon fast, BBC News, Manipur, ‏19 בספטמבר 2006 (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Andrew Buncombe, A decade of starvation for Irom Sharmila, ‏4 November 2010 (באנגלית) (ארכיון)
  6. ^ "Irom Sharmila is top woman icon: MSN poll". MSN. 11 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2014-03-16. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Irom Sharmila voted MSN poll's Top Woman Icon in India". Seven Sisters Project. 20 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-2014-03-21. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Irom Sharmila not allowed to vote in Manipur". Zee News. 17 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Irom Sharmila Chanu's moral support to AAP". The Times Of India. 14 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Irom Sharmila not allowed to vote in Manipur EC official says Under Section 62 (5) of the Representation of the People Act, 1951, a person confined in jail cannot vote". Business Standard.
  11. ^ Irom Chanu Sharmila charged with attempted suicide, sent to judicial custody again, טיימס אוף אינדיה, ‏22 באוגוסט 2014
  12. ^ 1 2 Krishna Pokharel for the Wall Street Journal. 7 January 2015.
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Shoma Chaudhury (5 בדצמבר 2009). "Irom And The Iron In India's Soul". Tehelka. אורכב מ-המקור ב-2012-10-22. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Anjuman Ara Begum (3 בנובמבר 2010). "AFSPA and Unsolved massacres in Manipur". Twocircles. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Imphal Free Press (2 בנובמבר 2013). "Malom Massacre horror relived 13 years later". Imphal Free Press. אורכב מ-המקור ב-2013-11-12. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Nilanjana S. Roy, Torchbearers for Victims in a Violent Land, הניו יורק טיימס, ‏8 בפברואר 2011
  17. ^ Rahul Pathak (6 באוגוסט 2004). "Why Malom is a big reason for Manipur anger against Army Act". The Indian Express. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 Manipur Fasting Woman Re-arrested, BBC News, ‏9 במרץ 2009
  19. ^ 1 2 Mehrotra, Deepti Priya (2009). Burning bright : Irom Sharmila and the struggle for peace in Manipur (2009 ed.). New Delhi: Penguin Books India. ISBN 9780143103691.
  20. ^ Hanjabam, Shukhdeba Sharma (17 בינואר 2008). "The Meitei upsurge in Manipur". Asia Europe Journal. 6 (1): 157–169. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Vidya Subramaniam (28 באוגוסט 2011). "Irom Sharmila urges Anna to visit Manipur". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Highlights of Anna Hazare's interview to NDTV". NDTV. 13 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Mamata's help sought for raising voice against AFSPA, The Times of India, ‏17 באוקטובר 2011 ([6Bbcd7nSj ארכיון])
  24. ^ "CPI (ML) to show solidarity to Sharmila with nation-wide agitation". Imphal Free Press via Kanglaonline. 29 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ PM should realize I am struggling for people: Irom, The Times of India, ‏4 בנובמבר 2011 (ארכיון)
  26. ^ "Civil society groups in state back Irom's cause". The Times of India. Times News Network. 3 בנובמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Staff, The Hindu.
  28. ^ "Scholarship for Manipuri girl students in Sharmila's honour". The Times of India. 10 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "A Life-Affirming Fast". Economic & Political Weekly. 23 במרץ 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ Sarkar, S. (18 בינואר 2013). "The Iron Lady of Manipur". Indian Journal of Gender Studies. 20 (1): 147–151. doi:10.1177/0971521512465965. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ "Irom Sharmila Released: Latest News, Photos, Videos on Irom Sharmila Released - NDTV.COM". NDTV.com.
  32. ^ "Irom Sharmila re-arrested after resuming hunger strike over Afspa repeal". http://Hindustan Times/.
  33. ^ http://www.newindianexpress.com
  34. ^ "Irom Sharmila: India activist to end fast after 16 years". BBC.
  35. ^ "אשת הברזל" ההודית סיימה את שביתת הרעב שלה – לאחר 16 שנים, באתר וואלה, 10 באוגוסט 2016
  36. ^ Irom sharmila to end her fast of 16 years will fight polls, Tribune India
  37. ^ Am ready to die like Mahatma Gandhi, a disappointed Irom Sharmila tells her critics, India TV, ‏10 באוגוסט 2016
  38. ^ 1 2 "Gwangju Prize for Human Rights". 18 May Memorial Foundation. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Sobhapati Samom (1 במרץ 2010). "Kerala activists promise support to Irom Sharmila". Assam Tribune. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Human rights defender awarded for lifetime achievement". Asian Human Rights Commission. 29 בינואר 2010. ארכיון מ-2012-10-22. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Irom Sharmila awarded Rabindranath Tagore peace award". dnaindia.com. 12 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Sharmila Conferred Peace Award". manipuronline.com. 27 בדצמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-22 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Manash Pratim Gohai, Irom Sharmila Chanu must be immediately released, Amnesty India says, טיימס אוף אינדיה, ‏2 באוקטובר 2013
  44. ^ Laxmi Murthy (בדצמבר 2009). "Reluctant heroine: 'Burning Bright' by Deepti Priya Mehrotra". Himal South Asian. אורכב מ-המקור ב-2012-10-22. נבדק ב-2016-08-14. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ T. Saravanan (11 בפברואר 2011). "For a noble cause". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Shalini Umachandran (12 בפברואר 2011). "Single act that captures a dozen wounds of Manipur". The Times of India. Times News Network. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אירום_צ%27אנו_שרמילה&oldid=38123505"