איליץ' רמירס סאנצ'ס
.jpg) | |
| לידה |
12 באוקטובר 1949 (בן 75) קראקס, ונצואלה  |
|---|---|
| מדינה |
ונצואלה |
| השכלה |
אוניברסיטת הידידות בין העמים של רוסיה |
| צאצאים |
Rosa Kopp |
| השתייכות |
 החזית העממית לשחרור פלסטין |
| דרגה |
חייל |
  | |
איליץ' רמירס סאנצ'ס (נולד ב-12 באוקטובר 1949) הוא טרוריסט בינלאומי, הידוע יותר בכינוי קרלוס, או קרלוס התן.
הכינוי התן ניתן לו על ידי העיתונות, משום הדמיון בדרכי פעולתו וחמקנותו שהזכירו את גיבור ספרו של פרדריק פורסיית' "יומו של התן" (תורגם בעברית ל"נשיא על הכוונת"). עותק מספר זה נמצא בחדרו במלון בעת אחד מהחיפושים הרבים אחריו[1].
קרלוס היווה במשך שנים יעד למצוד נרחב שערכו אחריו משטרות ושירותי ביון של מדינות רבות. הוא נתפס והוסגר לצרפת בשנת 1994 על ידי שירות הביטחון הסודאני ומאז מרצה עונש מאסר בכלא הצרפתי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרלוס נולד בעיר קראקס, בירת ונצואלה. אביו, עורך דין מרקסיסט, קרא לו על שמו של ולדימיר איליץ' לנין, מאבות הקומוניזם. הוא למד בבית ספר מקומי בקראקס וב-1959 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית.
ב-1966 התגרשו הוריו, ואמו עקרה איתו ועם אחיו לנין ללונדון, שם למד בתיכון בשכונת קנזינגטון. אביו ניסה לרשום את שני האחים לאוניברסיטת סורבון בפריז, אך לבסוף העדיף את אוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, שם נחשף קרלוס לסכסוך הישראלי-ערבי. ב-1970 סולק מהאוניברסיטה בגין חתרנות, אך ככל הנראה היה מדובר בסיפור כיסוי לפני שילוחו למשימה על ידי הקג"ב.
ב-1970 הצטרף קרלוס לאימוני גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין, בעמאן, ירדן. במחנה אימונים זה הודבק לו הכינוי "קרלוס". בתקופת אירועי ספטמבר השחור נלחם קרלוס עם אנשי החזית העממית נגד כוחות הביטחון הירדנים, אך לבסוף נמלט ללונדון, שם למד מספר קורסים בבית הספר לכלכלה של לונדון. כתוצאה מנדודיו בעולם רכש לעצמו קרלוס שליטה בשפות ספרדית, רוסית, אנגלית, ערבית וצרפתית.
פעילות טרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1973 ביצע קרלוס את פעולת הטרור הראשונה שלו. היה זה ניסיון כושל לחסל את איש העסקים היהודי, אדוארד זיו, מנכ"ל מרקס אנד ספנסר העולמית, כפעולת תגובה לחיסולו של איש התיאטרון הפלסטיני מוחמד בודיה, שנחשב לאחד ממנהיגי החזית העממית, על ידי המוסד הישראלי. הוא ירה בזיו ירייה בודדת בפניו, ולאחריה נתקל במעצור בנשק. קרלוס נמלט כשהוא סבור שהצליח במשימה, אך זיו החלים. למרות מצוד נרחב שנפתח אחריו לאחר ניסיון ההתנקשות בזיו, חזר קרלוס שוב ללונדון והפעם עם פצצה, אותה השליך לתוך הדלת המסתובבת בכניסה לסניף של בנק הפועלים ופצע פקידה אחת באופן קל מאוד. בהתאם לדפוס פעולה אותו אימץ לעצמו, נטל קרלוס אחריות אישית על זריקת הפצצה.
בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרלוס נטל אחריות על השלכת רימון בבית הקפה הפריזאי "דראגסטור" בסן ז'רמן דה פרה, בו נהרגו 2 אנשים ונפצעו 34, ועל סדרת התקפות באמצעות מכוניות תופת על שלושה יומונים צרפתים ותחנת רדיו, שגילו גישה פרו-ישראלית, ובהן לא נפגע איש. ב-13 וב-17 בינואר 1975 ערך קרלוס ביחד עם טרוריסט גרמני בשם יוהאן ויינריך התקפה באמצעות ירי טילים על מטוסי אל על בנמל התעופה אורלי בפריז. ויינריך ירה שני טילים מבניין הטרמינל למטוס של אל על, אך החטיא ופגע במכונית ובמטוס יוגוסלבי.
בתקופה זו החל קרלוס בתכנון מבצעים מורכבים יותר, בהם הוא היה ראש צוות ולא מבצע יחיד. החזית העממית ראתה בו נכס. הוא סיפק לטרור שלה שפע פרסום וחשיפה. הצלחותיו בפועל היו קלושות מאוד, אך הוא יצר לעצמו דמות מציתת דמיון ואפופת מסתורין.
ב-27 ביוני 1975 נעצר בפריז הלבנוני מישל מוחארבל שהיה איש הקשר של החזית העממית עם קרלוס. הוא הוביל את השוטרים לרחוב טולייה (Toullier) מס' 9 בפריז, לדירה ששמשה את אנשי "החזית העממית". ככל הנראה לא היה בכוונתו להסגיר את קרלוס, שכן החוקרים הגיעו לדירה בלתי חמושים. למרבה ההפתעה בילה קרלוס במסיבה בדירה. קרלוס חיסל את שלושת השוטרים ואת מוחארבל[2], ונמלט לבריסל ומשם לביירות. האירוע תרם לתהילתו של קרלוס שטען כי מוחארבל היה סוכן המוסד. ודיע חדאד כעס על חיסולו של מוחרבאל, שהיה מטובי אנשיו, ועל הרס התשתית של הארגון באירופה שנבנתה בעמל רב, במשך שנים. אך למרות זאת החליט שלא לנתק את קשרי הארגון עם קרלוס שהמיתוס שנוצר סביבו היה נכס לארגון.
בשנת 1975, על רקע מרדף בינלאומי שנפתח בעקבותיו של קרלוס, פרסם המו"ל הישראלי אלי לנדאו, את הספר "קרלוס" שתיאר את קורותיו של הטירוריסט הנודע. כותב הספר זוהה כ"א.ל. האנטר" שהיה שם עט של עמוס אריכא. כעבור זמן קצר תורגם הספר לכמה שפות בידי המו"ל הישראלי ופורסם בשמות "סופרים" שונים, וזכה בהצלחה באירופה ובמקומות אחרים.
ההשתלטות על פגישת שרי אופ"ק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 1975 ביצע קרלוס את פעולת הטרור המפורסמת ביותר שלו. הוא ושישה מחבלים נוספים (בהם גבריאלה קרוכר-טידמן והנס יואכים קליין, אנשי כנופיית באדר מיינהוף) השתלטו בווינה על מושב שרי אופ"ק. הם לקחו כבני ערובה 60 איש. מעריכים שהפעולה הוזמנה על ידי מועמר קדאפי שליט לוב במטרה להעלות את מחירי הנפט בניגוד למתוכנן. החזית העממית וודיע חדאד בראשה ראו בכך דרך להטיל פחד, וכך לסחוט בעתיד דמי חסות בתמורה להבטחתם שלא לפעול. לשם כך נתבקש קרלוס לחסל את אחמד זכי ימאני, שר הנפט הסעודי, בשל קשריו עם המערב, ואת ג'משיד אמוזגאר, שר הנפט האיראני, בשל אהדתו לשאה.
קרלוס הגיש מסמך עקרונות של המאבק הפלסטיני, ודרש שהוא יוקרא בטלוויזיה האוסטרית. הוא הקפיד מאוד להדגיש את שמו ואת עובדת מעורבותו באירוע, במטרה להאדיר את המוניטין שלו. ב-22 בדצמבר טסו החטופים והחוטפים לאלג'יריה במטוס שנמסר להם, ושם שחררו 30 בני ערובה. משם טסו לטריפולי, בירת לוב, ושחררו את רוב החטופים האחרים. משם טס המטוס שוב לאלג'יריה, שם שוחררו החטופים הנותרים והטרוריסטים קיבלו מקלט מדיני.
בסיום האירוע זומן קרלוס לעדן לפגישה עם ראשי החזית העממית כדי להסביר מדוע לא חיסל את שרי הנפט של איראן וסעודיה, כפי שנדרש. הועלתה נגדו ההאשמה שהוא נטל לעצמו דמי כופר ששולמו עבורם. קרלוס הכחיש את ההאשמות נגדו. ודיע חדאד החליט לשחררו ללא עונש, אך סילק אותו מהחזית העממית, וקרלוס הפך לטרוריסט שכיר-חרב עצמאי, ללא שיוך לארגון כלשהו.
כטרוריסט עצמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1976 נעצר ביוגוסלביה לזמן קצר, שוחרר, ונסע לבגדאד. משם עבר שוב לעדן, שם התיישב באופן קבע, ללא הפרעות. הוא הקים את "הארגון למאבק ערבי מזוין", שכלל טרוריסטים פלסטינים, סורים, לבנונים וגרמנים. קרלוס טווה רשת קשרים עם שירותי ביון של מדינות מפוקפקות. הוא אף חתם חוזה עבודה עם השטאזי המזרח גרמני. גם מהסקוריטטה הרומני קיבל משימות לחיסולם של גולים פוליטיים רומנים באירופה, ופיצוץ "רדיו אירופה החופשית" במינכן. קרלוס הציע את שירותיו גם למשטר העיראקי ושוב ל"חזית העממית", לאחר מותו של ודיע חדאד.
ארגונו של קרלוס לא עלה שוב לכותרות עד 1982, עת נכשל ניסיון לפגוע בכור גרעיני צרפתי. טיל בעל מנגנון הפעלה מרחוק לא הצליח לחדור את קירות הבטון של הכור. שני אנשים מארגונו נעצרו, ובהם אשתו של קרלוס, מגדלנה קופ, יוצאת ארגון באדר-מיינהוף. קרלוס כתב מכתב מנומס אל השלטונות הצרפתיים, ובו הצעה לשחרר את אשתו בטובות. בקשתו נדחתה ואשתו נשפטה ל-6 שנים, שמהן ישבה בכלא 3 שנים בפועל.
בתגובה למאסר אשתו יזם קרלוס סדרת מתקפות על מטרות צרפתיות, כמו שתי פצצות ברכבת ה-TGV שגרמו למות 5 אנשים ופציעת 27, פיצוץ ב"בית צרפת" בברלין, פיצוץ "בית תרבות צרפת" בביירות, רצח דיפלומט צרפתי ואשתו ההרה בביירות, התקפה על שגרירות צרפת באוסטריה, פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות צרפת בביירות שקטלה 11 איש ובראש השנה האזרחית - פיצוץ נוסף ברכבת ה-TGV שהרגה 7 אנשים ופצעה 44.
פעולותיו הביאו לכך שמדינות רבות העדיפו שלא להתעמת איתו, ונהגו בסובלנות כלפי מהלכיו. עם זאת התהדק המצוד הסמוי אחריו. גרמניה המזרחית גרשה אותו, בלחץ ארצות הברית, ואז מצא מקלט בלוב, אחריה בקובה, ומשם לסוריה, שבה התקבל תחילה בזרועות פתוחות, עם אשתו מגדלנה ובתו אלבה-רוזה. בתמורה דרשה ממנו סוריה לא לעסוק עוד בטרור. בעקבות מאמצי המשטרה העיראקית לעצרו, התבקש לעזוב את סוריה, עבר לירדן, ומשם לסודאן.
מעצר ומשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרלוס התקבל אמנם בחמימות בח'רטום, אך שירותי הביטחון האמריקניים והצרפתיים המשיכו ודרשו את הסגרתו. הם הציעו לסודאנים הצעות מפתות תמורת ראשו. אורח חייו הנהנתני, שלא התיישב עם האסלאם האדוק במדינה היה לו לרועץ. לסודאן היה חשוב להימחק מרשימת המדינות התומכות בטרור, והסגרת קרלוס הייתה דרך מצוינת להשיג זאת. קרלוס נעצר ב-14 באוגוסט 1994 והוסגר לצרפת. משפטו נפתח ב-12 בדצמבר 1997, ובו הואשם בסדרת הפיגועים משנת 1975, ונידון למאסר עולם. את הגנתו המשפטית מימן הבנקאי פרנסואה ז'נו. ב-28 במרץ 2017 גזר בית משפט בצרפת מאסר עולם נוסף על קרלוס, בעקבות השלכת רימון על חנות בשנת 1974, שבה נרצחו שני בני אדם. בספטמבר 2021 גזר בית המשפט הצרפתי מאסר עולם שלישי על קרלוס[3].
אחריתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סביב קרלוס התפתח במשך השנים המיתוס כאילו השתתף בפעולות טרור שונות ואשר כנראה אין לו כל קשר אליהן. בין היתר הוזכר שמו כמי שקשור לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן וחטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, שבהם נהג קרלוס עצמו להתפאר ולפזר רמיזות כאילו היה מעורב בהם. ב-2001 נישא קרלוס בטקס מוסלמי לעורכת הדין שלו איזבל קוטאן-פר, שהתפרסמה גם בהופעותיה כסנגורית של סלובודן מילושביץ', והפושע הנאצי קלאוס ברבי. זאת למרות שבאותה עת עדיין נחשב נשוי לאשתו השנייה, לנה ג'ראר הפלסטינית, שנעלמה[4]. בעת שהותו בכלא הצרפתי התאסלם קרלוס וביוני 2003 פרסם את ספרו "האסלאם המהפכני", שבו תמך באוסאמה בן לאדן ובפעולותיו נגד ארצות הברית.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1975 פורסם בעברית הרומן החצי בדיוני "קרלוס: טרור בעל 1000 פרצופים" מאת א.ל. הנטר, בהוצאת א. ל. הוצאה מיוחדת. הרומן, שמתאר גרסה בדיונית של חיי קרלוס, נכתב בעת שפרסומו של קרלוס בעולם היה בשיאו.
ה.ל. הנטר הוא שם בדוי לעמוס אריכא שכתב ולאלי לנדאו שיזם את פרסום הספר. הספר תורגם לשפות שונות תחת שמו של לנדאו ומחבר נוסף דניס אייזנברג (שלדברי אריכא רק תרגם אותו לאנגלית).
לפני שפורסם כספר הסיפור פורסם בהמשכים בעיתון "מעריב", ופרסומו הסתיים בשבוע שלפני הפעולה שפרסמה יותר מכל את קרלוס, של חטיפת שרי החוץ של אופ"ק.[5]
הספר "נשיא על הכוונת" שמספר אודות ניסיון התנקשות בנשיא צרפת המיוחס לטרוריסט קרלוס עובד לשלושה לסרטי קולנוע. הסרט הראשון משנת 1973, ששמו זהה לשם הספר "נשיא על הכוונת" (אנ'), בוים על ידי פרד זינמן ומככב בו אדוארד פוקס בדמותו של "התן". הסרט השני משנת 1997, ששמו "התן", בסרט זה שונתה העלילה במעט, ובמהלכו מנסים סידני פואטייה, המגלם את סגן ראש ה-FBI וריצ'רד גיר, המגלם מתנקש מהמחתרת האירית, למנוע מן "התן", אותו מגלם ברוס ויליס, להתנקש בחיי נשיא ארצות הברית[6]. בשנת 2015 יצא סרט נוסף על פי הספר, שנקרא אף הוא "נשיא על הכוונת", בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון.
נוסף על כך בשנת 1997 יצא לאקרנים הסרט "המשימה קרלוס", המספר את סיפור ניסיון לכידתו של הטרוריסט האכזרי.
ב-2010 הוקרנה בטלוויזיה הצרפתית מיני סדרת טלוויזיה שיצר הבמאי והתסריטאי אוליבייה אסאיאס, העוסקת בקורות חייו של קרלוס וזכתה בפרס גלובוס הזהב למיני-סדרה או סרט טלוויזיה הטוב ביותר. הסרט ומיני-הסדרה נקראו "קרלוס" ונגעו בקורות חייו של הטרוריסט הנודע שכונה ה"תן".
ב-2024 פורסמה בכאן 11 מיני סדרה בת שלושה פרקים בשם "קרלוס התן" אודות חייו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אור הלר, הטרוריסט "קרלוס" שובת רעב, באתר nrg, 2 בדצמבר 2004
- גדעון קוץ, בלעדי: הטרוריסט קרלוס מדבר מתאו, באתר nrg, 9 בדצמבר 2011
- ירון דרוקמן, כשקרלוס "התן" חטף את שרי הנפט. השבוע לפני, באתר ynet, 19 בדצמבר 2015
- איליץ' רמירס סאנצ'ס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איליץ' רמירס סאנצ'ס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איליץ' רמירס סאנצ'ס, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גדעון קוץ, פריז, בלעדי: הטרוריסט קרלוס מדבר מתאו, באתר nrg, 9 בדצמבר 2011.
- ^ http://ciperchile.cl/2009/08/06/el-dia-en-que-manuel-contreras-le-ofrecio-al-sha-de-iran-matar-a-“el-chacal”/
- ^ רויטרס, צרפת: מאסר עולם שלישי לטרוריסט "קרלוס התן", באתר ynet, 23 בספטמבר 2021
- ^ My love for Carlos the Jackal, ריאיון עם רעייתו איזבל קאוטנט-פיירה
- ^ סיפורו של הארכי טרוריסט הבינלאומי האמיתי קרלוס "התן" בסיפור בדיוני בהמשכים מאת "א.ל. האנטר"(עמוס אריכא ,אלי לנדאו, ודניס אייזנברג), באתר "המולטי יקום של אלי אשד"
- ^ התן, אתר "וואלה סרטים".